עיריית רהט נ' רשות מקרקעי ישראל - מחוז דרום ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 495/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין העותרת: עיריית רהט נ ג ד המשיבים: 1. רשות מקרקעי ישראל – מחוז דרום 2. הרשות לפיתוח והתיישבות בדואים בנגב 3. ממשלת ישראל 4. ג'אבר אבו קוידר 5. אמיר אבו קוידר 6. עלי אבו קוידר עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרת: עו"ד דן שווץ; עו"ד מתן גרינגר בשם המשיבים 3-1: עו"ד פנחס גורט פסק-דין השופט ע' פוגלמן: עניינה של העתירה שלפנינו, בין היתר, בבקשה כי נורה למשיבות 3-1 (להלן: המשיבות) ליתן טעם מדוע לא יימשך הליך שיווק לזכאים לרכישת המגרשים במתחם 6 ברהט (להלן: המתחם). בצד העתירה בקשה לצו ביניים אשר יורה למשיבות להשהות את החזר המקדמות ששולמו לרכישת מגרשים במתחם, ואת הליכי שיווק מתחם 11. ביום 16.2.2020, ובהמשך להחלטתי מיום 19.1.2020, הוגשה הודעה מטעם המשיבות, ובה נטען כי עומד לעותרת סעד חלופי מובהק בנושא העתירה, בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים. על כן, הוריתי ביום 25.2.2020 כי באי כוח העותרת יודיעו אם מבוקש למחוק את העתירה בשל קיומו של סעד חלופי. בהודעה מטעם העותרת מיום 10.3.2020 צוין כי טרם הגשת העתירה נבחנה שאלת קיומו של סעד חלופי, אך לשיטת העותרת סעד שכזה אינו בנמצא, שכן מדובר בעתירה שאינה נוגעת אך להקצאה של מקרקעין אלא למדיניות הכוללת של המשיבות בנוגע להסדרת התיישבות האוכלוסייה הבדואית בכלל, ושל תושבי רהט בפרט. לחלופין, מבקשת העותרת כי גם אם יימצא כי אכן קיים סעד חלופי, יעשה בית משפט זה שימוש בסמכות המקבילה הנתונה לו להכריע בעניין, שכן מדובר בעניין "בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת" אותו רשאי בית המשפט לעניינים מינהליים להעביר לבית משפט זה, כאמור בסעיף 6 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק). לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, מאחר שלעותרת קיים סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים. לאחרונה דן בית משפט זה בעתירה דומה, וקבע כי בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בטענות המועלות בה, שכן הסעדים המבוקשים מכוונים בעיקרם להקצאת מקרקעין (בג"ץ 809/20 קפא – עמותה לשינוי חברתי בנגב נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 5 (12.3.2020)). בענייננו, עוסקת העתירה בהליך שיווק המגרשים במתחם 6 ברהט, המצוי בסמכותה של רשות מקרקעי ישראל. משאלה הם פני הדברים, מצאתי כי עניינה של העתירה בא בגדרי פריט 59(1) לתוספת הראשונה לחוק, ומשכך עומד לעותרת סעד חלופי כאמור. ממילא לא נדרשת התייחסות לטענתן הנוספת של המשיבות, שלפיה העתירה דנן באה אף בגדר "ענייני מכרזים" כאמור בפרט 5 לתוספת הראשונה לחוק. עוד אציין כי בנסיבות העניין לא מצאתי כי נושא העתירה מצדיק שימוש בסמכות המוקנית בסעיף 6 לחוק. העתירה נדחית אפוא על הסף, ומאליה נדחית גם הבקשה לצו ביניים. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ו באדר התש"ף (‏22.3.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20004950_M03.docx אג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il