חמזה דלאשה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4921/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4921/11 ע"פ 5575/11 ע"פ 6243/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט א' שהם המערערים: 1. חמזה דלאשה 2. מדחאת דלאשה 3. ראפת דלאשה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 19.05.2011 בתיק 011358-07-10 שניתן על ידי כב' סגן הנשיא ת' כתילי תאריך הישיבה: י"ב בתמוז התשע"ב (02.07.12) בשם המערער1: עו"ד אבי מוסקוביץ בשם המערער2: עו"ד ערן צלניקר בשם המערער3: עו"ד עופר אשכנזי בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף בשם שירות המבחן למבוגרים: מר יוסי פולק פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו ערעור על חומרת העונש אשר הושת על המערערים, ביום 19.5.2011, בת"פ 11358-07-10, בבית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ת' כתילי). המערערים הם שלושה אחים, אשר הורשעו, על-פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו להם בכתב אישום מתוקן, כדלקמן: א. שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). ב. תקיפת קשיש, לפי סעיפים 368 ו (א) ביחד עם סעיף 29 לחוק. 2. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 1 חמזה דלאשה (להלן: "חמזה") 10 שנות מאסר מתוכן 9 שנים לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, והיתרה על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, לבל יעבור אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה או כל עבירת אלימות או רכוש. כמו כן, חייב בית המשפט המחוזי את חמזה בתשלום קנס בשעור של 10,000₪, לתשלום תוך 90 ימים, או שלושה חודשי מאסר תמורתו. על המערער 2 מדחאת דלאשה (להלן: "מדחאת") השית בית משפט קמא 9 שנות מאסר מתוכן 8 שנים לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, כפי שנקבע לגבי חמזה. גם מדחאת חוייב בתשלום קנס בשיעור של 10,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. המערער 3 ראפת דלאשה (להלן: "ראפת") נדון ל-7 שנות מאסר, מהן 6 שנים ריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, כפי שנקבע לגבי שני אֶחיו. ראפת חוייב בתשלום קנס בשיעור של 7,000 ₪ או שלושה חודשי מאסר תמורתו. 3. המערערים אינם משלימים עם עונש המאסר שהושת עליהם, וטוענים כי יש להקל בו במידה משמעותית, ומכאן הערעור. עובדות כתב האישום המתוקן 4. בכתב האישום המתוקן, אשר הוגש במסגרת הסדר טיעון עם המערערים, נטען כי ביום 20.6.2010 תכננו המערערים ביחד עם אדם נוסף המכונה "האחר", להתפרץ לביתו בכפר תבור של המתלונן, קשיש כבן 88 הלוקה במחלת לב ומתגורר עם רעייתו, כבת 87, הסובלת מעיוורון וחרשות. כפי שנאמר בכתב האישום, התכוונו המערערים להתפרץ לבית, כאשר המתלונן מצוי בביתו, על מנת לגנוב רכוש "תוך נקיטה באלימות כנגד יושבי הבית". ביום 20.6.2010 בסמוך לשעה 19:00, הגיעה החבורה לקרבת הבית כשהיא מצויידת באזיקונים, כובעי גרב וכפפות. הארבעה צלצלו בפעמון הבית, ומשפתח להם המתלונן את דלת הכניסה, הם דחפו אותו פנימה בחוזקה ונכנסו לתוך הבית. כתוצאה מהדחיפה נפל המתלונן על הרצפה, נחבל בגבו ובראשו – ודם זב ממנו. הארבעה, שחבשו במהלך האירוע כובעי גרב וכפפות, דרשו מהמתלונן לספר להם היכן הוא מחזיק את כספו, ותוך כדי כך החלו לערוך חיפוש בבית, תוך כשהם "הופכים את הבית", לשון כתב האישום. תוך כדי החיפושים אחר רכוש וכסף, נותר המתלונן כשהוא שרוע על הרצפה, בעודו מדמם מראשו. רעייתו של המתלונן שהתה, אותה עת בבית, אך הארבעה לא פנו אליה. בשלב מסויים, התיישב אחד מהארבעה על המתלונן, וזה אזר אומץ וסטר לו, ובתגובה לכך נטל הלה מספריים ואיים באמצעותם על המתלונן. בסופו של דבר, שדדו הארבעה מהבית את ארנקו של המתלונן ובו כסף מזומן, כרטיס אשראי ומסמכים. טרם צאתם מהבית, חתכו הארבעה את כבל הטלפון, ושברו מכשיר נייד של המתלונן, על מנת למנוע ממנו להזעיק עזרה. המתלונן הצליח להתרומם מהרצפה, לאחר שהחבורה עזבה את המקום, וכשהוא נעזר בהליכון, הוא יצא למרפסת ביתו והזעיק עזרה. בהמשך, פונה המתלונן באמצעות אמבולנס לבית חולים "העמק" בעפולה, שם קיבל טיפול רפואי. 5. לאחר שנטשו את הבית, כאשר הרכוש הגנוב ברשותם, נסעו הארבעה ברכב לכיוון צומת "גולני", כאשר בדרך הם השליכו את ארנקו של המתלונן, על מנת להעלים ראיות שיוכלו להפלילם. בשלב מסוים, הבחין סיור משטרתי בארבעה, והחל לדלוק אחר רכבם. כאשר הרכב נעצר בפקק תנועה, והשוטרים יצאו לעברם, החלו הארבעה לנוס על נפשם, ונעצרו בשלב מאוחר יותר, כאשר חמזה ומדחאת מסתתרים בדירה השייכת לאחיהם בחיפה. גזר דינו של בית המשפט המחוזי 6. בית משפט קמא ציין בגזר דינו, כי המערערים תכננו והוציאו אל הפועל שוד אלים ואכזרי של המתלונן ורעייתו, זוג קשישים חולים וחסרי אונים. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי בחירה בקורבנות חסרי ישע, אשר אינם מסוגלים להתייצב אל מול הפושעים ולהגן על עצמם, מחייבת נקיטת יד קשה כלפי העבריינים, חסרי המעצורים וחסרי כל זיק של חמלה כלפי קורבנותיהם. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי תוצאת מעשיהם של המערערים אינה מסתכמת בנטילת רכושו של המתלונן ופציעתו, אלא גם בפגיעה הנפשית הקשה בדיירי הבית, שכן יש במעשים כדי להותיר צלקת בנפשם "ולהוביל אותם לחיים תחת צל כבד של פחד וחרדה". לגישתו של בית משפט קמא, אין לערוך אבחנה בין המערערים באשר למידת האלימות שננקטה על-ידי כל אחד מהם, מאחר שהשלושה נמנעו מלפרט מה היה חלקו של כל אחד מהם בביצוע השוד, והם אף סירבו להסגיר את זהותו של "האחר", שהיה עימם במועד ביצוע העבירה. לגישתו של בית המשפט, עניין זה מלמד על כי החרטה שהביעו המערערים אינה כנה ואמיתית, וכי הודאתם "באה עקב שיקולי רווח והפסד ולא מתוך רצון אמיתי לכפר על מעשיהם". 7. בבואו לגזור את עונשם של המערערים, ציין בית משפט קמא כי במסגרת הסדר הטיעון סוכם, כי המאשימה תבקש להשית על חמזה עשר שנות מאסר לריצוי בפועל בנוסף לעונשים נלווים, ואילו הוא יוכל לטעון לעונש כראות עיניו. יצוין, כי חמזה צרף לתיק העיקרי כתב אישום שהוגש לבית המשפט השלום בטבריה, והוא הורשע בעבירות של התפרצות לרכב בכוונה לגנוב, לפי סעיף 413 ו לחוק; וגניבה מרכב, לפי סעיף 413 ד לחוק. לגבי מדחאת, הוסכם כי המאשימה תעתור לתשע שנות מאסר בפועל בנוסף לעונשים נלווים, ואף כאן רשאית ההגנה לטעון לעונש קל יותר. אשר לראפת, סוכם כי המאשימה תבקש לגזור עליו שבע שנות מאסר לריצוי בפועל, בנוסף לעונשים נלווים, ואילו סנגורו יטען לעונש כראות עיניו. 8. בית משפט קמא ציין כי לחובתו של חמזה עבר פלילי מכביד, כאשר בשנת 2007 הוא הורשע בביצוע עבירה של שוד מזויין ונדון ל-34 חודשי מאסר. כמו כן, הורשע חמזה בעבירות של גניבה, תקיפה, הפרעה לשוטר, פריצה לרכב, איומים והתחזות במטרה להונות, וריצה בעבר תקופת מאסר בפועל. בית המשפט הוסיף כי להרשעותיו אלה של חמזה יש לצרף את חוסר שיתוף הפעולה שהפגין בפגישתו עם קצינת המבחן. אשר למדחאת, הרי שבשנת 2008 הוא הורשע בעבירת גניבה, ונדון בגינה ל-8 חודשי מאסר בפועל. בעברו של מדחאת הרשעה בעבירות של החזקת אגרופן או סכין והחזקת נכס החשוד כגנוב משנת 2005, כאשר בשנת 2004 ניתן נגדו גזר דין ללא הרשעה בגין ביצוע עבירה של פריצה לרכב. עברו של ראפת נקי יחסית, והוא כולל אישום ללא הרשעה בגין ביצוע עבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי. 9. בית משפט קמא קבע, כי אין ליתן משקל לקולא לנסיבות חייהם של המערערים, ויש לדחות את עתירת הסנגורים להסתפק בתקופת מעצרם, דבר שאינו מתיישב "עם מכלול הנסיבות בתיק, לרבות האלימות שהופגנה כלפי המתלונן, התכנון המוקדם, וניסיונות ההתחמקות מהשוטרים". נסיבות חמורות אלה מחייבות, לגישת בית משפט קמא, להטיל עונשים כבדים על העבריינים "שיש בהם, מעבר למטרת ההרתעה, להוות גמול הולם למעשים". לאור האמור, החליט בית משפט קמא לגזור את עונשם של המערערים, כאמור בסעיף 2 לעיל. הערעורים 10. בערעור שהוגש על-ידי חמזה נטען, כי בית משפט קמא לא נתן ביטוי ממשי להודאתו בכתב האישום המתוקן, בשלב מוקדם של הדיון , ובכך נחסך הצורך להעיד את המתלונן וכן 50 עדי תביעה נוספים. כמו כן, לא ניתן משקל לחרטתו הכנה, ולעובדה כי לא ננקטה אלימות קשה כלפי המתלונן. הגם, ששירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית, יש בתסקיר כדי ללמד על נסיבות חייו "הלא פשוטות" של חמזה. 11. יצויין, כי לקראת הדיון בערעור הוגש לעיוננו תסקיר משלים בעניינו של חמזה מטעם שירות המבחן למבוגרים, ובו נאמר כי הוא שוהה בכלא צלמון, לאחר שעבר למתקן זה מכלא רימונים. שירות המבחן סבור, כי קיים רקע התמכרותי לאלכוהול אצל חמזה, הגם שהוא דיווח על שתיית אלכוהול מזדמנת בלבד. חוסר שיתוף הפעולה של חמזה עם שירות המבחן, עליו דווח בתסקיר הקודם, נמשך גם עתה, ואין לתלות חוסר שיתוף פעולה זה בקשייו של חמזה בשליטה בשפה העברית. בתקופת מעצרו של חמזה דווח על ביצוע חמש עבירות משמעת מצידו, כאשר התרשמות גורמי הטיפול בשב"ס היא כי מדובר באדם "המעורה בפלילים מגיל צעיר, בעל נורמות התנהגות וחשיבה עבריינית, בעל רקע של התמכרות לאלכוהול ותובנה מוגבלת למצבו". עוד צויין בתסקיר המשלים, כי התרשמות זו של גורמי שב"ס זהה להתרשמות שירות המבחן, כפי שהדברים באו לידי ביטוי בתסקיר הראשון. 12. עו"ד אבי מוסקוביץ, בא-כוחו של חמזה, טען כי התסקיר המשלים אינו משקף את המציאות לאשורה, שכן מזה כשבוע משולב חמזה בהליך טיפולי בכלא צלמון, דבר שיש לו חשיבות במסגרת שיקולי הענישה. עו"ד מוסקוביץ הוסיף כי למרות שבית משפט קמא לא חרג ממתחם הענישה שנקבע בהסדר הטיעון, לא ניתן משקל ראוי לשיקולים לקולא. בין היתר, לא היתה כל התחשבות בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של חמזה אשר גדל בתנאים של עזובה רגשית ובנסיבות משפחתיות קשות. כיום, הוא מבקש לשנות את אורחות חייו ולהשתלב בתהליך טיפולי, על-מנת לשקם את עצמו. לפיכך, התבקשנו להקל בעונש המאסר ולצמצם את שיעור הקנס. 13. עו"ד ערן צלניקר, בא-כוחו של מדחאת, טען כי בית משפט קמא התעלם "כמעט לחלוטין" מסיפור חייו הקשה של מדחאת ומנסיבותיו המשפחתיות. כמו כן, הפריז בית משפט קמא בחומרת עברו הפלילי של מדחאת, אשר אינו מכביד כל עיקר, ואין לחובתו עבירות אלימות. עוד נטען, כי רף האלימות שננקט במקרה דנן אינו מן הגבוהים, ביחס למקרים אחרים, וגם בכך יש להתחשב לקולא. עו"ד צלניקר הוסיף, כי המערערים כולם, ומדחאת בתוכם, הביעו חרטה כנה ואמיתית, והעובדה, כי הם נמנעו מלפרט את חלקו של כל אחד מהם ואף לא הסגירו את "האחר", אינה סותרת עמדתם זו. עו"ד צלניקר הפנה לפסיקה שבה הוטלו עונשים מתונים יותר על עבריינים שהורשעו בשוד קשישים. 14. אף בעניינו של מדחאת הוגש תסקיר משלים, ובו נאמר כי הוא שוהה בכלא רימונים, כאשר הוא הושם בשלב ראשון בהשגחה, על רקע התנגדותו להימצא בבית סוהר זה, והוא אף איים כי יבצע חתכים בגופו. ביום 7.4.2012, דווח לשירות המבחן כי הוא ביצע ניסיון להברחת סמים לבין כותלי הכלא בעת ביקור משפחתו. בגין כך, הושם מדחאת בצינוק, לשם ענישה. תעסוקתו במפעלים המנוהלים בכלא, הופסקה בשל התנהגותו זו. קשריו של מדחאת עם גורמי הטיפול בשב"ס ממוקדים במילוי צרכים קונקרטיים בלבד. מדחאת שלל בפני שירות המבחן שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים, לרבות שימוש באלכוהול, אך לשלטונות שב"ס הוא דיווח על שימוש בחומרים אלה, כולל צריכת אלכוהול והיותו נתון בגילופין. לנוכח עמדתו המכחישה, סירב מדחאת להשתלב בטיפול גמילה מאלכוהול, אשר הוצע לו. בהתייחס לתסקיר המשלים, טען עו"ד צלינקר כי הוא אינו מבטא נכונה את התנהגותו של מדחאת בכלא. ראשית, כך נטען, לא היה למדחאת כל חלק בהברחת סמים לתוככי מתקן הכליאה, ואם היה ניסיון כזה יש לייחסו לאחרים. שנית, המערער מבקש לעבור לכלא צלמון על-מנת להשתלב בתהליך טיפולי, שלו הוא מייחל. עו"ד צלינקר ביקש לדחות את הדיון בערעור על מנת לקבל תסקיר נוסף, שבמסגרתו יבואו לידי ביטוי כל הפרטים המעודכנים אודות מדחאת. אשר לעונשו, נטען כי בית המשפט הטיל על מדחאת מאסר ברף הגבוה, שהתבקש על-ידי המאשימה, ומן הראוי להמתיק משמעותית את עונש המאסר, תוך פניה אל מידת החסד והרחמים של בית המשפט. 15. עו"ד עופר אשכנזי, בא-כוחו של ראפת, טען, כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לגילו של ראפת שהוא כבן 30 שנה, להיותו נעדר הרשעות קודמות, להודאתו באשמה, לחרטתו הכנה, וכן לעובדה, כי רף האלימות שננקט נגד המתלונן לא היה גבוה. המדובר באדם אשר, עד להסתבכותו באירוע זה, ניהל חיים נורמטיביים ואין כל ספק כי סיכויי שיקומו גבוהים ביותר. עוד נטען כי, הגם שבית משפט קמא לא סטה, בעניינם של המערערים, ממתחם הענישה שנקבע, הרי שמדובר בהסדר טיעון המציע טווח ענישה רחב, דבר המותיר מרחב גדול של שיקול דעת שיפוטי. עו"ד אשכנזי הוסיף וטען, כי ראפת גדל בצל אלימות קשה של אביו כלפי המשפחה כולה וסבל מהתעללות, הזנחה ואי יציבות. למרות נסיבות חייו הקשות, הוא הצליח לרכוש תואר אקדמי במדעי החברה, ועבד לפרנסתו. הוא מקבל אחריות מלאה על מעשיו, כאשר שיחתו עם קצינת המבחן לוותה בביטויי בכי, אכזבה עצמית ואומללות. לטענת עו"ד אשכנזי, ראפת נגרר למעשה, ובמהלכו הוא היה פסיבי. כמו כן, טען עו"ד אשכנזי כי החבורה לא ציפתה לנוכחותם של דיירים בבית, והתכנון היה לבצע את הגניבה כשאין איש במקום. נציין, כבר עתה, כי טיעון זה אינו מקובל עלינו כלל ועיקר, לנוכח הודאתם של המערערים בעובדות כתב האישום המתוקן, שם דובר על תכנון מוקדם "להתפרץ לביתו של המתלונן בעודו בביתו". כמו כן, הדבר אינו מתיישב עם הצטיידותם של המערערים באזיקונים, בכפפות ובכובעי גרב. גם הטיעון בדבר היותו של ראפת פסיבי במהלך האירוע, אינו מתיישב עם העובדה, כי המערערים לא תרמו פרטים כלשהם לגבי חלקו של כל אחד מהם באירוע, כך שיש לייחס לכולם את כל המהלכים האלימים. 16. בתסקיר המשלים שניתן אודות ראפת, נאמר כי הוא השתלב בתהליך טיפולי ואף נכח בקבוצת שליטה בכעסים, והתרשמות המנחים ממנו היתה חיובית. הוא משתף את המטפלים בחוויותיו, ומנסה לברר את המניעים להתנהגותו האלימה. הוא מקבל אחריות על מעשיו ומביע חרטה. בהתייחס לתסקיר משלים זה, טען עו"ד אשכנזי כי יש ליתן משקל רב יותר לשיקולי השיקום בעניינו של ראפת, וליצור מדרג ענישה שונה בינו לבין האחרים. טיעוני המשיבה 17. עו"ד יעל שרף, באת-כוח המשיבה, טענה כי יש לדחות את הערעורים, בשים לב לאופי האכזרי והנתעב של התנהגותם. המדובר באירוע מתוכנן לפרטיו, כאשר המערערים מצויידים באזיקונים, כובעי גרב ובכפפות, ומבצעים שוד אלים של זוג קשישים, חולים וחסרי אונים. לגבי חמזה, הזכירה עו"ד שרף את עברו הפלילי המכביד, ואת העובדה כי הוא צירף כתב אישום נוסף. לדבריה, באירוע השוד שבו היה מעורב חמזה, לפני ביצוע העבירה מושא דיוננו, הוטל עליו מאסר על-תנאי של שנתיים, אך עונש מותנה זה לא הופעל על-ידי בית המשפט, והמדינה לא השיגה על כך. עוד נטען לגבי חמזה כי הוא אינו מוכן להשתלב בתהליך טיפולי, וקיים קושי רב למצוא לו נקודות זכות כלשהן. אשר למדחאת, נטען על-ידי באת כוח המשיבה, כי הוא החמיץ את ההזדמנות להשתלב בתהליך טיפולי, ואין להתעלם גם מעברו הפלילי, הכולל עונש מאסר על תנאי. בהתייחס לראפת, נטען על-ידי עו"ד שרף, כי הוא חוייב ב-120 שעות של"צ בגין הסעת שב"ח, בניגוד לסעיף 12 לחוק הכניסה לישראל. בשל השתלבותו בתהליך הטיפולי ועברו הנקי יחסית, עתרה התביעה לעונש קל יותר משל שני אחיו, ואין כל מקום להתערב במדרג הענישה שנקבע על-ידי בית משפט קמא. לאור האמור, ביקשה באת כוח המשיבה לדחות את כל הערעורים. דיון והכרעה 18. נפתח תחילה בשאלה, מהו היקף שיקול הדעת הנתון לערכאת ערעור להתערב בעונש המצוי בטווח ענישה, עליו הוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר טיעון. שאלה זו עלתה, במספר הזדמנויות, בפסיקתו של בית המשפט העליון, כאשר קיימת הסכמה כללית כי ככלל "ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בגזר דין שנקבע בטווח הענישה המוסכם בהסדר טיעון" (ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 16.8.2007] פיסקה 10 לפסק הדין; ע"פ 3543/07 שוסטר נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 7.8.2007]). בע"פ 4709/10 פיצחדזה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.2011), נקבע טווח ענישה בין 0 ל-16 שנות מאסר, ובית המשפט המחוזי גזר על המערער את העונש המצוי ברף העליון, היינו 16 שנות מאסר. בדונו בערעור ציין בית המשפט העליון, כי שמורה לצדדים זכות ערעור, גם אם מדובר בעונש המצוי בטווח הענישה, כאשר משמעותה של זכות זו "תהא רבה יותר ככל שהטווח רחב יותר, ועם זאת יזכור בית המשפט את הטווח המוסכם ולא יתעלם ממנו". בית המשפט סיכם את עמדתו במילים אלה: "כללם של דברים, מסכימים אנו כי הסדרי טיעון ניתנים לערעור, והביקורת הערעורית אמנם תביא בחשבון את היותו של העונש שעליו משיגים בגדר הטווח, קרי בגדר 'תחום הסיכון' שנטל עליו המערער; אך ככל שטווח זה הוא רחב, האפשרות להתערבות ערעורית, מטבע הדברים והגיונם, רבה יותר, גם בהתחשב .... של זכות הערעור, ובהנחה כי אין בן אנוש – ושופט בכלל – שהוא חסין מטענות ובדיקה ערעורית שהיא ראויה" (פסקה י"ב לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין). יצויין, כי באותו מקרה אישר בית המשפט העליון את העונש שהושת על המערער, למרות היותו ברף העליון של הסדר הטיעון. בע"פ 9048/11 איברהים מוחמד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.5.2012) התייחס בית המשפט העליון לנקודת המוצא, לפיה "ערכאת הערעור לא תתערב בעונש המאסר שהושת על-ידי הערכאה הדיונית. התערבות כאמור שמורה למקרים חריגים בלבד בהם העונש הנגזר על-ידי הערכאה הדיונית חורג באופן קיצוני מרף הענישה המקובל בנסיבות דומות" (ראו גם ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי [לא פורסם, 3.7.2006]. לדברים אלה הוסיף בית המשפט, וקבע: "זאת, על אחת כמה וכמה כאשר העונש שנגזר על-ידי הערכאה הדיונית אינו חורג מהרף העליון שלגביו הסכימו הצדדים להסדר הטיעון. במקרים מסוג זה נדרשות נסיבות מיוחדות וחריגות עוד יותר כדי להצדיק את ההתערבות בעונש שנגזר" (פיסקה 5 לפסק הדין, וראו גם ע"פ 6449/10 חן נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 29.5.2011]; ע"פ 2562/10 מוחמד באדיר נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 2.4.2012]). ניתן, אם כן, לסכם את ההלכה בכך שאין מניעה פורמלית להגיש ערעור לעניין העונש, על-ידי מי מבין הצדדים, גם אם גזר הדין מצוי במתחם הענישה המוסכם, ואינו סוטה הימנו. עם זאת, גדר ההתערבות בעונש תהא מצומצמת ביותר, וכפי שנאמר בע"פ 9097/05 הנ"ל, נדרשות נסיבות מיוחדות וחריגות ביותר, על מנת להתערב בעונש המצוי במתחם הענישה המוסכם. לעניין זה, יש משמעות לטווח הענישה שנקבע בין הצדדים, וככל שטווח הענישה רחב יותר הרי שהאפשרות להתערבות ערעורית תהא רחבה יותר, הגם שהיא עדיין תפורש בצמצום. 19. ומכאן לדיון בערעור לגופו של עניין. המערערים הורשעו בביצוע עבירה של שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק, היינו שוד המבוצע בחבורה, תוך שימוש באלימות כלפי קורבן העבירה. המחוקק קצב בצדה של עבירה זו עונש של עשרים שנות מאסר. בנוסף, הורשעו המערערים בעבירה של תקיפת זקן, לפי סעיף 368 ו לחוק, תקיפה שהתבצעה בחבורה, ושדינה חמש שנות מאסר. כפי שציין, בצדק, בית המשפט קמא, המדובר בעבירה המעידה על שפלות מוסרית, על העדר זיק של חמלה בקרב המערערים, ועל היותם בעלי אישיות אנטי סוציאלית מובהקת. המערערים תכננו היטב את מעשיהם והצטיידו באזיקונים, על-מנת להתגבר על התנגדותם של בני הזוג הקשישים, ובכובעי גרב וכפפות, על-מנת שלא להותיר ראיות שיביאו לחשיפת זהותם. אל מול בני זוג, שגילם נושק ל-90 שנה, חולים וחסרי אונים, עמדו ארבעה צעירים שלא בחלו בשימוש באלימות כלפי המתלונן, תוך שהם מאיימים עליו בפגיעה בגופו, אם יתנגד למעשיהם. נקל לשער מה חשו המתלונן ורעייתו במהלך האירוע האלים, ומה מידת הטראומה והפגיעה הנפשית שהיתה מנת חלקם, בנוסף לפגיעה הפיזית במתלונן. 20. בע"פ 7961/07 מדינת ישראל נ' שכטר (לא פורסם, 19.3.2008), נדון ערעורה של המדינה על קולת העונש שהושת על המשיב, 11 שנות מאסר בפועל, בגין שוד אכזרי של קשישה. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה, והחמיר בעונש המאסר לכדי 13 שנות מאסר לריצוי בפועל, בציינו כי אין מדובר במיצוי העונש, שעה שמתקבל ערעור המדינה על קולתו של גזר הדין. לענייננו, יפים הדברים שנאמרו בפסק הדין, באשר למדיניות הענישה בעבירות כגון דא: "המעשים להם היה שכטר שותף על פי הודאתו משקפים ברוטליות ואכזריות ללא מעצורים וללא גבולות. הם משקפים אטימות לגורלו ולסבלו של האחר. הם מתקיימים בהעדר אנושיות. האכזריות והשפלות שבמעשים במקרה זה חריגות בחריפותן ובחומרתן. מעשים אלה אינם יכולים להיוותר ללא מענה שיפוטי ראוי. חובתו של בית המשפט היא כי כאשר מגיעים לפניו מקרים שכאלה, הם יזכו למענה שיפוטי הולם שיש בו מסר ברור, נחרץ וחד משמעי, שיש בו התוויה של נורמות ההתנהגות הראויות והצבת הגדר שמעבר לה מצויות אותן ההתנהגויות שאין להן מקום וקיום בחברה" (פיסקה 6 לפסק הדין, מפי השופטת ע' ארבל). ועוד נאמר כי: "הענישה במקרים מעין זה ראוי לה שתשקף הגנה על כבודם, גופם וקניינם של קשישים, תבטא את הצורך בהקניית בטחון אישי גם למי שבערוב ימיהם אינם נהנים עוד מחוסן גופני מלא ולא תהפכם הפקר למעשי בריונות. האלימות הננקטת כלפי קרבן תמים, חלש וחסר אונים, שנבחר לצורך ביצוע העבירה משום מאפייניו אלה, הברוטליות חסרת המעצורים, תוך השפלה והתאכזרות לקורבן, לא כל שכן כאשר מטרתה של התנהגות זו היא בצע כסף, כל אלה מלמדים על חומרת המעשים ומצדיקים ומחייבים כי יינתן משקל משמעותי בגזירת העונש למטרות ההרתעה והגמול" (שם, בפיסקה 8). בע"פ 2163/05 אלייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.12.2055) נדחה ערעור על עונש של 9 שנות מאסר בפועל, על מי שהיה מעורב בשוד קשישים. בית המשפט העליון ציין בפסק דינו כי "חברה שבה תחושת הביטחון האישי של בניה ובנותיה ובמיוחד החלשים שבהם, כגון קשישים, מעורערת – זקוקה לשיקום ולחיזוק, כדי שתחושה ראויה תשוב על כנה... בית המשפט הוא אחת הכתובות ההכרחיות לציפיה זו. אין בידו ארנק של תקציבים לחיזוק הביטחון האישי, אך יש בידו חרב שבמקרים המתאימים עליו להניפה, חרב הענישה" ועוד נאמר, כי "טוב שיידעו הזוממים לפרוץ לביתו – מבצרו של הזולת, להחרידו ממנוחתו, לפגוע ברכושו תוך פוטנציאל לפגיעה בגופו ועמה בנפשו, כי כאלה יהיו סדרי הגודל בענישה" (וראו גם ע"פ 8788/08 זיאד נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 7.4.2011]). 21. בענייננו, קבע בית משפט קמא מדרג ענישה, המבוסס על הסדר הטיעון, תוך התחשבות בעברו הפלילי של כל מערער ובסיכויי שיקומו. זאת, חרף העובדה כי אין כל הבחנה בין המערערים, לעניין המעשים הנפשעים ומעוררי התיעוב בהם היו מעורבים. כזכור, לא נמסרו על-ידי המערערים פרטים כלשהם אודות חלקו של כל אחד מהם, ועל כן יש לראותם שותפים מלאים לביצוע המעשים האכזריים והבלתי אנושיים, כולם. כאמור, נתן בית המשפט משקל ראוי להבדלים בין המערערים, כאשר העונש החמור יותר הושת על חמזה, בשים לב לעברו הפלילי המכביד, הכולל, בין היתר, גם עבירה של שוד, ולנוכח סירובו להשתלב בתהליך טיפולי. עונש קל יותר הוטל על מדחאת, שעברו הפלילי מכביד פחות, הגם שאין להתעלם ממנו, ובשים לב לחוסר נכונותו להשתלב בתהליך טיפולי, הכולל בין היתר גם גמילה מאלכוהול. העונש, שיש בו הקלה לא מבוטלת (שלוש שנים פחות מחמזה ושנתיים פחות ממדחאת, כעונש מאסר בפועל), הושת על ראפת, לנוכח העדר עבר פלילי משמעותי ובשל סיכויי שיקומו הטובים. 22. גם אם נקבל את הטענה, כי רמת האלימות שהופעלה לא היתה ברף הגבוה, עדיין מדובר באכזריות לשמה, המופעלת כלפי קשישים חלשים וחסרי ישע, כאשר כלפי המתלונן עצמו נעשה שימוש באלימות, דבר שהצריך פינויו באמבולנס לבית החולים. אך, כאמור, האלימות הפיזית אינה העיקר, אלא שיש ליתן משקל רב לעצם החדירה אל רשות הזולת לשם ביצוע שוד, כאשר מדובר בחבורה של ארבעה, המטילה אימה ופחד על דיירי הבית. אין ספק כי אירוע קשה זה הותיר צלקות עמוקות בנפשם, בשל הטראומה הקשה והחרדה הרבה שליוותה אותם. בנסיבות אלה, יש לשים את הדגש על שיקולי הגמול וההרתעה, ולדחות מפניהם את נסיבותיהם האישיות של המערערים. בית משפט קמא ערך איזון ראוי בין המרכיבים והשיקולים השונים, והגיע לתוצאה עונשית, המשקפת היטב את חומרת המעשים ואת ההבדלים האישיים, הקיימים בין המערערים, בינם לבין עצמם. 23. מאחר שלא נמצא, כי יש בעונש שהושת על המערערים חומרה מיוחדת או סטייה ממדיניות הענישה, אציע לחבריי לדחות את הערעור על גזר הדין. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שהם. ניתן היום, ‏י"ט בתמוז התשע"ב (‏9.7.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _______________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11049210_I03.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il