רזאור השקעות הנדסה ויעוץ בע"מ נ. רשות המיסים בישראל

4 בבית המשפט העליון עפ"ס 49507-12-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערערת: רזאור הנדסה וייעוץ בע"מ נגד המשיבה: רשות המיסים בישראל – קרן הפיצויים לנזק עקיף ערעור על החלטת ועדת ערר לענייני קורונה וחרבות ברזל – מסלול ארצי בתיקים 2098-25 ו-2100-25 מיום 2.12.2025 ובקשה לסעד זמני; תגובות הצדדים להחלטה מיום 25.12.2025. בשם המערערת: מר לירן שמואל רז שטיינקריצר בשם המשיבה: עו"ד יונתן ברמן פסק-דין 1. לפניי ערעור על החלטת ועדת ערר לענייני קורונה וחרבות ברזל – מסלול ארצי (להלן: ועדת הערר) מיום 2.12.2025 בתיקים 2098-25 ו-2100-25, שבה נדחתה בקשה לפסילת יו"ר ועדת הערר מלדון בהליך. 2. עניינם של ההליכים מושא הערעור בעררים על החלטת המשיבה בהשגה שהגישה המערערת, ביחס לתביעות שהגישה המערערת לקבלת פיצוי בהתאם לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961 (להלן: חוק מס רכוש) עבור תקופות הזכאות אוקטובר 2023 ונובמבר-דצמבר 2023. ביום 9.11.2025 הגישה המערערת בקשה לפסילת יו"ר ועדת הערר. המערערת טענה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול העררים, המצדיק את פסילתו מלשבת בדין בהתאם לסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), אשר חל לטענתה גם על ועדת הערר בהיותה טריבונל "מעין שיפוטי", הנדרש לפעול על פי כללי הצדק הטבעי וההגינות המינהלית. 3. ביום 2.12.2025 ניתנה החלטת ועדת הערר הדוחה את בקשת המערערת לפסול את יו"ר הוועדה, בהיעדר חשש ממשי למשוא פנים בניהול העררים. הוועדה לא דנה בהחלטתה בשאלה אם סעיף 77א לחוק בתי המשפט חל על ועדת הערר. 4. מכאן הערעור שלפניי, בו שבה המערערת על טענותיה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול העררים על ידי יו"ר ועדת הערר. יצוין כי ביום 25.12.2025 הגישה המערערת בקשה דחופה למתן סעד זמני בערעור שמהותו מתן סעדים אופרטיביים שהתבקשו בהליך מול הוועדה. בו ביום, קבעתי כי הסעד הזמני שהתבקש חורג מגדרי ההליך שלפניי, והוריתי לצדדים להגיש התייחסות מטעמם לשאלת סמכותו של בית משפט זה לדון בערעור על החלטת פסלות של ועדת הערר. 5. בהקשר זה, אציין כבר עתה כי ועדת הערר הוקמה מכוח סעיף 21 לחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2020 (להלן: חוק התכנית לסיוע כלכלי), והוסמכה בהמשך לדון גם בעררים לפי סעיף 38יד(ב) לחוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד-2023, וכן בעררים לפי סעיף 38כט(ב) לחוק מס רכוש. על פי סעיף 21(א) לחוק התכנית לסיוע כלכלי, בוועדת הערר מכהנים שני חברים: עובד מדינה הכשיר להתמנות לשופט בית משפט שלום (שישמש כיו"ר) ולצדו נציג ציבור. ועדת הערר מנויה בפרט 31 לתוספת הראשונה לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק בתי דין מינהליים). משכך, בהתאם לסעיף 4 לחוק זה, ולסעיף 21(ה) לחוק התוכנית הכלכלית, הוראות חוק בתי דין מינהליים חלות על ועדת הערר, בשינויים המחויבים ובשינויים הקבועים בסעיף 21(ה) לחוק התכנית לסיוע כלכלי. 6. ביום 30.12.2025 הגישה המערערת תגובה מטעמה, וכן בקשה נוספת לסעד זמני. בתגובתה טוענת המערערת כי אף שחוק בתי דין מינהליים – אשר הוראותיו חלות על ועדת הערר (למעט סעיפים ספציפיים) – שותק ביחס למנגנון ערעור על החלטות פסלות של בית דין מינהלי, לא מדובר בהסדר שלילי, ויש ליישם בענייננו את סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט על דרך ההיקש. זאת, כנטען, מכיוון שסעיף זה אמור לחול על גוף שמפעיל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית, וועדת הערר היא, לטענת המערערת, "טריבונל שיפוטי לכל דבר ועניין". 7. בתגובת המשיבה מיום 2.1.2026 נטען כי ועדת הערר אינה "בית משפט" אלא בית דין מינהלי כמובנו בחוק בתי דין מינהליים, ומשכך סעיף 77א לחוק בתי המשפט לא חל בעניינה. על כן, לטענת המשיבה לא ניתן להגיש ערעור על ההחלטה לבית משפט זה מכוח סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט, ויש למחוק את ההליך הנוכחי. עוד טוענת המשיבה בבחינת למעלה מן הצורך, כי דומה שבנסיבות העניין המסלול הדיוני המתאים להשגה על החלטה זו הוא בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט לעניינים מינהליים. בעניין זה מפנה המשיבה לבג"ץ 7406/20 וינברג נ' סעדיה, פסקאות 9 ו-13- 14 (2.12.2020) (להלן: עניין וינברג) – שם צוין, גם כן בבחינת למעלה מן הצורך, כי דומה שקיימת אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה שבה נדחתה בקשה לפסילת יושב-ראש ועדה לקבילות פנקסי חשבונות. זאת, בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 45(ד) לחוק בתי דין מינהליים, לפיו החלטת ביניים ניתנת לערעור ברשות לפני בית משפט מחוזי, ובהיעדר עיגון לאפשרות השגה על החלטה זו בדברי חקיקה אחרים. 8. לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – ועמו הבקשה לסעד זמני – להימחק. סעיף 77א לחוק בתי המשפט, שלטענת המערערת חל בענייננו, עוסק במצבים שבהם "שופט לא ישב בדין"; וסעיף 77א(ג) לחוק זה קובע כי "החלטת שופט או בית משפט לפי סעיף זה תהיה מנומקת, ורשאי בעל דין לערער עליה לפני בית המשפט העליון". אולם, ועדת הערר אינה "בית משפט" במובנו המקובל של המונח, ואזכיר שוב כי חלות עליה ההוראות הנוגעות לבתי דין מינהליים. חברי ועדת הערר אף אינם שופטים כאמור. לא למותר להדגיש כי חוק בתי המשפט אינו מתייחס לשאלת מסלול ההשגה על החלטת פסלות של גורם שאינו שופט או רשם (לעניין רשם, ראו סעיף 105ב לחוק בתי המשפט), ובפרט על החלטות חברי בית דין מינהלי. 9. המערערת הפנתה בתגובתה לדוגמאות בהן הפסיקה הכירה לטענתה בסמכות לדון בערעורים על החלטות פסלות של גופים "מנהליים-שיפוטיים". בפרט הפנתה המערערת לפסיקה בעניין החלטות יו"ר ועדת ערר מיסוי מקרקעין (עפ"ס 12917-06-25 גוהר נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב (9.8.2025); ע"א 7640/18 חוגי נ' מנהל מס שסח מקרקעין תל אביב (26.12.2018)); אולם, בשונה מענייננו, בראש ועדת ערר מיסוי מקרקעין עומד שופט, כך שסעיף 77א לחוק בתי המשפט חל לגביו באופן ישיר. כמו כן, ההחלטה בבש"א 5833/19 סמדג'ה נ' גלריית קריאף מרדכי תל אביב בע"מ (24.11.2019) שאליה הפנתה המערערת, אינה רלוונטית למקרה דנן, ועניינה בהבחנה בין החלטת פסלות לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט ובין החלטת נשיא בית משפט על העברת תיק לשופט אחר. 10. אם כן, דומה כי אין תחולה בענייננו לסעיף 77א לחוק בתי המשפט, ומכאן שלמערערת לא מוקנית זכות ערעור לבית המשפט העליון על פי סעיף 77א(ג) לחוק האמור. משאין תחולה לסעיף בענייננו, אף אין מקום להחילו על דרך ההיקש. כך, ביחס להחלטות פסלות של בתי דין מינהליים נקבע בפסיקתו של בית משפט זה, כי זו אינה נתונה יש מאין (ראו והשוו: בג"ץ 1787/24 שטמר נ' בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, פסקה 12 (5.3.2024)(להלן: עניין שטמר); עע"ם 4458/20 פלונית נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול ‏(15.2.2021) (להלן: עניין פלונית)), והערעור אינו מגלה עילה לסטות מקביעות אלו. 11. לשלמות התמונה יצוין, כי בעניין ע"א 5086/07 פולק נ' בן מאור, פסקה 4 (7.2.2008) נקבע כי בית משפט זה מוסמך לדון בערעורים על החלטות פסלות של המפקח על המקרקעין, אף בהיעדר הוראה חוקית מפורשת המעגנת זכות ערעור כאמור. הנימוק שניתן לכך הוא קיומן של מספר עובדות המצביעות על "האופי השיפוטי" של תפקידו של המפקח על המקרקעין: העובדה שהמפקח כשיר להיות שופט בית משפט שלום; העובדה כי בתפקידו ביישוב סכסוך נתונות לו כל הסמכויות הנתונות לשופט בית משפט שלום הדן בתביעה אזרחית; והעובדה כי ערכאת הערעור על החלטותיו במסגרת זו היא בית המשפט המחוזי (ראו, בהתאמה, סעיפים 117, 74 ו-77 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969). בענייננו, כאמור, יו"ר ועדת הערר אמנם כשיר להיות שופט בבית משפט שלום (סעיף 21(א)(1) לחוק התכנית לסיוע כלכלי), אך בשונה מהמפקח על המקרקעין – אשר דן בסכסוכים אזרחיים שאת חלקם יכולים התובעים לבחור אם להגיש לבית המשפט או למפקח – ועדת הערר דנה בעררים על החלטות של רשות מינהלית. בנוסף, לא נתונות לה או ליו"ר הוועדה כל הסמכויות הנתונות לשופט (בבית משפט לעניינים מינהליים או בבית משפט שלום). מכאן שתפקידו של יו"ר ועדת הערר שונה באופן מהותי באופיו מתפקיד המפקח על המקרקעין. 12. אשר לשאלה מהו המסלול הדיוני הראוי להשגה על החלטת הוועדה: כאמור, בהתאם לסעיף 21(ה) לחוק התכנית לסיוע כלכלי, על ועדת הערר חלות עיקר הוראותיו של חוק בתי דין מינהליים, בשינויים המחויבים ובשינויים שנקבעו בסעיף 21(ה) לחוק התכנית לסיוע כלכלי. אולם, סעיף 45 לחוק בתי דין מינהליים – שמעגן, בין היתר, מסלול של ערעור ברשות על החלטות ביניים – אינו חל ביחס לוועדת הערר שבמוקד ענייננו (כך לפי סעיף 21(ה) לחוק התכנית לסיוע כלכלי; ויצוין כי בסעיף 21(ה)(2) לחוק זה נקבע כי החלטה סופית של ועדת הערר ניתנת לערעור לפני בית משפט לעניינים מינהליים). 13. אם כן, משאין תחולה בענייננו לסעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט, ומשסעיף 45(ד) לחוק בתי דין מינהליים לא חל על ועדת הערר – ובכך שונה ענייננו אף מעניין וינברג שהוזכר על ידי המשיבה – הרי שדומה כי לא נתונה אפשרות ערעור על ההחלטה מושא הערעור. 14. מכל מקום, כפי שכבר נקבע בפסיקה ביחס למקרים דומים, אין לשלול את האפשרות שבמקרה מתאים ניתן יהיה לשמוע השגות על החלטת פסלות של יו"ר ועדת הערר במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (ראו והשוו: עניין שטמר, בפסקאות 13-12; עניין פלונית; בג"ץ 6301/18 פוזננסקי כץ נ' שרת המשפטים, פסקאות 23-22‏ לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (‏27.12.2018‏)‏). 15. סוף דבר: הערעור נמחק. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ו (12 ינואר 2026). יצחק עמית נשיא