מירב מליאל נ. אהוד דוידוביץ

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 4935/99 בפני: כבוד השופט א' ריבלין המבקשים: 1. מירב מליאל 2. אסתר מליאל 3. גד מליאל נגד המשיבים: 1. אהוד דוידוביץ 2. מגדל חברה לביטוח בע"מ 3. אבנר איגוד לנפגעי רכב בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.7.999 בתיק המר' 1928/96 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא ח' פיזם בשם המבקשים: עו"ד מ' ריבק בשם המשיבים: עו"ד א' שור פסק-דין 1. המבקשת נפגעה בתאונת דרכים ביום 26.2.96. היא אושפזה בביה"ח רמב"ם, הועברה למחלקה הנוירוכירורגית, ולאחר כחודש הועברה למחלקה לטיפול נמרץ נוירולוגי בביה"ח לוינשטיין, שם היתה מאושפזת מספר חודשים נוספים. מאז שחרורה של המבקשת מבית החולים היא מטופלת במכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש. המבקשת, שאינה עובדת מאז ארעה תאונת הדרכים, פנתה למוסד לביטוח לאומי על מנת שתוכר כנכה כללית לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה1995- (להלן: החוק). ואמנם, נקבעה לה נכות רפואית זמנית בשעור של 70%, לפי פרק ט' לחוק. עם הגשת תובענתה לפיצויים בגין תאונת הדרכים, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומים הנוירולוגי, האורטופדי, הפנימי, הפסיכיאטרי והשיקומי. 2. ביום 13.12.98 נתקיים דיון בבית המשפט ובמהלכו נדונה הבקשה למינוי המומחים הרפואיים. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, כי על אף שיש צורך במינוי מומחים, אין להעתר לבקשה בשלב זה, בהיותה מוקדמת כיוון שטרם נתגבש נזקה של המבקשת. לפיכך נדחה הדיון בבקשה ליום 11.7.99. ביום 11.7.99 דן בית המשפט, בשנית, בבקשה. הפעם נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה למינוי מומחה בתחום האורטופדי, אולם חזר על קביעתו הקודמת ביחס למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי או הנוירופסיכיאטרי. בתחום זה, כך קבע, "לכאורה אין עדיין התייצבות או לפי התעוד אין התייצבות של המצב. אם התובעים ישכילו להמציא בפני ראיה כלשהי שחלה התיצבות אהיה מוכן לדון בשינוי החלטתי". 3. כנגד החלטה זו האחרונה מופנית בקשת רשות הערעור שלפנינו. המבקשת טוענת כי החלטות בית המשפט המחוזי בדבר "אי התייצבות מצבה" נסמכות על קביעת דרגת הנכות הרפואית הזמנית של המוסד לביטוח לאומי. ואולם, כך לטענת המבקשת, משמונחת לפני בית המשפט, בקשה למינוי מומחה רפואי, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-, אין כל רלבנטיות לקביעת המוסד, לפי פרק ט' לחוק. יתרה מזאת, לטענת המבקשת, דווקא שעור הנכות הזמנית הגבוה, שנקבע על ידי המוסד, הוא הנותן כי יש להעתר לבקשה, שכן יש בו כדי להוות את ראשית ראיה לצורך במינוי מומחה רפואי. התנגדותם של המשיבים למינוי המומחה הרפואי, כך ניטען, לא נועדה אלא לייגע אותה ולמנוע את התקדמות הדיונים בתביעה ואת סיומם. המשיבה חוזרת וטוענת, את שטענה בבית המשפט קמא, כי מצבה של המבקשת מבחינת הפגיעה הנוירולוגית, טרם התגבש. 4. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. מאז פגיעתה של המבקשת חלפו שלוש שנים, והעובדה שלא נקבעה נכות יציבה במוסד לביטוח לאומי, בתביעה שהוגשה במסגרת הוראות פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח חדש), כשלעצמה, אין בה כדי למנוע מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בהתקיים ראשית ראיה לצורך בכך. המשיבה, בכתב התשובה שהגישה, אינה חולקת על כך כי ראוי למנות מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי, ואינה חולקת על כך כי קיימת רשאית ראיה לפגיעה בתחום הזה. השאלה אם תוצאותיה של פגיעה זו הן צמיתות, או שמא עשויות הן להשתנות, היא עניין למומחה הרפואי שיתמנה כדי לענות בו. בנסיבות המקרה ראוי לפיכך כי יתמנה מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה כבקשת המבקשת, ובמובן זה מתקבל הערעור. המשיבה תשא בהוצאות המבקשת בסך 3,000 ש"ח. ניתן היום, יא' בניסן תש"ס (16.5.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99049350.W04/אמ