בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
4967/98
ע"פ
5337/98
בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד
השופטת ד' ביניש
כבוד
השופטת א' פרוקצ'יה
המערער בע"פ 4967/98: איסיי טובולוב
המערער
בע"פ 5337/98: יוחנן (איגור) אליזורוב
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 9.7.98 בת"פ 571/97,
שניתן
על ידי כבוד השופטים ע' ר' זועבי,
א'
אמינוף, ח' גלפז
תאריך
הישיבה: י"ד באדר ב' התש"ס (21.3.00)
בשם
המערער בע"פ 4967/98: עו"ד מרדכי עמוס
בשם
המערער בע"פ 5337/98: עו"ד מיכאל לוקסמבורג
בשם המשיבה: עו"ד
רבקה לוי גולדברג
פסק-דין
השופטת ד' ביניש:
המערערים הורשעו בעבירות אינוס בנסיבות
מחמירות. מערער 1 (להלן: איסיי) הורשע בשתי עבירות, מערער 2 (להלן: איגור) הורשע
בעבירת אינוס אחת ועמם הורשע צעיר נוסף (להלן: סלמון), אשר אין בפנינו ערעור
מטעמו. הכל בעקבות העמדה לדין בכתב אישום אחד, בגין פרשה של אינוס אשר ביצעו
השלושה בשתי נערות קטינות.
איסיי נידון בגין שני מעשי האינוס ל14- שנות
מאסר בפועל ו3- שנות מאסר על תנאי. 9 שנות מאסר מתוך 14 השנים שנגזרו עליו יצטברו
לעונש של 12 שנות מאסר בפועל, אשר הוטל עליו בגין מעשי אינוס בתיק אחר שהורשע בו
בנפרד, ויתרת 5 השנים וכן עונש של 10 חודשי מאסר על-תנאי שהוטל עליו בתיק אחר
והופעל בגין הרשעתו בתיק נשוא הערעור ירוצו בחופף למאסר בפועל, כך שהעונש הכולל
שיהיה עליו לרצות בגין כל הרשעותיו הוא 21 שנות מאסר.
איגור נידון בגין מעשה האינוס שהורשע בו לעונש
של 6 שנות מאסר בפועל, ו3- שנות מאסר על-תנאי. השניים ערערו הן על ההרשעה והן על
העונש והורינו על שמיעת ערעוריהם במאוחד.
המעשים אשר בגינם הורשעו המערערים הינם חמורים
ביותר. בהכרעת דינו המפורטת שטח בית המשפט בפירוט רב את פרשת האונס החמור שבוצע
בתאריך 8.9.97 בשתי קטינות, תלמידות פנימיה אשר יצאו לבילוי חופשת אחר-צהריים
קצרה, שהיתה אמורה להימשך שעתיים וחצי. אחר-צהריים זה הפך לסיוט מתמשך בו נוצלו
הנערות ניצול מיני באופן ציני, כאשר על התכנון והביצוע ניצח איסיי, איש צעיר לימים
חסר מעצורים.
תמצית האירועים של אותו יום מר ונמהר בחייהן
של התלמידות השתלשלה כך: שלוש החברות, נערות בנות חמש-עשרה, יצאו אחר הצהריים מן
הפנימיה בעפולה, הגיעו לתחנת אגד והתקשרו לביתו של ידיד של אחת מהן המתגורר במגדל
העמק, כדי לבוא לבקרו. הידיד לא היה בבית ולטלפון ענה איסיי, אשר הציע למתקשרת
לבוא לאסוף אותה מהתחנה המרכזית בעפולה, כדי להביאה למפגש עם ידידה, אשר אמור היה,
לדברי איסיי, להגיע בקרוב לביתו. איסיי פנה לחברו איגור כדי שיקח את רכבו ויחדיו
יסעו לאסוף את הנערות מעפולה ולהסיען למגדל העמק. השניים הביאו את שלוש החברות
לדירה במגדל העמק, ועל מה שהתרחש במקום העידו שלוש הנערות ובית המשפט קיבל את
גירסתן, הלוא היא גירסת התביעה, במלואה. ייאמר תחילה, כי במהלך האירועים נאנסה אחת
הנערות, ששמה אינה, על-ידי שלושת הנאשמים, הנערה ששמה אנה נאנסה על-ידי שניים מהם,
ואילו הנערה השלישית ניצלה מגורל זה, בנסיבות שאין צורך לתארן כאן.
הקטינה ששמה אינה מסרה תיאור מפורט כיצד איסיי
דרש ממנה לקיים עמו יחסי מין, לא נעתר לבקשתה לחזור לפנימייה ואיים עליה כי
"יש לו חברים קווקזים" אשר יפגעו בה ובחברותיה אם תסרב. איסיי גרר את
אינה אל תוך הדירה שהתרוקנה בינתיים לאחר ששאר הצעירים יצאו ממנה, סטר לה על פניה
כדי שתתפשט במהירות ותוך איומים ומעשי אלימות אנס אותה. לאחר מכן שב סלמון אל
הדירה, נכנס אל חדר האמבטיה בו שהתה אינה והחל לדרוש ממנה לקיים עמו יחסי מין.
סלמון ביצע באינה מעשה סדום ובסופו של דבר אף הוא אנס אותה, חרף התנגדותה ובכייה.
כאמור, סלמון אינו מערער בפנינו על הרשעתו. לגירסתה של אינה, שנמצאה מהימנה, בטרם
הירפה ממנה הודיע לה סלמון, כי לא ירפה ממנה עד אשר תקיים יחסי מין עם חברו איגור,
ובלא שתסכים לכך לא תוחזר לעפולה. בעקבותיו של אותו אנס אכן נכנס לחדר האמבטיה
איגור, ובעידודו של סלמון ולאחר ששמע כי צעק על אינה, אנס אותה גם הוא כשהיא
בוכייה.
גורלה של חברתה אנה לא היה טוב משלה. בזמן
שאיסיי אנס את אינה בתוך הדירה, נאנסה אנה על-ידי סלמון בחורשה סמוכה אל הבית לאחר
איומים, מעשי אלימות, ונסיון לבצע בה מעשה סדום. לאחר מכן, כאשר חזרה אל הדירה
וביקשה להסתלק מן המקום, תפס אותה איסיי ותוך שהוא מאיים עליה באיומים קשים כי אם
תסרב לקיים עמו יחסי מין יאנוס אותה ואת חברותיה, אנס אותה. באותו שלב לא ידעה אנה
מה אירע לשתי חברותיה.
בבית המשפט המחוזי טען איסיי כי בעל את אינה
בהסכמתה, ואילו את אנה טען כי כלל לא בעל. איגור הכחיש את המיוחס לו, וטען כי עקב
בעיות בתפקודו המיני לא היה מסוגל לבצע אונס, וכי המעשים המיניים שבוצעו על-ידו
נעשו בהסכמה.
בית המשפט קיבל, כאמור, את גירסת הנערות
במלואה. אשר לעדותה של אינה ציין בית המשפט כי "ניכר באינה, לאורך כל עדותה,
הסבל הרב וההשפלה שהיא עברה בפרשה זו וכן פחדה הרב מן הנאשמים, בעיקר מאיסיי
וסלמון וכן מהעובדה שמדובר בקווקזים". עוד ציין בית המשפט, כי בעת שביצע
איסיי את מעשיו באינה היא פחדה עד כדי כך שחששה לחייה, ומפחד הנאשמים אף לא רצתה
להתלונן במשטרה. בית המשפט ציין כי פחד זה בא לידי ביטוי גם בעדותה של אנה, אשר
פחדה לזהות את הנאשמים בבית המשפט ואף הוסיף כי "סימני הפחד, הסבל וההשפלה
ניכרו לאורך כל עדותה". עוד הוסיף בית המשפט כי שתי העדות עמדו בחקירות
נגדיות קשות, ולא עלה בידי הסנגורים לקעקע את גרסאותיהן.
בטיעוניהם ביחס להרשעה ביקשו מאיתנו הסניגורים
המלומדים להתערב בממצאים שקבע בית המשפט המחוזי עקב הסתירות הרבות שהתגלו, לטענתם,
בעדויותיהן של הנערות. סניגורו של איסיי חזר בערעורו לפנינו על הטענות שהעלה בפני
בית המשפט המחוזי. סניגורו של איגור טען לעניין ההרשעה כי אינה לא גילתה, למעשה,
התנגדות והתנהגותה יכולה היתה להתפרש כהסכמה. כן טען כי מרשו לא היה מסוגל לאנוס
את אינה עקב בעיות בתפקודו המיני, וכי על רקע זה אף הסתבכה אינה בסתירות בכל הנוגע
לתיאור המעשה שביצע בה.
לא מצאנו ממש בטענות הסניגורים לעניין ההרשעה.
כאמור, בית המשפט קמא התרשם מאמינותן, מהימנותן וכנותן של המתלוננות, נערות בנות
חמש-עשרה, אשר נקלעו לאירוע מחריד. תיאוריהן היו עיקביים ולא נמצאו סתירות של ממש
בין עדויותיהן בבית המשפט לבין הודעותיהן במשטרה. אין לצפות כי מתלוננת כלשהי תתאר
בפרטי פרטים ובדייקנות כל שלב ושלב מאירוע טראומטי של אונס ושל מעשים מיניים קשים
אחרים שבוצעו בה. ודאי לא מצופה כך ממתלוננות צעירות אלה, אשר חוו שורה של חוויות
כה קשות. על כל פנים, עדויותיהן של הנערות במקרה שלפנינו נתנו תמונה מלאה ומפורטת,
והן עמדו בחקירה נגדית קשה מבלי שנכשלו או הסתבכו בשום פרט משמעותי.
אף לא מצאנו ממש בטענות שהעלה בפנינו בא-כוחו
של איגור. איגור לא יכול היה להבין כי אינה נעתרה לו, והיה לו ברור כי הוא מבצע בה
את המעשים שביצע "בלא הסכמתה החופשית": הנערה בכתה, והוא החל בביצוע
זממו לאחר ששמע את סלמון צועק עליה.
בית משפט זה כבר עמד על כך בפרשת שמרת
(ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' אופיר בארי ואח', פ"ד מח(1) 302) כי
"הסכמה
חופשית עולה מתוך מתן ביטוי להסכמה ואין די בהיעדר התנגדות, אם זה יכול להיות
בנסיבות העניין תולדה של פחד, הלם או חוסר אונים שהאישה נקלעה אליו".
(שם,
בעמ' 346).
עוד עמד בית משפט זה באותו פסק-דין על כך שהמחוקק זנח את
הביטוי "נגד רצונה" שהיה מיסודותיה של עבירת האינוס, והחליפו ביסוד
"שלא בהסכמתה החופשית". כתוצאה מכך אבד הכלח על הדרישה הראייתית, נחלת
העבר, לפיה יש להוכיח התנגדות פיזית אופטימלית של קורבן העבירה עד הרגע האחרון,
כדי לבסס אישום באינוס (שם, שם. ראו גם ע"פ 5739/96 יוסף אוחנונה
נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(4) 721, עמ' 743-744).
בנסיבות העניין שלפנינו לא ייתכן כי איגור
הבין מהתנהגותה של הנערה האומללה כי היא מסכימה לקיים עמו יחסי מין במצב ובנסיבות
בהן היתה שרויה.
אשר על כן, הערעור על ההרשעה נדחה.
אשר לעונשים אשר הוטלו על המערערים, אין מדובר
בעונשים קלים. בית המשפט ראה להבחין הבחנה משמעותית בין חלקו של איסיי בפרשה, לבין
חלקו של איגור, והבחנה זו מוצדקת היא.
איסיי היה הרוח החיה בארגון ה"מבצע"
המזעזע של אינוס הקטינות, אשר ביקשו לתומן לבלות חופשת אחר-צהריים בחברתו של ידידה
של אחת מהן. איסיי דאג להביאן בתחבולה לביתו של אותו ידיד, ובהיעדרו, כשהן נתונות
לחסדו ולחסדם של שני חבריו הנוספים, התעללו בהן וניצלו אותן מינית בצורה ברוטאלית.
העונש אשר נגזר על איסיי - 7 שנות מאסר בפועל
על כל אחד ממעשי האינוס שביצע ו3- שנות מאסר על-תנאי, בתנאי שלא יבצע במשך 3 שנים
מיום שחרורו מן המאסר עבירת פשע - אינו מופרז כלל ועיקר. בית המשפט היה מודע לכך
שעל איסיי נגזרה תקופה ארוכה של מאסר נוסף בגין מעשי אינוס אחרים שהורשע בהם
ולפיכך קבע, כאמור, כי רק 9 שנים מתוך 14 השנים שגזר עליו לריצוי בפועל יצטברו
לעונש אחר שנגזר עליו - 12 שנות מאסר בפועל - בגין המעשים שהורשע בהם בתיק האחר.
איסיי הוא בחור צעיר לימים, ואין ספק כי תקופת המאסר הכוללת שיהיה עליו לרצות היא
תקופה ארוכה ביותר. אלא, שבעבירות מן הסוג בהן הורשע איסיי - אינוס בנסיבות
מחמירות - על הענישה להיות מכבידה וקשה כדי שיצא הקול מבתי המשפט וירתיע עבריינים
בכוח מפני ביצוע עבירות מסוג זה. לכך יש להוסיף כי בעניינו של איסיי לא מצאנו כל
נימוק לחרוג ממדיניות הענישה הראויה בדרך כלל בעבירות אינוס; על אף גילו הצעיר,
הספיק איסיי לצבור עבר פלילי מכביד, ומתסקיר המבחן ניתן ללמוד כי אינו מגלה כל
הבנה או רגישות לטיב מעשיו או חומרתם.
אשר לאיגור - חלקו בפרשה היה אמנם קטן מחלקו
של איסיי, אך גם הוא לא חס על המתלוננת הבוכייה, אף שידע כי הוא בא עליה שלא
בהסכמתה ולאחר ששני חבריו התעללו בה. לכל אלה נתן בית המשפט ביטוי בעונש שגזר
עליו.
מהטעמים האמורים, החלטנו לדחות את הערעורים של
איסיי ואיגור על העונש שנגזר עליהם.
ניתן היום, ט"ו באדר ב תש"ס
(22.3.00).
ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ת ש ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98049670.N02