חיר יאסין נ. היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4972/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר העותרים: 1. חיר יאסין 2. מוופק המאם 3. יוסף דיאב נ ג ד המשיבים: 1. היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה 2. מנהל מחוז צפון ברשות לאכיפת דיני מקרקעין 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה 5. משרד המשפטים עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד קייס נאסר בשם המשיבים: עו"ד שי כהן פסק-דין השופט י' אלרון: עתירה זו מכוונת נגד החלטת המשיבים 1 ו-2 לדחות את בקשת העותרים לתקופת התארגנות נוספת לצורך הפסקת השימושים שלהם בחלקה 39 גוש 18566 בטמרה (להלן: המקרקעין), בטרם יוטל עליהם קנס מינהלי לפי תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – תכנון ובנייה), התשע"ח–2018 (להלן: התקנות). העותרים הינם בעלי עסקים במבנה במקרקעין (להלן: המבנה), אשר נתבקשו, בעקבות כניסת תוקפן של התקנות, לפנות את השימושים שלהם במקרקעין, ואם לאו – יוטל עליהם קנס מינהלי בהתאם לתקנות. בעתירתם טוענים העותרים כי קיים אופק תכנוני להכשרת המבנה לשימושים מסחריים ולפיכך יש להימנע לעת עתה מאכיפת תיקון 116 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה–1965 (להלן: החוק) והתקנות שהותקנו מכוחו. כמו כן, לגישת העותרים יש להרחיב את מדיניות האכיפה המקלה שפורסמה ביום 12.11.2020 על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, לפיה לא תחל אכיפת תיקון 116 לחוק עד ליום 31.12.2022 ביחס לבתי מגורים בתנאים מסוימים ולפעילות שאינה חקלאית במגזר החקלאי – כך שתחול גם על שטחים מסחריים. בתגובתם המקדמית סוברים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף, הן בשל היותה עתירה מוקדמת והן בשל קיומו של סעד חלופי. לגופם של דברים, טוענים המשיבים כי האופק התכנוני שאליו התייחסו העותרים לא הבשיל לכדי ביטוי סטטוטורי ואין בו כדי להצדיק לעת הזו הימנעות מאכיפת תיקון 116 לחוק והתקנות שהותקנו מכוחו. לבסוף, הדגישו המשיבים כי לעותרים ניתנה התראה בת 60 ימים לסיים את השימושים שלהם במקרקעין בטרם יוטל הקנס, וכי תקופה זו הסתיימה בתאריך 28.7.2021. בהמשך לכך, הבהירו המשיבים כי בכוונתם להטיל קנס בתוך 7 ימים מתאריך זה. בעקבות הבהרת המשיבים בדבר הטלת הקנס, הגישו העותרים בקשה לצו ביניים שיאסור על המשיבים 1 ו-2 להטיל קנס מינהלי על העותרים עד לדיון בעתירה. בתגובתה לבקשה לצו ביניים, סברה המשיבה כי דין בקשה זו להידחות אף היא, שכן הקנס טרם הוטל על העותרים, ומעת שיוטל הם יוכלו לבקש את ביטולו או להישפט בגינו. ממילא, לא הוכיחו העותרים כי הטלת הקנס תגרום להם נזק בלתי הפיך. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, אנו סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף וזאת מחמת היותה עתירה מוקדמת וכן נוכח קיומו של סעד חלופי. העתירה הוגשה בטרם הוטל על העותרים קנס מינהלי ומשכך עיתויה מוקדם מידיי. הדברים נכוחים ביתר שאת, שעה שעומד לרשות העותרים סעד חלופי, בפרט במקרים בהם נקבע בחוק מסלול קונקרטי להשגה או ערעור על החלטה מינהלית. במקרה דנן, לפי סעיף 8א לחוק, ניתן להגיש השגה על קנס באמצעות בקשה לביטול הקנס ולחילופין, היה והבקשה נדחית – בקשה להישפט בגין הקנס (בג"ץ 1938/20 זוהר נ' פרקליטות המדינה – המחלקה להנחיית התובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה (21.5.2020); בג"ץ 1452/18 בירן נ' רשות האכיפה והגביה – המרכז לגביית קנסות (5.3.2018)). אשר על כן, העתירה נדחית. ניתן היום, ‏ל' באב התשפ"א (‏8.8.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21049720_J07.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1