פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 4935/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4935/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין האזורי בפתח תקוה 3. פלוני עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד עמרם שאול בשם המשיב 3: עו"ד רונית פינקלשטיין-כהן פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. העותרת ומשיב 3 נישאו בשנת 1972, ובהמשך נולדו להם שלושה ילדים, כיום כולם בגירים. בשנת 1991 התגרשו בני הזוג בבית-הדין הרבני האזורי בפתח-תקווה. אולם, לפי הנטען, גם לאחר מכן המשיכו לחיות יחד כבעל ואישה וזאת עד לשנת 1995. לטענת העותרת, הסכם הגירושין הוכתב לה על-ידי המשיב והוא נועד למטרה אחת בלבד - לנשלה מרכושם המשותף. לטענתה, חתמה על ההסכם רק עקב מוראה מפני המשיב. 2. בשנת 2007, הגישה העותרת לבית-הדין הרבני האזורי האזורי בפתח-תקווה בקשה לביטול הסכם הגירושין בעילות של מרמה, עושק וכפייה, ולחלופין מחמת הפרתו היסודית. בעניין הסוגיות הרכושיות, ובכללן הרכוש המשותף שנצבר במהלך השנים 1995-1991, כפר משיב 3 בסמכותו העניינית של בית-הדין, ועל כן פנתה העותרת בעניין זה לבית-המשפט לענייני משפחה. באשר לטענה בדבר בטלות ההסכם - תביעה זו נדחתה, אולם נקבע כי אם אחד הצדדים יבקש להתחתן בעתיד, יצריך הדבר בירור נוסף. העותרת ערערה לבית-הדין הרבני הגדול בטענה כי היה על בית-הדין האזורי להכריע באשר למצבה, אם נשואה היא או גרושה. במהלך הדיון באותה ערכאה הצהיר המשיב כי הוא מוכן לתת לעותרת גט נוסף, ובלבד שלא יהיו לכך השלכות על ענייני הרכוש, שלדידו הוסדרו זה מכבר. בית-הדין הרבני הגדול קבע, בדעת רוב (הדיינים ש' דיכובסקי ו- צ' בוארון): "...הגענו למסקנה, שבנסיבות של תיק זה, יש לסדר גט נוסף, מבלי שהדבר ישליך על נושאים אחרים. ההלכה מחייבת סידור נוסף לבני זוג שהתגרשו וחזרו לחיות יחד. יחד עם זאת, בנסיבות האמורות, לא נוכל לראות את הצדדים כנשואים החייבים בחובות הנישואין, וזכאים לזכויות הנישואין. על כן, יפנו הצדדים לבית הדין האיזורי לסידור גט נוסף, כאמור לעיל." בדעת מיעוט (הדיין א' שרמן) נקבע, כי היה מקום להורות על מתן הגט מבלי לקבוע דבר באשר להשלכות שיהיו או לא יהיו להחלטה על הסדרי הרכוש שבין בני הזוג: "יתכן מאוד שלחזרתם של הצדדים לחיות יחד מיד לאחר ביצוע הגט, כאשר על פניו נראה שביצוע הגט ביניהם היה פיקטיבי לצורך מטרות אחרות בלבד, יהיה לזה השלכה מבחינה הלכתית לעניינים ממוניים וזכויות ממון הקשורים לחייהם המשותפים, ולעניין סעיפים שבהסכם שנעשה ביניהם, לאו דווקא מכח זכויות וחובות נישואין." 3. בעתירה הנוכחית טוענת העותרת כי על בית-הדין הגדול היה לפסוק כדעת המיעוט, היינו, כי לצורך במתן גט נוסף, עשויות להיות השלכות רכושיות. לטענתה, עמדת הרוב כמוה כחיובה לוותר על כל תביעותיה בתחום הרכוש כדי לקבל גט מבעלה, ובכך התערב בית-הדין בהליכים המתנהלים בפני ערכאה אזרחית (בית-המשפט לענייני משפחה). העותרת מעלה גם שתי טענות שבסדרי דין באשר להליכים שהתקיימו בפני בתי הדין הרבניים: הראשונה, שלא ניתנה לה ההזדמנות, במהלך הדיון בבית-הדין הגדול,להתייחס לעמדתו של משיב 3, שכאמור התקבלה לבסוף. השנייה, כי בית-הדין האזורי לא נימק את החלטתו, ובכך הופרו כללי הצדק הטבעי. 4. דין העתירה להידחות על הסף. בית-המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקתו של בית-הדין הרבני הגדול, והוא יתערב רק במקרים של חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק הנוגעות לבית-הדין, או מקרים חריגים אחרים המחייבים מתן סעד מן הצדק (ראו סעיפים 15(ג) ו-15(ד) לחוק יסוד: השפיטה; וכן בג"ץ 1791/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (טרם פורסם, 3.7.2007); בג"ץ 10229/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, בפסקה 5, (טרם פורסם, 2.5.2007); בג"צ 5182/93 לוי נ. בית הדין האיזורי רחובות, מח(3)1, 6 (1994); בג"צ 1842/92 בלויגרונד נ. בית הדין הרבני הגדול, מו(3) 423, 438 (1992); אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המנהלי כרך שני – עילות סף, 335 (2008)). עתירה זו אינה נמנית עם אלה. פסק-דינו של בית-הדין הרבני הגדול לא קבע דבר שיש בו כדי להתערב בפסיקת בית-המשפט לענייני משפחה. כל שנקבע הוא כי "יש לסדר [בין הצדדים] גט נוסף, מבלי שהדבר ישליך על נושאים אחרים". אין מניעה אפוא כי בית-המשפט לענייני משפחה יקבע את שיקבע בכל הנוגע לתביעותיה הרכושיות של העותרת, המתייחסות לשנים שבאו לאחר ההסכמים אליהם הגיעה בעבר עם משיב 3. מכאן המסקנה כי בית הדין הרבני לא השיג את גבולו של בית-המשפט לענייני משפחה, ומכל מקום לא קמה לנו עילה להתערב בפסיקתו. באשר לטענות שבסדרי דין, אכן, טוב היה עושה בית-הדין האזורי לו נימק את החלטתו, אולם משהמחלוקת בין הצדדים נדונה בפני בית הדין הרבני הגדול, היא הוכרעה בפסק דין מנומק, והרי פסק דין זה הוא העומד במרכזה של העתירה הנוכחית. ובאשר לטענה כי לעותרת לא ניתנה הזדמנות להגיב לתנאים שהציב המשיב לראשונה במעמד בית-הדין הרבני, עיון בפסק-דינו של בית-הדין מגלה כי המשיב לא העלה תנאים חדשים במהלך הדיון בערעור, ומכל מקום בית-הדין לא קבע כי על העותרת לבטל את תביעתה בבית-המשפט לענייני משפחה כדי להסדיר גט נוסף, אלא רק שלגט הנ"ל לא יהיו השלכות רכושיות כלשהן מבחינה הלכתית. על-כן, גם אם לא ניתנה לעותרת הזדמנות נאותה להשיג נגד התניית הגט בביטול התביעה, לא נגרם לה עיוות-דין. נוכח האמור, העתירה נמחקת. ניתן היום, ו' בחשון התשס"ט (04.11.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08049350_O02.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il