פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4931/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4931/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט נ' הנדל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 16.4.08, בת.פ. 8032/07, שניתן על ידי סגן הנשיא צ' סגל, והשופטים: מ' דרורי, וי' נועם תאריך הישיבה: כ"ח בניסן התש"ע (12.04.10) בשם המערער: עו"ד אדטו מוטי בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המערער, יליד שנת 1983, הוא אחיה של המתלוננת, ילידת שנת 1992. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי לאורך תקופה שאינה ידועה ועד הגיעה לגיל 12, ביצע המערער במתלוננת, במספר הזדמנויות, מעשים מגונים ומעשי אינוס. באחד המקרים הגיע המערער לבית אמו שם התגוררה המתלוננת, נכנס לחדרה ביקשה לפשוט את בגדיה ובעל אותה. במועדים שונים הזמין המערער את המתלוננת לטייל עמו. ובשלב מסוים הוביל אותה לחדר השירותים של בנין משרדים, ושם שב ובעל אותה. באישום השלישי נטען, כי במועד כלשהו לאחר שהמתלוננת חגגה את בת-המצווה, שב המערער והוביל את אחותו לאחד החדרים ושם קיים עמה יחסי מין מלאים. המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע בעבירות של אינוס ומעשים מגונים. בהמשך, נדון המערער, בדעת רוב, ל-10 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 30,000 ש"ח. שופט המיעוט סבר כי נכון לדון את המערער ל-15 שנות מאסר. 2. הערעור מופנה נגד העונש, ובנימוקיו תוארו בהרחבה נסיבות חייו הלא-פשוטות של המערער שכללו הזנחה, עוני ודלות, כאשר מגיל צעיר הוא נדרש לקבץ נדבות, והוא עצמו היה קורבן לתקיפה מינית. גם משבגר לא זכה ליד מנחה ומפקחת, התמכר להימורים והחל להשתמש בסמים. המערער הפנה אצבע מאשימה כלפי אמו שהנהיגה בביתה את מה שהוגדר כ"פריצות מינית", ונטען כי היא למעשה הכשירה את בתה לעסוק בזנות. 3. נדמה כי אין צורך להדגיש את חומרתן המופלגת של העבירות אותן ביצע המערער. אכן, החיים לא היטיבו עמו, ומקובלת עלינו ההשקפה שהוא היה קורבנו של תא משפחתי הזוי, בו נהגו יחסים מעוותים שלוו באלימות קשה, הפקרות מינית ויחסים מעורערים בין ההורים. אולם לתוך אוירה קשה זו נולדה גם המתלוננת, שמגיל צעיר חוותה חיי עוני, סבל והעדר חום. והנה מתברר כי בנוסף לסבלותיה אלה, קם עליה אדם נוסף, אחיה, שבמקום להעניק לה את החום, ההגנה והתמיכה שכה נזקקה להם, הפך אותה לכלי נוח וזמין לספק בו את תאוותו. לא זו אף זו, הגורמים המקצועיים מעריכים כי מהמערער נשקפת סכנה בינונית, ועל כן הוצע לו להשתלב בתהליך טיפולי. השקפה זו מקובלת על המערער, וחרף זאת הוא לא הביע נכונות להשתלב בתהליך מסוג זה. נתון זה כמו יתר השיקולים לעניין העונש, היו לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי. ברם, בצד החובה לתת את דעתו לסבלותיו על המערער, הוא היה מצווה לעשות צדק גם עם הקורבן, תוך שהוא מבקש להעביר מסר לרבים. התוצאה היא כמובן אינה פשוטה כלל ועיקר, אולם המאסר אותו גזרה הערכאה הראשונה אינו חורג לחומרה מרמת הענישה הנוהגת, ויש בו איזון נכון בין כלל השיקולים הצריכים לעניין. בנסיבות אלו לא ראינו מקום או עילה להקל עם המערער, ומכאן החלטנו לדחות את הערעור. ניתן היום, כ"ט בניסן התש"ע (13.04.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08049310_O07.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il