בג"ץ 4973-15
טרם נותח
פלוני נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים
סוג הליך
עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק בג"ץ 4973/15
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4973/15
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט צ' זילברטל
כבוד השופט נ' סולברג
העותרת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים
2. קרן הגמלאות של חברי דן בע"מ
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד ערן קייזמן
בשם המשיבה 2:
עו"ד אבישי חלפון; עו"ד ליטל סבר
פסק-דין
השופט נ' סולברג:
רקע
1. העותרת היא אלמנתו של מר י' י' ז"ל (להלן: "המנוח") שהיה עובד חברת "דן" משנת 1965 ועד לפרישתו לגמלאות בשנת 2002. מיום פרישתו לגמלאות קיבל המנוח קצבת זקנה חודשית מקרן הגמלאות של חברי דן (להלן: "הקרן").
2. העותרת נישאה למנוח בשנת 1970, ונולדו להם שלושה ילדים. העותרת לוקה במחלת נפש, נזקקת לטיפול תרופתי שוטף, ואף אושפזה מספר פעמים במרוצת השנים. משנת 1997 התגוררו השניים בדירות נפרדות. עם זאת, בני הזוג לא התגרשו מעולם, ולא היו להם בני זוג אחרים.
3. ביום 28.10.2007 חתם המנוח על תצהיר בו הוא מתאר כי החל מיום 30.5.1997 העותרת והוא "חיים בנפרד וכל אחד מאתנו מנהל משק בית בנפרד, ולכל אחד מאתנו חשבון בנק על שמו ואין לנו חשבון משותף מאז ההפרדה". עוד נאמר בתצהיר כי הוא "נועד להצגה לפני כל רשות ציבורית בין ממלכתית, בין עירונית ובין אחרת".
4. ביום 27.4.2011 נפטר המנוח, מבלי להשאיר אחריו צוואה. העותרת פנתה לבית הדין הרבני לקבלת צו ירושה. בית הדין נעתר לבקשתה, וביום 17.11.2011 הוצא צו ירושה, שבו נקבע כי היא יורשתו היחידה של המנוח. העותרת פנתה לביטוח הלאומי בבקשה לקבל קצבת שארים, וביום 25.10.2011 אושרה תביעתה. בהתאם, היא מקבלת מאז קצבת שארים כאלמנת המנוח.
5. בד בבד עם פנייתה לבית הדין הרבני ולמוסד לביטוח לאומי, פנתה העותרת גם לקרן, בבקשה לקבל קצבת שארים. ביום 11.9.2011 דחתה הקרן את הבקשה בטענה שהעותרת אינה עונה על הגדרת 'אלמנת בר קצבה' שבתקנון הקרן.
6. ביום 19.1.2012 הגישה העותרת לבית הדין האזורי לעבודה המרצת פתיחה, בה עתרה למתן סעד הצהרתי, לפיו היא זכאית לקצבת שארים מן הקרן. בהסכמת הצדדים הועברה התובענה לדיון בסדר דין רגיל.
עיקרי המחלוקת בין הצדדים
7. תקנון הקרן קובע כי 'אלמנת בר קצבה' זכאית לקצבת שארים. על-פי הגדרת התקנון, 'אלמנת בר קצבה' היא:
"מי שהייתה אשתו ביום בו נפטר, ובלבד שהייתה אשתו של בר הקצבה לפני המועד בו היה זכאי לראשונה לקבלת קצבת זקנה בקרן, להוציא כל אחת מאלו:
א. מי שהייתה אשתו פחות משנתיים ולא ילדה לו ילד;
ב. מי שבמשך חמש השנים האחרונות שלפני פטירתו הייתה נפרדת ממנו 3 שנים לפחות, ובכללן שנים עשר חודשים שלפני פטירתו ולא הייתה זכאית ממנו למזונות לפי פס"ד של בית משפט או של בי"ד מוסמך או על פי הסכם בכתב, או שלא נשא למעשה במזונותיה תוך שנים עשר חודשים שלפני מותו" [ההדגשות שלי – נ' ס'].
המחלוקת בין הצדדים נסובה על התקיימות הרישא לסעיף ב' בעותרת, היינו בשאלה אם ניתן לראות בה כמי שבמשך חמש השנים האחרונות שלפני פטירתו של המנוח הייתה נפרדת ממנו שלוש שנים לפחות, ובכללן שנים עשר חודשים שלפני פטירתו.
עיקרי פסק דינו של בית הדין האזורי
8. בית הדין האזורי (השופט דורי ספיבק) קבע כי הנטל להוכיח את התקיימות החריג הוא על הקרן, ולא על העותרת.
9. בבחנו את השאלה אם בני הזוג נפרדו פרידה מוחלטת, קבע בית הדין האזורי כי קיימות בתיק עדויות רבות לכך שבני הזוג חיו בנפרד במשך תקופות ארוכות, החל מאמצע שנות ה-90; לא ניהלו חשבון בנק משותף; ראו את עצמם כפרודים והציגו את עצמם בפני אחרים כפרודים. עוד קבע, כעניין שבעובדה, כי בני הזוג לא התגוררו יחד בשנים האחרונות לחייו של המערער.
10. אף על-פי כן קבע בית הדין האזורי, כממצא עובדתי, כי בעקבות גילוי מחלתו של העותר בשנת 2009 העותרת והמנוח "חזרו לחיות חיים משותפים כבני זוג". לעניין זה, סבר בית הדין, כי אין בעובדה שבני זוג אינם מתגוררים יחד כדי להוות הוכחה חד-משמעית להיותם פרודים. בית הדין ציין כי מחלת נפש עשויה במקרים מסוימים, אשר העניין הנוכחי נמנה עליהם, להחשב ככורח אובייקטיבי שבשלו אין בני הזוג גרים יחדיו, ואולי אף ככורח שבשלו אין בן הזוג הבריא תומך כלכלית בבן הזוג החולה.
11. קביעתו של בית הדין האזורי התבססה על דברי העותרת בתצהירה, על העדות של אחי המנוח וכן, בראש ובראשונה, על מכתב שהפנתה גב' רחל שמעוני, עובדת סוציאלית במחלקה האונקולוגית בבית החולים תל השומר, לאגף השארים במוסד לביטוח לאומי, ובו ציינה כי העותרת מוכרת למרכז כמי שסעדה את המנוח בתקופת מחלתו. עוד ציינה הכותבת כי "לדבריה [לדברי העותרת – נ' ס'], היו פרודים עקב מחלתה [...] אך בעלה תמך בה במימון צרכיה הכלכליים והנפשיים. כשחלה לפני מספר שנים חזרו לחיות ביחד וד' טיפלה בו במסירות רבה". בית הדין האזורי קבע כי משמדובר במכתב רשמי, שנכתב על גבי נייר מכתבים רשמי של בית החולים, על-ידי בעלת מקצוע העובדת במחלקה שבה טופל המנוח, "חזקה היא שהאמור בו נכון".
12. בית הדין האזורי תמך את מסקנתו לפיה בני הזוג לא היו פרודים באופן מלא גם בראיות נסיבתיות, ובהן העובדה שהמנוח לא נקט בפעולות משפטיות נוספות, מעבר לחתימה על התצהיר, שמטרתן לבסס באופן רשמי את הפרידה בינו לבין העותרת; העובדה שהמנוח לא הותיר אחריו צוואה, אף שחזקה עליו שידע כי העותרת תהיה היורשת היחידה במצב דברים זה; התמונות הזוגיות והמשפחתיות שהגישה העותרת; תגובתה הנפשית הקשה למות המנוח; והעובדה שמיהרה לרכוש חלקת קבר לצדו. חיזוק נוסף לדברים ראה בית הדין האזורי בהכרת הביטוח הלאומי בזכאותה של המשיבה לקצבת שארים.
13. באשר לתצהיר החתום על-ידי המנוח, קבע בית הדין האזורי כי על אף משקלו המשמעותי, אין בו, כשלעצמו, כדי להעיד על פרידה של קבע.
14. לבסוף, קבע בית הדין האזורי, שגתה קרן הפנסיה כאשר לא התחשבה במחלת הנפש של העותרת בבואה לפרש את התקנון.
15. סיכומו של דבר, בית הדין האזורי קיבל את התביעה, וקבע כי העותרת היא 'אלמנת בר קצבה' כמשמעות המונח בתקנון הקרן, וכי היא זכאית לקצבת שארים מהקרן.
הערעור לבית הדין הארצי לעבודה
16. ביום 1.5.2014 הגישה הקרן ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה. במקביל הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בקשה אחרונה זו נתקבלה בחלקה ביום 2.6.2014 על-ידי בית הדין הארצי (השופטת רימון-קפלן), אשר קבע כי התשלומים המגיעים לעותרת בגין העבר יעוכבו, ואילו התשלומים השוטפים ישולמו לה. ביום 16.6.2015 קיבל בית הדין הארצי (השופטים: ר' רוזנפלד; ל' גליקסמן; ס' דוידוב-מוטולה; ונציגי ציבור ש' חבשוש; ומ' אורן) את ערעורה של הקרן.
17. בית הדין הארצי עמד על כך שאת ההסדרים הנורמטיביים בדבר תשלום קצבת שארים, ובכלל זאת את תקנון הקרן, יש לפרש וליישם לאור תכליתו של תשלום קצבת השארים, שהיא "המשך תמיכה כלכלית במי שחי בשיתוף כלכלי עם הנפטר". לפיכך, קבע, על אף שהעדר מגורים משותפים אינו השיקול הבלעדי לצורך הקביעה אם בני הזוג נפרדו אם לאו, במצב זה יש לבחון קיומם של סממנים אחרים ליחסי שיתוף בין בני הזוג, בדגש על קיומם של תלות, תמיכה או שותפות כלכלית בין בני הזוג. לעניין זה, קבע כי אין נפקא מינה לכך שהסיבה להעדר מגורים משותפים היא מחלת אחד מבני הזוג.
18. בענייננו, קבע בית הדין הארצי, לא נמצאו סממנים כאלה. בכך חלק על קביעותיו של בית הדין האזורי, תוך שהוא מצביע על הקשיים בהסתמכות על תצהירי העותרת ואחי המנוח ועל מכתבה של העובדת הסוציאלית. בסיכומם של דברים, קבע בית הדין הארצי כי "אין בתשתית הראייתית כפי שנפרשה בבית הדין האזורי כדי לסתור את האמור בתצהיר". משכך, מסקנתו הייתה כי הקרן עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי בני הזוג היו פרודים בתקופה שעובר לפטירתו של המנוח, וכי העותרת אינה זכאית לקצבת שארים מן הקרן. על אף קבלת הערעור פטר בית הדין את העותרת מתשלום הוצאות.
19. ביום 16.7.2015 הוגשה לבית משפט זה עתירה למתן צו על תנאי לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.
דיון והכרעה
20. דין העתירה להידחות. הלכה עימנו היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה ואינו מתערב בפסיקותיו, אלא במקרים חריגים, כאשר נתגלתה בהם טעות משפטית מהותית, וכשההתערבות נדרשת מטעמים של צדק (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 694-693 (1986) (להלן: הלכת חטיב); בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(2) 63, 88 (1997); בג"ץ 2209/13 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (2014) (להלן: עניין פלונית). בית משפט זה עשוי להתערב בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה גם אם הפסק ניתן בחוסר סמכות או תוך הפרתם של כללי הצדק הטבעי (בג"ץ 6494/11 תורג'מן נ' מדינת ישראל (2.9.2012)). עוד נקבע כי אמת מידה מרכזית להתערבות בית המשפט זה היא חשיבותה הציבורית של הסוגיה שבמחלוקת, השלכות הרוחב שעשויות להיות לה, או משקלה הסגולי (הלכת חטיב, בעמ' 694; בג"ץ 5666/03 עמותת "קו לעובד" נ' בית הדין לעבודה, פ"ד סב(3) 264, 297-296 (2007); בג"ץ 3514/07 מבטחים – מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' פיורסט, פסקה 30 לפסק דינה של הנשיאה (בדימ') ביניש (2012); עניין פלונית, בפסקה 5).
21. בענייננו, טענת העותרת היא ערעורית במהותה. אין מדובר בסוגיה אשר השפעותיה חורגות מעניינה הפרטני של העותרת. למעשה, בקשתה היא כי נעדיף את קביעתו של בית הדין האזורי על פני זו של בית הדין הארצי. כידוע, ברגיל לא יתערב בית משפט זה בהחלטתו של בית הדין הארצי לעבודה כאשר לסוגיה המשפטית שבמחלוקת יש פנים לכאן ולכאן, מהטעם שבמקרה כזה לא מתקיימת טעות משפטית מהותית (הלכת חטיב, בעמ' 693; בג"ץ 7391/10 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (2012); לפירוט הגישות השונות בסוגיה ראו שם, בפסקאות 10-8). פרטנו לעיל את עיקרי פסק הדין של בית הדין האזורי ופסק הדין של בית הדין הארצי. אינני סבור כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, לא כל שכן כי נפלה בו טעות מהותית הדורשת את התערבותו של בית משפט זה. קביעתו של בית הדין הארצי מנומקת היטב, והגיונה בצדה.
22. אשר על-כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ה בתשרי התשע"ו (8.10.2015).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15049730_O03.doc עב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il