בנק מזרחי טפחות בע"מ נ. עו"ד יניב אינסל

פסק-דין בתיק רע"א 493/18 בבית המשפט העליון רע"א 493/18 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: בנק מזרחי טפחות בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד יניב אינסל 2. דורי (דוד) כהן 3. רונית (רחל) כהן בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 14.12.2017 בפש"ר 4290-09-11 שניתנה על ידי כבוד השופט ש' סרחאן בשם המבקש: עו"ד עופר שטריקר בשם המשיב 1: בעצמו פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 14.12.2017 בפש"ר 4290-09-11 (השופט ש' סרחאן), בגדרה נדחתה בקשת המבקש (להלן: הבנק) לביטול החלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.10.2017, כמפורט להלן. 2. בשנת 1989 העמיד הבנק לטובת המשיב 2 (להלן: החייב) והמשיבה 3, הלוואה בסך של 103,250 ₪ לשם רכישת דירה (להלן: הדירה). מסיבות שונות, לא נרשמה במשך השנים משכנתא לטובת הבנק בגין הלוואה זו. בשנת 1994 החלו החייב והמשיבה 3 לפגר בתשלומי המשכנתא, ובעקבות כך פתח הבנק בהליכים משפטיים. בשנת 2014 הגיש הבנק המרצת פתיחה (ה"פ 18686-06-14), במסגרתה ביקש להורות על רישום משכנתא כנגד ההלוואה. ביום 23.10.2014 הגיעו הצדדים להסכם פשרה (שניתן לו תוקף של פסק דין), ולפיו תֵרשם משכנתא על הדירה לטובת הבנק, כאשר הריבית שתחול על החוב היא הריבית החוזית המקורית, ולא ריבית חריגה. בפברואר 2016, במסגרת הליך פשיטת הרגל של החייב, נחתמה על-ידי בית המשפט המחוזי פסיקתא, במסגרתה אושר למשיב 1, הנאמן על נכסי החייב (להלן: הנאמן) לפעול למימוש הדירה, בכפוף לרישום משכנתא לטובת הבנק. בנובמבר 2016 אישר בית המשפט המחוזי את מכירת הדירה, ותמורתה – סך של 1,160,000 ₪ – הועברה לקופת פשיטת הרגל. 3. ביום 5.9.2017 הגיש הבנק לבית המשפט המחוזי בקשה להורות לנאמן להעביר לידיו את מלוא תמורת הדירה (בניכוי הוצאות הנאמן ושכרו), בגין נשייתו המובטחת – סך של 1,461,940 ₪. ביום 24.9.2017 הגיש הבנק בקשה נוספת, זהה במהותה, בטרם התקבלה תגובת הנאמן לבקשה הראשונה. בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי באותו יום, ונקבע כי יש להמתין לתגובת הנאמן. ביום 10.10.2017 הגיש הנאמן 'בקשה למחיקת בקשת הבנק', "לאור העובדה כי הנאמן הכריע בתביעת החוב של הבנק, ועל כן הבקשה דנן התייתרה". ביום 14.10.2017 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה – "כמבוקש על ידי הנאמן". 4. ביום 14.11.2017 הגיש הבנק 'בקשה לביטול החלטה (בהתאם לתקנה 201 לתקסד"א)', במסגרתה ביקש להורות על ביטול ההחלטה מיום 14.10.2017, אשר התקבלה מבלי שנתבקשה תגובת הבנק, מבלי שנתקיים דיון ומבלי שהוגשה תגובת הבנק לתשובת הנאמן – בניגוד להוראת תקנה 241(ג) ולהוראת תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). ביום 4.12.2017 הגיש הנאמן את תגובתו לבקשה לביטול ההחלטה, במסגרתה טען כי דין הבקשה להידחות, בהיותה ניסיון חסר תום-לב לעקוף את הכרעתו בתביעת החוב שהגיש הבנק. ביום 14.12.2017, לאחר 'סבב טענות' נוסף, קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: "בהחלטה מיום 14.10.17, בקשת הבנק נמחקה (ולא נדחתה). בפני הבנק עומדת אפשרות להגיש את הבקשה שנית או להגיש ערעור על החלטת הנאמן. בית המשפט איננו מייעץ לבנק באיזו מן הדרכים לפעול וחזקה עליו כי יבחן את הסוגייה המשפטית וייפעל כחוכמתו. מכל מקום, לנוכח טיב ההחלטה מיום 14.10.17 ובהתחשב באמור לעיל, הבקשה לביטול החלטה נדחית". 5. מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה מבוקש להורות על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.10.2017, מאחר שזו ניתנה בניגוד להוראות תקנה 241 לתקנות. ביום 23.1.2018 ניתנה החלטתי כדלקמן: "עיון בבקשה ובנספחיה מעלה, כי המחלוקת המהותית בין הצדדים היא בשאלה האם היה על הבנק להגיש תביעת חוב – מחלוקת אשר טרם נדונה והוכרעה על-ידי בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלו, דומה כי מוטב לבנק לפעול בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, קרי – להגיש את הבקשה בשנית או להגיש ערעור על החלטת הנאמן. במסגרת בקשתו/ערעורו יוכל הבנק להעלות את טענותיו באשר לשאלה האם עליו להגיש תביעת חוב, אם לאו. נוכח האמור יגיש הבנק הודעת עדכון עד יום 1.2.2018, האם עודנו עומד על בקשתו". ביום 24.1.2018 הגיש הבנק הודעת עדכון, בגדרה טען כי "כדי שהגשת בקשת התשלום בשנית לא תהיה ריקה מתוכן, וכדי שהבר"ע דנן תוכל להתייתר באמצעות הגשה חוזרת שכזו, יש צורך, לא רק בקביעה, שבמסגרת הדיון בבקשת התשלום הבנק יהיה חופשי לטעון (ללא השתק) שהוא רשאי היה להימנע מהגשה של תביעת חוב, אלא שהוא גם יהיה חופש לטעון (ללא השתק), בפני ביהמ"ש קמא, שהוא אכן לא הגיש תביעת חוב" (פסקה 4 להודעה; ההדגשות במקור – נ' ס'). 6. נוכח האמור ניתנה על-ידִי ביום 25.1.2018 החלטה נוספת, כדלקמן: "בהמשך להחלטתי מיום 23.1.2018, ולהודעת הבנק מיום 24.1.2018 – נדרשת תגובה קצרה מטעם הנאמן. הנאמן יתן דעתו על כך, שיש טעם רב לכאורה בטענת הבנק, לפיה בהתאם להוראת תקנה 241(ג) לתקנות [...], לא היה מקום לקבל את בקשתו למחיקת בקשת הבנק ללא תגובה". ביום 8.2.2018 הוגשה תגובת הנאמן, ובה נטען כי דין בקשת הרשות לערער להידחות. לטענת הנאמן, מדובר בבקשה חסרת תום לב, שעניינה ניסיון פסול של הבנק לתקן את מחדליו, תוך התעלמות מדיני פשיטת הרגל. 7. בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה; מבלי לדון בדברים לגופם, דין הערעור – להתקבל. 8. כמפורט לעיל, החלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.10.2017 ניתנה שלא בהתאם להוראת תקנה 241(ג) ולהוראת תקנה 241(ג1); די בזה כדי לקבל את הערעור. אינני מתעלם מטענותיו של הנאמן לעניין התנהלותו של הבנק, אלא שמקומן של טענות אלו להתברר, בראש ובראשונה, לפני בית המשפט המחוזי. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 23.1.2018, בנסיבות העניין נדרשת הכרעתו של בית המשפט המחוזי ביחס למחלוקת המהותית שבין הצדדים – האם היה על הבנק להגיש תביעת חוב, אם לאו. אינני נוקט עמדה בשאלה זו; בית המשפט המחוזי ידרש לטענות הצדדים בעניין זה, ויכריע כחכמתו. 9. סוף דבר: הערעור מתקבל, במובן זה שהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.10.2017 – מבוטלת. הבנק יוכל להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך שבוע-ימים בקשה מתאימה, במסגרתה יתייחס לשאלה האם היה עליו להגיש תביעת חוב, וזו תתברר ותוכרע על-ידי בית המשפט המחוזי. ניתן היום, ד' באדר התשע"ח (19.2.2018). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18004930_O04.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il