פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

החלטה בתיק רע"ב 4959/15 בבית המשפט העליון רע"ב 4959/15 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: פלוני נ ג ד המשיב: היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"א 59874-06-15 מיום 2.7.2015 שניתן על-ידי סגן הנשיא ב' ארבל והשופטים ש' אטרש וי' אברהם בשם המבקש: בעצמו המבקש: עו"ד עמרי אפשטיין פסק דין 1. בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' סגן הנשיא ב' ארבל, והשופטים ש' אטרש ו-י' אברהם) מיום 2.7.2015 בעת"א 59874-06-15, בגדרו התקבל ערעור המדינה על החלטת ועדת השחרורים אשר הורתה כי המבקש ישוחרר שחרור מוקדם על-תנאי ממאסרו. תחת זאת נקבע כי המבקש ירצה את יתרת עונשו כפי שנגזר עליו. רקע 2. המבקש מרצה עונש מאסר מצטבר בן 13 חודשים החל מיום 5.11.2014, בגין הרשעתו במספר עבירות של מעשים מגונים שביצע בנשים שבקרבתן ישב בעת נסיעה באוטובוס ציבורי. בשני התיקים הורשע המבקש לאחר ניהול הוכחות. בגין המעשה הראשון נגזרו על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על-תנאי (ת"פ 31656-03-11, כב' השופט ח' טרסי (בית משפט השלום נתניה, גזר דין מיום 8.1.2014)). במסגרת התיק השני, שכלל מספר עבירות שבוצעו בעוד התיק הראשון תלוי ועומד, נגזרו על המבקש 10 חודשי מאסר בפועל ו-4 חודשי מאסר על-תנאי (ת"פ 59171-05-13, כב' השופט ע' דרויאן (בית משפט השלום תל אביב, גזר דין מיום 6.11.2014)). ערעור המבקש על חומרת עונשו נדחה, אך נקבע כי 3 חודשי מאסר ירוצו בחופף (עפ"ג 18916-02-14, כב' הנשיא א' טל והשופטים א' מקובר וד"ר ש' בורנשטיין (בית המשפט המחוזי מרכז, 30.11.2014)). מועד תום ריצוי שני שליש מתקופת מאסרו של המבקש חל ביום 6.7.2015. 3. ביום 7.5.2015 עמד המבקש לפני ועדת שחרורים שהתכנסה לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001 (להלן, בהתאמה: "הוועדה" ו-"החוק"), אשר החליטה כי ימונה לו סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית. ביום 25.6.2015 התקיים דיון נוסף לפני הוועדה בעניינו של המבקש, במסגרתו הודיע בא-כוח המשיב על התנגדותו לשחרור מוקדם. בין היתר צויינה חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, סירובו לקבל טיפול פסיכיאטרי, והעובדה כי לא הומלץ על יציאתו לחופשות וכי לא נמצא מתאים לתכנית שיקום מטעם הרשות לשיקום האסיר. בנוסף לכך הוצגה עמדת משטרת ישראל המתנגדת לשחרור בשל חומרת העבירות, וכן מספר ידיעות מודיעיניות בנוגע להתנהגותו של המבקש בעת שהותו מאחורי סורג ובריח. כמו כן, הוצגה לפני הוועדה חוות דעת מב"ן מיום 27.4.2015, בה נסקרה ההיסטוריה הרפואית הנפשית של המבקש. באותה חוות דעת צויין כי למבקש רקע של מחלה פסיכיאטרית, שבגינה אושפז בעבר מספר פעמים. אשר להערכת מסוכנותו של המבקש נקבע בחוות הדעת כי מדובר בעבריין מין רצדיביסט, בעל רקע של מחלה נפשית, ואולם הוא אינו מצוי במצב פסיכוטי פעיל. אליבא דעורכת חוות הדעת, המבקש הודה באופן פורמאלי בלבד בביצוע העבירות והוא אינו לוקח אחריות מלאה ביחס לביצוען. הוא אינו מגלה מוטיבציה לטיפול ואינו מגלה תובנה למהות ולחומרת מעשיו. בהתחשב בכלל גורמי הסיכון הסטאטיים והדינאמיים שהוזכרו, נקבע בחוות הדעת כי רמת מסוכנותו המינית של המבקש היא גבוהה. בהתבסס על נתונים אלו, הודיע בא-כוח המשיב כי הוא מתנגד לשחרור מוקדם. 4. מנגד טען בא-כוח המבקש כי אין מדובר באסיר רגיל, אלא אסיר החולה במחלת נפש. לטענתו, מצב רפואי זה שנותר ללא טיפול במשך כתריסר שנים הוא זה ששימש כרקע לביצוע העבירות. בא-כוח המבקש הוסיף והפנה לחוות דעת מחודש אוגוסט 2014 שנערכה במסגרת הליך הערעור על גזר הדין, בה נקבע כי רמת המסוכנות המינית של המבקש היא בינונית בלבד. אשר לחוות דעת מב"ן העדכנית טען בא-כוח המבקש כי הבודקת ציינה כי לא ניתן היה להבין את הסיבות העומדות בבסיס ביצוע העבירה, וזאת בשל אי-שיתוף הפעולה מצד המבקש בבדיקה. בנוסף לכך הגיש המבקש מכתב מאת הרב מנחם מנדל טאבאק (להלן: "הרב טאבאק"), לפיו הוא מוכן לצרף את המבקש ללימודי תורה במסגרת הכולל אותו הוא מנהל, וכן להקדיש מזמנו על מנת ללוותו בתהליך השיקום ולהקנות לו כלים לאורח חיים נכון. עוד התחייב הרב טאבאק כי המבקש לא יעזוב את הכולל ללא ליווי, וכי הוא ישגיח על כך שהמבקש יטול את התרופות להן הוא נזקק. בנסיבות אלו, ביקש המבקש כי יאושר לו שחרור מוקדם. 5. לאחר שנשמעו עמדות הצדדים החליטה הוועדה להעתר לבקשה, ולהורות על שחרורו המוקדם של המבקש. בהחלטתה צויין כי אין מחלוקת שמדובר באסיר שהוא חולה נפש. עוד צויינה התנהגותו התקינה של המבקש בין כותלי בית הסוהר. הוועדה ציינה את שתי חוות הדעת הפסיכיאטריות שהוצגו בפניה בעניינו של המבקש, וכן את התוכנית הפרטית מטעם המבקש לפיקוחו של הרב טאבאק. בסופו של דבר קבעה הוועדה כי יש להתחשב בכך שמדובר במאסר ראשון של המבקש, בהתנהגותו התקינה ובעברו הפלילי שאיננו מכביד. לגישת הוועדה, התוכנית שהוצגה על-ידי המבקש היא ראויה, תואמת את צרכיו, ויש בה כדי לאיין את מסוכנותו כלפי הציבור. אשר למסוכנותו של המבקש נקבע כי חרף דעתו של מב"ן, אין להתעלם מחוות הדעת הקודמת שהוגשה בעניינו, בה נקבע כי רמת מסוכנותו בינונית. בנסיבות אלו, קבעה הוועדה, מן הראוי לשחרר את המבקש, בכפוף לתנאי התכנית שהציג, שהותו של המבקש ב'מעצר בית' בשעות הלילה, צו פיקוח מפני עברייני מין בהתאם לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין") ועוד. 6. המשיב הגיש עתירה נגד החלטת הוועדה לבית המשפט לעניינים מנהליים, לפי סעיף 25 לחוק. בעתירה נטען כי שחרורו המוקדם של המבקש אינו ראוי וכי הוא עלול לסכן את שלום הציבור. בין היתר טען המשיב כי הוועדה טעתה בכך שנתנה משקל להערכת מסוכנות שניתנה לצורך ההליך הפלילי, והעדיפה אותה על פני חוות דעת עדכנית יותר. כמו כן טען המשיב כי היה מקום לתת משקל לכך שהמבקש לא עבר כל טיפול במשך תקופת מאסרו, וכי מסוכנותו נותרה כפי שהיתה. עוד מתח המשיב ביקורת על כך ששחרורו של המבקש לא נעשה בליווי רפואי מקצועי או מטעם גורמי הרווחה המתאימים, וציין כי התוכנית הפרטית שהוצעה אינה מהווה תחליף ראוי לליווי שכזה. 7. ביום 1.7.2015 נערך דיון בעתירה במעמד הצדדים, ולמחרת היום נעתר בית המשפט לעתירה. בפסק הדין, מושא הבקשה שלפני, קבע בית המשפט כי: "עם כל הכבוד לטיעונים הנאים של הסנגור, הרי לא הוא, לא הוועדה ואף לא בית משפט זה, מומחים בתחום בריאות הנפש, על מנת שיוכלו לקבוע קביעות בתחום הטיפול הראוי במשיב. קל וחומר שלא נוכל להסיק מסקנות לאור דיאגנוזות המפורטות בספרות הרפואית או אף לקבל אנמנזה בלתי מקצועית שתאפשר לנו לאבחן את צרכיו של המשיב. כל שמצוי בפנינו, מן הבחינה המקצועית, הנו חוות דעתה העדכנית של מעריכת המסוכנות. חוות דעת זו מלמדת על מסוכנות גבוהה הטמונה במשיב. אין בפנינו כל חוות דעת באשר לצרכיו המיוחדים של המשיב, ועל טיב הטיפול הראוי אשר יפחית ממסוכנותו". בית המשפט לעניינים מנהליים הוסיף וקבע, כי לטעמו טעתה הוועדה פעמיים בשיקול דעתה: ראשית, בכך שהעדיפה חוות דעת שאיננה עדכנית על פני כזו הנכונה לעת המיועדת לשחרור המבקש, וזאת ללא טעמים מיוחדים. שנית, בכך שקבעה, ללא תימוכין או בסיס מקצועי, כי די בתכנית הטיפול הפרטית שהציג המבקש כדי להפיג את מסוכנותו. בנסיבות אלו, כך נקבע, לא ניתן לומר כי נשקל כראוי הסיכון הטמון במבקש, ולפיכך יש לבטל את החלטת הוועדה, ולהורות כי המבקש יוותר במאסר עד לתום ריצוי עונשו. עיקרי טענות הצדדים 8. מכאן הבקשה שלפני, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהעדיף את עמדת המשיב וביטל את החלטת הוועדה. לטענתו, הנושא שבמחלוקת בין הצדדים מצוי בתחום הידע המקצועי של אחד מחברי הוועדה, שהוא פסיכולוג בהכשרתו, ובנסיבות העניין שיקול דעתו ביחס לסיכון הנשקף מהמערער גובר על זה של בית המשפט. המבקש טוען כי חוות הדעת מטעם מב"ן לוקה בכשל לוגי, מאחר שלא היה מקום להתייחס אליו כאל עבריין מין רגיל, שעה שלא הוכח אם העבירות שבוצעו היו תולדה של מצבו הנפשי, אם לאו. מנגד, כך המבקש, קובעת חוות הדעת כי הרקע הנפשי של המבקש הוא גורם מגביר סיכון, וזאת על אף שלא ברור אם יש קשר סיבתי בין המחלה לעבירות. כמו כן לא הובהר מדוע נקבע כי מסוכנותו היא גבוהה, ומפאת מה חלה החמרה לעומת חוות הדעת הקודמת שנערכה בעניינו. 9. המבקש מוסיף וטוען כי החלטת ועדת השחרורים מבטיחה את שלום הציבור, בקבעה כי הטיפול התרופתי, התוכנית הפרטית שהציג וצו פיקוח מפני עברייני מין, מהווים מערכת מספקת של בולמים ואמצעי פיקוח שיפיגו את מסוכנותו. המבקש מצביע על כך שבמחצית השנה לפני מאסרו, נבדק וקיבל טיפול תרופתי סדיר במרפאה לבריאות הנפש במרכז הרפואי "העמק", וכי יש להניח כי ימשיך בטיפול לאחר שישוחרר, ובאם לא יעשה כן – יוצא נגדו צו מרפאתי כפוי על-ידי הפסיכיאטר המחוזי. לאור האמור, סבור המבקש כי יש לבטל את פסק הדין ולהשיב את החלטת הוועדה על מכונה, ולחלופין, להחזיר את הדיון לוועדה תוך מתן אפשרות לעריכת בדיקה פסיכיאטרית נוספת למבקש, על-ידי מומחה חיצוני מטעמו. 10. המשיב מתנגד לבקשה, וטוען כי דינה להידחות; הן על הסף, הן לגופה. לטענת המשיב, בהתבסס על הפסיקה הנוהגת אין להעניק רשות ערעור במקרים כגון דא, אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, וכאשר הסוגיה המתעוררת היא שאלה ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם של הצדדים. לגוף העניין נטען כי המבקש לא הרים את נטל השכנוע להתקיימותם של התנאים הנדרשים לשחרור מוקדם בהתאם לסעיף 3 לחוק. לטענת המשיב, חומרת העבירות מביאה למסקנה כי המבקש אינו ראוי לשחרור מוקדם. כמו כן, לא ניתן להתעלם מחוות הדעת של מב"ן, שהיא הגורם המקצועי והמוסמך, אשר קבעה כי נכון לעת הרלבנטית מסוכנותו של המבקש היא ברמה גבוהה. בדין קבע בית המשפט, כך המשיב, כי לא ניתן להפיג מסוכנות זו באמצעות התוכנית הפרטית שהציג המבקש. לאור האמור נטען כי יש לדחות את הבקשה. דיון והכרעה 11. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בנספחי הבקשה והתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם המשיב בעניין שלפני, וכי אין מנוס מדחיית הבקשה. 12. הלכה היא, כי רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים תינתן במשורה, ורק במקרים אשר מעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (רע"ב 6139/14 פלוני נ' ועדת השחרורים, פסקה 23 וההפניות שם (20.4.2015) (להלן: "עניין פלוני"); רע"ב 3358/15 הרוש נ' בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, פסקה 11 וההפניות שם (10.8.2015) (להלן: "עניין הרוש"); רע"ב 3103/15 נדאל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 וההפניות שם (8.6.2015) (להלן: "עניין נדאל"); רע"ב 8040/12 אבו סיף נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 11 וההפניות שם (26.12.2012)). אמנם, בעניינים מסויימים הנוגעים לעתירות אסירים הביע בית משפט זה נכונות רבה יותר לבחון החלטות לגופן, בין היתר לאור היותם של אסירים מן החלשות שבחוליות החברה. ואולם, אין הדבר כן במקרים שבהם מוגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דין אשר בחן החלטה של ועדת שחרורים, שהיא גוף מעין שיפוטי בראשות שופט. בקשות אלו מהוות בקשה ב"גלגול שלישי קלאסי", מאחר והאסיר זכה כי עניינו יבחן על-ידי שתי ערכאות (רע"ב 2112/09 עמאראת נ' מדינת ישראל, פסקאות יג-יד (24.3.2009); עניין פלוני, פסקה 23 וההפניות שם; עניין הרוש, פסקה 12 וההפניות שם). על כן, אין מקום להקלה בעניין זה. יובהר, כי כבכל בקשה לרשות ערעור בגלגול שלישי, אין חשיבות לשאלה האם הערעור התקבל אם לאו, והגישה המצמצמת במתן רשות ערעור נוהגת גם במקרים בהם התקבל ערעור המדינה ובוטלה החלטה של ועדת שחרורים. העובדה שבית המשפט המחוזי החליט אחרת מועדת השחרורים, אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור (רע"ב 6505/13 אבו חאמד נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (7.11.2013). 13. בענייננו, פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו מגלה כל שאלה החורגת מעניינו הפרטי של המבקש. תמציתו של פסק הדין היא בחינת האיזון שנקבע על-ידי הוועדה בין הרצון לשחרור מוקדם מטעם המבקש, לבין השיקולים השונים של האינטרס הציבורי, ובראשם בחינת מסוכנותו של המבקש. בנסיבות אלו, אין כל הצדקה לקיום ערעור נוסף על החלטה שנבחנה זה מכבר על-ידי שתי ערכאות מוסמכות. 14. יתרה מכך, בנסיבות העניין סבורני כי הצדק עם בית המשפט המחוזי, משביטל את החלטת הוועדה. יש לזכור כי אין לאסיר זכות קנויה לשחרור מוקדם, וכי כלל היסוד הוא כי ירצה את מלוא תקופת המאסר שנגזרה עליו (עניין נדאל, פסקה 9 וההפניות שם; רע"ב 314/06 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקאות 6-7 (1.2.2006)): "קיומה של הסמכות לקצר את תקופת המאסר בפועל, כשהיא לעצמה, עשויה ללמדנו על יצירתה של ציפייה לגיטימית לשחרור מוקדם בנסיבות מסוימות. ואולם, ציפייה זו אינה מטילה על ועדת השחרורים חובה לשחרורו של אסיר אלא לקיומו של הליך הוגן ולמתן החלטה סבירה, לאחר שיובאו במניין כל השיקולים הראויים ובמינון העשוי לעמוד בביקורת" (בג"ץ 3959/99 התנועה למען איכות השלטון נ' הוועדה לעיון בעונש, פ"ד נג(3) 721, 738 (1999)). 15. כפי שנקבע בסעיף 3 לחוק, הוועדה לא תשחרר אסיר שחרור מוקדם, "אלא אם שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור". השיקולים אותם תשקול הוועדה פורטו אף הם במסגרת סעיף 9 לחוק, והם כוללים, בין היתר, את סוג העבירה שבוצעה וחומרתה, עברו הפלילי של האסיר, נתוניו האישיים, התנהגותו בין כתלי בית הסוהר, חוות הדעת מטעם הגורמים המקצועיים כגון משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, וכן חוות דעת מקצועיות הנוגעות לגילוי עריות, אלימות במשפחה ובריאות הנפש. בנוסף לכך ניתן משקל לחוות דעתה של הרשות לשיקום האסיר, אם ניתנה, בכל הנוגע לשחרור על-תנאי ואפשרות שיקום במסגרתו. 16. אשר לאסירים שנושאים עונש מאסר בשל הרשעה בביצוע עבירות מין, קובע סעיף 12(א) לחוק כי אלו ישוחררו רק לאחר הגשת חוות דעת לפיה האסיר אינו מסוכן לציבור, מאת אדם שהוסמך לעניין זה על-ידי שר הבריאות, בהתאם לחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין. עוד נקבע בסעיף קטן (ב), כי בהעדר חוות דעת כאמור, או כאשר נקבע כי האסיר מסוכן לציבור במידה כלשהי אך ניתן לשחררו בתנאי שיקבל טיפול, רשאית הוועדה לשחרר את האסיר אם סברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי ניתן לשחררו בלא שייגרם בכך סיכון לציבור ובכפוף לתנאי שחרור שתקבע, שיבטיחו העדר סיכון כאמור. 17. עיננו הרואות, כי שיקול המסוכנות קיבל מעמד בכורה בהחלטה על שחרור אסיר בכלל, ובאסיר המורשע בעבירת מין בפרט. כמו כן עולה כי על מנת שוועדת השחרורים תחליט בניגוד להמלצת מב"ן נדרשים טעמים מיוחדים וכבדי-משקל (רע"ב 1723/03 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(3) 424, 431 (2003)); רע"ב 4554/07 כהן נ' ועדת השחרורים המיוחדת, פסקה 6 (25.2.2008)). 18. בעניין דנן סבורני כי הצדק עם בית המשפט לעניינים מנהליים, בקבעו כי לא ניתן להתעלם מהמסוכנות הנשקפת מהמבקש, ולהורות על שחרורו המוקדם בתנאים שנקבעו על-ידי הוועדה. חוות הדעת המעודכנת של מב"ן, שהוא הגוף המקצועי שלו ניתנה הסמכות בעניינים כגון דא, קבעה מפורשות כי מסוכנותו של המבקש היא ברמה גבוהה. לכך יש להוסיף את עובדת חוסר השתלבותו של המבקש בהליך טיפול במסגרת תקופת מאסרו, ואת סירובו במשך תקופה ארוכה לקבל טיפול. חווֹת הדעת שהוגשו בעניינו של המבקש קבעו כי הוא מגלה טפח ומכסה טפחיים, ומתנהג באופן מניפולטיבי בעת הבדיקה. לא ברור כיצד רוצה המבקש להסתמך על כך שלא נקבעו ממצאים חד-משמעיים באשר לרקע לביצוע העבירות, כאשר נכתב כי הדבר נובע אך ורק מחוסר שיתוף הפעולה מצדו בבדיקה. גם חוות הדעת הקודמת שניתנה בעניינו של המבקש, הגם שאינה רלבנטית, לא קבעה כי המבקש אינו מסוכן כלל, אלא "רק" כי מסוכנותו היא ברמה בינונית. בנסיבות אלו, חלות הוראות סעיף 12(ב) ונדרשים טעמים מיוחדים שיירשמו לשם שחרור המבקש. ברם, לא רק שטעמים כאמור לא צוינו בהחלטת הוועדה, אלא שנקבע בהן כי לאור העובדה שהעבירות בוצעו בשעה שהמבקש נסע באוטובוס, ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות התכנית הפרטית שהגיש, וזאת ללא תימוכין או ביסוס מקצועי. לטעמי, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, היה על הוועדה, ככל שסברה כי מן הראוי לשחרר את המבקש, להורות לכל הפחות על פיקוח מקצועי מטעם גורמים רפואיים מוסמכים, ולא להסתפק בפיקוחו של הרב טאבאק, וזאת מבלי להפחית מההערכה למאמציו ונכונותו לסייע בשיקומו של המבקש. 19. שיקול נוסף הוא העובדה כי המבקש לא השתלב בהליך טיפולי ושיקומי במסגרת בית הסוהר. על אף טענותיו של המבקש כי הדבר נובע מהעדר מסגרת המתאימה לצרכיו הדתיים, לא ניתן להתעלם מהמשמעויות הנובעות מכך, שפורטו על-ידי גורמי המקצוע. אין מנוס אפוא מלקבוע כי צדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי יש לבטל את החלטת הוועדה. בהקשר זה יש לקוות כי בתקופה הקצרה שנותרה למבקש עד תום ריצוי עונשו, ישכילו הוא ושירות בתי הסוהר למצוא את המסגרת המתאימה לפתיחה בהליך טיפולי, אשר יסייע להכינו לתקופה שלאחר שחרורו. 20. סוף דבר, הבקשה נדחית, הן בהעדר טעם המצדיק עריכתו של דיון ב"גלגול שלישי", הן לגופו של עניין. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט באלול התשע"ה (‏3.9.2015). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15049590_O02.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il