דקלה - חברה לביטוח בע"מ נ. עופר דוידי

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 49333-06-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף המערערת: דקלה – חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים: 1. עופר דוידי 2. שרונה גמזו צד קשור: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.2.2025 בת"צ 55012-05-14 שניתן על ידי סגנית הנשיא, כבוד השופטת רחל ברקאי תאריך ישיבה: ג' תשרי תשפ"ו (25.9.2025) בשם המערערת: עו"ד שי תמר; עו"ד עדי ערמן בשם המשיבים: עו"ד אבנר גבאי; עו"ד עודד יחיאל בשם המדינה: עו"ד יואב שחם פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: בהינתן הסכמת הצדדים להצעת בית המשפט שניתנה בדיון קדם-הערעור שהתקיים ביום 25.9.2025 (להלן: הצעת בית המשפט. ראו הודעת בא כוח המערערת מיום 30.10.2025, שניתנה על דעת בא הכוח המייצג), ובשים לב להתייחסות הגורמים המקצועיים במדינה, שלא התנגדה להצעת בית המשפט (ראו הודעתם מיום 1.12.2025. להלן: הודעת הגורמים המקצועיים במדינה), הערעור יתקבל בחלקו, במובן זה שפסק הדין שנתן בית המשפט קמא ביום 21.2.2025, במסגרתו אישר את הסדר הפשרה (להלן: פסק הדין), יעמוד על כנו, בכפוף לשתי ההבהרות המפורטות להלן: הסכום הכולל בו תחויב המערערת לא יגדל בגין הוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לאמור בפסקה 35 לפסק הדין (כלומר, ככל שהסכום הכולל, לרבות הפרשי הצמדה וריבית, שהמערערת תידרש לשלם לחברי הקבוצה אשר יגישו דרישה לסעד כספי יעלה על 3 מיליון ש"ח (הוא סכום הפיצוי המינימאלי אליו התחייבה המערערת), התשלום לכל חבר קבוצה שדרישתו תאושר – יופחת באופן יחסי, כך שהסכום הכולל שתשלם המערערת לא יעלה על 3 מיליון ש"ח או על הסכום הכולל שהיה משולם ללא הפרשי הצמדה וריבית, לפי הגבוה). שכרה של הממונה על ביצוע הסדר הפשרה לפי פסקה 42 לפסק הדין ייקבע על ידי בית המשפט קמא, וישולם על ידי המערערת (שלא על חשבון סכום הפיצויים), לאחר שתינתן למערערת הזדמנות להתייחס לבקשת התשלום שתוגש על ידי הממונה. בהינתן האמור, לא ראינו מקום למתן החלטה מפורטת במכלול המחלוקות העקרוניות שהתעוררו בין המערערת לבין הגורמים המקצועיים במדינה, כפי שהן משתקפות בהודעת הגורמים המקצועיים במדינה מזה, ובהתייחסות המערערת לעמדה זו מיום 24.12.2025 (להלן: התייחסות המערערת). נסתפק לפיכך בהערות ההבהרה הבאות: בעת בחינת השאלה אם הסדר פשרה בתובענה ייצוגית הינו "הסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה", כדרישת סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות), נדרש בית המשפט לבחון, בין השאר, האם טובות ההנאה שיינתנו לחברי הקבוצה או לציבור במסגרת הסדר הפשרה עומדות ביחס "ראוי, הוגן וסביר" לטובות ההנאה שהם היו עשויים לקבל בתום ההליך הייצוגי, כשהן משוקללות בהסתברות לקבלת טובות ההנאה הללו. במסגרת זו, נדרש בית המשפט להתייחס גם להפרשי הצמדה וריבית שישולמו לחברי הקבוצה או לציבור, אם וכאשר ההליך יסתיים בפסק דין המקבל (באופן מלא או חלקי) את התובענה הייצוגית. במקרה הנוכחי נראה שאם התובענה הייצוגית הייתה מתקבלת, עשויים היו להיפסק לחברי הקבוצה הפרשי הצמדה וריבית, וזאת הן בשים לב להסדר הפרטני בתחום הביטוח (סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981); הן בשים לב לדין הכללי ביחס לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית ביחס לתשלומים שאינם משולמים במועדם (בהקשר הכללי: ע"א 525/81 גזית ושחם חברה לבנין בע"מ נ' רוזן, פ"ד לו(2) 337, 344-343 (1982); ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, פ"ד מו(4) 586, 595 (1992); ע"א 3381/17 אשכנזי נ' בן שלמה, פסקה 44 (22.8.2018). וביישומו על תביעה לתשלום תגמולי ביטוח: ע"א 17/82 מגדל בנין, חברה לביטוח בע"מ נ' יקב הגליל, יוסף גולד ובניו בע"מ, פ"ד מ(1) 428 (1986); ע"א 2196/93 מכבסת שלג חרמון בע"מ (בפירוק) נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 744, 747 (1996)). לאור האמור, היה מקום להביא בחשבון, במסגרת בחינת הסדר הפשרה, הפרשי הצמדה וריבית העשויים להיפסק לטובת חברי הקבוצה במסגרת הערכת כדאיותו של הסדר הפשרה. הצעת בית המשפט, המבטיחה כי הפיצוי הפרטני לחברי הקבוצה יביא בחשבון הפרשי הצמדה וריבית (אלא אם שיעור חברי הקבוצה שידרשו פיצוי יהיה גבוה, באופן שאינו נפוץ בתובענות ייצוגיות המבוססות על הגשת בקשות אקטיבית מצד חברי הקבוצה), שעה שהסכום המינימאלי שהוסכם אינו כולל הפרשי הצמדה וריבית, מביאה עניין זה בחשבון, ומבטיחה כי הסדר הפשרה עומד, להערכתנו, בדרישות סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות. כפי שהיה מקובל הן על הצדדים להליך, והן על הגורמים המקצועיים במדינה, בית המשפט קמא לא רשאי היה להכניס שינוי מהותי בתנאי הסדר הפשרה, תוך מתן הוראה כי הפיצוי שישולם לחברי הקבוצה יכלול הפרשי הצמדה וריבית, אלא לאחר קבלת הסכמה לכך מהצדדים להסדר הפשרה. אך לאחרונה, במסגרת ע"א 72588-03-25 בית החולים הלל יפה נ' סער, פסקה 10 (2.12.2025), חזר בית משפט זה על הלכה מבוססת זו, בציינו כדלהלן: בפניו של בית המשפט הדן בבקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית ניצבות שלוש אפשרויות: האחת, לאשר את הסדר הפשרה; השנייה, לקבל את הסכמת הצדדים לשינוי הסדר הפשרה; השלישית, לדחות את הסדר הפשרה. ומכלל הן אתה שומע לאו – בית המשפט אינו רשאי לאשר את הסדר הפשרה באופן חלקי, קרי לשנות את תוכנו ללא הסכמת הצדדים – כך, למעט בעניינים שהוגדרו במפורש בחוק כמסורים לשיקול דעת בית המשפט, כגון מינוי בודק או קביעת הגמול ושכר הטרחה (ראו: סעיף 19(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, וכן סעיפים 18(ז)(2) ו-19(ב) לחוק. כן ראו: עע"מ 933/19 ברגר נ' עיריית חיפה, פסקה 3 (17.11.2020); ע"א 5653/24 מדינת ישראל – המרכז הרפואי לגליל נ' כהן (25.9.2024)). פגם זה בפסק הדין מושא הערעור בא על תיקונו משנתנו הצדדים הסכמתם להצעת בית המשפט, ועל כן ניתן עתה לאשר את הסדר הפשרה, בכפוף לשינויים שפורטו בפסקה 1 לעיל. המערערת והגורמים המקצועיים במדינה נחלקו בדעותיהם ביחס לשאלה אם מינוי מפקח על ביצוע הסדר הפשרה (להלן: מינוי מפקח), אשר שכרו משולם על ידי הנתבעת בהליך הייצוגי, הוא בגדר הנושאים המצויים בשיקול דעתו של בית המשפט, ואשר ביחס אליהם אין בית המשפט נדרש לקבל את הסכמת הצדדים לפי סעיף 19(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות (ככל שלא הסדירו את נושא מינוי מפקח בהסדר הפשרה גופו). לאור הסכמת המערערת להצעת בית המשפט, הכוללת הסכמה למינוי מפקחת על חשבונה, בכפוף לכך שתינתן לה הזדמנות להתייחס לבקשת התשלום שתוגש על ידה, ההכרעה בשאלה זו התייתרה. נציין, עם זאת, כי מקובלת עלינו עמדת הגורמים המקצועיים במדינה, לפיה נושא זה מצוי בסמכותו של בית המשפט, מכוח הוראות סעיפים 19(ד1) ו-20(ו) לחוק תובענות ייצוגיות, אשר נוספו לחוק תובענות ייצוגיות בשנת 2016 במסגרת תיקון מס' 10 (ולעניין זה איננו רואים סתירה בין הוראות אלה להוראת סעיף 19(ד)(1) לחוק, באשר עניינו של סעיף זה בתנאיו המהותיים של הסדר הפשרה גופו – לרבות תנאים שנקבעו לשם פיקוח על ביצועו, כגון סמכות לבאי הכוח המייצגים לדרוש מידע, או דרישה להצגת מסמכים מסוימים על ידי חברי הקבוצה כתנאי לקבלת פיצוי – ולא בהוראות שעניין אופן הפיקוח של בית המשפט על ביצוע הסדר הפשרה. ראו גם פרוטוקול ישיבה מס' 187 ועדת החוקה חוק ומשפט, הכנסת ה-20, 17-16 (24.5.2016)). סיכומו של דבר, הערעור מתקבל בחלקו כמפורט לעיל. התיק יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיפקח על השלמת ביצוע הסדר הפשרה. במכלול נסיבות המקרה, ובהינתן ההסכמות שהושגו, לא ראינו מקום לעשות צו להוצאות בערכאתנו. ניתן היום, י"א טבת תשפ"ו (31 דצמבר 2025). דפנה ברק-ארז שופטת יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט