סדובסקי נ' שר המשפטים ואח'

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4967/20 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא כבוד השופטת י' וילנר העותר: ד"ר חיים סדובסקי נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים 2. השר לביטחון פנים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בשם המשיבים: בעצמו עו"ד יונתן קרמר פסק-דין השופט ג' קרא: במוקד העתירה, שהוגשה ביום 19.7.2020, שתי תלונות שהגיש העותר בתחנת המשטרה בקריית מלאכי לכיש: האחת, תלונה מיום 12.3.2019 נגד פרקליט המדינה לשעבר, עו"ד שי ניצן (להלן: פרקליט המדינה לשעבר); השנייה, תלונה מיום 31.7.2019 נגד הפתולוג, עובד המרכז הלאומי לרפואה משפטית, ד"ר קונסטנטין זייצב (להלן: ד"ר זייצב). מרבית הטענות נוגעות למשפטו של רומן זדורוב ולראיות על בסיסן הורשע. העותר, שאיננו מיוצג והמעיד על עצמו כמי שפועל מעל עשור למען צדק לרומן זדורוב, מבקש בעתירה להורות על טיפול בתלונות שהגיש למשטרה. תגובת המשיבים הוגשה ביום 20.10.2020. לעמדת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. זאת, מאחר שהתלונות שהגיש העותר טופלו על ידי רשויות אכיפת החוק ונתקבלה בהן החלטה (שתי התלונות נבחנו ונגנזו), ולמעשה הסעדים המבוקשים בעתירה התייתרו. ביום 10.7.2019, החליט היועץ המשפטי לממשלה (להלן: היועמ"ש) לקבל את עמדת משטרת ישראל, לפיה לא נמצאה הצדקה לפתיחה בחקירה פלילית של פרקליט המדינה לשעבר. זאת, מכיוון שבתלונה נגד פרקליט המדינה לשעבר, כמו בעתירה, העותר טוען טענות בלא ביסוס עובדתי מינימלי. המשיבים מציינים כי בשל שגגה, הודעה בדבר גניזת התיק לא נשלחה לעותר וכי עולה מהעתירה שהוא לא היה מודע לגניזת התיק. לעמדת המשיבים ומעל לצורך, אין הצדקה להתערב בהחלטה זו. לרשויות התביעה, ובראשן ליועמ"ש, מסור שיקול דעת רחב בשאלה האם לפתוח חקירה פלילית. תלונת העותר נבחנה על ידי היועמ"ש עצמו והוחלט לגנוז את התלונה. טענות העותר בתלונה, כמו גם בעתירה, אינן מבססות חוסר סבירות קיצוני המצדיק התערבות שיפוטית בהחלטות רשויות התביעה, לא כל שכן בהחלטת היועמ"ש. יתר על כן, אף שהעתירה עוסקת בעניינים המצויים בליבת שיקול הדעת של רשויות אכיפת החוק, העותר לא ראה לצרפן כמשיבים לעתירה. מנגד, העותר צירף כמשיבים לעתירה משיבים שאינם רלוונטיים (שר המשפטים והשר לביטחון פנים). המשיבים מציינים כי הגורמים המוסמכים לקבל החלטות בפתיחה בחקירה הם היועמ"ש לגבי התלונה נגד פרקליט המדינה לשעבר ומשטרת ישראל לגבי התלונה נגד ד"ר זייצב. העותר אף לא צירף משיבים רלוונטיים: את פרקליט המדינה לשעבר ואת ד"ר זייצב, נגדם מבוקש בעתירה לפתוח בחקירה פלילית. המשיבים מציינים כי לאחר הגשת עתירה זו, ביום 21.9.2020 או במועד סמוך, נשלחה לעותר הודעה מטעם משטרת ישראל ולפיה תלונתו נגד ד"ר זייצב נבחנה ותיק החקירה נסגר באין אשמה פלילית. באותה הודעה גם הודע לעותר על זכותו לערור על ההחלטה שנתקבלה. משכך, היה על העותר למצות הליכים ולהגיש ערר. כמו כן, המשיבים טוענים כי העתירה אינה נשענת על תשתית עובדתית התומכת בנטען בה, וכי היא כללית וכוללנית מבחינת ניסוחה ומבחינת היקף הנושאים שהיא עוסקת בהם. העותר אף כרך, ללא הצדקה, בין עניינו של פרקליט המדינה לשעבר לבין עניינו של ד"ר זייצב. לגבי הטענות בעניינו של פרקליט המדינה לשעבר, העותר כרך נושאים שונים שאין ביניהם קשר עובדתי ובאופן שאינו מאפשר התייחסות עניינית לעתירתו או בירור אפקטיבי של טענותיו. למעשה, העתירה, במיוחד ביחס לפרקליט המדינה לשעבר, כוללת מגוון טענות בנושאים שונים, השערות וביקורת של העותר על התנהלותם של פרקליט המדינה לשעבר ושל ד"ר זייצב. ביום 25.10.2020, ולאחר שקיבל רשות, הגיש העותר תשובה מטעמו. העותר ציין, בין היתר, כי המדינה לא העבירה לו את החלטת הגניזה של התלונה נגד פרקליט המדינה לשעבר וכי סגירת התלונה נגד ד"ר זייצב נעשתה חודשיים לאחר הגשת העתירה. משכך, העתירה הוגשה בתום לב. העותר מציין כי אין בכוונתו למצות הליכים באמצעות הגשת ערר. דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף. הסעדים שהתבקשו בעתירה – המתמקדים בדרישתו של העותר כי התלונות שהוגשו יטופלו בידי רשויות אכיפת החוק – טופלו הלכה למעשה על ידי רשויות אכיפת החוק, כמפורט. לפיכך, בנסיבות העניין אנו סבורים כי העתירה התייתרה. מעל לצורך, יובהר כי לעותר נשלחה הודעה כי תלונתו נגד ד"ר זייצב נבחנה ותיק החקירה נסגר באין אשמה פלילית. משכך, היה על העותר למצות הליכים ולהגיש ערר על ההחלטה (ראו, למשל: בג"ץ 7014/16 רו"ח חדד נ' היועץ המשפטי לממשלה (7.6.2017); בג"ץ 4876/19 שדה נ' משרד הבריאות, פסקה 9 וההפניות שם (‏11.9.2019)). כמו כן, תלונת העותר נבחנה על ידי היועמ"ש והוחלט לגנוז את התלונה בעניינו של פרקליט המדינה לשעבר. מעל לצורך יצוין, כי לא נמצאה עילה להתערבות בהחלטת רשויות אכיפת החוק מאחר שלא מתקיימים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטה שקיבלו רשויות אכיפת החוק בענייננו. הלכה פסוקה היא כי שיקול דעתן של רשויות התביעה בתחום ההעמדה לדין פלילי הוא רחב וכי מידת ההתערבות השיפוטית בשיקול דעת רשויות אכיפת החוק והתביעה בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין היא מצומצמת (ראו, למשל: בג"ץ 8924/18 התנועה לטוהר המידות נ' היועץ המשפטי לממשלה (28.2.2019); בג"ץ 3917/20 אלוביץ' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 10 וההפניות שם (‏5.11.2020)). היקף ההתערבות השיפוטית הוא מצומצם ביתר שאת כשמדובר בהחלטות בהן מעורבים ראשי מערכת אכיפת החוק (שם). יתר על כן, לעתירה לא צורפו המשיבים הרלוונטיים לה (ראו, למשל: בג"ץ 2864/20 מועצה אזורית בוסתאן אלמרג' נ' שר הפנים (‏10.9.2020)). כפי שפורט לעיל בתגובתם המקדמית של המשיבים, אף שהעתירה עוסקת בעניינים המצויים בליבת שיקול הדעת של רשויות אכיפת החוק, העותר לא צירפן כמשיבים לעתירה, אלא לעתירה צורפו משיבים שאינם רלוונטיים (ראו, למשל: בג"ץ 3836/20 כהן נ' שר הבריאות (14.6.2020)). בנוסף, מקובלת עליי עמדת המשיבים כי העותר שוטח בעתירה טענות כלליות וחמורות למעשים פליליים וחקירות, המוצגות ללא תשתית עובדתית ראשונית. העותר הגיש בעבר עתירה שבה נטענו טענות דומות. גם בעתירה שם נטען, בין היתר, כי הנילונים שם בדו ראיות מפלילות נגד זדורוב והשמידו ראיות שהיה בהן פוטנציאל לזכותו. התלונות באותו עניין נדחו על ידי רשויות אכיפת החוק. העתירה נדחתה על הסף ונקבע בה כדלקמן (בג"ץ 9480/16 ד"ר סדובסקי נ' היועץ המשפטי לממשלה (‏28.12.2016)): "תחילה יאמר כי כפי שעולה מהצרופות לעתירה, תלונת העותרים שהופנתה למשיבה 2 מיום 6.7.2015 נדחתה, לאחר שנמצא כי לא הוכח שהונחה תשתית המלמדת על ביצוע עבירה. כפי שצוין גם בהחלטה האמורה, ניתן היה להגיש ערר על החלטה זו לפרקליט המדינה. דא עקא, ככל שניתן ללמוד מן העתירה, ערר כאמור לא הוגש. בנסיבות אלו דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים (ראו למשל בג"ץ 8957/14 גדייב נ' ראש האגף לחקירות ולמודיעין – משטרת ישראל, פסקה 4 (4.1.2015)). בצד זאת יצוין כי זדורוב עצמו – שהעניין נוגע לו – אינו חלק מן העותרים, וחרף הגמשת זכות העמידה שהוכרה בפסיקתו של בית משפט זה (ראו למשל בג"ץ 428/86 ברזילי נ' ממשלת ישראל, פ"ד מ(3) 505, 559-558 (1986)), בנסיבות העניין נושא הדבר משקל מכריע לחובת העותרים (ראו והשוו בג"ץ 1451/11 דורון נ' היועץ המשפטי לממשלה (24.5.2011); בג"ץ 962/07 לירן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 14 (1.4.2007))". דברים אלו יפים אף לענייננו. אשר על כן, העתירה נדחית. בהינתן העובדה שהמשיבים לא שלחו לעותר הודעה בדבר גניזת התיק בעניין פרקליט המדינה לשעבר ומשההחלטה בעניין התלונה נגד ד"ר זייצב נתקבלה לאחר הגשת העתירה, לא נחייב את העותר בהוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט בחשון התשפ"א (‏16.11.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20049670_Q06.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1