מנורה-חב' לביטוח בע"מ נ. אורפלי עצמון

פסק-דין בתיק ע"א 4974/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4974/05 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברלינר המערערות (המשיבות שכנגד): 1. מנורה - חברה לביטוח בע"מ 2. אבנר-איגוד לביטוחי רכב בע"מ נ ג ד המשיב (המערער שכנגד): אורפלי עצמון ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.4.05 בת.א. 514/00 שניתן על-ידי כבוד הושפט י' עמית תאריך הישיבה: י"ד בתמוז התשס"ו (10.7.06) בשם המערערות (המשיבות שכנגד): עו"ד חיים הבר בשם המשיב (המערער שכנגד): עו"ד אלי הכהן פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. המשיב, יליד שנת 1951, נפגע בתאונת-דרכים, בעת שחצה את הכביש כהולך רגל. משלא נחלקו הצדדים בשאלת עצם החבות, התמקד הדיון בבית-המשפט המחוזי בשאלת גובה הנזק. על-פי חוות-דעת המומחה בתחום האורתופדי, נקבעה נכותו המשוקללת של המשיב בשיעור של 43%. הפסד ההשתכרות הוערך בשיעור של 40% - זאת על-פי הנתונים שהוצגו לבית-המשפט בדבר דפוסי ההשתכרות של המשיב לפני התאונה ולאחריה, ועל-פי התרשמותו של בית-המשפט וממצאי המהימנות שקבע. עוד בחן בית-המשפט את בסיס השכר. בעניין זה הועלתה טענה על-ידי המשיב, כי השתכרותו בפועל עלתה על ההשתכרות המדווחת לשלטונות המס (זו האחרונה עמדה, לפי השומות שהוצגו, על סכום של כ-7,600 ש"ח נטו לחודש). בית-המשפט בחן את ההלכות בסוגייה זו וקבע, כי המשיב לא הביא כל ראייה נוספת לעניין הכנסתו הבלתי-מדווחת לבד מעדותו שלו, ואף הוא עצמו, בעדותו, נמנע מלנקוב בסכום שאותו השתכר לפי גרסתו. בית-המשפט ראה אפוא לנכון להעריך את כושר השתכרותו של המשיב בסכום של 8,000 ש"ח נטו, זאת בהנחה שהכנסתו הייתה גדלה, במידת-מה, עם הזמן. התוצאה היא שנפסק למשיב, בגין הפסד השתכרות לעבר, פיצוי בסך 244,000 ש"ח, ולעתיד (עד גיל 70) פיצוי בסך 487,000 ש"ח. 2. בית-המשפט הוסיף ופסק למשיב פיצוי בגין עזרת צד ג'. עבור שלושת החודשים הראשונים לאחר השחרור מבית-החולים, נפסק סכום של 12,000 ש"ח; למשך שנה נוספת – סכום של 18,000 ש"ח; ולאחר מכן – עד תום תוחלת החיים – סכום של 265,000 ש"ח. בגין הוצאות הניידות – הוצאות נסיעה מוגברות במונית ותוספת בגין היזקקות לרכב אוטומטי – נפסק סכום גלובאלי של 100,000 ש"ח. סכום זהה נפסק בגין הוצאות דיור עודפות. בית-המשפט קמא פסק למשיב גם סכום של 20,000 ש"ח בגין הוצאות שונות – טיפולים, תרופות, הוצאות נסיעה של בני-משפחה, טלפונים וכיוצא באלה; ועוד נפסק פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 90,000 ש"ח. סך-הכל הועמד הפיצוי על סכום של 1,336,000 ש"ח, ומסכום זה נוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי והתשלומים התכופים ששולמו. 3. כנגד פסק-דין זה מופנים הערעור והערעור שכנגד. המערערות – הן החברות המבטחות – סבורות כי הפיצוי שנפסק הינו מופרז, וכולל גם ראשי נזק שלא הוכחו כנדרש. המשיב, בערעור שכנגד, טוען כי הפיצוי נמוך מן הראוי. לא מצאתי להתערב בפסק-הדין לכאן או לכאן. 4. הלכה פסוקה היא, כי בית-משפט שלערעור ייטה שלא להתערב בפיצוי שקבעה הערכאה המבררת, ולא ימיר את הערכתה בהערכתו, אלא אם מצא שהסכום שנפסק הוא "בלתי-סביר ורחוק מהמציאות" (ע"א 487/82 נדלר נ' שדה, פ"ד לח(4) 21, 25). לערכאה המבררת נתון, בכגון דא, שיקול-דעת רחב, ולאור מהות הנושא, מתחם הסבירות בו הוא, ברגיל, רחב. אכן, "אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק הרבים המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק... ערכאת הערעור בוחנת את הסכום הכולל שנפסק (לפני הניכויים) על רקע נתוני יסוד מסוימים, כמו גילו של הנפגע, שיעורה של הנכות התפקודית, אופי הסיעוד הנדרש, בסיס השכר ותוחלת החיים. אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק, אלא מקום שמתגלה טעות בולטת" (ע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון לידור – קטין, תק-על 2005 (3) 1492). במקרה זה, ביסס בית-המשפט המחוזי את הפיצוי על התרשמותו והערכתו, לאור הנתונים שהובאו בפניו והממצאים שקבע; במקצת מראשי הנזק בחר בפסיקת סכום גלובאלי, לנוכח היעדר נתונים מספיקים המאפשרים חישוב אקטוארי מדוייק. בבחירה זו לא מצאתי, בנסיבות המקרה, מקום להתערב, והסכום הכולל שנפסק – כך אני סבור – אינו חורג מן הסביר, אף אם במספר עניינים נפסק הפיצוי על הצד הגבוה של מתחם הסבירות. אציין, כי בכל הנוגע לבסיס השכר, נשמעו בבית-המשפט קמא כל טענות הצדדים: זה טען כי ההכנסה בפועל הייתה גבוהה מההכנסה המדווחת; ואלה טענו כי גם ההכנסה המדווחת כביכול, היא פועל יוצא של פשרה, שהושגה בין המשיב לבין שלטונות המס לאחר התאונה, מתוך רצון "לשפץ" את הנתונים המוצגים לבית-המשפט. כל הטענות הובאו בחשבון ובית-המשפט הגיע למסקנה אליה הגיע, תוך שהוא מתבסס על השומות שהוצגו לו, ועל הערכתו את פוטנציאל ההשתכרות של המשיב אלמלא התאונה. במסקנה זו אין, בנסיבות העניין, הצדקה להתערב. 5. גם בכל הנוגע לשיעור הנכות התפקודית והפסד ההשתכרות – ראוי לה להכרעתה של הערכאה המבררת שתעמוד בעינה. הכרעה זו משקפת, מחד גיסא, את נכותו האורתופדית של המשיב, אשר כלשונו של בית-המשפט קמא "אינה עניין שלמה בכך"; ומאידך גיסא, את התרשמותו של בית-המשפט מעדותו של המשיב, אשר בנקודות מסוימות נמצאה בלתי-מהימנה. בסופו של יום, לא ראה בית-המשפט לסטות מן החזקה הקושרת בין הנכות הרפואית, הנכות התפקודית והפסד ההשתכרות (ראו ע"א 3049/93 ג'רוסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792). בית-המשפט הוסיף כי לתוצאה דומה ניתן להגיע בדרך נוספת: "הפסד שכרו של התובע, משתווה להערכת שכרו של עובד במשרה חלקית, לסייע בידי התובע להפעיל את העסק". סוף דבר, גם כאן לא מצאתי מקום לשנות מקביעותיו של בית-המשפט קמא. כאמור, בית-המשפט המחוזי הוסיף ופסק למשיב פיצויים בראשי הנזק עזרת צד ג', ניידות ודיור. בעיקרו של דבר, נסמכו הפיצויים על הערכותיו של בית-המשפט לפי התרשמותו מן החומר שהונח לפניו, הערכות שמצאו ביטוי בפסיקת סכומים גלובאליים על דרך האומדנא. הסכום המתקבל הוא אכן גבוה, בנסיבות העניין, אך בכללותו איננו בלתי סביר, במידה המצריכה התערבות. אציין, כי לא מצאתי שהראיה הנוספת שביקש המשיב לצרף מצדיקה שינוי כלשהו בפסק-הדין של בית-המשפט קמא או מתן הוראה נוספת בבית-משפט זה. התוצאה היא שהערעור והערעור שכנגד נדחים. לאור תוצאה זו, אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברלינר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין. ניתן היום, י"ד באב התשס"ו (8.8.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05049740_P06.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il