עופר גפני נ. השר לביטחון הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 4954/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4954/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות העותרים: 1. עופר גפני 2. לוסטהאוז 1995 בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. השר לביטחון הפנים 2. מפכ"ל המשטרה 3. סימה וינברגר 4. מרדכי מרטין וינברגר עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין השופטת ד' ביניש: עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותרים כי המשיבים 1 ו-2, השר לביטחון פנים ומפכ"ל המשטרה (להלן: השר והמפכ"ל או המדינה), יפעלו למיצוי הדין עם המשיבים 3 ו-4 (להלן: המשיבים). לטענת העותרים עברו המשיבים עבירה של הפרת הוראה חוקית כאשר ביצעו עבודות בנייה, העומדות, על פי הנטען, בניגוד לצו מניעה של בית משפט השלום. העותרים והמשיבים הינם בעלי דירות בבית משותף הבנוי על חלקה 473 בגוש 6417, ברחוב זרובבל 18 ברמת השרון (להלן: הבית המשותף). ביום 17.10.95 ניתן למשיבים ולאחרים היתר בניה מס' 11542 לצורך בניית חמש יחידות דיור נוספות על השטחים המוצמדים לדירותיהם ועל חלקה 476 הצמודה. היתר זה הותנה באיחוד חלקה 476 עם חלקה 473. משהחלו עבודות הבניה הגישו העותרים תובענה נגד המשיבים ושאר היזמים לבית משפט השלום בתל-אביב (ת"א (ת"א) 69596/95 גפני נ' גינזבורג) ובה טענו כי הבניה היא שלא כדין. במהלך ההתדיינות הממושכת בתובענה עמד בתוקפו צו ביניים אשר מנע את המשך עבודות הבניה. בפסק דינו, אשר ניתן ביום 1.11.98, קיבל בית משפט השלום את התובענה מן הטעם שהליכי איחוד החלקות לא הושלמו והורה כי צו המניעה הזמני יהפוך לקבוע. עם זאת, בית המשפט השלום התייחס בפסק דינו לכך שהנתבעים החלו לפעול לאיחוד החלקות ללא הסכמת התובעים, ועל כן קבע כדלקמן: "אני מקבל איפוא את התביעה בכפוף לכך שאם ינתן לנתבעים היתר לביצוע הבניה בעקבות איחוד החלקות, יפוג תוקף צו המניעה, ללא צורך בהליכים נוספים. אם ירצו התובעים לפעול למניעת ביצוע הבניה על פי ההיתר שינתן לנתבעים כאמור לעיל, יפנו הם בתביעה מתאימה לענין זה". לטענת העותרים, בעת ביקור בשטח הבית המשותף ביום 17.1.05 התברר להם כי המשיבים מבצעים זה מכבר במקום עבודות בנייה העומדות בניגוד לצו המניעה שניתן על ידי בית משפט השלום (להלן: צו המניעה). על פי הנטען בעתירה, גילו העותרים כי היתר מס' 11542 "הוחיה" שלא כדין, ובעקבות זאת פעלו מול הועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת השרון לקבלת צו מנהלי שיורה על הפסקת העבודות וכן הגישו התנגדות לחידוש תוקפו של ההיתר. במקביל הגישו העותרים תלונה במשטרה נגד המשיבים בגין הפרת הוראה חוקית ובעקבות זאת נפתחה נגד האחרונים חקירה פלילית. עם זאת, העותרים טוענים כי מאמציהם להניע את המשטרה לפעול למיצוי הדין עם המשיבים, הממשיכים בעבודות הבנייה בניגוד לצו המניעה, עלו בתוהו. מכאן העתירה שבפנינו. בהחלטה מיום 2.6.05 הורה בית משפט זה לעותרים להבהיר מדוע לא יפעלו לאכיפת צו המניעה באמצעות בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט אשר תוגש לבית המשפט המוסמך. בהודעה מיום 6.6.05 טענו העותרים כי מאחר שהסעד המבוקש על ידם הינו מיצוי הדין הפלילי עם המשיבים, הרי שאין בהליך בזיון בית משפט, אשר תכליתו הינה לכפות ציות עתידי להוראות בית המשפט, בכדי להועיל להם. בעקבות זאת התבקשו תגובות המשיבים והמדינה לעתירה. המדינה טענה בתגובתה מיום 18.7.05 כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות הליך על פי פקודת ביזיון בית משפט. המדינה טענה כי מדובר בדרך ההולמת לבירור השאלה האם עבודות הבנייה מבוצעות בניגוד לצו המניעה. בתוך כך הדגישה כי למשטרה אין כל סמכות להורות על הפסקת עבודות הבניה כל עוד לא ברור האם הן אכן מבוצעות שלא כדין. אשר לדרישת העותרים בדבר העמדתם של המשיבים לדין פלילי, עמדת המדינה הייתה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת. המדינה ציינה כי החקירה הפלילית שנפתחה בעקבות הגשת תלונת העותרים למשטרה טרם נסתיימה ועדיין לא הוחלט האם ישנה הצדקה להגשת כתבי אישום בתיק. המדינה הדגישה כי היה ויוחלט שלא להגיש כתבי אישום בפרשה, אזי הדרך המתאימה לתקוף החלטה זו תהיה הגשת ערר על החלטת המשטרה לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. המשיבים הצטרפו בתגובתם מיום 28.805 לעמדת המדינה כי דין העתירה להידחות על הסף. בנוסף, דחו הם לגופו של עניין את טענת העותרים כי הפרו את צו המניעה. המשיבים ציינו כי החלו בעבודות הבניה רק לאחר ששונתה התב"ע באופן שמתיר בנייה בקו בניין "0" בחלקה 473 ולפיכך מייתר את הצורך באיחוד החלקות. המשיבים הדגישו כי בעקבות זאת נמסר להם מעיריית רמת השרון כי אין מניעה להמשיך בעבודות על פי היתר מס' 11542, העומד בתוקפו. המשיבים טענו כי אף על פי כן, ובעקבות צו מנהלי להפסקת הבנייה שהוצא נגדם ובוטל בהמשך על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת-השרון, פעלו להתאמת היתר הבנייה לשינוי התב"ע ולחידוש תוקפו. במסגרת זו ניתן להם ביום 31.5.05 היתר בניה מס' 20050049, אשר אינו מחייב את איחוד החלקות. כן עדכנו המשיבים כי ביום 21.6.05 הגישו העותרים בקשה על פי פקודת בזיון בית משפט, אשר נדחתה על ידי בית משפט השלום. בהחלטתו קבע בית משפט השלום כי משניתן למשיבים היתר בניה מס' 20050049, שלא בוטל על ידי הרשויות המוסמכות לכך ושאינו מתנה את הבניה באיחוד החלקות, הרי שאין המשיבים מפרים כיום את צו המניעה. המשיבים טענו כי החלטה זו משמיטה את הבסיס תחת טענת העותרים כי הבנייה בשטח הבית המשותף מתבצעת בניגוד לצו המניעה. עוד טענו, בין היתר, כי דין העתירה להידחות אף בשל העובדה כי העותרים נמנעו מלחשוף בפני בית המשפט את כל העובדות החיוניות לבירור העתירה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כאמור, הסעד המבוקש על ידי העותרים הינו חיובם של השר והמפכ"ל לפעול למיצוי הדין הפלילי עם המשיבים. אגב כך, מטרת העותרים היא להביא להפסקת עבודות הבניה בשטח הבית המשותף, המבוצעות, על פי הנטען, תוך הפרת צו המניעה. לנוכח זאת אכן מדובר בעתירה מוקדמת, אשר הוגשה בטרם מוצתה החקירה בעקבות תלונתם של העותרים ובטרם התקבלה החלטה האם יש מקום להעמיד לדין את מי מן המעורבים בפרשה. זאת ועוד, דרך המלך לבירור הטענה בדבר הפרתו המתמשכת של צו המניעה הינה אכן נקיטת הליך של בזיון בית משפט. בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט הוגשה לבסוף על ידי העותרים ונדחתה על ידי בית משפט השלום, אשר קבע כי נכון להיום אין צו המניעה מופר. יש לציין כי העותרים לא טרחו לעדכן בית משפט זה כי החליטו לנקוט הליך של בזיון ואף לא הביאו לידיעתו את תוצאותיו, שהינן בעלות משמעות לעניין הסעד המבוקש על ידיהם. בהתחשב בכך וכן באמור לעיל, דין העתירה להידחות. אשר על כן, העתירה נדחית. העותרים ישאו בתשלום שכ"ט עו"ד למשיבים 1-2 בסך 7,500 ₪, ו-7,500 ₪ למשיבים 3-4. ניתן היום, י' באלול התשס"ה (14.9.2005). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05049540_N03.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il