מילנה גורנשטיין נ. הכנסת

פסק-דין בתיק בשג"ץ 4934/14 בבית המשפט העליון בשג"ץ 4934/14 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: מילנה גורנשטיין נ ג ד המשיבה: כנסת ישראל ערעור על החלטותיו של כבוד רשם בית המשפט העליון ג' לובינסקי מיום 24.6.2014 ומיום 6.7.2014 בדנג"ץ 4390/14 פסק-דין ערעור על החלטות הרשם ג' לובינסקי (דנג"ץ 4390/14 – א' ו-ב') מיום 24.6.2014 ומיום 6.7.2014, בהן דחה את בקשתה של המערערת לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בהליך שהגישה. רקע 1. המערערת עתרה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק נגד קיום הבחירות לנשיאות המדינה, בטענה שאלה אינן מוסדרות כנדרש, ולמרות שחפצה להתמודד בהן, ופנתה לכל חברי הכנסת, אף אחד מהם לא השיב לה (בג"ץ 3960/14). ביום 5.6.2014 נדחתה עתירתה על הסף על ידי השופטים רובינשטיין, דנציגר וברק-ארז, תוך שנקבע שהיא נעדרת עילה. יוער כי בעתירה זו ביקשה פטור מתשלום אגרה. הרשמת ל' בנמלך דחתה את הבקשה, אך העמידה את סכום האגרה לתשלום על סך של 100 ש"ח, ששולמו על ידי המערערת. 2. המערערת לא השלימה עם פסק הדין בעתירה, וביקשה לקיים דיון נוסף בה. יחד עם בקשתה הגישה בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון ובה פירוט של מצבה הכלכלי הקשה. בקשתה נדחתה כאמור בהחלטה מיום 24.6.2014. את החלטתו ביסס הרשם על סיכוייו הנמוכים של ההליך, ובעניין זה קבע כי על פני הדברים לא מתקיימים בעניין זה התנאים למתן דיון נוסף המפורטים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). למרות דחיית הבקשה, ומתוך שהניח כי מצבה הכלכלי של המערערת אינו מיטבי, העמיד הרשם את סכום העירבון להפקדה על סכום מתוּן של 3,000 ש"ח. גם החלטה זו לא נשאה חן בעיניה של המערערת, אשר הגישה בקשה לעיון חוזר בה, יחד עם אסמכתאות נוספות לעניין מצבה הכלכלי. הרשם דחה את הבקשה לעיון חוזר ביום 6.7.2014, וציין שוב כי דחיית הבקשה מבוססת על היעדר סיכויים להצלחת ההליך, ואין בטענותיה הנוספות של המערערת, שעניינן במצבה הכלכלי, כדי להקים עילה לעיון חוזר. הערעור 3. הערעור מופנה כנגד החלטתו השנייה של הרשם. המערערת פירטה את השתלשלות ההליכים במפורט וערעורה התמקד בסיכויי ההליך ובחשיבותו של הדיון הנוסף לטענתה. לטענתה, מדובר בתיק קשה עבור בית משפט זה, כיוון שהתנהלות המשיבה גרמה נזק לה ולכל תושבי המדינה, והשופטים יאלצו לבחון מחדש את כל העובדות שצירפה, שאם לא כן, כוחות של אנרכיה ואלימות יחליפו את מקומו של החוק והמשפט במדינה. לכן, ביקשה שוב לפטרה מתשלום האגרה והפקדת העירבון. דיון והכרעה תשלום אגרה ופטור ממנו 4. תשלום האגרה הוא תשלום חובה המוטל על כל מתדיין עם פתיחת הליך. בבסיסו כמה מטרות, ביניהן נשיאת החלק יחסי של ניהול ההליך על ידי המתדיין שמבקש לפתוח אותו וכן מניעת פתיחתם של הליכי סרק (להרחבה באשר למטרות אלה ואחרות, ראו: רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן, פסקה 9 (21.9.2010)). תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות) מכילות רשימה סגורה של פטורים לבעלי דין העומדים בקריטריונים מסוימים (תקנה 19) ובהליכים מסוימים (תקנה 20). מעבר לפטורים אלה, כאשר מוגשת בקשה לפטור מתשלום אגרה, זה יוענק רק אם מתקיימים שני תנאים המצטברים בעניינו של בעל הדין המבקש: הוא אינו מסוגל לעמוד בחיוב זה; וההליך שהגיש מגלה עילה (תקנה 14(ג) לתקנות האגרות). 5. באשר לתנאי הראשון, היעדר מסוגלות כלכלית, נדרשת הוכחה הכוללת תיעוד ואסמכתאות, לרבות תדפיסי חשבונות בנק; דיווח על הוצאות חודשיות; תלושי משכורת, של המבקש ובן או בת זוגו, ואף הוריו אם הוא סמוך על שולחנם; וכן תצהיר, כדי לעמוד בו (ראו: תקנה 14(א) לתקנות האגרות; לדוגמה ספציפית לדרישה זו ראו: ע"א 4146/08 ויינשטיין נ' שניר (5.8.2008); לתיאור כללי, אך לא ממצה, של הנדרש מבעל הדין בתנאי זה, ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 273–274 (2012) (להלן: בן-נון וחבקין)). תקנות 14(ד) ו-(ה) לתקנות האגרות קובעת מספר "ראיות לכאורה", לאי מסוגלותו הכלכלית של מבקש הפטור מתשלום אגרה, אולם לא די בקיומה של אחת מהן כדי לקבוע פטור אוטומטי (שכאמור מצוי בתקנות 19 ו-20). לכן, גם אם קיימת ראיה לכאורה כאמור בתקנות 14(ד) או (ה), עדיין מוטל על מבקש הפטור נטל הוכחה עובדתי של בקשתו, כמפורט לעיל (ראו: בג"ץ 3622/12 שריאור נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (3.6.2012)). 6. באשר לתנאי השני – הליך המגלה עילה – זהו תנאי שבמסגרתו בית המשפט בוחן האם עילת ההליך שהוגש אינה קלושה. מדובר ברף שאינו גבוה, ועניינו בבחינה לכאורית של העילה, כדי לוודא שאין מדובר בהליך חסר סיכוי ממש. בע"א 8974/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 4–6 (18.1.2005) עמד הרשם (כתארו אז) י' מרזל על שורה ארוכה של מקרים בהם נקבע כי הליך אינו מגלה עילה, ואין מקום לתת פטור מתשלום אגרה בשל כך. כך צוינו למשל מקרים בהם: ההליך הוגש לערכאה שאינה מתאימה ומוסמכת לדון בו; עניינו של ההליך שהוגש תלוי ועומד בפני ערכאה אחרת; ההליך שהוגש זהה להליך קודם שהוגש ונדחה; והליך שעניינו הטחת האשמות, ללא תשתית עובדתית (לפירוט נוסף ואסמכתאות, ראו: בן-נון וחבקין, בעמ' 275). 7. כיוון שעל מבקש הפטור מתשלום אגרה לעמוד בשני התנאים שצוינו, די בכך שנמצא כי הוא אינו עומד באחד התנאים, כדי שלא יינתן לו הפטור. עוד עולה מהאמור, שהחלטה על מתן פטור מתשלום אגרה קשורה בסוג ההליך שבמסגרתו מתבקש הפטור. מכאן, שאין ללמוד מהחלטה בתיק אחד לעניינו של תיק אחר, שנסיבותיו שונות. עניין זה ניתן ללמוד גם מהקביעה באשר למשקלה של "ראיה לכאורה" לפיה הוענק למבקש פטור בהליך אחר בשנתיים שקדמו לבקשה, משקל שאין די בו כדי לקבל פטור אוטומטי (ראו פסקה 5 לעיל). הפקדת עירבון ופטור ממנה 8. הערובה שחובתה נקבעה בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות או תקנות סדר הדין האזרחי), נועדה להבטיח את הוצאות המשיב. ברירת המחדל לסוג הערובה היא הפקדת עירבון (תקנה 428 לתקנות). כאשר הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט קובעים את גובה העירבון להפקדה, עליהם לשקול בין היתר את מספר המשיבים; שווי סכום התביעה; סכום ההוצאות שנפסקו בערכאה או בערכאות הקודמות והשיקולים לכך; וזהות המערער (ראו למשל: רע"א 4763/12 ויסולי נ' דלק נדל"ן בע"מ (8.7.2012)). תקנה 429 לתקנות מאפשרת לבעל דין לבקש לערוב בדרך אחרת להוצאות המשיב, והכרעה בבקשה זו נתונה לרשם (או למזכיר הראשי של בית המשפט) במעמד צד אחד (להרחבה באשר לחלופות שונות להפקדת עירבון ראו: בן-נון וחבקין, בעמ' 282–283). 9. בעל הדין יכול לבקש פטור מהפקדת עירבון. השיקולים שביניהם יש לאזן בשאלת מתן פטור מהפקדת עירבון הם מחד גיסא, כי אין לחסום בפני בעל דין את שערי בית המשפט, רק כיוון שהוא דל באמצעים ואינו יכול לעמוד בהוצאות הכספיות הכרוכות בהליך; ומאידך גיסא, ההתחשבות בהפסד שעשוי להיגרם למשיבים, אם התביעה תידחה או ידחה הערעור ולא יהיה להם מקור לגביית את הוצאותיהם (רע"א 377/87 ג'נחו נ' וויבהו א.ב.ה – חברת מניות בפשיטת רגל הרשומה בגרמניה, פ"ד מא(4) 522, 523 (1987)). יצוין כי תקנה 432 לתקנות קובעת שאם מצא הרשם כי יש מקום לפטור בעל דין מתשלום אגרה, עליו לבחון את האפשרות לפטרו גם מהפקדת עירבון או מחלקו. בכל אופן – בין אם בחן הרשם מיוזמתו את השאלה ובין אם ביקש בעל הדין פטור – עליו לבקש את תגובת המשיבים, שהרי את תשלום הוצאותיהם העירבון נועד להבטיח. 10. במסגרת בקשה לפטור מהפקדת עירבון, על המבקש רובץ הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים: שמצבו הכלכלי אינו מאפשר להפקיד את העירבון; ושלהליך שהוגש סיכוי להצליח (ראו: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 7 (17.10.2007)). על פני הדברים, ניתן לסבור שמדובר בתנאים דומים לאלה המנויים בבקשה לפטור מתשלום אגרה, אלא שמדובר ברף גבוה יותר שעומד בפני המבקש כאן (ראו: בן-נון וחבקין, בעמ' 283–285). 11. באשר לתנאי הראשון, בית המשפט אינו מסתפק בבחינת מסוגלותו האישית של המבקש ושל סביבתו הקרובה, על כל המתחייב בבקשת הפטור מתשלום אגרה, אלא עליו גם להוכיח שניסה להסתייע בחבריו וקרוביו לשם הפקדת העירבון, או להציג טעם מספק מדוע לא עשה כן (ראו: בש"א 6411/11 שני נ' עו"ד ארז חבר, נאמן לנכסי החייב (3.10.2011)). באשר לתנאי השני, לא די בהוכחה לכאורית של סיכוי כלשהו, אף נמוך, להליך או קיומה של עילה, בדומה לבקשה לפטור מתשלום אגרה, אלא נדרשים סיכויי הצלחה גבוהים יותר כדי לקבל פטור כאמור. כאן נבחנים לרוב סוג ההליך בכלליות וכן הנסיבות הקונקרטיות של ניהול ההליך. 12. גם בבקשה לפטור מהפקדה, די שלא עמד המבקש בתנאי אחד כדי שלא יינתן לו הפטור. כיוון שהרף שעומד בפני המבקש פטור מהפקדת עירבון גבוה יותר מזה שעומד בפני המבקש פטור מתשלום אגרה, ניתן להסיק שאם לא קיבל המבקש פטור מתשלום אגרה, לא יינתן לו פטור מהפקדת עירבון. קביעה זו מתייחסת כאמור לפטור מלא מהשניים, ובידי הרשם שיקול דעת רחב (כפי שיפורט מיד) להפחית כראות עיניו את הסכומים שנקבעו, לפי נסיבות המקרה שלפניו. התערבות בשיקול דעתו של הרשם בהחלטות על פטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון 13. הלכה היא כי שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו למשל: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012)). הטעם שבבסיס הלכה זו, הוא ששיקול דעת שיפוטי כולל בתוכו בחירה מתוך אפשרויות, שכולן בגדרי הדין מבחינת הקהילייה המשפטית (ראו: אהרן ברק שיקול דעת שיפוטי 29 (1987); בן-נון וחבקין, הערות שוליים 94–97 בעמ' 494). מתחם ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות על פטור מתשלום אגרה או הפקדת עירבון דומה אפוא למתחם ההתערבות בהחלטות על הוצאות בסיום הליך, שהוא צר. התערבות זו מוגבלת למקרים של חריגה מסבירות ומקרים של פגם או טעות יסודיים שנפלו בשיקול הדעת של הערכאה המבררת, דוגמת אי מתן משקל הולם לשיקולים השונים או משנוצר חשש לעיוות דין (ראו: שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית 225 (מהדורה שנייה, 2008)). ומן הכלל אל הפרט 14. דין הערעור להידחות. ההליך העיקרי שמבקשת המערערת לפתוח הוא הליך חסר סיכוי, ודי בכך, כאמור לעיל, כדי לא להתערב בשיקול דעת הרשם ובהחלטתו שלא לפטור את המערערת מתשלום האגרה והפקדת העירבון. בעתירתה המקורית ביקשה לבטל את הליך הבחירות לנשיאות, ונדחתה על הסף. טענתה שם הייתה שמדובר בהליך שאינו מוסדר. בפסקה ג' לפסק הדין עמד השופט רובינשטיין על ההסדרה שקיימת להליך, ועל כך שהמערערת אף קיבלה תשובות לעניין זה מטעם היועץ המשפטי לממשלה. 15. המערערת הגישה את ההליך העיקרי כיוון שלדבריה, לא הסכימה עם פסק הדין בעתירה. עוד היא טוענת כי כדי להכריע בבקשה יידרש בית המשפט לבחינה מחודשת של כל העובדות שצירפה (ויוער כי בפסק הדין עמד השופט רובינשטיין על כך שהעתירה נעדרת תשתית עובדתית מינימאלית). סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט קובע כי ניתן להורות על קיום דיון נוסף בעתירה "אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף". בפסק הדין לא נפסקה הלכה חדשה כלל, וממילא טענותיה של המערערת עובדתיות, ככל שניתן להבין. עוד יצוין כי ההליך אותו ביקשה למנוע המערערת, כבר התקיים, במועדו, ועל כן הוא מבחינת מעשה עשוי. 16. סוף דבר, הערעור נדחה. אם תעמוד המערערת על ההליך העיקרי, תשלם את האגרה ותפקיד את העירבון עד ליום 10.8.2014. לא תעשה כן, יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא הודעה נוספת. ניתן היום, כ"ג בתמוז התשע"ד (21.7.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14049340_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il