בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4956/97
ע"פ 5887/97
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד
השופט י' קדמי
כבוד
השופט מ' אילן
המערערים
בע"פ
4956/97: 1. ברייס אנטוני בן הימן וויליאמס
(המכונה מייק)
2.
דימיטריוס בן הימן פרייס (המכונה יוסי)
המערער
בע"פ
5887/97: ג'רום בן מרווין קולמן
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעורים
על פסק דין בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 29.6.97 בת.פ.ח 409/95
שניתן
על ידי כבוד השופטים ד' ברלינר,
ש'
גדות וצ' גורפינקל
תאריך
הישיבה: ח' בתשרי תשנ"ח (28.9.98)
בשם
המערערים
בע"פ
4956/97: עו"ד עוזי חבושה
בשם
המערער
בע"פ
5887/97: עו"ד מיכל אופיר
בשם
המשיבה: עו"ד אמי פלמור
פ
ס ק - ד י ן
השופט א' מצא:
בשל מעשים מיניים שעשו במתלוננת, אור ליום
9/9/95, ובשל ביצוע עבירות נילוות, הועמדו שלושת המערערים לדין בצוותא-חדא. המערער
בע"פ 5887/97, ג'רום קולמן (להלן: ג'רום), הואשם בעשיית מעשה מגונה,
בניגוד לסעיף 348(א), בקשר עם סעיף 345(א)(1), לחוק העונשין, בהפרת הוראה חוקית,
לפי סעיף 287 לחוק, ובעבירת איומים, בניגוד לסעיף 192 לחוק. המערערים בע"פ
4956/97 - ברייס-אנתוני ויליאמס, המכונה "מייק" (להלן: מייק),
ודימיטריוס פרייס, המכונה "יוסי" (להלן: יוסי) - הואשמו בעבירת
אינוס, בניגוד לסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, בעוד שלמייק יוחסה גם עבירה של הדחה
בחקירה, בניגוד לסעיף 245(א) לחוק. המערערים, שכפרו ביתר העבירות אך לא בעשיית
המעשים המיניים שיוחסו להם, טענו שכל אשר עשו עם המתלוננת נעשה בהסכמתה המלאה. אך
בית המשפט המחוזי, שקיבל את עדותה של המתלוננת כמהימנה ללא סייג ודחה מכול וכול את
עדויות המערערים, פסק להרשיע את שלושתם בכל העבירות בהן הואשמו. ג'רום נידון לשלוש
שנות מאסר בפועל בגין העבירה של ביצוע מעשה מגונה, לשנת מאסר נוספת ומצטברת בשל
עבירותיו הנוספות, ולשמונה-עשר חודשי מאסר על תנאי. מייק ויוסי נידונו לשש שנות
מאסר בפועל ולשמונה-עשר חודשי מאסר על תנאי. הערעורים שלפנינו הופנו, בעיקרם, נגד
ההרשעה בדין, ולחלופין - נגד חומרת העונשים.
2. המערערים הם אזרחים אמריקאיים, מבני עדת
הכושים העבריים, המתגוררים בישראל. מייק (יליד 1976) ויוסי (יליד 1972) הם אחים.
ג'רום (יליד 1970), חברם של השניים, החזיק בדירה שכורה ברחוב בר-כוכבא בתל-אביב.
המתלוננת, שבליל האירועים היתה כבת 19, עלתה ארצה משבדיה בהיותה כבת ארבע-עשרה.
היא הכירה את המערערים ובילתה בחברתם בהזדמנויות קודמות. במשך כחודש נתהדקו קשריה
עם מייק וקיימה עימו יחסי-מין. אך גם משניתק קשר זה, זמן קצר לפני ליל האירוע,
הוסיפה המתלוננת להתרועע עם המערערים ולבלות במחיצתם.
בליל האירוע בילתה המתלוננת עם חברתה דניאלה,
במועדון הלילה "האוס" ברחוב אלנבי בתל-אביב. בתום הבילוי נילוותה
לדניאלה לביתו של טל, ידיד של דניאלה. בשעה מאוחרת, ב3- או 4 אחר-חצות, יצאה בגפה
מביתו של טל ויצאה לפגוש במערערים במועדון הלילה "ג'ויס בר", אף הוא
ברחוב אלנבי, סמוך למועדון "האוס" בו בילתה בחלקו הראשון של הלילה. מכאן
יצאה החבורה, שזולת המתלוננת והמערערים מנתה עוד שתי נערות וגברים אחדים, לביתו של
ג'רום ברחוב בר-כוכבא. הכול הצטופפו בחדר המגורים, מהם יושבים על הספה ומהם (בכללם
המתלוננת) שרועים על המיטה. ג'רום, שבמשך זמן מה חיזר אחרי המתלוננת, בעוד זו דוחה
את חיזוריו, שכב לידה. לפתע נשכב עליה. בעצת יוסי, שצפה במעשה, ניערה את ג'רום
מעליה במלים בוטות. ג'רום קם ושאל אותה בכעס אם היא רוצה לעזוב את הדירה, וכשהשיבה
בחיוב אמר לה "שתקפוץ מהחלון". המתלוננת לא מיהרה לשמוע בעצתו, אף
ש"קפיצה מהחלון" בדירה זו לא היתה מעשה קשה או בלתי-רגיל. הדירה מצויה
בקומת קרקע ו"החלון" אינו אלא התריס למרפסת המטבח, שדרכה נהגו בני
החבורה להיכנס ולצאת, בעוד דלת הכניסה לדירה נעולה. אלא שלגירסת המתלוננת היה
עדיין חשוך, ולדבריה חששה לצאת מבעד למרפסת בחשיכה פן תמעד. המתלוננת פנתה לחדר
השירותים וג'רום הלך בעקבותיה. על אשר אירע מכאן ואילך, בחדר השירותים, נחלקו
גירסות המתלוננת והמערערים. נביא להלן, בתמצית, את עיקרי ההשתלשלות, כפי שנקבעו
בהכרעת-דינו של בית המשפט המחוזי, לרוב ובעיקר על יסוד תיאורה של המתלוננת, שכאמור,
רק גירסתה זכתה לאמונו של בית המשפט.
3. ג'רום ביקש לשוחח עם המתלוננת ובתואנה זו נכנס
אחריה לחדר השירותים וסגר אחריו את הדלת. עתה אמר למתלוננת שברצונו לשכב עימה.
המתלוננת השיבה לו, כי לא תוכל למלא את רצונו מפני שלא מכבר עברה ניתוח והמעשה
עלול להזיק או להכאיב לה. לדבריה, ביקשה מג'רום לתת לה לצאת, שכן הדלת, אף שלא
ננעלה, היתה קשה לפתיחה. אך ג'רום החל לגפף אותה, הרים את חולצתה וליטף את חזה,
הפשיל את מכנסיה ואת מכנסיו, השכיבה בתוך האמבט, נשכב עליה וחיכך איבר מינו בין
ירכיה. בעוד הם שוכבים בתוך האמבט נכנס מייק לחדר השירותים להטיל את מימיו. מבטיהם
של המתלוננת ומייק הצטלבו, אך המתלוננת לא אמרה דבר. המתלוננת סברה, כי מייק יסיק
ממבטה כי מעשהו של ג'רום אינו לרצונה ויתערב. אך מייק התרשם אחרת. המתלוננת, העיד
מייק, שכבה פרקדן כשג'רום עליה ורגליה חובקות את גופו. כשנכנס, אמר, חדלו השניים
להתנועע. מייק הסיק כי הוא מפריע להם ומשסיים לעשות את צרכיו יצא מן השירותים וסגר
אחריו את הדלת.
המתלוננת ביקשה מג'רום לחדול, ואז הניח לה
ויצא מחדר השירותים. היא יצאה אחריו, אך משנתקלה במייק, שחזר ונכנס לשירותים, שבה
והסתגרה שם עם מייק. לדבריה, ביקשה לשוחח עימו. היא שחה לו, כי מה שאירע קודם לכן
בינה לבין ג'רום היה שלא בהסכמתה וכי ציפתה ממנו שייחלץ לעזרתה. מייק חיבק אותה
בידידות והיא, שנזקקה לאוזן קשבת ולתמיכה, קיבלה את חיבוקו ברצון. מייק אמר, כי
בימים הקרובים הוא עוזב את הארץ וכי היה רוצה לשכב עימה "בפעם האחרונה".
הוא החדיר את ידו לתוך מכנסיה ואחז בישבנה. היא השיבה כי "אין זה רעיון
טוב", אך הוא המשיך בשלו, פשט מעליה את מכנסיה ופשט את מכנסיו. בשלב זה שאלה
אותו המתלוננת אם יש ברשותו קונדום. לדבריה, ביקשה "להיות נחמדה" ובדרך
זו "להרוויח זמן"; שעד אשר ילך להצטייד בקונדום, תוכל היא לצאת מן
השירותים. אלא שמייק היה מצויד בקונדום, ועד מהרה הוא השתמש בו ובעל אותה, תחילה
כשהוא מכופף אותה על דופן מעקה האמבט ואחר כך כשהיא שרועה על ריצפת חדר השירותים.
הריצפה הדיפה ריח חריף של אקונומיקה, אשר דחה אותה, ואולם, אף שהמעשה לא נעם לה,
כוחה לא עמד לה להתנגד לו. היא אף לא זכרה שבכתה, אך הסיקה זאת מכך שלאחר שהסתיים
המעשה המיני שאל אותה מייק מדוע היא בוכה.
מייק יצא מן השירותים, ובעוד המתלוננת מתלבשת
הופיע אחיו, יוסי. הוא יעץ לה שלא לצאת מן השירותים, מפני שאם תעשה כן הכול
"יקרעו מעליה את בגדיה". היא הסיקה מדבריו, כי בכוונתו לעזור לה. עתה
התייחדה עם יוסי, וכשחיבק אותה בידידות קיבלה זאת ברצון. אך עד מהרה, ובלא אומר
ודברים, שינה יוסי את טעמו. הוא אחז בה בחוזקה, עד שלא יכלה לזוז, שלח ידו אל חזה,
הפשיל את מכנסיה ואת מכנסיו, הרכין אותה על דופן מעקה האמבט וכשהוא גוהר עליה
מאחור החדיר את איבר מינו לאיבר מינה. המתלוננת צעקה ודרשה ממנו לחדול אך הוא
המשיך בשלו. בתוך כך הבחינה כי בני החבורה מצטופפים מעבר לדלת, מציצים מבעד לחור
המנעול ומצחקקים. היא דרשה מיוסי לצאת מגופה ולהניח לה, אך הוא לא הירפה ממנה עד
שהגיע לסיפוקו. משסיים את שלו התלבש ויצא. המתלוננת נותרה שרועה על ריצפת חדר
השירותים, ובני החבורה נכנסו והתבוננו בה כשהם מחייכים ולועגים. היו מי שהורו לה
"להתלבש ולהסתלק". אחת הבנות אמרה לה כי "היא אשמה" במה שאירע,
והבת האחרת סיננה לעברה כי היא "יודעת את שם המשחק".
4. לבסוף קמה המתלוננת והתלבשה. דלת הכניסה לדירה
היתה פתוחה והיא יצאה לרחוב. מייק יצא בעקבותיה וליווה אותה עד לתחנת האוטובוס
הקרובה. בתוך כך אמר לה שלא תספר לאיש את שאירע בדירה ושתשמור זאת לעצמה, ולכך
השיבה ש"יהיה בסדר ושלא תלך למשטרה". היא נסעה לבית חברתה קרן,
שבאמצעותה הכירה את ג'רום, ושחה לקרן את אשר אירע. קרן, שהתרשמה מן הזעזוע שעבר על
המתלוננת, הציעה לה להתלונן על המערערים במשטרה. המתלוננת מיאנה להתלונן ותירצה
זאת בחששה מפני המערערים. אך קרן הזמינה את ידידה, אלון, שחיזק את רוחה של
המתלוננת. אלון אמר לה, כי אל לה לחשוש מפני המערערים, שעם הגשת תלונתה בוודאי
ייעצרו על-ידי המשטרה. לאחר שיכנוע התרצתה המתלוננת, פנתה למשטרה ומסרה את תלונתה.
המערערים אכן נעצרו לחקירה, אך משהוגש נגדם
כתב האישום שוחרר ג'רום בערובה ובתנאי שלא יצא מפתח ביתו. אלא שג'רום הפר את התנאי
ובאחד הלילות בראשית דצמבר 1995, כשהמתלוננת יצאה עם דניאלה לבילוי במועדון
"ג'ויס בר", פגשה אותו שם. בצאתן של הנערות מן המועדון, וכשניסו לחמוק
ממיפגש עימו, איים "לתפוס אותן" ואילו למתלוננת אמר כי "יסדר
שיהרגו אותה" וכי לא ישב בכלא "בגלל זונה".
5. עד כאן גופי העובדות, שעל יסודן פסק בית המשפט
המחוזי להרשיע את המערערים בכל העבירות שיוחסו להם, ומכאן לערעור. טענות הסניגורים
המלומדים לא העלו טעם המצדיק התערבות בהרשעתו של יוסי בעבירת אינוס, בהרשעת ג'רום
בהפרת הוראה חוקית ובאיומים ובהרשעת מייק בהדחה בחקירה. לכל אחת מאלו הונחה לפני
בית המשפט המחוזי תשתית ראייתית מוצקה. יוסי הודה בחקירתו במפורש כי אנס את
המתלוננת ובהביעו את תחושת האשם שלו אמר כי עשה "משהו נורא". כך במפורש
קבע ביחס אליו גם אחיו, מייק. כך בוודאי התחייב מעדותה של המתלוננת וכן מהתנהגותה
בשעת מעשה, כאשר צעקה ודרשה ממנו לחדול ולצאת מגופה. הרשעתו של ג'רום בהפרת הוראה
חוקית ובאיומים, והרשעתו של מייק בהדחה בחקירה התבססו על העובדות שפורטו לעיל. בית
המשפט המחוזי דחה את ההסברים שבעזרתם קיוו ג'רום ומייק להיחלץ מהרשעה בעבירות אלו,
ובהכרעתו ביחס אליהן אין, לדעתי, עילה להתערב.
6. יותר בעייתיות בעיניי הן הרשעתו של ג'רום
בעבירה של מעשה מגונה והרשעתו של מייק בעבירת אינוס. אין בידי, כמובן, לחלוק על
קביעת בית המשפט המחוזי, כי המתלוננת לא חפצה בקשר המיני עם אף אחד משניהם, אף
שהחלטתה להתלונן עליהם עשויה להיות מוסברת גם באינוסה על-ידי יוסי, בעוד שכל יתר
בני החבורה צופים במחזה מבעד לחור המנעול, לועגים לה ומבזים אותה, ואיש מהם אינו
נחלץ לעזרתה. אך העיון בכלל הראיות מעורר, לדעתי, ספק בשאלה, אם במה שהמתלוננת
אמרה ועשתה לא היה כדי להטעות את כל אחד משני המערערים בדבר יחסה למעשיהם, אשר
קדמו לאינוסה על-ידי יוסי.
אפתח במייק, שמקרהו חד וברור. עם מייק, כזכור,
קיימה המתלוננת יחסי מין בהזדמנויות קודמות. כשאמר לה הפעם, כי הוא עומד לנסוע
ולפיכך חפץ לשכב עימה "בפעם האחרונה", והחדיר את ידו לתוך מכנסיה, לא
דחתה המתלוננת את בקשתו בלשון ברורה, אלא העירה כי "אין זה רעיון טוב".
זו, כמובן, לשון המעטה העלולה להטעות. אך עיקר החשש, ביחס למה שמייק יכול ועלול
היה להבין מדבריה, נעוץ במה שהתרחש סמוך לאחר מכן: כאשר פשט את מכנסיו ואת מכנסיה
שאלה אותו המתלוננת, אם יש ברשותו קונדום. הגם שמטרתה, כפי שהעידה וכפי שבית המשפט
האמין לה וקבע, היתה רק "להרוויח זמן", לא הייתי רואה כבלתי סבירה את
האפשרות שמייק עשוי לפרש את שאלתה כהבעת הסכמה לקיום יחסי מין עימו, ובלבד שישתמש
בקונדום. כפי שהתבטא בית המשפט המחוזי גבי המתלוננת בהכרעת-דינו, "איתרע מזלה
ולנאשם (מייק) היה קונדום". מה שאירע מכאן ואילך יכול שהיה, מבחינתו של מייק,
פועל-יוצא מן ההבנה שהמתלוננת מסכימה לקיום היחסים; והשאלה שהציג למתלוננת בסיום
המעשה המיני, מדוע היא בוכה, אך מחזקת אפשרות זו. לא מצאתי יסוד לקבוע, כהצעתה של
באת-כוח המדינה בתשובתה לערעור, כי על אי-הסכמת המתלוננת לבעילתה ניתן ללמוד מן
התנוחה הוולגארית בה נבעלה על-ידי מייק. גם בכך שבצאתו ללוותה לתחנת האוטובוס הדיח
מייק את המתלוננת בחקירה, אין כדי לחזק את גירסתה בדבר אינוסה על-ידו. המתלוננת,
יש לזכור, יצאה מן הדירה לאחר שנאנסה על-ידי יוסי, ולאחר שהושפלה ובוזתה על-ידי
יתר בני החבורה. היא היתה נרעשת ונרגשת וניסיונו של מייק להניאה מלפנות למשטרה
אפשר שנועד לגונן על אחיו, ואולי גם על יתר בני ובנות חבורתו.
הקושי המתלווה להרשעתו של ג'רום, בביצוע מעשה
מגונה, אף הוא נעוץ באמירתה ובהתנהגותה של המתלוננת. כאשר ביקש ג'רום לשכב עימה לא
דחתה אותו המתלוננת בלשון ברורה, אלא אמרה כי לא תוכל למלא את מבוקשו מפני שבשל
ניתוח שעברה לאחרונה, קיום יחסי מין עלול להזיק או להכאיב לה. וג'רום,
אף שהפשיל את מכנסיו ואת מכנסיה, השכיבה בתוך האמבט ונשכב עליה, לא בעל ולא ניסה
לבעול אותה, אלא חיכך את איבר מינו בין ירכיה. כלום לא ייתכן שהסיק מתשובתה, כי אף
שהיא מתקשה להיבעל, אין היא מתנגדת לספקו בדרך אחרת? חיזוק לאפשרות, שכך יכול היה
להבין, מצוי בתיאור שמסרה המתלוננת באימרתה בחקירה. בעדותה, כזכור, סיפרה, שכאשר
החל לגפף אותה הרים את חולצתה וליטף את חזה. אלא שבאימרתה בחקירה סיפרה, כי לבקשת
ג'רום, חשפה בעצמה את שדיה. היא, כדבריה, קיוותה כי יסתפק בכך ויניח לה, אך השאלה
העומדת לפנינו אינה מה היתה כוונתה, אלא מה יכול ג'רום להסיק מהתנהגותה. אם בכל
אלה אין כדי להקים ספק סביר בדבר צדקת הרשעתו של ג'רום בביצוע מעשה מגונה בגופה של
המתלוננת שלא בהסכמתה, בא תיאורה שלה אודות התנהגותה לאחר כניסתו של מייק לחדר
השירותים, ומכריע את הכף לצד זכות. כזכור, בעוד המתלוננת שרועה באמבט, מכנסיה
מופשלים וג'רום שרוע עליה, נכנס מייק לחדר השירותים להטיל את מימיו. המתלוננת רק
הביטה בעיניו, אך לא השמיעה קול. הדעת חייבה כי תנצל את כניסתו של מייק, חברה עד
לא מכבר, כדי להסתייע בו ולהיחלץ מאחיזתו של ג'רום, ושתיקתה מבססת את החשש שגם
ג'רום עשוי היה להבין מהתנהגותה כי היא מסכימה למעשהו. חיזוק לא מבוטל לאפשרות זו
טמון בעובדה כי משאמרה לו לחדול - סוף סוף ולראשונה בלשון מפורשת - קם ג'רום מעליה
והניח לה. אינני מתעלם מכך שג'רום, שהכחיש את גירסת המתלוננת בדבר הפשטתה והשכבתה
באמבט, לא התגונן באי-הבנת כוונותיה. אך למרות האמור, ולאור מה שנתברר ביחס
לתגובותיה של המתלוננת על-פי גירסתה היא, נראה לי שיהיה זה בלתי בטוח להשאיר על
כנה את הרשעתו בדין.
7. מחמת ספק בצדקת הרשעתו של ג'רום (המערער
בע"פ 5887/97) במעשה מגונה, ובצדקת הרשעתו של מייק (המערער 1 בע"פ
4956/97) בעבירת אינוס, הייתי מקבל את ערעוריהם של מערערים אלה, מבטל את הרשעתם
בעבירות האמורות ומזכה אותם מהן. כפועל יוצא מכך הייתי מקבל גם את ערעוריהם על גזר
הדין. עונשו של מייק, בשל העבירה של הדחה בחקירה, יועמד על שנתיים מאסר, שנה מתוכן
מאסר בפועל, ושנה מאסר על-תנאי, והתנאי הוא שבתוך שלוש שנים שמניינן מהיום לא
יעבור עבירה נוספת של שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה או הדחה בעדות. עונש המאסר
שנגזר על ג'רום בשל העבירה של מעשה מגונה יבוטל, ואילו עונש המאסר על תנאי שנגזר
עליו יועמד על שנה אחת והתנאי שנקבע לגביו יוגבל לעבירות בהן אושרה הרשעתו על-ידנו.
מאסריהם של ג'רום ומייק יימנו ממועד גזר-דינו של בית המשפט המחוזי. מכאן נובע, כי
בהיעדר עילה אחרת להמשך כליאתם, יש לשחררם מן המאסר לאלתר.
כאמור, לא מצאתי יסוד להתערב בהרשעתו של יוסי
(המערער 2 בע"פ 4956/97) בעבירת אינוס. העונש שנגזר עליו בשל הרשעתו בעבירה
זו, על רקע הנסיבות החמורות בהן בוצעה, אינו נראה לי חמור במידה שיהיה בה כדי
להצדיק את התערבותנו. התוצאה היא, שאת ערעורו של מערער זה, על כל חלקיו, יש לדחות.
ש ו פ ט
השופט י' קדמי:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט מ' אילן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא.
ניתן היום, יח' בתשרי תשנ"ט
(8.10.98).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97049560.F01