מרדכי בצרווי נ. מועצה אזורית הגלבוע

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 49445-11-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותר: מרדכי בצרווי נגד המשיבים: 1. מועצה אזורית הגלבוע 2. קולחי הגלבוע בע"מ 3. משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד חיים טמייט בשם המשיבות 2-1: בשם המשיב 3: עו"ד אסף רשף עו"ד אופיר גבעתי פסק-דין השופטת רות רונן: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר להביא להפסקת כהונתו של מר מוחמד אלבחירי (להלן: מר אלבחירי) כמנכ"ל המשיבה 1 – המועצה האזורית הגלבוע (להלן: המועצה האזורית). על פי הנטען בעתירה, מר אלבחירי מכהן כמנכ"ל המועצה האזורית ובמקביל גם מכהן כמנכ"ל המשיבה 2 – חברת "קולחי הגלבוע בע"מ" (להלן: תאגיד המים). העותר, חבר המועצה האזורית, טוען כי כהונתו של מר אלבחירי בשני התפקידים במקביל יוצרת ניגוד עניינים חמור. זאת, מאחר ששליש מחברי הדירקטוריון בתאגיד המים – שאחראי על מנכ"ל תאגיד המים ועל מינויו – ממונים על ידי המועצה האזורית וחלקם הם אף עובדי מועצה; מכאן שלמעשה – מנהליו של מר אלבחירי בכובעו כמנכ"ל תאגיד המים, הם עובדיו בכובעו כמנכ"ל המועצה האזורית. עוד נטען כי כהונה כפולה זו מנוגדת להוראות סעיפים 69-68 לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 (להלן: חוק תאגידי מים וביוב), ולחוזר הממונה על תאגידי המים והביוב מיום 21.4.2024 (להלן: חוזר הממונה). נוכח האמור, מבקש העותר בעתירתו כי נורה על הפסקת כהונתו של מר אלבחירי בשני התפקידים במקביל. ביום 11.1.2026 הגישו המשיבות 2-1 בקשה לסילוק העתירה על הסף (להלן: הבקשה לסילוק על הסף), וביום 18.1.2026 הוגשה מטעמן תגובה מקדמית לעתירה. בבקשה לסילוק על הסף נטען כי הסעד המבוקש – ביטול העסקתו של מר אלבחירי כנושא משרה בכיר במועצה או בתאגיד המים – מצוי בליבת יחסי העבודה בינו לבין מעסיקיו. משכך, בהתאם להוראת סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה), הסמכות העניינית לדון בהליך זה נתונה לבית הדין לעבודה ולא לבית משפט זה. בתגובה המקדמית שהוגשה מטעמן, חזרו המשיבות 2-1 על הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית. בהמשך, בהתייחס לטענות העותר לגופן, נטען כי כהונתו של מר אלבחירי כמנכ"ל תאגיד המים אינה מינוי חדש אלא המשך כהונה קיימת, ומדובר במינוי זמני ומוגבל הנובע מאילוצים מנהליים-משפטיים; כי בפועל אין ניגוד עניינים בין שני התפקידים; וכי הוראות חוק תאגידי מים וביוב וחוזר הממונה אינם חלים על תאגיד המים בענייננו. ביום 18.2.2026 הגיש המשיב 3 (להלן: משרד הפנים) תגובה מקדמית לעתירה בה הצטרף לבקשת המשיבות 2-1 לדחות את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. כך נטען כי מאחר שהסעד המבוקש בעתירה עניינו הפסקת עבודתו של אדם בשל פגמים שנפלו בקבלתו – הסמכות לדון בסעד זה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה. עוד נטען כי למרות שהסעד המבוקש בעתירה הוא הפסקת כהונתו של מר אלבחירי, הוא כלל לא צורף כצד להליך – וטעם זה מצדיק אף הוא את דחיית העתירה על הסף. לצד זאת, הצטרף משרד הפנים לטענות העותר בדבר הפגם שבכהונה בשני התפקידים במקביל. ביום 22.2.2026 הגיש העותר את התייחסותו לבקשה לסילוק על הסף, וטען כי סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה אינו חל בענייננו. לטענתו, סעיף זה חל ביחס לקבלת אדם לעבודה אצל מעסיק אחד, ולא כאשר אדם כבר מועסק תקופה ארוכה בשני תפקידים, ומצוי בניגוד עניינים מתמשך בשל כך. עוד ציין העותר כי אם בית המשפט יקבע שהסמכות מסורה לבית הדין לעבודה, מבוקש להעביר את ההליך לבית הדין לעבודה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בעתירה, בבקשה לסילוק על הסף ובתגובות להן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להימחק על הסף לאור קיומו של סעד חלופי. סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה מקנה לבית הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית לדון "בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו" [ההדגשה הוספה – ר. ר.]. בפסיקה נקבע כי הוראת סעיף זה מעניקה לבית הדין לעבודה סמכות להכריע בעניינים הנוגעים ליחסי עבודה גם כאשר המעסיק הוא רשות שלטונית, וגם כאשר הטענות מתבססות על כללי המשפט המנהלי (ראו בג"ץ 7921/15 איגוד לשכות המסחר נ' מכון התקנים הישראלי ‏(‏2.6.2016‏) וההפניות שם). לגישת העותר, בית משפט זה הוא בעל הסמכות הבלעדית לדון בעתירתו, משום שסעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה עוסק בתובענה שעניינה בקבלה של אדם לתפקיד, ולא בהפסקת עבודתו של אדם שכבר מכהן בתפקיד ומצוי בניגוד עניינים מתמשך בשל כהונתו במקביל בתפקיד נוסף. אינני מקבלת טענה זו. בפסיקת בית משפט זה נקבע זה מכבר כי בגדר סמכותו של בית הדין לפי סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה מצויה גם תובענה שהסעד המבוקש בה אינו נוגע לקבלתו של עובד אלא להפסקת עבודתו. זאת, גם כאשר נטען בה לפגם מתמשך כדוגמת ניגוד עניינים (בג"ץ 8887/05 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' מועצת העיר באר שבע, פסקה 4 ‏(‏16.10.2005‏)‏‏). אמנם סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בעניינים אלה אינה גורעת מסמכותו של בית משפט זה לדון בהם בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק. אולם כלל הוא כי במקרים בהם ישנו סעד חלופי, בית משפט זה לא יפעיל את סמכותו, למעט מקום בו קיימים שיקולים מיוחדים המצדיקים היזקקותו לנושא (עע"מ 5292/17 סלימאן נ' ג'בארין, פסקה 10 ‏(15.4.2018‏)). על כן דין העתירה להימחק על הסף מחמת סעד חלופי. יתרה מכך, על אף שהעתירה מכוונת כנגד מר אלבחירי, שהוא לכן משיב רלבנטי, העותר לא צירף אותו לעתירה – וגם עובדה זו מצדיקה את סילוק העתירה על הסף (וראו: בג"ץ 1230-02-26 וולטר נ' משטרת ישראל, פסקה 2 ‏(‏8.2.2026‏)‏‏). סוף דבר: העתירה נמחקת אפוא. העותר יישא בהוצאות המשיבות 2-1 ובהוצאות משרד הפנים בסך של 3,000 ש"ח לכל קבוצת משיבים. ניתן היום, י"ט אדר תשפ"ו (08 מרץ 2026). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת