אברהם אליעזר תמרי נ. עו"ד אורן הראל בתפקידו כנאמן לנכסי החייב

13 בבית המשפט העליון רע"א 4964/24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן המבקש: אברהם אליעזר תמרי נגד המשיבים: 1. עו"ד אורן הראל (בתפקידו כנאמן לנכסי החייב) 2. כונס הנכסים הרשמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בפש"ר 12817-03-11 מיום 18.4.2024 שניתנה על ידי כב' השופטת ש' צנציפר-הלפמן בשם המבקש: עו"ד פרי מרקו בשם משיב 1: בעצמו בשם משיב 2: עו"ד ענבר קדמי-עברי פסק-דין השופטת רות רונן: לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ש' צנציפר הלפמן) בפש"ר 12817-03-11 מיום 18.4.2024, בה נקבע כי על המבקש לשלם תוספת בגין מאמץ מיוחד לשכר טרחת המשיב 1, הוא הנאמן בהליך פשיטת הרגל (להלן: הנאמן). הרקע לבקשה על מהותו של ההליך המתנהל בבית משפט קמא עמדתי לאחרונה בהחלטה מיום 11.7.2024 ברע"א 4220/24, בה נדונה החלטה אחרת שניתנה במסגרת אותו הליך בבית משפט קמא. למען הנוחות, יתואר להלן רק הרקע הרלוונטי לבקשה דנן. ההליך המתנהל בבית משפט קמא הוא הליך פשיטת רגל כנגד המבקש. ביום 23.10.2011 הוכרז המבקש כפושט רגל, ובהמשך אושרו כנגדו תביעות חוב בסך של כ-2 מיליון ש"ח. מדובר בהליך המתנהל למעלה מעשור, במסגרתו התקיימו שנים-עשר דיונים והוגשו מעל מאתיים בקשות על ידי הצדדים. נכון לעת זו, מצוי ההליך לקראת סיומו, לאחר שאושר הסדר נושים שהוגש על ידי המבקש. למען שלמות התמונה, יוער כי מכוח אחת הבקשות שהוגשו לאורך השנים בתיק, הורה בית המשפט ביום 26.4.2017, לבקשת הנאמן, על ביטול הענקה שביצע המבקש לבתו בזכויותיו בנכס מקרקעין המצוי בתל אביב (להלן: המקרקעין). כמו כן, במסגרת ההליך הגיש המבקש ערעור על שלוש הכרעות חוב של הנאמן, בין היתר בתביעת חוב שהגיש בנק הפועלים, נושה עיקרי של המבקש. בהמשך, לאחר שערעור המבקש התקבל והנאמן הגיש חישוב חדש בעניין תביעת החוב, הגיש המבקש ערעור נוסף, אשר התקבל בהסכמת הצדדים (להלן: ההליכים בעניין בנק הפועלים). ביום 13.10.2014 הגיש הנאמן בקשה לבית משפט קמא לפסיקת שכר טרחת ביניים. בבקשתו טען הנאמן בין היתר כי מרבית תביעות החוב שהוגשו כבר הוכרעו; כי בקופת הנשייה הצטבר סך של כ-63,558 ש"ח; כי בתיק הוגשו למעלה מ-60 בקשות; וכי הנאמן ומי מטעמו השקיעו עשרות שעות עבודה בהליך, לרבות פיקוח על הליכים נוספים. על רקע האמור, נטען כי בהתאם לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: תקנות החברות), שכר הטרחה לו זכאי הנאמן הוא שכר מימוש בשיעור 20% מסך קופת הנשייה. בית משפט קיבל את בקשת הנאמן לפסיקת שכר טרחה, בשתי החלטות מיום 8.11.2014 ומיום 14.11.2014. בהחלטות נקבע כי עד כה שולם לנאמן שכר טרחה בסך 142,986 ש"ח (167,294 ש"ח כולל מע"מ); כי שכר הטרחה בגין המאמץ המיוחד שעל החייב להוסיף הוא 58,109 ש"ח (67,987 ש"ח כולל מע"מ); וכי נוכח הסכום המצוי בחשבון הנאמנות, על החייב להוסיף לקופה סכום של 22,687 ש"ח בגין שכר הטרחה. בחלוף כמעט עשור, ביום 23.7.2023 הגיש הנאמן בקשה לפסיקת תוספת שכר טרחה בגין מאמץ מיוחד, בשיעור של 50% מסכום שכר הטרחה שנקבע. זאת לאור ההיקף החריג של ההליך, ולכך שהנאמן הצליח להביא לכך שמלוא תביעות החוב שאושרו בסך של כ-2 מיליון ש"ח – שולמו. המבקש מצדו התנגד לבקשה וטען כי היא הוגשה בניגוד ל"נוהל הכונס הרשמי והממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי בעניין שכר טרחת בעלי תפקידים בהליכי כינוס, פירוק, הסדר תאגידי, וכן בהליכי פשיטת רגל, בהליכי הסדר יחידים ובהליכי חדלות פירעון" (להלן: נוהל הכנ"ר או הנוהל). לטענתו, בהתאם לנוהל הכנ"ר, תוספת בגין מאמץ מיוחד לא תעלה על שיעור של 25% אלא באישור מנהל המחוז או מי מטעמו; וכי מאחר שלא צורף אישור כזה – דין הבקשה להידחות. עוד נטען כי בהתאם לנוהל הכנ"ר, רק במקרים בהם פעולות מיוחדות של הנאמן הובילו לגילוי נכסים שהחייב לא הצהיר עליהם – יהיה הנאמן זכאי לתוספת מאמץ מיוחד בשיעור של עד 50%. ואולם זה אינו המצב במקרה דנן, בו הצהיר המבקש על זכויותיו במקרקעין כבר בראשית ההליך. המבקש הוסיף כי בהתאם להלכה הפסוקה ולנוהל הכנ"ר, תשלום בגין מאמץ מיוחד ייקבע רק כאשר מסלולי השכר הקבועים בתקנות אינם נותנים מענה הולם, וכי נסיבות כאלה אינן מתקיימות במקרה הנוכחי. המשיב 2, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) ציין בתגובתו כי הנאמן הביא לתוצאות מוצלחות עבור הנושים; וכי מדובר בתיק ארוך הכולל מאות בקשות שהנאמן נדרש להתייחס אליהן. לפיכך, הומלץ על אישור תוספת מאמץ בשיעור 40% (להלן: המלצת הכנ"ר). המבקש התנגד להמלצת הכנ"ר וחזר על טענתו כי פסיקת תוספת מאמץ מחייבת עמידה בתנאי נוהל הכנ"ר. לאור זאת, נדרש הכנ"ר להגיש השלמה ביחס לתגובת המבקש. בתגובתו המשלימה הסתפק הכנ"ר בחזרה על המלצתו. בהמשך, הודיע הנאמן כי הוא מקבל את המלצת הכנ"ר ומעמיד את דרישתו לתשלום בגין מאמץ מיוחד על 40%. החלטת בית משפט קמא ביום 18.4.2024 קיבל בית משפט קמא את המלצת הכנ"ר, ואישר לנאמן תוספת מאמץ מיוחד בגובה 40%. זאת, בשים לב להיקף החריג של ההליך המתנהל במשך כ-13 שנים; למספר הרב של הדיונים, הבקשות וההליכים שהתקיימו; לשעות העבודה הרבות שהשקיע הנאמן בתיק; לפעולות שבוצעו במסגרת ההליך, ובכלל זה הבקשה לביטול הענקת המקרקעין; לדיבידנד ששולם לנושים; וכן להמלצת הכנ"ר. בהתאם לכך הורה בית משפט קמא על תשלום שכר טרחה בסך כולל של 200,000 ש"ח, בתוספת מע"מ, מתוכם סך של כ-58,000 ש"ח בגין מאמץ מיוחד. על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי. טענות הצדדים המבקש חוזר וטוען כי החלטת בית משפט קמא ניתנה בניגוד לדין ובניגוד לנוהל הכנ"ר. זאת מבלי שבית המשפט הבהיר מדוע יש לחרוג במקרה הנדון מהוראות הנוהל. עוד הוא טוען כי המלצת הכנ"ר ניתנה בחוסר סמכות ותוך התעלמות מהנוהל. המבקש מציין כי המבחנים אותם היה על בית המשפט ליישם לפי נוהל הכנ"ר – אינם מתקיימים בענייננו. כך, על פי הנוהל, תינתן תוספת מאמץ מיוחד בנסיבות מיוחדות בהן ביצע הנאמן פעולות מיוחדות. לגישת המבקש, נסיבות כאלה אינן מתקיימות במקרה דנן. נטען כי הנאמן לא ביצע את תפקידו ביעילות; וכי התוצאה המוצלחת שהושגה בהליך עבור הנושים לא הייתה פרי פעולותיו של הנאמן אלא תוצאה מפעולות יזומות של המבקש עצמו. כמו כן, לא בוצעו פעולות איתור וחקירה מטעם הנאמן לגילוי נכסים, שכן המבקש הצהיר על נכסיו בתחילת ההליך. עוד צוין כי מאחר שהנושים קיבלו תשלום דיבידנד של 100% נטו, שכרו של הנאמן – הנגזר מהסכום שהופקד בקופת הנשייה – הוא מקסימלי. יתרה מכך, ההחלטה על פסיקת תוספת בשיעור של 40% אינה עומדת במבחנים שנקבעו בנוהל הכנ"ר גם מאחר שהיא ניתנה בהיעדר אישור מטעם מנהל המחוז או מי מטעמו. המבקש טוען כי בהתאם לנוהל, הימשכות ההליך ומספר הבקשות שהוגשו במסגרתו, אינם מצדיקים פסיקת תוספת שכר טרחה בגין מאמץ מיוחד – ובית המשפט שגה כאשר הביא נושאים אלה בחשבון במסגרת פסיקת שכר בגין מאמץ מיוחד. בהתייחס להימשכות ההליכים או לריבוי ערעורים על הכרעות החוב, טוען המבקש כי הסיבה לכך נעוצה במחדלי הנאמן ולא בבקשותיו שלו. דברים אלה באו לידי ביטוי בהליכים בעניין בנק הפועלים – אשר נמשכו שלא לצורך בעקבות שתי הכרעות חוב שגויות של הנאמן. עוד טוען המבקש כי בהתאם לפסיקה ולנוהל הכנ"ר יש לקבוע תוספת בגין מאמץ מיוחד רק במקרים חריגים שבהם מסלולי השכר שהותוו בתקנות החברות אינם נותנים מענה הולם. לעמדתו, במקרה הנוכחי, נותנים מסלולי השכר הקבועים בתקנות החברות מענה הולם. על פי מסלולים אלה היה מקום לפסוק לנאמן שכר טרחה בגובה 167,294 ש"ח בלבד. לבסוף, המבקש טוען כי שגה בית משפט קמא כאשר לא התייחס בהחלטה לטענותיו, ולא נימק מדוע יש מקום לסטות מנוהל הכנ"ר. גם הכנ"ר לא התייחס בתגובתו (ובתגובתו המשלימה) לטענות אלה. לאור כל האמור, עתר המבקש כי תבוטל החלטת בית משפט קמא מיום 18.4.2024; וייקבע כי הנאמן אינו זכאי לקבל תוספת שכר בגין מאמץ מיוחד, וכי אף יש להפחית את שכר טרחתו. הנאמן טוען מנגד כי יש לדחות את הבקשה. לטענתו, המבקש נסמך בעיקר על הטענה כי החלטת בית משפט קמא אינה עומדת בנוהל הכנ"ר. ואולם, נוהל זה נועד להתוות כללים עבור מייצגי כונס הנכסים הרשמי בבואם לתת המלצה לבית המשפט, ולא להצר את סמכויותיו של בית המשפט. מאחר שבית המשפט שקל את טענות הצדדים, קיבל הבהרות מהנאמן בנוגע לסכום שכר הטרחה שעתיד להשתלם, וכן לנוכח מאפייניו החריגים של התיק (הן בהיקף הפעילות בו, הן בתוצאה החיובית עבור נושי המבקש) – אין מקום, לעמדתו, כי ערכאת הערעור תתערב בהחלטת בית משפט קמא. הנאמן מוסיף כי על פי הפסיקה, ערכאת הערעור תתערב בקביעת שכר טרחה לבעל תפקיד במקרים חריגים בלבד, בהם טעה בית המשפט בעקרונות שהפעיל, ולא באופן יישומם. על פי עקרונות אלה, על בית המשפט לבחון אם "מסלול השכר" שלפיו ביקש בעל תפקיד לקבוע את שכרו בהתאם לתקנות החברות, הוא הוגן וצודק. זאת, בין היתר בשים לב להיקף הפעילות בתיק ולמסלולי השכר האלטרנטיביים הקבועים בתקנות החברות. לאחר מכן, עליו לבחון האם מוצדק לחרוג משכר הטרחה שנקבע בהתאם לאותו מסלול ולפסוק תוספת שכר טרחה מיוחד. לבסוף – על בית המשפט להתייחס לעמדת הכנ"ר ולמשקל שיש ליתן לה. לטענת הנאמן, בענייננו, החלטת בית משפט קמא עומדת בעקרונות אלה ואין בה מאפיינים חריגים הדורשים התערבות. באשר לקביעת מסלול השכר – הנאמן עומד על כך כי מסלול השכר שנבחר על-ידיו הוא מסלול "שכר מימוש"; וכי שכר הטרחה שנפסק לו במסגרת מסלול זה, אף בתוספת 40% בגין מאמץ מיוחד – הוא נמוך משמעותית משכר הטרחה לו היה זוכה במסגרת המסלול החלופי של "חלוקה בפועל". לטענת הנאמן, בית המשפט בחן אם שכר הטרחה שהתבקש תואם את היקף פעילותו בתיק. לגישתו מדובר בתיק בעל היקף פעילות יוצא דופן, בו הוא נדרש להיקף עבודה החורג מן הרגיל. בין היתר הוא טוען כי במסגרת ההליך הוגשו 1,839 מסמכים במערכת "נט המשפט"; 228 בקשות – רובן על ידי המבקש וחלק גדול מהן בכתב יד; ניתנו 589 החלטות; התקיימו 12 דיונים; הוגשו 3 ערעורים על הכרעות החוב; וכן התקיימו 11 הליכים שונים בבית משפט זה. הוא מוסיף כי הוא וצוותו השקיעו כ-693 שעות עבודה בתיק, היקף שהוא הגדול ביותר בו הוא נתקל במסגרת ניהול אלפי תיקי פשיטת רגל; וכי הטיפול בתיק לא התמצה רק בהליך פשיטת הרגל עצמו, אלא גם בהליכים משפטיים שונים הנוגעים למקרקעין ולתלונה שהוגשה בלשכת עורכי הדין. לצד המאמץ הרב שהושקע בהליך – הנאמן מדגיש כי הצליח להביא את המבקש לתשלום מלוא סכום תביעות החוב. באשר למשקל שניתן לעמדת הכנ"ר –הנאמן סבור כי במסגרת בקשות לפסיקת הוצאות, הכנ"ר הוא גורם רלוונטי ועל בית המשפט להתייחס לדעתו, אף שסמכות ההחלטה הסופית נתונה לבית המשפט. בענייננו, עמדת הכנ"ר – אותה אימץ בית משפט קמא – ניתנה לאור היכרות מעמיקה עם ההליך, והיא אף לא קיבלה את בקשת הנאמן כלשונה אלא המליצה על פסיקת מאמץ מיוחד בשיעור של 40% בלבד. הנאמן מתייחס גם לטענת המבקש לפיה הימשכות ההליך נובעת מהתנהלותו שלו. לעמדתו, המבקש עשה כל שיכול היה כדי להאריך את ההליך, במטרה שהמקרקעין לא ימומשו. כך, בראשית ההליך המבקש ניסה להבריח את המקרקעין לבתו; ובהמשך ביקש כי יתאפשר לו להשלים ניהול הליך משפטי מקביל בעניין המקרקעין. למעשה, עד לדחיית ערעור בהליך האמור בסוף שנת 2017, לא היה בידי המבקש להציע כל הצעה לנושיו, שכן מקור הכספים אותו הציע המבקש לתשלום בהסדרי הנושים השונים הוא ממכירת אחת הדירות שעתידה להיבנות במקרקעין. הנאמן עומד על כך כי לאורך השנים הוצעו למבקש מספר הצעות להסדרי נושים, אך המבקש בהתנהלותו גרם להימשכות ההליכים שלא לצורך; בעוד שפעולותיו של הנאמן הן שהובילו לפירעון מלוא החוב. הכנ"ר טוען גם הוא כי דין הבקשה להידחות. לעמדתו, צדק בית משפט קמא כאשר אימץ את המלצתו ואישר לנאמן תוספת מאמץ מיוחד בשיעור 40%. החלטה זו, כמו גם המלצת הכנ"ר, ניתנה בעקבות היכרות עם היקף פעילות הנאמן ועם אורכו של ההליך. כן נטען כי הגם שבפני בית משפט קמא נפרשו נתונים הנוגעים למספר הבקשות שהוגשו בהליך – אלה לא היוו "אינדיקציה מכרעת" לקביעת התוספת בגין מאמץ מיוחד. הוא מוסיף כי בניגוד לטענות המבקש, המלצתו ניתנה באישור מנהל המחוז. מכל מקום, לטענתו שאלת יישום נוהל הכנ"ר אינה רלוונטית לצורך בחינת החלטת בית המשפט. נטען כי לזכות הכנ"ר עומדת חזקת התקינות; וכי על פי הפסיקה, על בית המשפט ליתן משקל לעמדתו – בין היתר בשאלות הקשורות לשכר טרחת נאמן – כפי שאכן עשה. הכנ"ר מוסיף וטוען כי הנאמן פעל בהליך ללא לאות ממועד מינויו ועד עתה. בהתאם, אין לקבל את טענת המבקש לפיה יש בהתנהלות הנאמן או בעובדה שהתקבלו ערעורים על תביעות החוב כדי להצדיק הפחתה בשכרו. טענות מעין אלה הועלו לאורך ההליך ונדחו על ידי בית משפט קמא. כמו כן, לטענתו, מדובר בהחלטה הנוגעת לקביעת שכר טרחה של בעלי תפקידים, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה; וכי ממילא בענייננו לא נפל בה כל דופי. דיון והכרעה בפתח הדברים יוער, כי להחלטה בעניין פסיקת תוספת שכר בגין מאמץ מיוחד ישנם מאפיינים של החלטה המסיימת את הדיון בעניין שכר טרחת בעל תפקיד – שעליה ניתן לערער בזכות (ראו למשל: רע"א 10215/01 עו"ד, בתפקידו כמנהל מיוחד נ' המפרק – כונס הנכסים הרשמי מחוז באר-שבע, פסקה 4 (23.6.2005); רע"א 2721/10 חלפין נ' עזבון המנוח דוד כנפי ז"ל, פסקה 3 (25.7.2010); ‏רע"א 2481/11 קוה נ' הכונס הרשמי, פסקאות 3-2 (19.6.2011), והאסמכתאות שם). לפיכך החלטתי – ולו לשם הזהירות – לדון בבקשה כבערעור בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 149(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בהתאם, המבקש יקרא להלן – "המערער". לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבורה כי דין הערעור להידחות לגופו וכך אציע לחבריי לעשות. הלכה מושרשת היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות שעניינן קביעת שכר טרחה לבעל תפקיד, והתערבות ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה תיעשה במקרים חריגים בלבד. זאת, בשים לב לכך שהערכאה הדיונית היא בעלת מירב המידע הנוגע למאמצים שהשקיעו בעלי התפקידים לאורך ההליך (ע"א 4486/14 עו"ד, כונס נכסים נ' עו"ד, בתפקידם כנאמנים לנידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ, פסקה 13 (24.6.2015) (להלן: עניין נידר); ע"א 1468/22 הרן נ' עו"ד, בתפקידו כנאמן על נכסי המערערת, פסקה 9 (13.6.2022) (להלן: עניין הרן)). קביעה זו יפה גם לעניין פסיקת שכר טרחה בגין מאמץ מיוחד, שגם לגביה נקבע כי המקרים בהם תתערב ערכאת הערעור יהיו מקרים בהם חרגה הערכאה הדיונית מהעקרונות הקבועים בפסיקה, וכאשר השאלה המתעוררת אינה שאלה של אופן יישום עקרונות אלה בלבד (ע"א 6166/07 עו"ד, בתפקידו ככונס נכסים על זכויות צמרות נ' א.י.ע. יובלים השקעות בע"מ, פסקאות 52-51 (10.1.2010) (להלן: עניין צמרות); עניין נידר, שם; רע"א 4110/17 שחם נ' רו"ח, בתפקידו כנאמן, פסקה 10 (29.5.2017); רע"א 8249/18 ‏וינשטיין נ' דיין, פסקה 5 (17.12.2018)). כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי החלטת בית משפט קמא מבוססת על העקרונות שנקבעו בפסיקה לקביעת שכר טרחה החורג ממסלולי השכר הקבועים בתקנות החברות, ומיישמת אותם בהתאם לשיקול דעתו של בית משפט קמא המכיר את ההליך. לפיכך, מקרה זה אינו בא בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשכר הטרחה שנפסק. פסיקת שכר טרחה לבעל תפקיד נעשית באמצעות בחירת "מסלול שכר טרחה" מבין מספר מסלולים הקבועים בתקנות החברות (תקנות 8-7א לתקנות החברות; להרחבה על מסלולי השכר השונים – ראו למשל: רע"א 8449/14 רוטמן נ' עו"ד, מנהל מיוחד, פסקאות 21-20 (15.2.2015); עניין הרן, בפסקאות 11-10). בעל התפקיד זכאי ככלל לבחור את מסלול שכר הטרחה בעצמו, אך בחירה זו נתונה לפיקוח בית המשפט, אשר נדרש לבחון האם מדובר בשכר הטרחה הראוי וההוגן בנסיבות העניין (תקנה 6(א) לתקנות החברות; עניין נידר, בפסקה 15; עניין הרן, בפסקה 12). ככלל, על פסיקת שכר הטרחה להתבסס על המסלולים שהוגדרו בתקנות – ולא ניתן לפסוק שכר טרחה שלא מכוח המסלולים הללו (תקנה 10(ג) לתקנות החברות). עם זאת, לבית המשפט נתונה הסמכות לחרוג ממדרגות השכר הקבועות בתקנות ולתגמל את בעל התפקיד בסכומים נוספים (ראו: תקנות 7(א1), 8(ב) ו-8א(ב) לתקנות החברות; עניין הרן, בפסקה 13). לאחר הבחירה באחד המסלולים וקביעת השכר לו זכאי הנאמן בהתאם למסלול זה, קיים מנגנון המאפשר לבית המשפט לחרוג ממנו, ובכך להגדיל או להפחית את שכר הטרחה שנפסק. מנגנון זה קבוע בתקנה 13(א) לתקנות החברות, הקובעת: "בעת פסיקת שכרו של בעל התפקיד, יביא בית המשפט בחשבון את ההוצאות שהוצע בעל התפקיד במהלך מילוי תפקידו וכן יבחן בכל מקרה, לפי שיקול דעתו, את מידת המאמץ והטרחה שהשקיע בעל התפקיד ומשך הזמן לסיום התפקיד, ובהתאם לכך רשאי הוא, מנימוקים שיירשמו, להקטין את שכרו או להגדילו" (ההדגשה היא שלי, ר.ר.). תקנה זו מאפשרת אפוא לבית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולחרוג מהסכום שנקבע בהתאם למסלול שנבחר, כאשר היצמדות לכללי המסלול שנבחר אינה צודקת בנסיבות העניין (עניין צמרות, בפסקה 50; עניין נידר, בפסקה 14). לעניין תקנה זו נקבע בפסיקה, כי בית המשפט לא יסטה כדבר שבשגרה משכר הטרחה הקבוע בתקנות החברות (עניין נידר, בפסקה 7; ע"א 3791/15 סינרג'י כבלים בע"מ נ' עו"ד ארז חבר, פסקה 10 (19.4.2016) (להלן: עניין סינרג'י); ע"א 3410/22 כלכלן, בתפקידו כנאמן לחברת החייבים נ' עו"ד, בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 13 (21.7.2022)). אם כן, בהתאם לתקנות החברות, על בית המשפט המכריע בבקשה לפסיקת שכר טרחה שהגיש בעל התפקיד, לבחון את הבקשה בשני שלבים: בשלב הראשון, עליו לבחון האם המסלול בו בחר בעל התפקיד הוא המסלול המתאים במקרה הנדון ומהו השכר שהוא זכאי לו בהתאם למסלול האמור; ובשלב השני, האם יש מקום להוסיף או לגרוע משכר הטרחה בהתאם למנגנונים הקבועים בתקנות החברות בקשר למסלול האמור. על כל האמור יש להוסיף כי בפסיקה נקבע כי בעת פסיקת שכר טרחה לבעל התפקיד, יש ליתן משקל מיוחד לעמדתו של כונס הנכסים הרשמי – שכן מדובר בעמדה מקצועית ואובייקטיבית (רע"א 8909/03 שילר נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 3 (11.3.2004) (להלן: עניין שילר); עניין סינרג'י, בפסקה 13; רע"א 7239/21 א.כ.א הולדינגס לימיטד נ' הראל, פסקה 11 (23.11.2021)). עם זאת, למותר לציין כי אין מדובר בעמדה המחייבת את בית המשפט, הקובע בסופו של דבר את שכר הטרחה לפי שיקול דעתו ובהתאם להנחיות שבתקנות. באשר לנוהל הכנ"ר אליו התייחס המערער – הנוהל נועד אך "להתוות כללים אחידים להתייחסות מייצגי הממונה" (ראו: "פתח דבר" לנוהל הכנ"ר), כלומר לסייע למייצגי הכנ"ר במתן עמדתם המקצועית. נוהל זה אינו מגביל כמובן את בית המשפט בהפעלת שיקול דעתו בהכרעה לגבי שכר הטרחה. בית המשפט נדרש להכריע בבקשה בהתאם לתקנות החברות, על סמך עמדות הצדדים ועל פי היכרותו עם התיק. לצד זאת, לנוהל עשויה להיות השלכה עקיפה על החלטתו של בית המשפט, כחלק מבחינת עמדת הכנ"ר. בהקשר זה – לא מן הנמנע כי לעמדה שאינה מנומקת דיה ביחס לנוהל, יינתן משקל מופחת לעומת עמדה מנומקת ומפורטת המבוססת על הנוהל (ראו: עניין שילר, שם). כפי שצוין לעיל, הטעמים העיקריים בשלהם טוען המערער שיש להתערב בהחלטת בית משפט קמא הם שההחלטה אינה עולה בקנה אחד עם נוהל הכנ"ר; ושהיא התקבלה מבלי שבית משפט קמא הבהיר מדוע יש מקום לסטות מהנוהל במקרה דנן. עוד טוען המערער כי הסיבה להימשכות ההליכים החריגה נעוצה במחדלי הנאמן, ולפיכך אין מקום לפסוק לו שכר טרחה בשיעור מוגדל. באשר לסטייה הנטענת מנוהל הכנ"ר, הרי כפי שהובהר לעיל, נוהל זה לא נועד להבנות את שיקול דעתו של בית המשפט, אלא כדי לסייע למייצגי הכנ"ר בבואם להמליץ לבית המשפט בעניין שכר הטרחה. לפיכך, וחרף החשיבות המיוחסת לעמדת הכנ"ר בהחלטות מעין אלה – החלטת בית המשפט אינה חייבת לעמוד בקריטריונים הקבועים בנוהל, וממילא בית המשפט אינו חייב לנמק "סטייה" שלו מנוהל זה. כאמור, העקרונות הרלוונטיים הצריכים להתוות את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו להגדיל או להקטין את שכר הטרחה לנאמן בגין מאמץ שהשקיע בהליך, קבועים בתקנה 13 לתקנות החברות. התקנה מדגישה את השיקול של "מידת המאמץ והטרחה שהשקיע בעל התפקיד ומשך הזמן לסיום התפקיד". בתוך כך, יבחן בית המשפט אם בעל התפקיד השקיע זמן או מאמץ מיוחדים בתיק, או אם ביצע פעולות נרחבות במסגרתו – כך שפסיקה על פי מסלולי השכר הרגילים תוביל לתוצאה בלתי צודקת (עניין צמרות בפסקאות 52-50; ע"א 5479/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עו"ד, בתפקידו ככונס נכסים בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 15 (12.2.2013); ע"א 3409/22 קאסם נ' כונס הנכסים הרשמי (31.7.2023)). בחינת ההחלטה נושא הערעור מעלה כי בית המשפט בחן את העקרונות הללו והביאם בחשבון כאשר קבע את שכר הטרחה בגין המאמץ המיוחד לנאמן. כזכור, החלטת בית המשפט לקחה בחשבון את מידת המאמץ והטרחה של הנאמן – לאור היקפו החריג של התיק, שבא לידי ביטוי במספר הדיונים, הבקשות, והערעורים אליהן נדרש הנאמן במסגרת ניהול התיק; וכן את משך הזמן לסיום התפקיד ובכלל זה את משך הזמן בו התנהל התיק, ושעות העבודה הרבות אותם השקיעו הנאמן וצוותו בהליך. עוד הובאה בחשבון התוצאה הסופית של חלוקת הדיבידנד המלא לנושים. לאור שיקולים אלה, הכריע בית המשפט כי המאמץ שהשקיע הנאמן בהליך הוא כזה שפסיקת שכר טרחה על פי מסלולי השכר ה"רגילים" – לא תהיה צודקת. ואכן, מעיון בתיק עולה כי מדובר בהליך רווי בקשות וערעורים, ואשר נמשך פרק זמן ארוך מאוד, ככל הנראה – ארוך מדי. כמו כן, עולה כי הנאמן אכן ביצע פעולות רבות – בין היתר במסגרת ביטול ההענקה במקרקעין ובמעורבותו בהליכים מקבילים רבים. התוצאה שהושגה בסופו של דבר משביעת רצון אף היא – תשלום מלוא סכום החוב לכל הנושים. באשר לטענות המערער לפיהן מחדליו של הנאמן הם שהובילו להימשכות ההליכים – הרי שמתוך מאות המסמכים שהוגשו, טענות המערער נסבות על ההליכים בעניין בנק הפועלים ועל החלטה אחת לפיה הנאמן לא פעל בהתאם להחלטת בית המשפט. מנגד, עולה כי ניתנו לאורך ההליך החלטות רבות המורות למערער להסיר את מחדליו. אינני סבורה כי המערער הצביע על התנהלות בלתי תקינה של הנאמן, שהובילה להימשכות החריגה של ההליכים. הערעור על הכרעת הנאמן בתביעת חוב שלא היה ערעור סרק, אינו מעיד על הכלל. בהקשר זה יוער כי ככלל, הקריטריון הקבוע בתקנה 13 לתקנות החברות, לפיו יש להתחשב ב"משך הזמן לסיום התפקיד" בבחינת פסיקת תוספת שכר טרחה, מכוון את בעל התפקיד לסיים את מלאכתו בהקדם האפשרי (והתארכות ההליכים מעבר לנדרש עשויה בנסיבות מתאימות אף להביא להפחתת השכר של בעל התפקיד). עם זאת, בשקלול מכלול הנסיבות; במקרים בהם פרק הזמן בו נשא בעל תפקיד בתפקידו התארך מטעמים שאינם תלויים בו; ייתכן בהחלט כי יהיה לכך משקל בפסיקת תוספת שכר. כך גם פעל בית משפט קמא בענייננו. משכך, אין אפוא מקום להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית – שחזקה עליה כי היא בקיאה בעובדות הנוגעות למאמץ המיוחד של הנאמן. יצוין בהקשר זה, כי המערער העלה טענות רבות כנגד התנהלותו של הנאמן גם במסגרת ההליך בבית משפט קמא – אך ככלל הן לא התקבלו. גם בכך יש להעיד כי לא ניתן לייחס את הימשכות ההליכים החריגה למחדליו של הנאמן. לצד נימוקים אלה, הביא בית משפט קמא בחשבון גם את המלצת ב"כ הכנ"ר – שהיה סבור, לאור היכרותו עם התיק, שיש מקום לאשר תוספת מאמץ בגובה 40% משכר הטרחה שנפסק. אכן, בית משפט קמא אימץ את עמדת הכנ"ר ביחס לגובה שכר הטרחה בגין מאמץ מיוחד שיש לפסוק לנאמן למרות שהכנ"ר לא התייחס מפורשות לנוהל – גם לא במסגרת תגובתו המשלימה. ואולם, מהחלטת בית משפט קמא עולה כי עמדת הכנ"ר הייתה רק אחד מהשיקולים שהוא התבסס עליהם, לצד יתר השיקולים העולים בקנה אחד עם תקנה 13 לתקנות החברות – ולא נראה כי ניתן לה משקל מכריע. משאלה הם פני הדברים – אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא – שנומקה כדבעי, והתבססה על היכרותו של בית המשפט את ההליך ועל הוראות תקנה 13 לתקנות החברות. כאמור, הערכאה הדיונית היא זו שהמידע המלא ביחס למאמץ שהשקיע הנאמן בהליך מצוי בידיה, והמערער לא הצביע על מידע חדש שלא עמד לפניה. הוא גם לא הוכיח כי החלטתו של בית משפט קמא חורגת מגבולות הסביר. סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – דין הערעור להידחות. המערער יישא בהוצאת המשיבים בסכום של 2,500 ש"ח לכל אחד. רות רונן שופטת השופט דוד מינץ: אני מסכים. דוד מינץ שופט השופט יחיאל כשר: אני מסכים. יחיאל כשר שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ר' רונן. ניתן היום, כ"ד חשוון תשפ"ה (25 נובמבר 2024). דוד מינץ שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת