טל רוזנבליט נ. מדינת ישראל

2 בבית המשפט העליון עפס"פ 49436-11-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: טל רוזנבליט נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים בת"פ 50416-05-24 מיום 24.10.2025 שניתנה על ידי כב' השופטת ג'ויה סקפה שפירא בשם המערער: עו"ד שגיא גרינפלד פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת ג' סקפה שפירא) מיום 24.10.2025 בת"פ 50416-05-24 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. בעניינו של המערער הוגש ביום 21.5.2024 כתב אישום בגין עבירות של מסירת ידיעה כוזבת, התחזות כאדם אחר, פגיעה בפרטיות, הטרדה מינית, והטרדה באמצעות מתקן בזק או ציוד קצה. עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר המערער עד תום ההליכים (מ"ת 50354-05-24). לענייננו, די לציין כי במסגרת הליך המעצר התקיימו שלושה דיונים בפני המותב שפסילתו מתבקשת כעת (להלן: המותב). במסגרת הדיון הראשון שהתקיים ביום 21.5.2024, המערער הודיע כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה, ונקבע כי שירות המבחן יגיש תסקיר בעניינו. לאחר שהוגש תסקיר כאמור, ביום 24.6.2024 נערך דיון שני, שבסיומו הוחלט על שחרור המערער לחלופת מעצר תחת תנאים מגבילים שנקבעו. בהמשך, הוגשה בקשה מטעם המערער להוספת מפקחות, וביום 17.7.2024 התקיים דיון שלישי בפני המותב, שבסופו התקבלה הבקשה. המותב טיפל בהליך המעצר עד ליום 22.7.2024, שבו ניתן צו פיקוח מעצרים למשך שישה חודשים – ולאחר מכן עבר הטיפול בהליך המעצר למותב אחר. 2. במקביל, בהליך מושא הערעור – שהתנהל תחילה בפני מותב אחר – הודיעה המשיבה בדיון שהתקיים ביום 4.2.2025 כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו המערער יודה בעובדות כתב אישום מתוקן ויורשע. עוד הוסכם כי המערער יופנה לקבלת תסקיר ולאחר מכן יתקיים שיח נוסף בין הצדדים. על רקע זה ניתנה באותו דיון הכרעת דין, שבמסגרתה הורשע המערער בכתב האישום המתוקן על יסוד הודאתו, ונקבע מועד לטיעונים לעונש. ביום 6.2.2025, בשל שינוי תכנית העבודה של בית המשפט, הועבר ההליך לטיפולו של המותב. בהמשך, ביום 5.3.2025 התקבלה בקשת המערער לשינוי תנאים מגבילים והוספת מפקחת וביום 16.7.2025 התקבלה בקשת המערער להקלה בתנאים מגבילים. כמו כן, לאחר שהתקבלו מספר בקשות לדחיית מועד הדיון שהוגשו על ידי המערער, נקבע דיון בשמיעת הטיעונים לעונש ליום 26.10.2025. 3. ביום 20.10.2025, שישה ימים לפני מועד הדיון המתוכנן, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. המערער טען, בעיקרו של דבר, כי המותב דן בעבר בהליכי המעצר בעניינו וכי במסגרתם נערכו בפניו שלושה דיונים, אשר במהלכם נדרש המותב לבחון את הראיות ולהביע עמדה ביחס לחומרת העבירות ומסוכנותו של המערער. עוד טען המערער כי במהלך אותם דיונים המותב התבטא באופן המייצר חשש ממשי למשוא פנים. כך למשל, בדיון הראשון המותב הביע את עמדתו ביחס לחומרת כתב האישום, כאשר ציין כי "המשיב [המערער – י"ע] ביצע לכאורה את המעשים המיוחסים לו בצורה מתוחכמת ומתוכננת תוך תאוות נקם במתלוננת. העובדה כי כיום המשיב אינו מעוניין בקשר עימה, כפי שטען בהליך ההטרדה המאיימת, אין בה כדי להפחית את הסכנה הנשקפת מתוך מעשיו"; ובדיון השני נאמר כי "מעשיו של המשיב [המערער – י"ע] הם מכוערים ואם יורשע יש לקוות כי ימוצה עמו הדין". עוד טען המערער כי ראוי שהמותב שיגזור את דינו לא ייחשף לכתב האישום המקורי אלא רק לכתב האישום המתוקן שגובש במסגרת הסדר הטיעון. 4. עוד באותו היום, המותב נתן החלטה ובה צוין כי ההליך מצוי בטיפולו כבר מחודש פברואר 2025, מועד שבו היו ידועות העובדות הנטענות בבקשה, וכי חרף זאת המערער לא העלה כל טענת פסלות במהלך התקופה ואף הגיש בקשות שונות. לכן, התבקש המערער להבהיר את עיתוי הבקשה. בתגובה, המערער הסביר כי מאז שהועבר ההליך לטיפול המותב לא התקיימו דיונים בפניו, והוגשו רק בקשות "לא מהותיות". כמו כן, צוין כי המערער היה "בעיצומו של הליך טיפולי ממושך" במשך תקופה זו, וכי בא-כוחו סבר שעד שיסתיים הטיפול יוחלף המותב. 5. ביום 24.10.2025 דחה המותב את בקשת הפסלות. המותב הבהיר כי בקשת המעצר נדונה לפניו לפני כשנה וחצי, וכי פרטי הראיות בתיק אינם זכורים לו. עוד הוסיף כי ספק אם חומר הראיות הוצג לו, שכן מהנספחים שצורפו לבקשת הפסלות נראה שהדיון בבקשת המעצר התקיים על בסיס הסכמת המערער לקיומן של ראיות לכאורה. מכל מקום, המותב ציין כי בשלב זה המערער כבר הורשע בעבירות שביצע, ולכן העובדה שהמותב נחשף לראיות אין בה כדי לשנות דבר ביחס לקביעת אשמתו של המערער. המותב ציין כי כתב האישום המקורי חשוף בפני כל מותב שדן בהליך, ואולם העובדות שעל פיהן ייגזר הדין הן העובדות המופיעות בכתב האישום המתוקן בלבד. באשר לאמירות הספציפיות שאליהן הפנה המערער, המותב הבהיר כי אמירתו בדיון הראשון היא פרפרזה על האמור בכתב האישום המקורי; וכי התבטאותו בדיון השני הובאה באופן חלקי בלבד, כאשר בהמשך הדברים נאמר כי "ואולם השאלה העומדת בפניי כעת היא כי האם יש בחלופה המוצעת כדי לקיים את תכלית המעצר ולהפיג עמו סיכון הנשקף מהמשיב [...]" (פרוטוקול הדיון מיום 24.6.2024 בעמ' 8, ש' 6-4). לבסוף, המותב הבהיר כי כלל הדברים שנאמרו אין בהם כדי להביע דעה באשר לעונש שיש לגזור על המערער, וכי דינו של המערער ייגזר על פי כתב האישום המתוקן, ועל בסיס הנסיבות שעומדות בפני המותב כעת. מעבר לצורך הוסיף המותב כי עיתוי הגשת הבקשה מעלה קושי, משעה שהמערער נמנע מלהעלות את טענת הפסלות בהזדמנות הראשונה – ודחה את הסברו של המערער לעניין זה. 6. מכאן הערעור שלפניי, שבו חוזר המערער על עיקר טענותיו בבקשת הפסלות. המערער מוסיף, בין היתר, כי כלל החומרים שאליהם נחשף המותב – בהם תסקיר שירות המבחן, חומר ראיות שכלל תמונות ששלח המערער ועדות המתלוננת, וכן הליכי הטרדה מאיימת בעניינו – מהווים מסה קריטית העלולה להשפיע על שיקול דעתו. המערער מדגיש את התבטאויות המותב במסגרת דיוני המעצר, המשקפות לשיטתו דעה מוקדמת שגיבש המותב באשר לאחריות המערער ולחומרת המעשים המיוחסים לו. בעניין השיהוי בהגשת הבקשה, בא-כוח המערער שב וטוען כי המתין לסיום ההליך הטיפולי של המערער אשר הסתיים רק בחודש יוני, וכי מאז ועד תחילת חודש אוקטובר ניהלו הצדדים משא ומתן מתמשך לעניין עונשו של המערער. לדבריו, רק כאשר התברר כי המאמצים לא נשאו פרי הוגשה הבקשה. 7. דין הערעור להידחות בלא צורך בתשובה. סעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע כי בעל דין נדרש להעלות טענת פסלות "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות". אף נפסק כי שיהוי משמעותי בהעלאת טענת פסלות עשוי להוביל לדחייתה מטעם זה בלבד (ראו: עפס"פ 42681-05-25 צבי כהן אקולוגיה בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (12.10.2025)). בענייננו, כפי שציין המותב בהחלטתו, המערער היה מודע כבר בתחילת חודש פברואר 2025 שההליך הועבר לטיפולו של המותב, ואולם במשך כשמונה חודשים נמנע מהגשת בקשת פסלות. הבקשה הוגשה שישה ימים בלבד לפני מועד שמיעת הטיעונים לעונש, לאחר שבמהלך פרק הזמן האמור הגיש המערער בקשות שונות לידי המותב. לא מצאתי כי הטענות לכך שהמערער שהה בהליך טיפולי או כי הצדדים ניהלו משא ומתן בחלק מהתקופה מצדיקות את מועד הגשת הבקשה. כפי שנפסק לא אחת "עילת פסלות אינה בגדר 'נשק סודי' שאותו שומר לעצמו בעל דין לעת מצוא" (עפ"ס 71629-12-24 כנאני נ' עזאיזה, פסקה 8 (16.2.2025)). 8. אף לגופם של דברים לא מצאתי כי קיימת עילה לפסילת המותב. כידוע, על אף שעדיף שהליכי מעצר וההליך העיקרי יידונו בפני מותבים שונים – העובדה שמותב דן בהליך מעצר בעניינו של המערער אינה מקימה, כשלעצמה, עילה לפסילת המותב מלדון בהליך העיקרי, ויש להכריע בכל מקרה לגופו, בהתאם לשיקולים שהותוו בפסיקה (ראו, מיני רבים: ע"פ 3466/23 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (11.6.2023); ע"פ 8490/22 מטר נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (22.12.2022); ע"פ 7513/22 קלש נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (1.12.2022)). בכלל זה, יש לקחת בחשבון את חלוף הזמן מאז הדיון בהליך המעצר, את היקף וטיב הראיות שאליהן נחשף המותב ואת השאלה אם המותב התבטא באופן שמעיד על "נעילת" דעתו ביחס לסוגיות הטענות הכרעה בהליך העיקרי (עפס"פ 9814-09-24 שלם נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (16.12.2024)). במקרה דנן, המותב דן בהליך המעצר לפני כשנה וחצי, וקיים במסגרתו שלושה דיונים אשר התמקדו בהערכת מסוכנות המערער ובבחינת האפשרות להעברתו לחלופת מעצר, ובמהלכם נחשף המותב לתסקיר שירות המבחן. יצוין כי בהתאם לפרוטוקולים של הדיונים, ונוכח הסכמת בא-כוח המערער לקיומן של ראיות לכאורה, לאורך הליך המעצר המותב כלל לא נדרש לניתוח של חומר ראיות. המותב אף הדגיש בהחלטתו כי אינו זוכר את הראיות שהוצגו בהליך המעצר, ושספק אם בכלל הוצגו ראיות. כמו כן, כפי שציין המותב בהחלטתו, כל מותב שדן בהליך מושא הערעור חשוף לכתב האישום המקורי, ואולם ברי כי גזירת הדין תיעשה בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן והן בלבד. בנסיבות אלו, איני משוכנע כי חשיפת המותב לתסקיר שירות המבחן, לכתב האישום המקורי ולהליכי הטרדה מאיימת, עולים לכדי "מסה קריטית" של חומרים המצדיקים את פסילתו מלשבת בדין, בפרט שעה שעסקינן בשלב גזירת הדין בלבד (ראו והשוו: עפס"פ 12039-01-25 מאק נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (8.1.2025); ע"פ 8084/20 חרב נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.11.2020)). אף לא שוכנעתי כי ההתבטאויות הספציפיות אליהן הפנה המערער מהדיונים בהליך המעצר מעידות על כך שננעלה דעתו של המותב לעניין גזירת דינו של המערער. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ב כסלו תשפ"ו (02 דצמבר 2025). יצחק עמית נשיא