פלוני נ. פלוני

3 1 בבית המשפט העליון ע"א 4941/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו בתלה"מ 38942-11-17 מיום 20.6.2021 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת א' ארבל-אסל בשם המערערת: עו"ד פנינה יחזקאל כחלון פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת א' ארבל-אסל) מיום 20.6.2021 בתלה"מ 38942-11-17 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. המערערת והמשיב, בני-זוג לשעבר שלהם בת קטינה (להלן: הקטינה), מנהלים ביניהם הליכים משפטיים רבים מאז שנת 2015 ובהם גם הליכים הנוגעים לזמני השהות עם הקטינה. בין היתר הגישו הצדדים מספר בקשות לפי פקודת ביזיון בית משפט (להלן: בקשות ביזיון), בטענות הדדיות להפרת הסדרים שנקבעו. ביום 9.11.2016 התקיים דיון אשר בסופו גובש הסדר בדבר זמני שהות קבועים של הקטינה אצל כל אחד מן הצדדים, וניתן לו תוקף של פסק דין (להלן: ההסדר). עוד הוסכם בהסדר כי כל צד שיפר אותו, ישלם קנס של 200 ש"ח ויישא בהוצאות הליך בקשת ביזיון שיוגש. ביום 9.12.2018 הגישה המערערת בקשת ביזיון, וטענה כי המשיב מפר את ההסדר. ביום 17.12.2018 התקיים דיון והצדדים טענו טענות הדדיות לאי-קיום ההסדר. בתום הדיון נתן בית המשפט פסק דין ובו קבע זמני שהות מעודכנים, והוסיף כי מאחר שנקבעו כעת זמני שהות חדשים, השונים מאלה שבהסדר "אין מקום לברר כעת את סוגיית הביזיון [...] עם זאת, ככל שמי מהצדדים יפר את ההסדרים שבית המשפט קבע כעת, ניתן יהיה לעתור בהליך ביזיון". על פסק הדין הגישה המערערת ערעור (עמ"ש 77630-01-19) וטענה כי היה על בית המשפט קמא לדון בבקשת הביזיון שהגישה לגופה. ביום 19.3.2019 התקבל הערעור בהסכמת הצדדים, וההליך הוחזר לבית המשפט קמא על מנת שזה ידון בבקשת הביזיון וייתן בה החלטה (להלן: ההחלטה בערעור). בעקבות זאת, ביום 17.4.2019 התקיים דיון ובאותו היום ניתנה החלטה, בה ציין בית המשפט קמא כי המערערת לא שילמה אגרה בגין בקשת הביזיון שהגישה, וקבע שעליה לשלם את האגרה ורק לאחר מכן תידון הבקשה לגופה. כמו כן קבע בית המשפט זמני שהות חדשים בעניין הקטינה. במהלך השנתיים הבאות הגישו הצדדים מספר בקשות ביזיון, והתקיימו שלושה דיונים נוספים. ביום 9.3.2021 הגישה המערערת בקשה לקביעת מועד דיון בבקשות הביזיון התלויות ועומדות. למחרת, ביום 10.3.2021, נתן בית המשפט החלטה (להלן: ההחלטה מיום 10.3.2021) בה ציין כי הבקשה שהוגשה היא בקשת הביזיון השמינית במספר, אשר הוגשה בעוד בקשת ביזיון קודמת תלויה ועומדת. בית המשפט הוסיף כי הצדדים אינם ממלאים, פעם אחר פעם, את ההחלטות שניתנו בעניין זמני השהות, ולפיכך "יש צורך לבצע שינוי בסיסי ויסודי בדרך בה מתנהלים הסדרי השהות" שכן "ברור ללא ספק כי הסדרי השהות פשוט לא משרתים את הצדדים באופן מיטיבי, גורמים לחיכוכים ואינם יעילים". נוכח האמור, קבע בית המשפט כי אין תועלת בהמשך ניהול הליכי ביזיון, אשר רק מהווים "כר נוסף לשימור הסכסוך בין הצדדים, דבר שהוא בוודאי אינו רצוי", ולפיכך הורה לעובדת הסוציאלית שעתידה הייתה להגיש תסקיר סעד, לבחון אפשרות לקביעת הסדרי שהות של מספר ימים רצופים אצל כל הורה. ביום 16.4.2021 הגישה המערערת בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 10.3.2021 ובה טענה כי היה על בית המשפט לקיים דיון בבקשות הביזיון שהגישה, בין היתר נוכח ההחלטה בערעור. לטענתה, מתוך שמונה בקשות ביזיון שהוגשו, בית המשפט הכריע באחת בלבד – והיא בקשה שהגיש המשיב, שהתקבלה. לפי המערערת, מתוך חובת בית המשפט לנהוג בצדדים ב"הדדיות" וב"העדר משוא פנים" – עליו לקיים דיון בבקשות הביזיון שהגישה היא. ביום 18.4.2021 דחה בית המשפט את הבקשה לעיון מחדש וציין כי ההחלטה מיום 10.3.2021 ניתנה "מתוך ראיה רחבה יותר של הסכסוך" במטרה להגיע להסדרי שהות אשר יאפשרו רגיעה במערכת המשפחתית, ומתוך התרשמותו כי הידרשות חוזרת ונשנית לבקשות ביזיון רק מלבה את הסכסוך. בית המשפט הוסיף כי ככל שהמערערת סבורה שנפל פגם בהחלטתו, היא רשאית להשיג עליה "בדרכים המקובלות". ביום 29.4.2021 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב בה חזרה, בעיקרם של דברים, על טענותיה בבקשה לעיון מחדש. לטענתה, המותב נתן החלטות רבות נגדה, ובפרט סירב לדון בבקשות הביזיון שהגישה. המערערת טענה ל"הצטברות של החלטות נגד [המערערת] שאינן מנומקות ו/או שניתנו מבלי שהתקיים הליך משפטי ראוי כמקובל או בלא עריכה של בירור עובדתי", ולשיטתה – "המצבור הגדל וההולך של החלטות כאלה, הופך את הכמות לאיכות שלמעשה הצטברה לכדי מסה קריטית, המצביעה על משוא פנים חמור כנגד המבקשת". ביום 20.6.2021 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות, וציין כי בין הצדדים מתנהלים הליכים מאז שנת 2015, וניתנו החלטות רבות – חלקן לטובת המערערת וחלקן לטובת המשיב. בית המשפט הוסיף כי נראה שהטעם האמיתי בגינו הוגשה בקשת הפסלות הוא חוסר נכונותה של המערערת להשלים עם ההחלטה מיום 10.3.2021, שכן רק לאחר שנדחתה הבקשה לעיון מחדש בהחלטה זו – הגישה המערערת את בקשת הפסלות. לבסוף קבע בית המשפט כי הדרך להשיג על ההכרעות השיפוטיות שנתן היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, ולא בבקשת פסלות. מכאן הערעור שלפניי, בו חוזרת המערערת על טענותיה. לשיטתה, ההחלטה מיום 10.3.2021 ודחיית הבקשה לעיין בה מחדש מנוגדת להכרעת בית המשפט המחוזי, וריבוי ההחלטות אשר ניתנו "לאורך ההליכים כנגד המערערת", מראה באופן אובייקטיבי כי דעתו של המותב "נעולה" נגדה. לטענת המערערת, אף אם לא היה בכוחה של החלטה אחת לבסס עילת פסלות, צירופן של ההחלטות יחדיו – מראה על משוא פנים ומחייב את פסילת המותב. עיינתי בערעור על נספחיו, ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. טענות המערערת מופנות כולן כלפי החלטות דיוניות שקיבל בית המשפט קמא בעניינה. כפי שקבע בית המשפט קמא בצדק, החלטות אלה אינן מקימות עילת פסלות והדרך להשיג עליהן היא באמצעות הליכי הערעור הקבועים בדין ולא באמצעות הליכי פסלות שופט (ראו: ע"א 3200/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (7.6.2021)). אף אין בידי לקבל את הטענה שלפיה הצטברות ההחלטות שנתן המותב יחד מקימה עילת פסלות. מדובר, כאמור, בהחלטות דיוניות אשר אינן מקימות עילת פסלות, לא בנפרד ולא במצטבר. לכך יש להוסיף כי הערעור נגוע בשיהוי שלא ניתן לו הסבר מספק, מאחר שהוא משיג על החלטות שניתנו בחלקן לפני חודשים ארוכים, וגם מטעם זה דינו להידחות (שם). הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט באב התשפ"א (‏28.7.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21049410_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1