רונן מקדסי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4949/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4949/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט א' שהם כבוד השופט מ' מזוז המערער: רונן מקדסי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.6.2015, בתפ"ח 031249-06-14, שניתן על-ידי כב' השופט ג' קרא – סג"נ תאריך הישיבה: כ"ג באדר א התשע"ו (3.3.2016) בשם המערער: עו"ד גלאון קפלנסקי בשם המשיבה: עו"ד עידית פרג'ון פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' קרא – סג"נ), בתפ"ח 31249-06-14, מיום 4.6.2015. 2. המערער (הנאשם 1 בכתב האישום) ושני נאשמים נוספים (להלן: הנאשם 2 ו-הנאשם 3, וכולם ביחד הנאשמים), הורשעו על בסיס הודאתם, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו להם בכתב אישום מתוקן בשנית, כמפורט להלן: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (שתי עבירות); ניסיון שוד בחבורה, לפי סעיף 403 סיפא לחוק העונשין; והחזקת מכשירי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין. בנוסף לאמור, הורשע הנאשם 3 בעבירות נוספות של: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; שוד בחבורה, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין; והחזקת אביזר לנשק, לפי סעיף 144(ב) סיפא לחוק העונשין. 3. בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער העונשים הבאים: 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; הופעל עונש של 7 חודשי מאסר על תנאי, אשר הוטל על המערער, ביום 2.4.2012, בבית משפט השלום בראשל"צ (ת"פ 29734-04-11), באופן ש-3.5 חודשים ממנו ירוצו בחופף, ו-3.5 חודשים ירוצו במצטבר; 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המערער, בתוך 3 שנים ממועד שחרורו מהמאסר, כל עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע; 4 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המערער, בתוך שנתיים ממועד שחרורו מהמאסר, כל עבירת רכוש מסוג עוון; כמו כן, חוייב המערער בתשלום פיצויים בסך של 5,000 ש"ח למתלוננת באישום הראשון. על הנאשם 2 הוטל עונש זהה לעונש אשר הושת על המערער. כמו כן, הופעל עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים, אשר הוטל על הנאשם 2, ביום 30.5.2012, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"פ 39474-07-11), באופן ש-6 חודשים ממנו ירוצו בחופף ו-6 חודשים ירוצו במצטבר. על הנאשם 3 גזר בית משפט קמא את העונשים הבאים: 72 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; ועונשי מאסר על תנאי שונים; כמו כן, חוייב הנאשם 3 בתשלום פיצויים למתלוננים, בסך כולל של 30,000 ₪. 4. המערער טוען, כי בית משפט קמא החמיר בעונשו יתר על המידה, ומכאן הערעור שלפנינו. עובדות כתב האישום בו הודה המערער 5. מכתב האישום המתוקן בשנית (להלן: כתב האישום), אשר הוגש נגד המערער ושני הנאשמים הנוספים, עולה המסכת העובדתית הבאה: (א) אישום ראשון (נגד כל הנאשמים): נטען בכתב האישום, כי הנאשמים קשרו קשר לביצוע שוד בדירתה של ש.נ. (להלן: המתלוננת), ילידת 1944, בעיר חולון. בהתאם לתכנית הקשר, הגיע הנאשם 3 לדירת המתלוננת, ביום 12.5.2014 בשעה 10:00 לערך, דפק על דלת הכניסה, וטען בכזב כי עליו לבדוק את ארון החשמל בדירתה, עקב תקלה ברשת החשמל. לאחר שנכנס לדירה וביצע בדיקה כביכול, הודיע הנאשם 3 למתלוננת כי התיקון יתבצע בשעות אחר הצהריים. בסמוך לשעה 18:00, חזרו המערער ושני הנאשמים הנוספים לדירה, כשהם מצוידים באקדח דמה, אזיקונים מפלסטיק ונייר דבק. הנאשם 3 ביקש מהמתלוננת להביא לו בקבוק מים וסבון, ובשלב זה נכנסו המערער והנאשם 2 לדירה. מכתב האישום עולה, כי כאשר חזרה המתלוננת עם הפריטים שביקש הנאשם 3, קשר הלה את ידיה, הורה לה לשבת בשקט בחדר פנימי בדירה, ודרש למסור לו את מפתחות הכספת. משאמרה המתלוננת כי המפתח לכספת אינו מצוי ברשותה, עזבו הנאשמים את המקום, ונמלטו ברכב מסוג הונדה שהיה בחזקתו של הנאשם 3. (ב) אישום שני (נגד הנאשם 3 בלבד): כנטען בכתב האישום, יומיים לאחר ניסיון השוד כמפורט באישום הראשון, ביצע הנאשם 3, יחד עם שני אחרים, שזהותם אינה ידועה למאשימה, שוד בוילה בהרצליה פיתוח. נטען, כי הנאשם 3 נכנס בתחבולה לתוך הבית, ובמהלך שהייתו הוא הבחין במיקומן של מצלמות האבטחה. הנאשם 3 עזב את הבית, וזמן קצר לאחר שיצא, חזר ביחד עם שני שותפיו. עובדת זרה שעבדה במקום במשק בית, אשר שהתה אותה עת במקום, נתבקשה לשמור על שקט, בעת שהנאשם 3 וחבריו קשרו את ידיה והורו לה להיכנס לשירותים. בהמשך, הנאשם 3 ושותפיו גנבו כספת אשר הכילה תכשיטים, 20,000 דולר ו-4,000 יורו, וכן גנבו מכשיר טלוויזיה ומכשיר הקלטה של מצלמות האבטחה. (ג) אישום שלישי (נגד כל הנאשמים): לטענת המאשימה, עובר ליום 26.5.2014 קשרו הנאשמים קשר לביצוע שוד בדירתו של י.מ. (להלן: המתלונן), בהרצליה. השלושה הגיעו למקום בשעות הערב באמצעות שני כלי רכב, כשהם חבושים בכובעי קסקט לצורך הסוואה, וברשותם כלי פריצה ואקדח אוויר. השלושה נכנסו לבניין, כאשר הנאשם 3 מצויד במברג, וזאת בידיעתם והסכמתם של המערער והנאשם 2, וכל הנאשמים עלו יחדיו במעלית. בהמשך לכך, "הגיע אחד הנאשמים ודפק בדלת הכניסה לדירה וטען, בכזב, בפני המתלונן כי 'ישנה נזילה בקומה למטה' ועליו לפתוח את הדלת כדי לטפל בתקלה. המתלונן סירב להיענות לדרישת הנאשם", וכל החבורה עזבה את המקום. (ד) אישום רביעי (נגד הנאשם 3 בלבד): על פי כתב האישום, הנאשם 3 החזיק, בלא רשות על-פי דין, אקדח חצי אוטומטי מסוג ברטה, עם מחסנית, בתוך תיק צד, מתחת למושב הנהג שברכבו. גזר דינו של בית משפט קמא 6. בית משפט קמא קבע מתחם ענישה לכל אישום בנפרד. לצורך קביעת מתחם הענישה במסגרת האישום הראשון, ציין בית משפט קמא כי הערכים המוגנים בעבירה של שוד בחבורה ובעבירה של ניסיון שוד בחבורה הינם זהים, ונועדו להגן על ביטחונו האישי של הפרט, על שלמות גופו ועל רכושו. בית משפט קמא קבע, כי בנסיבות האישום הראשון מידת הפגיעה בערכים המוגנים הינה משמעותית. בית משפט קמא ציין, כי אין הבדל בין העונש המירבי הקבוע בגין ניסיון השוד לבין העונש המירבי בצידה של עבירת השוד המוגמרת, המבוצעת באותן נסיבות. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי אף שהנאשמים יצאו מהבית מבלי ליטול דבר, הם פגעו במעשיהם בגופה, בכבודה, ובתחושת הביטחון של המתלוננת, בביתה-מבצרה. עוד קבע בית משפט קמא, כי יש להבחין בין המערער והנאשם 2 מצד אחד לבין הנאשם 3 מצד שני, שכן האחרון היה הרוח החיה במסגרת אישום זה. נוכח האמור, קבע בית משפט קמא, כי בעניינו של המערער והנאשם 2 ינוע מתחם העונש ההולם בין 24 ל-50 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ואילו בעניינו של הנאשם 3, בשים לב למרכזיותו בביצוע העבירה, ינוע המתחם בין 36 ל-60 חודשי מאסר לריצוי בפועל. אשר לאישום השני, המיוחס לנאשם 3 בלבד, קבע בית משפט קמא כי מתחם העונש ההולם ינוע בין 36 ל-72 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בהתייחס לאישום השלישי, החזקת מכשירי פריצה וקשירת קשר לפשע, המיוחס לנאשמים כולם, עמד בית משפט קמא על תכלית האיסור של החזקת מכשירי פריצה, שבמרכזו הרצון להגן על קניינו של הפרט, על תחושת הביטחון שלו, ועל פרטיותו. לנוכח נסיבות ביצוע העבירה, קבע בית משפט קמא מתחם ענישה הנע בין 8 ל-18 חודשי מאסר לריצוי בפועל. אשר לאישום הרביעי, הכולל עבירות של החזקת נשק, אשר מיוחס לנאשם 3 בלבד, העמיד בית משפט קמא את מתחם העונש ההולם, על 10 עד 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל. לצורך קביעת העונש בתוך מתחמי הענישה, ציין בית משפט קמא לגבי המערער והנאשם 2, כי "יש לקחת בחשבון את הודאתם, את החיסכון בזמן השיפוטי הכרוך בכך ואת ביטול הצורך בהעדת המתלוננים". בית משפט קמא נתן את דעתו לנסיבות חייו של המערער, שהוא "בן 48, נשוי ואב לבת, בן יחיד להורים שנפטרו לאחרונה, כאשר מאימו התייתם בעת מעצרו בגין תיק זה". לצד החומרה, עמד בית משפט קמא על עברו הפלילי המכביד של המערער, הכולל הרשעות קודמות רבות, בעבירות רכוש, סמים (לצריכה עצמית), ביצוע מעשה מגונה, החזקת נשק, שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה ללא רישיון, ועבירות אלימות. כמו כן, זקף בית משפט קמא לחובתו של המערער את העובדה כי הוא ביצע את העבירות "בשעה שמאסר מותנה של 7 חודשי מאסר בגין עבירות רכוש תלוי ועומד נגדו, החל מיום 2.4.12". בבואו לגזור את עונשו של המערער, התחשב בית משפט קמא בעדותו של מר חזי נחום (להלן: חזי), אשר מסר עדות אופי לטובתו של המערער, וסיפר כי הלה עשה עימו מעשי חסד, עת סייע לו להיגמל מהתמכרותו הממושכת לסמים, הכניסו למוסד גמילה פרטי, ודאג לכל צרכיו. עוד סיפר חזי, כי המערער תמך בו נפשית, ובזכותו הוא הצליח להשתקם ולהקים משפחה. כמו כן, זקף בית משפט קמא לזכותו של המערער את תשלום הפיצויים למתלוננת באישום הראשון. בהתייחסו לנאשם 2, עמד בית משפט קמא על עברו הפלילי של נאשם זה ובעיקר נתן דעתו למאסר המותנה אשר הופר על ידו. מנגד, התחשב בית משפט קמא בנסיבות חייו הקשות של הנאשם 2. לצורך גזירת עונשו של הנאשם 3, ציין בית משפט קמא כי שלוש מתוך ארבע העבירות בהן הורשע הינן בעלות חומרה משמעותית, בעיקר משהן בוצעו בתוך פרק זמן קצר. בית משפט קמא עמד על חלקו המשמעותי והמרכזי של הנאשם 3, "משהיה הוא – ולא שותפיו מי שהגיע למקום מבעוד מועד במטרה להכשיר את הקרקע לביצוע מעשי השוד, מבלי שנרתע מיצירת קשר מבעוד מועד במטרה להכשיר את הקרקע לביצוע מעשי השוד". בית משפט קמא זקף לחובת הנאשם 3 גם את עברו הפלילי ואת העובדה כי בשל ביצוע עבירות פליליות בעבר הוא ריצה מספר תקופות מאסר. לצד הקולה, התחשב בית משפט קמא במצבו האישי והמשפחתי המורכב של הנאשם 3. כמו כן, זקף בית משפט קמא לזכותו של הנאשם 3 את תשלום הפיצויים לטובת המתלוננים, "וכן את הודאתו, החיסכון בזמן השיפוטי, ביטול הצורך בהעדת המתלוננים ונטילת האחריות שביטא". לאחר זאת, החליט בית משפט קמא לגזור על המערער ועל שני הנאשמים האחרים את העונשים המפורטים בפסקה 3 לעיל. הערעור על חומרת העונש שהוגש מטעמו של המערער 7. בהודעת ערעור, שהוגשה על-ידי עו"ד גלאון קפלנסקי, בא כוחו של המערער, נטען כי לא ניתן משקל ראוי להבדל הבולט בין חלקו של המערער לבין חלקו המרכזי של הנאשם 3, בביצוע העבירות אשר פורטו בכתב האישום. עוד נטען, כי עקרון אחידות הענישה מחייב הקלה בעונשו של המערער, שכן "נוצרו פערים לא שוויוניים באופן מובהק בין עונשו של הנאשם מספר 3 לבין עונשו של המערער". בא כוחו של המערער הוסיף וטען, כי בית משפט קמא לא התחשב בכך שמעשיו של המערער לא בוצעו בנסיבות מחמירות, בשונה מהנאשם 3, ובכך שכתב האישום תוקן, באופן שהוראת החיקוק באישום הראשון שונתה מעבירה של שוד בחבורה לעבירה של ניסיון שוד בחבורה. נטען בנוסף, כי בית משפט קמא לא העניק משקל לקשיים הראייתיים שהביאו את הצדדים לתקן את כתב האישום, ולא נתן דעתו כראוי להודאת המערער באשמה ולנסיבותיו האישיות. עוד נטען, כי טעה בית משפט קמא משלא התחשב דיו בעדות האופי שניתנה לטובת המערער; בכך שהמערער שילם את מלוא סכום הפיצויים למתלוננת; ובכך שמאסרו האחרון של המערער הינו משנת 2001. 8. בדיון בערעור, חזר עו"ד קפלנסקי על עיקרי טענותיו והוסיף כי למערער היו "ציפיות סבירות לקבל בין 12 ל-24 חודשי מאסר", שכן "במקרה שבפנינו יש פער קטן בין הנאשמים. הפער הוא בין 40 ל-72 חודשים". לשאלתנו, האם עונש המאסר לריצוי בפועל אשר הוטל על המערער, העומד על 40 חודשי מאסר, הינו לדעת הסניגור מופרז לחומרה, הבהיר בא-כוח המערער כי הוא ממקד את טענותיו בהפרת עקרון אחידות הענישה, בשל הפער הקטן שנוצר בין עונשו של המערער לבין עונשו של הנאשם 3. עו"ד קפלנסקי הוסיף וטען, כי המערער הצליח להשתקם ואף סייע לאחרים להיגמל מסמים, למרות נסיבות חייו הקשות, ואולם כשבועיים לפני האירועים המתוארים בכתב האישום, "באה הנפילה". לדברי עו"ד קפלנסקי, המערער עובד כיום בכלא ומשתתף בפרויקט לגמילה מסמים. לפיכך, התבקשנו להקל באורח משמעותי בעונשו של המערער. תשובת המשיבה לערעור 9. המשיבה, אשר יוצגה על-ידי עו"ד עידית פרג'ון, מבקשת לדחות את הערעור. לשיטתה, יש לראות בעובדה שהמערער הורשע בניסיון שוד של אישה כבת 70, ובהחזקת כלי פריצה, כדי ללמד על כך שהמערער הינו עבריין מועד, אשר חוזר, פעם אחר פעם, לסורו. המשיבה הציגה את גיליון הרשעותיו הקודמות של המערער, הכולל לא פחות מ-15 הרשעות בעבירות שונות, ולשיטתה של המשיבה בית משפט קמא התחשב במערער עת הפעיל את מחציתו של עונש המאסר המותנה, אשר היה תלוי ועומד נגדו, בחופף, ואת המחצית האחרת במצטבר. המשיבה הוסיפה וטענה, כי בתיק הקודם [ת.פ 29734-04-11] זכה המערער להקלה רבה, עת נגזרו עליו 87 ימי מאסר בלבד, בגין ביצוע עבירות רכוש חמורות. עוד הבהירה המשיבה, כי "הנאשם 3 עונשו מוסכם והוא לא אינדיקטיבי לענייננו". דיון והכרעה 10. בפתח דיוננו, יש לחזור ולהזכיר את ההלכה המושרשת, לפיה ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, אלא אם מדובר בסטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים, או כאשר נפלה בגזר הדין טעות מהותית המצריכה תיקון (ע"פ 6099/15 אלביליה נ' מדינת ישראל (2.3.2016); ע"פ 1317/15 עאיש נ' מדינת ישראל (14.12.2015); ע"פ 1454/15 פלוני נ' מדינת ישראל (10.8.2015)). לאחר בחינת כלל הנסיבות בתיק זה והאזנה לטיעוני הצדדים, הגעתי לידי מסקנה כי אין בסיס להתערבותנו בגזר דינו של בית משפט קמא, ולפיכך דין הערעור להידחות. 11. העבירה המרכזית בה הורשע המערער הינה ניסיון שוד בחבורה, שהעונש הקבוע בצידה עומד על 20 שנות מאסר. על חומרתה הרבה של עבירת השוד עמד בית משפט זה לא פעם, והוא הדין גם בניסיון לביצוע שוד אשר סוכל. עבירות אלו מאיימות על הסדר החברתי התקין ועל שלום הציבור ובטחונו, ולכן ראוי להטיל בגינן עונשי מאסר ממושכים, המבטאים את סלידת החברה ממבצעי העבירות, ונותנים ביטוי הולם לעקרונות הגמול וההרתעה (ע"פ 7475/15 שריקי נ' מדינת ישראל (18.2.2016); ע"פ 8864/15 גורליק נ' מדינת ישראל (3.2.2016); ע"פ 4125/14 חרב נ' מדינת ישראל (6.1.2015)). בענייננו, מדובר בניסיון שוד בחבורה אשר בוצע לאחר תכנון מוקדם, והצטיידות באקדח דמה, אזיקונים ונייר דבק. המערער לא הפעיל, אמנם, אלימות פיזית כלפי המתלוננת, אך אין חולק כי מעשיהם של המערער וחבריו הטילו עליה אימה ופחד. נקל לשער מה חשה המתלוננת, אישה מבוגרת ילידת 1944, בראותה את המערער ושותפיו בתוך דירתה, כאשר בהמשך הנאשם 3 קשר את ידיה ודרש את מפתחות הכספת. המערער, יחד עם חבריו, גרמו לפגיעה קשה בכבודה, בפרטיותה, ובתחושת הבטחון של המתלוננת, אשר ביתה הפך להיות מקום שאינו בטוח עוד מבחינתה. אין להקל ראש גם במעשים המיוחסים למערער במסגרת האישום השלישי. המערער קשר קשר עם שני שותפיו לבצע שוד בדירה, והשלושה הגיעו למקום כשהם מצוידים במברגים, לום, איזולירבנד וכלי פריצה אחרים. במקרה זה, נמנע ביצועו של השוד לאחר שהמתלונן סירב לפתוח את דלת הדירה. בעבירות מסוג זה, ניתן למצוא מנעד רחב למדיי של עונשים, כמו גם מתחמי ענישה, ואולם, ככלל, מדיניות הענישה בעבירות אלו מגמתה החמרה בעונש, ומדיניות זו באה לידי ביטוי בהטלת עונשי מאסר בפועל לתקופה משמעותית. כך, למשל, בע"פ 3205/12 מדינת ישראל נ' ניקולייב (24.2.2013), הוחמר עונשו של המשיב, אשר הורשע בניסיון שוד בנסיבות מחמירות ובהדחה בחקירה, שעה שנקבע כי העונש שהוטל עליו, 38 חודשי מאסר בפועל וצבירה חלקית של 9 חודשי מאסר מתוך עונש מאסר מותנה (בסה"כ 47 חודשי מאסר לריצוי בפועל) – הינו קל מידי. בית משפט זה התערב בעונשו של המשיב, וקבע כי ל-38 חודשי המאסר לריצוי בפועל שנגזרו עליו, יצטברו 18 חודשי מאסר על תנאי, כך שבסך הכל ירצה המשיב 56 חודשי מאסר בפועל (וראו גם: ע"פ 227/15 מדינת ישראל נ' חמד (26.5.2015); ע"פ 2471/12 סבן נ' מדינת ישראל (12.6.2013)). בנסיבות העניין המונח לפנינו, נראה כי בית משפט קמא קבע מתחמי ענישה ראויים במסגרת האישומים השונים, וסבורני כי העונש אשר הושת על המערער, הינו ראוי ומאוזן. 12. מכאן אעבור לטענתו המרכזית של המערער, המלין על הפער הבלתי סביר לטעמו, בין העונש שהוטל עליו לבין עונשו של הנאשם 3, אשר אין חולק כי מעשיו חמורים יותר. אכן, וכפי שנאמר לא אחת, עקרון אחידות הענישה, הינו עקרון חשוב שיש ליתן לו משקל, בעת גזירת עונשו של נאשם, שכן עקרון השוויון בענישה, אשר נגזר מעקרון השוויון בפני החוק, הינו כלל יסוד בתורת הענישה. עקרון זה מורה כי יש להחיל, במידת האפשר, שיקולי ענישה דומים, על נאשמים שאינם נבדלים באופן מהותי זה מזה, מבחינת אופי העבירות אשר ביצעו; נסיבות ביצוען; נסיבותיהם האישיות של הנאשמים; וכיוצא באלה דברים (רע"פ 8443/15 חגולי נ' מדינת ישראל (15.12.2015); רע"פ 4022/15 יוסף נ' מדינת ישראל (14.6.2015)). ואולם, נקבע בפסיקתו של בית משפט זה, כי עקרון אחידות הענישה איננו כלל שבלעדיו אין, ואפשר כי הוא ייסוג מפני עקרונות חשובים אחרים. כפי שציינתי ברע"פ 7064/12 פנדו נ' מדינת ישראל (14.10.2012): "עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל, וכלל זה אינו קובע, א-פריורית, כי לכל המורשעים באותו סוג של עבירות קיים דין אחד. כלומר, בית-המשפט לא ילמד בהכרח, מהעונש שנגזר על פלוני לגבי העונש הראוי לאלמוני - כל מקרה ונסיבותיו הוא, כל נאשם ונסיבותיו הוא". 13. נזכיר, כי בבואו לקבוע את מדרג הענישה לכל אחד משלושת הנאשמים, ציין בית משפט קמא: "בהינתן הנתונים שפורטו לעיל ביחס לעבירות וביחס לנאשמים עצמם, ובייחוד לנוכח העובדה כי העבירות בהן הורשע הנאשם 3 רבות וחמורות מאלו בהן הורשעו הנאשמים 1 ו-2 וכי חלקו בעבירות שבוצעו במשותף משמעותי ומהותי יותר, יש ליתן ביטוי עונשי משמעותי לפערים אלו. לא מצאתי כי יש בנתוני עברם הפלילי של הנאשמים 1 ו-2 כדי לשנות מדרג זה. לפיכך, עונשיהם של הנאשמים 1 ו-2 יהיו זהים, כשלשניהם יופעלו העונשים המותנים, כך שמחציתם תרוצה בחופף ומחציתם במצטבר, ואילו עונשו של הנאשם 3 יהיה חמור יותר." לאחר זאת, השית בית משפט קמא על המערער 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בנוסף למחצית מהמאסר המותנה), ואילו על הנאשם 3 הוטלו 72 חודשי מאסר לריצוי בפועל. התוצאה היא, ככל שהדבר נוגע לרכיב המאסר לריצוי בפועל, כי עונשו של הנאשם 3 גבוה כמעט פי שניים מעונשו של המערער. 14. עוד יש להדגיש, כי במקרה שלפנינו עונשו של הנאשם 3 נקבע במסגרת הסדר "סגור" עם המאשימה, אשר בית משפט קמא ראה לכבדו, בעוד שבעניינו של המערער הוסכם כי הצדדים יטענו לעונש באורח חופשי, וגם לכך יש משמעות (ע"פ 5842/14 דהן נ' מדינת ישראל (29.7.2015); רע"פ 1078/15 קרקי נ' מדינת ישראל (15.2.2015)). לבסוף, נציין כי בית משפט זה הבהיר לא אחת כי מלאכת הענישה אינה בגדר הפעלת נוסחה מתמטית, ולפיכך אין בכוחו של עקרון אחידות הענישה להביא להטלה מכאנית של עונשים, תוך העתקה מנאשם אחד למשנהו, מבלי ליתן ביטוי הולם לעקרון הענישה האינדיבידואלית (ע"פ 3155/12 חמאמרה נ' מדינת ישראל (14.2.2013); ע"פ 3077/11 דדוש נ' מדינת ישראל (28.3.2012)). 15. סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור ולהותיר את גזר דינו של בית משפט קמא על כנו. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט מ' מזוז: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שהם. ניתן היום, ‏ז' באדר ב התשע"ו (‏17.3.2016). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15049490_I02.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il