בולוס גד בע"מ נ. GLOBE MASTER MANAGEMENT LTD

פסק-דין בתיק ע"א 4949/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4949/03 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' עדיאל המערערת: בולוס גד בע"מ נ ג ד המשיבה: GLOBE MASTER MANAGEMENT LTD ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.4.03 בת.א. 1559/02 שניתן על-ידי כבוד השופטת ד' פלפל תאריך הישיבה: כ"ט בטבת התשס"ה (10.1.05) בשם המערערת: עו"ד שי טויסטר בשם המשיבה: עו"ד פגי שרון פסק-דין המישנה לנשיא מ' חשין: בית-משפט באנגליה חייב את המערערת, בולוס גד בע"מ (בולוס גד או המערערת), לשלם למשיבה, Globe Master Management LTD (גלוב מאסטר או המשיבה), סכום כסף מסוים. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד"ר דרורה פלפל) הכריז על אותו פסק-חוץ שניתן באנגליה להיותו פסק אכיף בישראל, ועל הכרזה זו נסוב הערעור שלפנינו. עיקרי העובדות שלעניין 2. גלוב מאסטר כרתה הסכם עם חברה הקרויה בולוס גד שירותי תיירות ומלונאות בע"מ (בולוס תיירות) - שאינה המערערת - ובו התחייבה גלוב מאסטר לספק כוח-אדם ושירותים לספינת טיולים שתפעיל בולוס תיירות. בולוס גד, המערערת, ערבה לחיוביה של בולוס תיירות על-פי ההסכם. בטרם החלה ספינת הטיולים בפעילות, ביטלה בולוס תיירות את ההסכם בטענה כי מצב הביטחון בישראל - פרוץ האינתיפאדה של שנת 2000 - הביא לסיכולו. גלוב מאסטר תבעה בבית-המשפט באנגליה את בולוס גד - המערערת - ובית-המשפט נענה לתביעה וחייב את בולוס גד לשלם לגלוב מאסטר סכום של כשבע-מאות-אלף דולר ארה"ב. בולוס גד ערערה על פסק-הדין אך ערעורה נדחה. ומשלא המשיכה בהליכים הפך פסק הדין חלוט. 3. משנסתיימו ההליכים באנגליה, פנתה גלוב מאסטר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה להכריז על הפסק להיותו פסק אכיף בהתאם להוראות חוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח-1958 (חוק האכיפה), ולאמנה שנכרתה בין ממשלת ישראל לבין ממשלת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד הצפונית, בדבר הדדיות בהכרתם ובאכיפתם של פסקי דין בעניינים אזרחיים (האמנה). בולוס גד התנגדה לבקשה בטוענה כי לא נתקיימו בפסק-החוץ התנאים שנקבעו בחוק האכיפה להכרזתו של הפסק פסק אכיף, ואולם בית-המשפט החליט כי נתקיימו-גם-נתקיימו התנאים להכרזתו של פסק החוץ אכיף וכך הכריז עליו. 4. על פסק-דין זה הערעור שלפנינו. קראנו סיכומי טענות; הוספנו ושמענו טיעונים על-פה; ולאחר כל אלה ביקשנו את עו"ד טויסטר, בא כוחה של בולוס גד, כי יודיענו אם עומד הוא על הערעור או אם נכון הוא למוחקו. עו"ד טויסטר הודיענו כי עומד הוא על הערעור, ומשכך לא נותר לנו אלא להכריע בו. הטענות שבערעור 5. שלוש טענות עיקריות משמיעה בולוס גד בערעורה, ולסברתה כל אחת מאותן טענות ראוי לה שתביא לקבלתו של הערעור ולביטול פסק דינו של בית-המשפט המחוזי. הבה נבחן טענות אלו, אחת לאחת. 6. טענה ראשונה היא, כי בית-המשפט המחוזי מנוע היה מהכריז על פסק החוץ כפסק אכיף שכן תוכנו של הפסק סותר את תקנת הציבור בישראל; וכהוראת סעיף 3(3) לחוק האכיפה, בית-המשפט בישראל לא יאכוף פסקי-חוץ אלא אם "[]תוכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור". טעם הדבר: לא ניתן בו בפסק הדין ביטוי ראוי למצב הביטחון השורר במדינת ישראל ובמדינות השכנות ולסיכונים הבלתי צפויים מראש שנוסעי ספינת הטיולים עלולים היו להיחשף להם. בהחליטו אפוא כפי שהחליט פסק בית-המשפט באנגליה באורח "הנוגד את תקנת הציבור בישראל". בית-המשפט המחוזי דחה טענה זו בקובעו כך: לא מצאתי כי דחיית טענת הסיכול בפסק הדין, וההנמקות שנלוו לדחייה זו, קוראות תיגר על ערכי היסוד המושרשים בישראל. אף אין בפסק הדין כדי לקומם את השקפת המוסר וחוש הצדק של החברה. יצוין שאף מגמת הדין הישראלי היא לדחות טענות סיכול בנסיבות הדומות לאלו שנתקיימו בענייננו. 7. מסקנתו של בית-המשפט המחוזי מקובלת עלינו. הלכה פסוקה ומושרשת היא, כי רק לעיתים נדירות נדחה אכיפתו של פסק חוץ מטעמים של תקנת הציבור. אכן, אותה תקנת ציבור שהוראת סעיף 3(3) לחוק האכיפה מדברת בה, תקנת ציבור "חיצונית" היא (ordre public externe) - להבדילה מתקנת ציבור "פנימית" (ordre public interne) – ותקנת ציבור זו עניינה "בערכי-יסוד של מדינה ושל חברה, במוסר, בצדק ובהגינות, ורק אם מתנגש פסק-חוץ באחד מאלה כי אז נדחה אותו מפנינו ... []טענה על דבר היותו של פסק-חוץ מוטעה או גורם אי-צדק לא יהיה די בה": ע"א 1137/93 אשכר נ' היימס, פ"ד מח(3) 641, 652. וכפי שהתבטאנו במקום אחר (בנושא של הסגרה), תקנת ציבור חיצונית עניינה הוא "בעקרונות-יסוד, בהשקפות-עומק ובאינטרסים נעלים של החברה והמדינה" (ע"פ 2521/03 סירקיס נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 337, 346). ראו עוד: ע"פ 3439/04 בזק (בוזגלו) נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם), בפיסקה 15 לפסק-הדין. נקרא כל אלה ונדע כי לא עלה בידה של בולוס גד להראות שפסק החוץ סותר את תקנת הציבור בישראל. בהכריעו כפי שהכריע לא פגם בית-המשפט האנגלי בהשקפה מהשקפותיה העקרוניות של המדינה, בעיקר מעיקרי המוסר המקובלים עלינו, בצדק, בהגינות או בערך מערכיה של מדינת ישראל. 8. טענתה השנייה של בולוס גד עניינה שיחזורו של תיק בית-המשפט המחוזי בניגוד לתקנות בתי המשפט (סדרי דין לשיחזור תיקים ומסמכים), תשמ"ד-1984 (תקנות השיחזור). מסתבר כי לאחר שבעלי-הדין הגישו את סיכומיהם בבית-המשפט המחוזי, נעלם תיק בית-המשפט בלא להותיר אחריו עקבות. בנסיבות אלו, ובתיתו דעתו לבקשת דחיפות שהוגשה, הורה בית-המשפט לבא-כוחה של גלוב מאסטר לשחזר את התיק. כך שוחזר התיק, ועל יסוד שיחזור זה הכריע בית-המשפט בדין. אלא שתקנות השיחזור קובעות הליך מסודר לשיחזור תיק שאבד, ובית-המשפט לא הלך בדרך שכבשו התקנות. כך, למשל, ההליך על-פי התקנות מקנה מעמד לשני הצדדים בדיון, ואף קובע מועדים שונים - ארוכים למדי - להליך השיחזור כולו. בולוס גד למדה על השיחזור, לטענתה, רק מפסק דינו של בית-המשפט המחוזי, והפרת התקנות - קרא: שיחזור התיק בידי צד אחד בלבד ובהחשת המועדים - מחייבת, לטענתה, להביא לביטול הפסק. ודוק: בולוס גד אינה טוענת לפגמים שנפלו בתיק המשוחזר. אף אין היא מצביעה על חסר שנתגלה בו. טענותיה כולן נסבות הן אך על הליך השיחזור הפגום. 9. גם טענה זו נדחה מעלינו. נסכים עם המערערת: בית-המשפט המחוזי חייב היה להדריך עצמו על-פי תקנות השיחזור, ולמיצער היה עליו לשתף את שני הצדדים בהליך השיחזור. ואולם בדיעבד, משידענו כי אין בפי בולוס גד כל טענה על פגם מהותי - או על פגם כלשהו - שנפל בתיק המשוחזר, ממילא לא קופחה כל זכות מזכויותיה. תכליתו של הליך השיחזור היא להחזיר את מצב הדברים לקדמתו; להבטיח כי לפני בית-המשפט יתייצב במלוא קומתו תיק משוחזר זהה לתיק המקורי; להשיב עטרה ליושנה. עתה, ומשידענו כי כך הווה, וכי אין בפי צד מן הצדדים כל טענה מהותית שהיא בעניינו של התיק המשוחזר, שוב לא נמצא לנו הצדק לביטול פסק-הדין. דוקטרינת התוצאה היחסית (או הבטלות היחסית) תיכנס אל הזירה במלוא הדרה ותודיענו את ההחלטה הראויה. נזכור-נא, אל נשכח: כללי-הדיון נועדו לשרת את הליך השיפוט הראוי; לשרת את ההליך ולא להתגדל עליו. ומשנוכחנו לדעת כי לא נפגעו זכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין - ולו כהוא-זה - שוב לא נתיר לכללי-הדיון לבטל הליך שאין זה ראוי כי יבוטל. גם הטענה הנסבה על השיחזור דינה אפוא דחייה. 10. טענתה השלישית של בולוס גד היא, כי בטרם שומע פסק הדין בעניינה הוציא בית-המשפט המחוזי בחיפה, כסמכותו בהוראת סעיף 350(ב) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (חוק החברות), צו להקפאת ההליכים נגדה. בנסיבות אלו, כך טוענת בולוס גד, וכאמור באותה הוראת-חוק, לא ניתן היה להמשיך בהליך נגדה, וממילא לא ניתן היה גם לשמע את פסק הדין נושא הערעור. גם טענה זו לא נקבל. טעם הדבר: כהוראת סעיף 350(י) לחוק החברות, צו הקפאת ההליכים לא יהיה לו תוקף עד אם הומצא עותק ממנו לרשם החברות. ובלשון הסעיף: "צו שניתן לפי סעיף קטן (ב) לא יהיה לו תוקף לפני שהוגש לרשם [החברות] העתק מאושר שלו". אלא שבולוס גד לא הראתה - לא בבית-המשפט המחוזי ולא לפנינו - כי העתק מאושר של צו הקפאת ההליכים הומצא לרשם החברות בטרם שומע פסק הדין, ומכאן ידענו כי הצו לא היה כלל בתוקף ביום שימוע פסק הדין. משנמצא לנו אפוא כי לא נתקיימו התנאים המוקדמים לתוקפו של צו הקפאת ההליכים, תידחנה טענותיה של בולוס גד בהקשר זה. סוף דבר 11. הערעור נדחה. בולוס גד תשלם לגלוב מאסטר שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ש"ח, ועליו הוצאות משפט כפי שיקבע הרשם. המישנה לנשיא השופט י' עדיאל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: א. מסכים אני לתוצאה שאליה הגיע חברי הנכבד, המשנה לנשיא. עם זאת, אוסיף מעט אך לעניין אחד, והוא תקנת הציבור: אינני בטוח אם הייתי מצטרף לדברים כנתינתם אילו נעשה ביטול החוזה לא באוקטובר 2000, מיד עם פרוץ אירועי הדמים ובטרם נתחוורה תמונתם ונתגבשה, אלא כחלוף תקופה. אבאר: כבר נאמר לא אחת, כי תוכנן של התיבות "תקנת הציבור" בהקשרים המשפטיים השונים שבהם הן מופיעות, לובש צורה ופושט צורה, מטבעם של דברים, בהתאם לאקלים החברתי והמשפטי המשתנה, והמשליך על תפיסות היסוד של החברה. מה שבעת אחת נראה כמתיישב עם תקנת הציבור, עשוי עם שינוי העת - בבוא זמנים חדשים, אקלים חברתי אחר או הלכות משפט שנתחדשו ובאו - לצאת מגדרה של תקנת הציבור, והוא הדין בהיפוכם של דברים. "תוכנה של תקנת הציבור משתנה מחברה לחברה; הוא משתנה בחברה נתונה מעת לעת. על תפיסות היסוד של החברה הישראלית - ועל עמדתו של המשפט הישראלי - באשר למותר ולאסור, לומד השופט ממכלל ערכיה של שיטת המשפט" (הנשיא ברק, ע"א 6601/96 AES נ' סער, פ"ד נד(3) 850, 860. ראו גם ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464, 533-532; ע"א 239/92 אגד נ' משיח, פ"ד מח(2) 66). ודוק: "תוכנה של תקנת הציבור משתנה מחברה לחברה", נאמר; החברה הבריטית והחברה הישראלית אינן בהכרח זהות בהקשר תקנת הציבור, מכל מקום לא בהקשר של הערכת מצב בטחוני במזרח התיכון, במדינת ישראל וסביביה. ב. אכן, החובה להידרש לפסקי חוץ בריטיים כאחרים בכבוד מרובה מתוך מה שהורנו המחוקק בחוק אכיפת פסקי חוץ ועל פי "הדדיות העמים" אסור שתישכח, ובמקרה שבו הסכימו הצדדים להתדיין בפני ערכאות בריטיות, יש לכבד את פסיקתן, משלא נמצא לנו בהן דופי "פנימי" חלילה, במובן של הטיית הדין וכיוצא באלה. ועוד, יש להדר ולדקדק בטרם הטבעת החותם של סתירה לתקנת הציבור לפי סעיף 3(3) לחוק אכיפת פסקי חוץ, דווקא בגלל ההיבט הבינלאומי; זאת, בדומה לתקנת הציבור הבאה בסעיף 2ב(א)(8) לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954, וכדי שינהגו בפסקי מדינת ישראל כפי שהיתה היא רוצה שינהגו בה, ו"במידה שאדם מודד בה מודדין לו" (ירושלמי סוטה, א' ט"ז). וכך גם בין מדינות ועמים "באיספטי (זכויות=זרים) שהיכו המצרים את ישראל בה לקו", פסיקתא דרב כהנא, פרשה י"א. ואולם, בסופו של דבר עסקינן בערכי יסוד של החברה (ע"פ 2521/03 סירקיס נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 333, 346, והפסיקה הנזכרת שם); מדברים אנו בגדרי "עקרון על, שיקול גג לעניין הסגרתו או אי הסגרתו של פלוני מישראל ... ומשיתגלה כי מעשה ההסגרה יפגע בהשקפותיה העקרוניות של המדינה, בעיקר מעיקרי המוסר, בצדק, בהגינות או בערך מערכיה של ישראל, לא יתן בית המשפט ידו להסגרה" (שם, 346, השופט - כתארו אז - חשין). לא בכדי צימדנו זה לזה את הדיבור תקנת הציבור שבחוק ההסגרה ומקבילו בחוק אכיפת פסקי חוץ, שכן שניהם עוסקים במאטריה חיצונית, בעמידת המדינה ורשויות אכיפת החוק שלה אל מול מקבילותיהן במדינות אחרות. מובן, כי תקנת הציבור תבוא לכלל ביטוי גם בהקשרים שאין להם היבט בינלאומי, כגון זה שבסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובע בטלות חוזה, בין השאר, אם כריתתו, תוכנו או מטרתו סותרים את תקנת הציבור. אך כאן בתקנת הציבור במאטריה בינלאומית עסקינן, ולדידי ייתכנו אף בה נסיבות שבהן יהא עלינו לבדוק בשאלה בטחונית אם ישנן השקפות ערכיות שונות בתכלית כלפיה בינינו לבין מדינה זרה. ג. אומר בהערת אגב: כבר ציין חברי המשנה לנשיא, כי תקנת הציבור ה"חיצונית", המתבטאת בסעיף 3(3) לחוק אכיפת פסקי חוץ ושעניינה חורג מתחומי הארץ, עוסקת ב"ערכי יסוד של מדינה ושל חברה, במוסר, בצדק ובהגינות, ורק אם מתנגש פסק חוץ באחד מאלה כי אז נדחה אותו מפנינו ... טענה על דבר היותו של פסק חוץ מוטעה או גורם אי צדק לא יהיה די בה" (מתוך פסק דינו בע"א 1137/93 אשכר נ' היימס, פ"ד מח(3) 641, 652. ראו גם פרופ' עמוס שפירא, הכרה ואכיפה של פסקי חוץ, עיוני משפט ד', 509, 528 ו-541. כן ראו דברי השופט (כתארו אז) חשין בדנ"א 1558/94 נפיסי נ' נפיסי, פ"ד נ(3) 573. הדברים הללו, הסיפה שלהם - "טענה על דבר היותו של פסק חוץ מוטעה או גורם אי צדק לא יהיה די בה" - אינה פשוטה לעיכול, ומזכירה היא במובנים מסויימים את עילות הפתיחה של פסק בורר לפי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (לעניין בוררות, ראו פסק הדין ברע"א 2277/03 שועלי נ' המועצה המקומית תל מונד (טרם פורסם)). ואולם, לא קל להכניס בתפיסות אלה שינוי, וזאת בגלל שיקולים בינלאומיים כבדי משקל. עם זאת, כשלעצמי אינני בטוח ב"כוליותה" של אמירה גורפת, שלפיה אין די שפסק גורם אי צדק כדי שנשקול פסק פלוני במאזני תקנת הציבור. לדידי, יש חשיבות בהקשרים כאלה לעוצמתו של העוול, לשיעורו של אי הצדק. המקרה הרגיל שבו אין נכנסים לשיקולי צדק, הוא כשברור כי הצדדים נכנסו בעיניים פקוחות להסכם שבו קיבלו עליהם את החוק הזר; בדומה, כך יהא ושיקולי צדק לא יגברו עם כל הצער, כשקיבלו עליהם צדדים הוראת התיישנות מיוחדת; ראו ע"א 3552/01 Zegluga Polska V. Banco Exterior (suiza) SA (טרם פורסם) (המשנה לנשיא (בדימוס) מצא). לפיכך ייתכנו לדידי מקרים, כשהמדובר בעוול משווע, שאי צדק יבוא בהם במניין השיקולים גם בנשוא ענייננו. ד. אשר ל"ערכי יסוד של מדינה וחברה", שבהם לכל הדעות תיבחן תקנת הציבור, אלה צריכים להישקל במועדם, בעוצמתם ובעיתוים. בטחון המדינה הוא מערכי המדינה, כי עליו נשען במידה רבה קיומה. פרופ' שפירא במאמרו הנזכר כותב, ומצוטט הוא על ידי השופט (כתארו אז) חשין בעניין אשכר נ' היימס, כי המושג הוא "מטבעו גמיש ... גלומים בו אינטרסים חיוניים (פוליטיים, חברתיים וכלכליים) ... כאשר עומד פסק חוץ בסתירה חזיתית לאינטרס חיוני או לערך מרכזי כזה (כגון כשיש בפסק כדי לפגוע בשלומו, ברווחתו או במוסרו של הציבור המקומי), חובה על בית משפט ישראלי שלא יתן את ידו למימושו של פסק זה כאן" (עמ' 652). פרופ' א' לבונטין (שאף הוא מצוטט בפסק הדין בעניין אשכר נ' היימס (עמ' 652), כותב בספרו ברירת הדין - הצעה לחוק (סעיף 67), שתקנת הציבור חלה בין היתר אם "העניין פוגע בבטחון ישראל או במעמדה בקרב האומות", ראו שם רשימתי על חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו ומערכת הביטחון, עיוני משפט כ"א (תשנ"ח) 21, פורסמה גם בספרי נתיבי ממשל ומשפט, 225. ה. אם אכן כך, יכול הביטחון להוות שיקול בין שיקולי תקנת הציבור, שיקול ערכי מן המעלה הראשונה. ייתכנו איפוא לכאורה מקרים, שגישה בעייתית במיוחד של מדינת חוץ אל בטחון ישראל בפסק חוץ תבוא בגדרי הסייג של תקנת הציבור שבסעיף 3(3), וכבר אמרנו כי עיתוי הוא אחד מן המשתנים המשפיעים על כך. לא כל שכן בתנאי משבר, בתקופות משבר. אילו נתגלתה הקלת ראש משמעותית בבטחון ישראל בהחלטת בית משפט זר, היה מקום לדעתי לבחון זאת בהקשר סעיף 3(3). ה. ואולם, כפי שפתחתי כך אחתום: מסופקני אם כל האמור חל בענייננו, ואם תאריך אוקטובר 2000 כבר היה בשל לטענת סיכול של חוזה מטעמי בטחון, בעקבות הסכסוך עם הפלסטינאים. במועד זה לא ניתן היה עדיין לדבר על שיקולי צדק, ומקל וחומר - על שיקולי בטחון מן הסוג המסכל, כאן ועכשיו, חוזה. מאוחר יותר, בשנים הבאות, אולי היה ניתן לשקול אחרת, אך גם אז מסופקני אם ביטול חוזה לשירותי ספינת תיירות יכול היה להיפסל משפטית מטעמי תקנת הציבור לצורך חוק אכיפת פסקי חוץ. שאלה זו אינה טעונה הכרעה, בנסיבות. ו. אוסיף בחתימה, כי גם מכיוונו של המשפט העברי ניתן לראות התייחסות מכבדת לדין הזר בגדרי "דינא דמלכותא דינא", קרי מכבדים אנו בהקשר הבינלאומי הפרטי את דינה של מלכות, מקל וחומר לכיבודו ה"פנימי". על העיקרון ראו שמואל שילה, דינא דמלכותא דינא, תשל"ה. אין מניעה לכאורה מראיית הכלל במבט רחב, החל גם מעבר לגבולות המדינה, בגדרי כללים משפטיים בינלאומיים מחייבים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של המישנה לנשיא מ' חשין. היום, כ"ב באדר א' תשס"ה (3.3.05). המישנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03049490_G04.docשל מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il