פלוני נ. משרד הפנים- רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

4 1 בבית המשפט העליון בר"ם 4973/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני נ ג ד המשיב: משרד הפנים – רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 14.7.2021 בעת"ם 28693-07-21 שניתן על ידי כבוד השופט א' רון בשם המבקשים: עו"ד אנסטסיה סהר שבצ'וק בשם המשיב: עו"ד אילנית ביטאו; אבי טוויג פסק-דין 1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 14.7.2021 (עת"ם 28693-07-21, השופט א' רון). בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן צו ביניים שהגישו המבקשים בגדרה של עתירה מנהלית. רקע והליכים קודמים 2. המבקש 1 (להלן: המבקש), יליד 1974, הוא יהודי בעל אזרחות רוסית, אשר הגיש בקשה לעלות לישראל לפי חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות). המבקשת 2 (להלן: המבקשת), אזרחית רוסיה, היא בת זוגו, והמבקש 3 הוא בנם הקטין, יליד 2015. שניהם מבקשים לעלות לישראל גם כן. 3. בשנת 2016 נכנסו המבקשים לישראל, ושהו בה מכוח אשרת תייר מסוג ב/2. ביום 9.8.2016 המבקשים הגישו בקשה לקבל מעמד של עולים. בתמצית ייאמר כי במהלך הטיפול בעניינם לא הגישו המבקשים את מכלול המסמכים שאותם התבקשו להמציא. על רקע האמור, לא ניתנה החלטה בעניינם לאורך תקופה. להשלמת התמונה יצוין כי הבקשה המקורית נסבה גם על בנו של המבקש מנישואין קודמים וכן על בתה של המבקשת מנישואין קודמים, אלא שהשניים הפכו בינתיים לבגירים, ועל כן עניינם אינו עוד בפני. 4. ביום 9.4.2017 המבקשים הגישו לבית משפט זה עתירה לקבלת אזרחות ישראלית מתוקף זכאותם לפי חוק השבות. במסגרת העתירה ניתנו למבקשים ארכות להמצאת המסמכים, ולבסוף היא נמחקה ביום 11.3.2020, תוך שצוין כי המסמכים "אמורים להתקבל בעתיד הקרוב... לאחר מכן צפויה להינתן החלטה סופית בעניינם", וכן נשמרו טענות וזכויות הצדדים (בג"ץ 3150/17). 5. בינתיים הושלמה העברת המסמכים הדרושים, ובהם תעודת יושר עדכנית של המבקש ופסקי דין פליליים שניתנו בעניינו ברוסיה, מתורגמים ומאומתים כדין. עיון במסמכים אלו מעלה כי המבקש הורשע במדינת מוצאו בשתי עבירות: בשנת 1990, בהיותו קטין, הוא הורשע בעבירת גניבה, ובשנת 1993 הוא הורשע באינוס קטינה. בגין עבירה זו, ובהתחשב גם בעבירת הגניבה, הושת עליו עונש מאסר של יותר מחמש שנים, שבהמשך קוצר קמעא. 6. ביום 30.5.2021 נמסרה למבקשים תשובת המשיב לפיה הוחלט לדחות את בקשתם לקבלת מעמד של עולים. זאת, בשל עברו הפלילי של המבקש, שביחס אליו הוחל החריג המנוי בסעיף 2(ב)(3) לחוק השבות לפיו יכול שר הפנים לדחות בקשה של "בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור". בהתאם, נקבע כי על המבקשים לצאת מישראל תוך 30 ימים מקבלת המכתב. 7. כנגד החלטה זו הגישו המבקשים ביום 13.7.2021 עתירה מנהלית, לצד בקשה למתן צו ביניים אשר יורה למשיב להימנע מנקיטת אמצעי אכיפה כנגדם עד להכרעה בעתירה. 8. כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו ביניים, וזאת מבלי שנתבקשה תגובת המשיב. בית המשפט המחוזי הדגיש את הסיבה שבגינה נדחתה הבקשה לקבלת מעמד עולה – סכנה לשלום הציבור, וכן את המועד המאוחר שבו הוגשה הבקשה למתן צו ביניים, יום לפני המועד האחרון שבו היו נדרשו המבקשים לעזוב את ישראל, וכחודש וחצי לאחר ההחלטה לדחות את בקשתם לקבלת מעמד. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי העתירה תידון כסדרה אף לאחר שהמבקשים יעזבו את ישראל. בקשת רשות הערעור והתשובה לה 9. בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי ההחלטה לדחות את הבקשה לצו ביניים התקבלה מבלי להתייחס כראוי למאזן הנוחות ולסיכויי העתירה, ומלינים על כך שהדבר נעשה אף מבלי לבקש את תגובת המשיב. 10. המבקשים גורסים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, בהתחשב בכך שבמהלך חמש שנות שהותם בארץ לא נחשדו בפלילים וניהלו חיים נורמטיביים, כמו גם בכך שבמשך 28 השנים שחלפו מאז שחרורו ממאסר היה המבקש אדם שומר חוק. עוד נטען כי הרשעת המבקש באונס הייתה ידועה למשיב מלכתחילה (עוד בשנת 2016), ואף על פי כן בכל הזמן שחלף המשיב מעולם לא דרש את יציאת המבקשים מהארץ. על כן, כך נטען, לא ייגרם נזק לציבור אם הם ימשיכו לשהות בישראל גם במהלך בירור עתירתם. לעומת זאת, נטען כי הרחקת המבקשים מישראל תגרום להם לנזק וודאי ואף תסכן את בריאותם בשל התפשטותו של נגיף הקורונה ברוסיה. המבקשים מדגישים בהקשר זה כי עזבו את מגוריהם ברוסיה לפני 5 שנים, כי בנם הקטין משולב במערכת החינוך הישראלית, וכי כל משפחתו של המבקש נמצאת בישראל. 11. באשר לסיכויי העתירה, עומדים המבקשים על כך שהזכות לשבות היא הכלל, ואילו הסייגים לה הם החריגים. המבקשים מוסיפים כי התשתית העובדתית של ההחלטה פגומה וכי השיקולים שעמדו ביסודה לוקים בחסר. כך למשל, קבע המשיב כי לחובתו של המבקש שני מאסרים בפועל, על אף שבפועל ריצה מאסר אחד. לגישת המבקשים, יש אף מקום להתחשב בהתיישנות העבירה. כמו כן, המבקשים טוענים כי יש לבחון אפשרות של "תקופת מבחן" ולא לשלול לחלוטין את זכאותם לשבות. 12. ביום 15.7.2021 הוריתי על הגשת תגובה לבקשה, וכן על מתן צו ארעי לפיו לא יינקטו הליכי אכיפה כנגד המבקשים, עד למתן החלטה אחרת. 13. בתגובת המשיב נטען כי דין הבקשה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. המשיב סבור כי סיכויי העתירה אינם גבוהים, וזאת בשים לב לחומרת העבירה שבגינה ריצה המבקש מאסר ולנסיבותיה הקשות, לצד העבירה הנוספת שבה הורשע. כן הדגיש המשיב את שיקול הדעת הרחב הנתון לשר הפנים בכל הנוגע לסעיף 2(ב)(3) לחוק השבות ותכליתו. לטענת המשיב, על אף שחלוף הזמן מהווה שיקול בהערכת המסוכנות העדכנית, הרי שאין בו כשלעצמו כדי לאיין את מסוכנות המבקש הנובעת מעצם ביצועה של עבירה כה חמורה. 14. המשיב טוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, מאחר שהרחקת המבקשים לארץ מוצאם לא תיצור מצב בלתי הפיך – שכן הם יוכלו לחזור לישראל ללא קושי במידה שעתירתם תתקבל. 15. ביום 12.9.2021 הורתי על הגשת תגובה משלימה לבקשה, בעניין שיקולי מאזן הנוחות בכל הנוגע למבקש 3, שהוא כאמור קטין כבן שש שנים. 16. בתגובה המשלימה מטעם המשיב, שהוגשה ביום 6.10.2021, הוא טוען כי מאחר שמאזן הנוחות מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה בכל הנוגע למבקשים 2-1, הרי שמקל וחומר אלה הם פני הדברים גם ביחס למבקש 3. זאת, בהתחשב בכך שמקומו של קטין הוא עם הוריו, ואם יישאר בישראל בלעדיהם פיצול התא המשפחתי יביא לנזק גדול בהרבה מאשר אם יורחק עמם לארץ המוצא שלהם עד למתן פסק הדין בעתירה. דיון והכרעה 17. לאחר עיון בבקשה ובתשובות המשיב, ובהתחשב בנסיבות העניין, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (החלה בהליכים מינהליים מכח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000), ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. בהמשך לכך, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל. 18. כידוע, בהכרעה בבקשה למתן סעד זמני, על בית המשפט לבחון שני שיקולים מרכזיים: מאזן הנוחות וסיכויי העתירה, המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות", כאשר יינתן משקל מיוחד למאזן הנוחות, שהוא אבן הבוחן העיקרית להכרעה (ראו למשל: בר"ם 5209/15 ח'לאילה נ' ראש עיריית סכנין, פסקה 17 (16.9.2015); בר"ם 5181/21 פלוני נ' מתאם פעולות ההמשלה בשטחים - ועדת מאוימים, פסקה 4 (23.8.2021)). אכן, לא בכל מקרה ניתן לומר כי הנזק הצפוי מדחיית בקשה לסעד זמני שמטרתה מניעת הרחקה מישראל הוא בלתי הפיך (ראו למשל: בר"ם 7021/15 פורשולם נ' רשות ההגירה (20.10.2015); בר"ם 7296/15 פלונית נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 12 (29.10.2015)). אולם, יש לבחון כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו (ראו: עע"ם 855/15 בלאי נ' משרד הפנים, פסקה 13 (3.3.2015); בר"ם 8117/17 Rufino De La cruz נ' מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה (26.11.2017)). 19. במקרה דנן, דומה שלא ניתן משקל מספק לעובדה שעל הפרק עומדת הרחקתו מישראל של קטין, כבן שש, אשר נמצא בארץ מגיל שנה, וזאת לפרק זמן לא ידוע עד למתן פסק דין סופי בעתירה. עקירתו של הילד מהמסגרת החינוכית שבה הוא מצוי, ומהמדינה שבה הוא התגורר מרבית חייו, כאשר חלק ניכר מבני משפחתו, לרבות אחיו הבגירים, מתגוררים בישראל, עלולה לגרום לו לנזק כבד. אם כן, בנסיבות אלה מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים ואין מקום להרחיקם כבר בשלב זה, טרם מוצה הדיון בעתירתם (ראו: בר"ם 6493/16 פלוני נ' משרד הפנים, פסקה 6 (22.11.2016)). אוסיף ואומר כי ניתן היה לצפות שעמדת המשיב תתייחס לנתונים אלה באופן פרטני, ולא תסתפק בהתייחסות כללית לעניינו של הקטין כנגזר מזה של הוריו. אין צריך לומר כי דבריי אלה מכוונים לדיון במאזן הנוחות להבדיל מאשר לדיון בתיק עצמו, שביחס אליו אינני נוקטת כל עמדה. 20. אבהיר, כי איני מתעלמת מכך שמלכתחילה נדחתה בקשתם של המבקשים למעמד מטעמים של הגנה על שלום הציבור. יחד עם זאת, המשיב כלל לא טען כי עניין זה הוא בעל השפעה על מאזן הנוחות (להבדיל מסיכויי העתירה), במובן זה שנשקפת מן המבקש מסוכנות קונקרטית ומיידית בעת הזו. בנוסף, אציין כי המשיב רשאי כמובן להגיש בקשות הנוגעות למועד הדיון בעתירה, והקדמתו, ככל שיש בכך צורך וככל שהוא מוצא לנכון. 21. סוף דבר: הערעור מתקבל וניתן בזאת צו ביניים האוסר על הרחקתם של מי מהמבקשים מישראל עד להכרעה בעתירה שהגישו לבית המשפט המחוזי. במכלול הנסיבות אין צו להוצאות. ניתן ביום, ‏א' בחשון התשפ"ב (‏7.10.2021). תוקן היום, ‏ד' בחשון התשפ"ב (‏10.10.2021). ש ו פ ט ת _______________________ 21049730_A06.docx שה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1