פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

פסק-דין בתיק בג"ץ 496/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 496/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. פלוני 2. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. הרב שלמה עמאר 3. הרב שלמה אבינר (משיב פורמאלי) עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: בעצמם פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותרים, כי בית-משפט זה יורה לבית הדין הרבני הגדול לקבוע מועד דיון קרוב בערעור שהגישו העותרים כנגד פסק-הדין שניתן על-ידי בית הדין הרבני בירושלים. לטענת העותרים, ביום 1.11.02 פורסמה כתבת תחקיר בעיתון "מעריב", בה העלתה העותרת 1 טענות כנגד המשיב 3 בדבר התנהגותו כלפיה. מעשיו של המשיב 3 הוגדרו בעיתון כמעשים שיש בהם לכאורה הטרדה מינית. לאחר הפרסום בעיתונות, הגישו העותרים לבתי דין רבניים שונים תביעה כנגד המשיב 3 בגין מעשים פסולים ופריצת גדרי צניעות והוראת הלכה שלא כדין. כמו-כן, נתבע המשיב 3 בגין הוצאת שם רע בכך, שהוא פרסם פרסומים המציינים, כי טענות העותרת 1 נבדקו והופרכו. מאחר ובין הצדדים לא הייתה הסכמה על מקום הדיון, התקיים דיון מקדמי בבית הדין הרבני הגדול, שם נדונה השאלה באיזה בית דין תישמע תביעת העותרים. בית הדין הרבני הגדול החליט, ביום 9.11.04, כי הדיון בתביעה יתקיים בבית הדין הרבני בירושלים. בית הדין הרבני בירושלים דחה, ביום 7.6.05, את התביעה וקבע, כי העותרים חייבים להתנצל בפני המשיב 3, שכן אם לא יעשו כן, הם יהיו ראויים לנידוי. על פסק-הדין של בית-הדין הרבני בירושלים הגישו העותרים ביום 19.6.05, ערעור לבית הדין הרבני הגדול (תיק מספר 059788497-35-1). בית הדין הרבני הגדול החליט, כי הדיון בערעור יתקיים ביום 30.11.05. ברם, במועד שבו היה אמור הדיון להתקיים, החליט נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב שלמה משה עמאר (להלן: המשיב 2), כי מאחר שתיק זה היה בדיון בפני ההרכב שבראשותו של הרב יונה מצגר ומאחר שהרב מצגר השעה את עצמו מבית הדין הרבני הגדול, יש להמתין לשובו לדיונים ורק אז יקבע מועד בערעור זה. ביום 6.12.05 פנו העותרים למשיב 2 במכתב, בו ביקשו ממנו לעיין בחדש בהחלטתו. העותרים טוענים, כי במכתבם ציינו, כי הרב יונה מצגר כלל לא דן בערעור לגופו. כמו-כן טוענים העותרים, כי במכתבם ציינו, כי ידוע להם, שדיונים אחרים שנקבעו לאותו המועד לא נדחו, וזאת למרות העדרו של הרב יונה מצגר. עוד טוענים העותרים, כי במכתב נוסף שכתבו למשיב 2 הבהירו, כי באם לא יקבלו תשובה, יפנו בעתירה לבית-משפט זה. לטענת העותרים, עד עתה לא נתקבלה מהמשיב 2 כל תגובה למכתביהם. מכאן העתירה שבפנינו. בעתירתם טוענים העותרים, כי החלטת המשיב 2 נגועה בחוסר סבירות קיצוני, היורד לשורשם של דברים. לטעמם, אין כל צידוק להחלטת המשיב 2 לדחות את הדיון בערעורם עד לשובו של הרב מצגר, שכן המתנה לשובו של הרב מצגר עשויה להיות ארוכה ואף יש סיכוי, לטעמם, כי הרב מצגר לא ישוב עוד לשמש כאב בית הדין בתיק. כמו-כן טוענים העותרים, כי הרב מצגר לא דן לגופו של עניין בערעור, אלא רק קבע איזה מבתי הדין הרבניים ידון בתביעת העותרים. עוד מוסיפים וטוענים העותרים, כי הם הופלו לרעה לעומת מתדיינים אחרים, אשר גם להם נקבע דיון למועד האמור ודיוניהם לא נדחו. דין העתירה להידחות על הסף. העתירה אינה מגלה עילה משפטית, המצדיקה להורות לבית הדין הרבני הגדול לקבוע מועד דיון בערעור שהגישו העותרים. עתירה זו מכוונת כנגד החלטה דיונית שניתנה על-ידי בית הדין הרבני הגדול במסגרת הסמכויות הדיוניות ושיקול הדעת השיפוטי העומדים לרשותו. נסיבות העניין אינן מקימות עילה להתערבותו של בית-משפט זה. הלכה ידועה היא, כי בית-משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי-הדין הדתיים, והתערבותו מוגבלת למקרים בהם מתגלה בהחלטתם פגם ממשי, כגון: חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק המחייבות את בית-הדין הדתי או מקרים חריגים אחרים המחייבים סעד מן הצדק (ראו בג"צ 4868/03 מור מזל חג'בי נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב (לא פורסם)). עילות אלה אינן מתקיימות במקרה דנן. לא כל שכן, כשהמדובר בהחלטה דיונית שבשכמותה ההתערבות הערעורית אף במערכת בתי המשפט היא מצומצמת ביותר. אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף. אנו תקווה, כי בית-הדין הרבני הגדול ימצא לנכון לעשות כל שביכולתו על-מנת לקדם את בירור ההליך בעניינם של העותרים. למותר לציין, כמובן, כי איננו מביעים דעה כאשר להליך לגופו. ניתן היום, י"ח בטבת תשס"ו (18.1.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06004960_H03.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il