חוסין דרבאס נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 4957/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4957/03 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס המערער: חוסין דרבאס נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 5012/02 מיום 6.4.03 שניתן על-ידי כב' השופטים י' הכט, מ' רביד וי' צבן תאריך הישיבה: ד' בטבת תשס"ד (29.12.03) בשם המערער: עו"ד אחמד יונס בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי פסק-דין השופט מ' חשין: המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים, על-פי הודייתו, בעבירות של חברות בארגון עוין, חמש עבירות של ניסיון לרצח, שתי עבירות של נשיאת נשק שלא כדין, קשירת קשר לביצוע פשע ושידול לחברות בארגון טרור. הודיית המערער במעשים שיוחסו לו נעשתה בעקבות הסדר טיעון בין התביעה לבין המערער. משהורשע כך בדינו נגזר עונשו של המערער ל-25 שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי המעצר). הערעור הוא, בחלקו, על הכרעת-הדין, ובעיקרו - על גזר-הדין. עיקרי המעשים שהמערער הורשע בהם - לבד מחברותו בארגון החזית העממית הדמוקרטית לשיחרור פלסטין - היו אלה, שבצוותא-חדא עם אחרים ירו המערער וחבריו אל עבר כלי רכב שנסעו בכביש שבין ירושלים ומעלה אדומים ובכלי רכב במקומות אחרים, בכוונה לגרום למותם של הנוסעים באותם כלי רכב. כך היה בחודש אוקטובר 2001, שהמערער ואחר בשם סאמר ירו אל עבר אוטובוס שנסע בכביש ירושלים-מעלה אדומים. בסופו של אותו חודש מיקמו עצמם המערער ואותו סאמר בחניון האוניברסיטה העברית שבהר הצופים שבירושלים, המערער תיצפת אל המקום וסאמר ירה אל עבר שניים שישבו ברכב במקום. באמצע חודש נובמבר שוב ירו המערער וסאמר אל עבר אוטובוס שנסע בכביש מעלה-אדומים ירושלים. בהמשך לכל אלה, בחודש פברואר לשנת 2002, המערער בצוותא-חדא עם אחר הצטיידו ברובה קלצ'ניקוב ואקדח, ובמקמם עצמם מעל לכביש ירה המערער אל עבר האוטובוס בקלצ'ניקוב שהחזיק בידו. בנוסף לכל אלה אספו המערער ואחר מטעני צינור מאולתרים ממקומות מסתור ובכוונתם היה להשליך אותם מטענים אל עבר רכב ביטחון של האוניברסיטה העברית ירושלים. בא-כוח המערער טען לעניינם של שני אישומים בנושא הכרעת-הדין, ואלה היו טיעוניו: באשר לעבירה שבה הורשע בניסיון לרצח של שני היושבים במכונית בחניון האוניברסיטה העברית, טען בא-כוח המערער כי אין להרשיע את המערער אלא בנסיון רצח אחד ולא בשתי עבירות של נסיון לרצח. טענה זו אין בה ממש ולו משום שהמערער הודה על פי הסדר הטיעון בעובדות המתוארות בכתב האישום, וכאמור באותן עובדות "ניסו הנאשם וסאמר לגרום שלא כדין למותם של זיו ברעם ושרית קצורינר". נתקשה להבין כיצד נוכח הודאה זו טוען בא-כוח המערער את שהוא טוען. אכן, המערער ואותו סאמר ביקשו לקפח את חייהם של שני אנשים, וממילא נכון היה להרשיע את המערער בשתי עבירות של נסיון לרצח. עוד טען המערער באותו הקשר כי מי שירה אל עבר השניים היה אותו סאמר בעוד אשר המערער אך תיצפת אל החניון, ומכאן שהיה מקום להרשיע את המערער אך בסיוע לנסיון לרצח. טענה זו אין בה ממש. המערער וסאמר פעלו כגוף אחד, ועל-פי התיאור בכתב-האישום היו השניים מבצעים בצוותא של שתי העבירות בנסיון לרצח. הוא הדין באשר לאישום הרביעי (ירי אל אוטובוס אגד) שגם בעניינו פעלו המערער וסאמר כמבצעים בצוותא. אין ממש בערעור על הכרעת הדין ואנו דוחים אותו. אשר לגזר-הדין: גזר-הדין אכן אינו גזר-דין קל. ואולם המעשים שעשה המערער אף הם מעשים קשים ביותר. שיחק לו מזלו של המערער שלא עלה בידו לפגוע במי שנתכוון לפגוע בהם. שלו הצליח במעשיו הנפשעים כי-אז היה עונשו חמור עוד יותר. במשך תקופה לא קצרה הילכו המערער ואחרים אימים על הנוסעים בכביש ירושלים מעלה-אדומים, והגם שבעת ביצוע העבירות היה המערער צעיר לימים, ובשים-לב להרשעותיו הקודמות בגינן נידון למאסר בן עשרה חודשים, לא מצאנו עילה להתערב בגזר-הדין. אנו מחליטים אפוא לדחות את הערעור על גזר-הדין. סוף דבר: הערעורים על הכרעת-הדין ועל גזר-הדין נדחים. היום, ד' בטבת תשס"ד (29.12.2003). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03049570_G01.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il