פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 4941/24

פלוני נ. אלמוני

העותר ביקש לשנות את עילת סגירת תיק החקירה נגדו בגין חשד לעבירת מין מ"חוסר ראיות" ל"העדר אשמה".

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 28/11/2024 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 4941/24 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה שינוי עילת סגירת תיק חקירה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש לשנות את עילת סגירת תיק החקירה נגדו בגין חשד לעבירת מין מ"חוסר ראיות" ל"העדר אשמה".
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 4941/24

פלוני נ. אלמוני

העותר ביקש לשנות את עילת סגירת תיק החקירה נגדו בגין חשד לעבירת מין מ"חוסר ראיות" ל"העדר אשמה".

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

עורך דין (העותר) נחקר בחשד לתקיפה מינית של עורכת דין אחרת במהלך פגישה עסקית. הפרקליטות החליטה לסגור את התיק בעילה של 'חוסר ראיות', כלומר שאין מספיק ראיות להעמדה לדין אך נותר חשד. העותר עתר לבג"ץ בדרישה לשנות את העילה ל'העדר אשמה', בטענה שהתלונה שקרית, שיש לו בדיקות פוליגרף פרטיות התומכות בגרסתו וכי למתלוננת היה מניע לנקום בו. המדינה טענה כי עדות המתלוננת מפורטת ונתמכת בעדויות של אנשים ששוחחו איתה מיד לאחר האירוע. בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי החלטת הפרקליטות סבירה וכי אין מקום להתערב בשיקול דעתה המקצועי, במיוחד כשבדיקות פוליגרף פרטיות אינן מחייבות את הרשות.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים יצחק עמית, עופר גרוסקופף, אלכס שטיין
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלוני

נתבעים

  • פרקליטות המדינה
  • פלונית

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החשד הראשוני התפוגג לאור עדות עורך דין שנכנס למשרד ולא הבחין בדבר חריג.
  • שלוש בדיקות פוליגרף פרטיות מצאו את העותר דובר אמת.
  • קיימות סתירות פנימיות בגרסת המתלוננת וסתירות מול עדויות אחרות.
  • למתלוננת היה מניע להעליל עקב סירוב העותר לסייע לה מקצועית.
  • מדובר במקרה של גרסה מול גרסה המתאים לסגירה בעילת היעדר אשמה לפי הנחיות פרקליט המדינה.
טיעוני ההגנה
  • אין עילה להתערבות בשיקול הדעת הרחב של רשויות התביעה.
  • במבחן הראיה המנהלית לא ניתן לקבוע כי הסיכוי שהעותר ביצע את העבירה הוא נמוך.
  • המתלוננת מסרה תיאור מפורט ושיתפה מכרים בסמוך לאירוע בעודה בסערת רגשות.
  • בדיקות פוליגרף פרטיות אינן בעלות משקל לפי הנחיות הפרקליטות, והעותר סירב להשלים בדיקה מטעם הרשות.
  • טענת המניע נשללה כיוון שהמתלוננת שיתפה אחרים עוד לפני הודעת הסירוב של העותר.
מחלוקות עובדתיות
  • האם התרחשה תקיפה מינית במהלך הפגישה העסקית.
  • האם המגע הפיזי (יד על הכתף) היה חברי ומרגיע או בעל אופי מיני ותוקפני.
  • האם למתלוננת היה מניע נקמני להגשת התלונה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • עדות המתלוננת (הודעה במשטרה ועימות).
  • עדויות מכרים וקולגות ששמעו מהמתלוננת על האירוע בזמן אמת.
  • סערת הרגשות של המתלוננת לאחר האירוע.
ראיות מרכזיות שנדחו
  • שלוש בדיקות פוליגרף פרטיות של העותר (לא ניתן להן משקל לפי הנוהל).
  • עדות עורך הדין שנכנס למשרד (לא שללה את האפשרות שהאירוע קרה לפני או אחרי כניסתו).

הדגשים פרוצדורליים

  • הוגשו עררים הדדיים על ידי העותר והמתלוננת למחלקת העררים בפרקליטות.
  • שמו של העותר הותר לפרסום לאחר שנדחו בקשותיו לאיסור פרסום.

הפניות לתיקים אחרים

הפניות לפסקי דין אחרים
  • הנחיית פרקליט המדינה 1.3 סגירת תיקים בעילת חוסר ראיות ובעילת העדר אשמה

תגיות נושא

  • עבירות מין
  • עילת סגירת תיק
  • העדר אשמה
  • חוסר ראיות
  • פוליגרף
  • שיקול דעת התביעה
  • בג"ץ

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

עילת הסבירות
הטענה הועלתה ונדחתה
שיקולים זרים
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4941/24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא יצחק עמית כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין העותר: פלוני נגד המשיבות: 1. פרקליטות המדינה 2. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד שלומציון גבאי מנדלמן בשם המשיבה 1: בשם המשיבה 2: עו"ד יעל מורג יקו-אל עו"ד אלימלך קורצוייל פסק-דין ממלא מקום הנשיא יצחק עמית: עתירה שעניינה בבקשת העותר כי נורה למשיבים לשנות את עילת סגירת תיק החקירה בעניינו מעילה של "חוסר ראיות" לעילה של "העדר אשמה". 1. העותר והמשיבה 2 שניהם משמשים כעורכי דין, הכירו במסגרת עבודתם, והיו ביניהם קשרי ידידות. ביום 4.1.2022 המשיבה 2 הגישה תלונה כנגד העותר בגין אירוע שהתרחש לטענתה ביום 27.7.2021, במסגרתו העותר תקף אותה מינית. על פי תלונת המשיבה 2, זו הגיעה לפגישה עסקית עם העותר אשר תואמה מבעוד מועד, וכשהגיעה למקום, במהלך הפגישה בין השניים זה תקף אותה מינית. יוער כי במהלך הפגישה בין השניים נכנס עו"ד ממשרד סמוך למשרדו של העותר אשר העיד כי לא הבחין בדבר חריג. 2. לאחר פגישתם ובסמיכות לה, המשיבה 2 סיפרה על אודות שקרה לה לכאורה, למספר אנשים, בהם קולגות ובני משפחה. יומיים לאחר קרות האירוע, העותר שלח מסרון למשיבה 2 בנוגע לסוגיה העסקית בה עסקה פגישתם והודיע לה כי לא יוכל לסייע לה, ובחלוף שלושה ימים זו השיבה להודעתו והתעמתה עימו על טענותיה, ואילו זה הכחיש. בהמשך לאמור, נערכו מספר בדיקות פוליגרף. בשלוש בדיקות פרטיות שערך העותר נמצא דובר אמת, בבדיקה רביעית שנערכה במשטרה לשני הצדדים לא ניתן היה להכריע בין גרסאות הצדדים. בהתאם, המשטרה זימנה את הצדדים לבדיקה חמישית אך המשיבה 2 סירבה להגיע ואילו העותר הגיע, אך משלא הסכימו לבדוק את גרסתו במלואה, סירב להיבדק. 3. לאחר בחינת מכלול הראיות, עריכת עימות בין הצדדים, ועריכת שימוע לעותר, ביום 4.12.2024 נסגר התיק בעילה של חוסר ראיות. העותר פנה במכתב לפרקליטות המחוז והשיג על קביעה זו, אולם לאחר שפרקליט המחוז שב ועיין בטענות העותר הוא השיב כי לא מצא לשנות את עילת הסגירה. ביום 26.2.2024 הגיש העותר ערר על עילת סגירת התיק למחלקת העררים בפרקליטות המדינה, אשר דחתה את הערר בקובעה כי לא נמצא יסוד להורות על שינוי העילה, וכי מהראיות עולה שהסיכוי שהעותר ביצע את העבירה אינו נמוך כנדרש לסגירת תיק בשל עילת העדר אשמה. המשיבה 2 הגישה אף היא ערר, במסגרתו ביקשה שיוגש כתב אישום, אך משחלף המועד להגשתו, ונדחו בקשותיה לארכה, זה נדחה. לשלמות התמונה יצויין, כי בקשת איסור פרסום מטעם העותר וערר עליה נדחו כך ששמו הותר לפרסום (פרטי מגוריו ופרטים מזהים אודות בני משפחתו אסורים). 4. מכאן העתירה שבפנינו. 5. העותר טוען, במכלול טענותיו, כי בנסיבות המקרה הוא סבור כי החשד הראשוני כלפיו, ככל שהיה כזה, התפוגג. זאת מבסס על עדות עורך הדין שנכנס למשרדו בזמן הפגישה, לאחר קרות האירוע הנטען, והעיד כי לא הבחין בדבר חריג; על שלוש בדיקות הפוליגרף בהן הוא הכחיש את המעשים שיוחסו לו ויצא דובר אמת; על ההסברים שסיפק; על כך שגם המשיבה 1 הכירה בסתירות פנימיות בגרסתה של המשיבה 2, וכן בסתירות בין דבריה לבין עדויות שנמסרו במסגרת החקירה; ועל קיומו של מניע מובהק למשיבה 2 להעליל עליו – עקב סירובו לסייע לה בנושאים שעלו בפגישתם. כמו כן, העותר טוען כי גרסתו, לפיה הניח יד על כתפה וזרועה של המשיבה 2 בצורה חברית ובמטרה להרגיע אותה שעה שהייתה נסערת, מסתברת וזוכה לחיזוק בעדותו של צ.ה. עוד טוען, כי מדובר במקרה קלאסי של גרסה מול גרסה אשר מתאים לסגירת תיק בעילה של היעדר אשמה לפי הנחיית פרקליט המדינה 1.3 "סגירת תיקים בעילת 'חוסר ראיות' ובעילת 'העדר אשמה'" (27.10.2024) (להלן: הנחיית הפרקליט). 6. המשיבה 1, טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בשיקול הדעת הרחב של רשויות התביעה בשאלת עילת סגירת תיקים, וכי אף לגופה של העתירה, ההחלטה בעניינו של העותר התקבלה משיקולים ענייניים ולא נפל בה כל פגם. כי במבחן הראיה המנהלית לא ניתן לקבוע כי הסיכוי שהעותר ביצע את העבירה הוא נמוך. בתוך כך, מטעימה, כי המשיבה 2 מסרה תיאור מפורט של האירוע בהודעתה במשטרה וכן במסגרת העימות; כי שיתפה את מכריה בסמוך למועד בו נטען שקרה האירוע; כי מהעדויות עולה כי המשיבה 2 הייתה נתונה בסערת רגשות בעת ששיתפה בדברים; וכי אין בסתירות הפנימיות שעולות בגרסתה של המשיבה 2 ובסתירות בין דבריה לדברי העדים כדי למוטט את גרסתה. נטען כי מכל האמור עולה כי לא מדובר במקרה של גרסה מול גרסה בלבד; כי לפי סעיף 17ה להנחיית פרקליט המדינה ניתן ליתן משקל רק לבדיקת פוליגרף אשר נערכה מטעם הרשות, ואולם שלוש הבדיקות אליהן מתייחס העותר נערכו שלא על ידי הרשות. לעניין זה נטען כי בסירובו של העותר לעבור פוליגרף נוסף על ידי הרשות יש לשמש כנגדו. טענת המניע של המשיבה 2 נשקלה אף היא, אך מעדות המכרים עולה כי זו שיתפה אותם עוד קודם לקבלת ההודעה מהעותר לפיה הוא מסרב לסייע לה, מה שאינו מתיישב עם טענתו של העותר בדבר קיומו של מניע. 7. המשיבה 2 ביקשה לדחות את העתירה על הסף. נטען, בין היתר, כי אין מקום להתערבות בשיקול דעתה של המשיבה 1; כי העותר לא ביסס ראשית טענה להתערבות; כי העדות שמסרה הייתה מפורטת ונטולת סתירות; כי לא היה לה כל מניע כנגד העותר ואף העריכה אותו עובר למקרה; כי הודעותיה ב'ווטסאפ' בסמוך לקרות האירוע, כמו גם אמרות העדים אותם שיתפה, מחזקות את גרסתה; וכי העותר עשה שימוש במכתבים בעלי אופי אישי במטרה להפעיל עליה לחץ. 8. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובות לה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה. הלכה ידועה היא כי שיקול הדעת המסור לרשויות התביעה בכל הנוגע להעמדה לדין פלילי, ובכלל כך, לקביעת עילת סגירת תיק חקירה, הוא רחב ביותר (ראו, מני רבים, בג"ץ 4134/21 פיין נ' משטרת ישראל, פסקה 7 (1.11.2021); בג"ץ 2849/24 פלוני נ' משטרת ישראל – מחלקת תביעות פלילי, פסקה 6 (6.11.2024)). בהתאם, בית משפט זה איננו משמש כ"תובע-על" ויתערב אך במקרים חריגים שבחריגים, בהם ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, מערבת שיקולים זרים, או מגלה עיוות דין מהותי (בג"ץ 8829/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 3 (4.1.2023)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים. 9. כעולה מתגובת המשיבה 1, הפרקליטות ערכה בחינה יסודית ומקיפה של הראיות פעמיים, וכן בחנה אותן פעם נוספת במסגרת גיבוש המענה לעתירה, וסברה בהחלטה מנומקת כי אין מקום לשנות את עילת הסגירה. למעלה מן הצורך, ולגופו של עניין, עניינו של העותר איננו מתאים לסיווג בעילת סגירת תיק של היעדר אשמה לפי הנחיית הפרקליט ומבחני העזר שנקבעו בה. אכן, על אף שמדובר בגרסה מול גרסה, המשיבה 1 מנתה ראיות נוספות ששקלה עת קיבלה את החלטה בעניינו, ובכלל זאת – סערת הרגשות בה הייתה מצויה המתלוננת והעדויות הנוספות (ראו סעיף 16(2) להנחיית הפרקליט). כמו כן, שעה שבדיקות הפוליגרף בהן העותר נמצא דובר אמת לא נערכו על ידי הרשות, ובבדיקה שנערכה על ידי הרשות לא היה ניתן לקבוע תוצאה חד משמעית, אין מקום ליתן להן משקל לצורך החלטה בדבר עילת הסגירה בהתאם לנוהל (סעיף 17ה להנחיית הפרקליט). 10. סוף דבר: שאנו מורים על דחיית העתירה. בנסיבות העניין, לא ראינו ליתן צו להוצאות. ניתן היום, כ"ז חשוון תשפ"ה (28 נובמבר 2024). יצחק עמית ממלא מקום הנשיא עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט