ראובן שדה נ. הועדה המקומית לתו"ב עירית צפת

פסק-דין בתיק ע"פ 4940/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4940/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: ראובן שדה נ ג ד המשיבה: הוועדה המקומית לתו"ב עירית צפת ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בצפת (השופטת א' דחלה-שרקאוי) מיום 28.6.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בארבעה תיקי תכנון ובנייה: תו"ב 47487-05-10; תו"ב 48095-05-10; תו"ב 47434-05-10; תו"ב 46985-05-10 בשם המערער: עו"ד מ' מויס; עו"ד ח' אנדראוס פסק-דין בפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בצפת (השופטת א' דחלה-שרקאוי) מיום 28.6.2011 שלא לפסול עצמו מלדון בארבעה תיקי תכנון ובנייה של המערער. 1. ביום 26.5.2010 הוגשו כנגד המערער ארבעה כתבי אישום שעניינם עבירות תכנון ובנייה בעיר צפת. דיון ראשון בתיקים נקבע ליום 25.1.2011, אך הוא נדחה לבקשת המערער לאחר שייצוגו הוסדר רק בסמוך לתאריך הדיון. במועד הדיון השני, שנקבע ליום 22.3.2011, ביקש התובע לדחות את הדיון, והוא נקבע בשלישית ליום 16.5.2011. בתחילת הדיון הודיע המערער כי יש לו טענות מקדמיות שהוא מבקש להעלותן, והצדדים הסכימו להגיש טיעונים לעניין טענות אלה בכתב, וכן ביקשו לדחות את הדיון ולנסות להגיע להסדר בארבעת התיקים במאוחד. בית המשפט קיבל את בקשת הצדדים וקבע את הדיון ליום 28.6.2011, לאחר שהמערער יגיש את טענותיו המקדמיות והתובע יתייחס אליהן. המערער הגיש גם בקשה למחיקת שני תיקים מתוך ארבעת התיקים המתנהלים נגדו, משום שלטענתו לא נערך לו שימוע ולא ניתנה לו הזדמנות למסור גרסה ביחס לחשדות נגדו טרם הגשת כתבי האישום בשני תיקים אלה. זאת, לטענתו, בניגוד להנחיית היועץ המשפטי לפיה בתיקי תכנון ובנייה תינתן לחשוד הזדמנות למסור גרסתו טרם הגשת כתב אישום. בתגובה הודיעה התביעה כי למערער ניתנה הזדמנות למסור את גרסתו ביחס לכלל האישומים בארבעת התיקים, וכי הוא אף מסר את גרסתו בכל ארבעת המקרים וטען כי הוא עומד להוציא אישור בנייה ביחס לבנייה הבלתי חוקית נשוא האישומים. 2. ביום 28.6.2011 התקיים דיון ובו שב המערער וביקש מבית המשפט לקבוע כי בשני התיקים נשוא הבקשה לא התקיים שימוע, ולפיכך יש לבטל את כתבי האישום ולערוך שימוע מחודש. בתגובה, הציעה התביעה כי ייערך למערער שימוע נוסף, מבלי שכתבי האישום יימחקו. בא-כוח המערער סירב להצעה זו. מיד לאחר מכן הודיע בא כוח המערער כי הוא מבקש לפסול את בית המשפט (להלן: בקשת הפסלות), משום שלטענתו פנה בית המשפט למערער ואמר לו כי הוא סבור שהוא מנצל לרעה את הליכי בית המשפט כאשר הוא מעלה טענה מקדמית כשנה ומחצה לאחר הגשת כתב האישום. לטענת בא-כוח המערער משפט זה מבטא את דעתו השלילית של בית המשפט כלפי המערער, שייתכן והתגבשה - לתפיסתו - בשל העובדה כי ארבעת התיקים נגד המערער עומדים בפני בית המשפט במקובץ. התובע התנגד בכל תוקף לבקשת הפסילה ושב והצהיר כי אף שבראייתו נערך כבר שימוע בהתאם להנחיות, הוא מוכן לערוך שימוע נוסף למערער. לאחר שמיעת הצדדים דחה בית המשפט את בקשת הפסלות (להלן: החלטת הפסלות). בית המשפט הבהיר, כי המשפט שנאמר למערער נאמר לו במסגרת ניהול דין ודברים מחוץ לפרוטוקול הדיון, כאשר הוצעו למערער הצעות מטעם התביעה לפנים משורת הדין והוא סרב לקבלן. לגוף הדברים הסביר בית המשפט כי המדובר בקביעה עובדתית הנוגעת לזמן הרב שחלף מעת הגשת כתב האישום ועד להעלאת הטענה המקדמית. על החלטה זו הוגש ביום 3.7.2011 הערעור שבפני. במסגרת הערעור טוען המערער כי התבטאותו של בית המשפט מבטאת גיבוש דעה סופית באשר לסיכויי קבלת טענתו המקדמית של המערער, והטלת דופי בהתנהגותו של המערער ללא תשתית ראייתית ראויה. לטענתו, סטה בית המשפט מחובת האיפוק המוטלת עליו, כאשר פנה למערער כפי שעשה במקום לקבל החלטה שיפוטית הדוחה את הטענה המקדמית לאחר ששמע את הצדדים, ובכך פגם למצער במראית פני הצדק ביחס למערער. 3. דין הערעור להידחות. בשורה של פסקי-דין כבר קבענו, כי התבטאות שופט בבית המשפט אין בה - כשלעצמה - להביא לפסילתו (יגאל מרזל דיני פסלות שופט, 194 (2006)). המבחן הנוהג במסגרת דיני פסלות שופט הינו קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, וכל התבטאות של שופט צריכה להיבחן על פניה על פי מבחן זה. רק במקרים חריגים, המעלים חשש ממשי כי המשפט לא יוכל להתנהל באופן אובייקטיבי, תוביל התבטאותו של שופט לפסילתו (ע"פ 930/07 טל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.3.2007); ע"פ 2766/02 מאיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.7.2002), ע"פ 4939/11, בנימין אביטן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2011)). בענייננו אין בהתבטאות בית המשפט באשר למועד העלאת הטענה המקדמית כדי להעלות כל חשש למשוא פנים ואין היא מעידה כי דעתו של בית המשפט ננעלה באשר לאשמתו של המערער ביחס לאישומים המופנים כלפיו. לגופה של הטענה אוסיף, כי על פני הדברים העלאת הטענה המקדמית למעלה משנה לאחר הגשת כתבי האישום, ולאחר שהמערער הוא שביקש פעמיים כי הדיון בתיקים יידחה, בנוסף לסירובו המוחלט של המערער להיענות להצעות שהוצגו לו על ידי התביעה לפנים משורת הדין אכן מעלה חשש לניסיון לגרום להתמשכות הליכי המשפט. כמובן שבכך אין כדי להשפיע על אשמתו או חפותו באישומים עצמם, ואליהם לא התייחס כלל גם בית המשפט. לפיכך, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ב בתמוז התשע"א (24.7.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11049400_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il