שטאנג בניה והנדסה בע"מ נ. slutskvodokanal utility unitary enterprise

9 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 49207-07-25 לפני: כבוד השופטת רות רונן המבקשת: שטאנג בניה והנדסה בע"מ נגד המשיבים: 1. Slutskvodokanal Utility Unitary Enterprise 2. בנק מזרחי טפחות בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' עמית - אניסמן) בת"א 30110-01-24 מהימים 16.6.2025 ו-3.7.2025 בשם המבקשת: עו"ד איל רז; עו"ד אודיל אדרי גינצברג; עו"ד ירון ובר בשם המשיבה 1: עו"ד גרגורי פאוסט קורצ'מני בשם המשיב 2: עו"ד יאיר ליבוביץ; עו"ד אביב שמשי פסק-דין לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' עמית - אניסמן) מיום 16.6.2025 בת"א 30110-01-24, בה התקבלה בקשה לעיכוב הליכים מכוח סעיף 6 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות); ועל החלטה מיום 3.7.2025, בה נקבע כי לאור עיכוב ההליך אין מקום להותיר סעדים ארעיים שניתנו במסגרתו על כנם. רקע לבקשה המבקשת היא חברה ישראלית המתמחה בהקמה ובתפעול של מכוני טיהור שפכים. המשיבה 1 היא יחידה ברשות המקומית בעיר סלוצק שבבלארוס (להלן: המשיבה). ענייננו של ההליך המתנהל בבית משפט קמא בתביעה שהגישה המבקשת, בה היא עתרה כי המשיבה תימנע ממימוש ערבות בנקאית בסכום של כ-1.2 מיליון יורו אשר הנפיק המשיב 2 (להלן: הבנק) לבקשת המבקשת (להלן: הערבות). בתמצית, בכתב התביעה נטען כי ביום 4.5.2021 התקשרו המבקשת והמשיבה בהסכם להקמת מכון טיהור שפכים בבלארוס (להלן: ההסכם ו-הפרויקט, בהתאמה) – שלצורך ביצועו הונפקו ערבות מקדמה והערבות דנן. עוד נטען כי ההסכם קבע שמימון הפרויקט ייעשה על ידי בנק בינלאומי אשר גורם מטעמו ישמש כמנהל הפרויקט (להלן: הבנק המממן). לטענת המבקשת, במהלך ביצוע הפרויקט הודיע הבנק המממן על הפסקת מימונו וניהולו. זאת, לאחר פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה בפברואר 2022, ועל רקע סנקציות בינלאומיות שהוטלו על בלארוס. המבקשת טענה כי הודעה זו היוותה הפרה יסודית של ההסכם מצד המשיבה, שנלוותה להפרות נוספות מצדה, אשר הובילו לביטול ההסכם על ידי המבקשת. בהקשר זה, נטען בין היתר כי המשיבה כבר ניסתה לממש את ערבות המקדמה ביום שבו היא פקעה, אולם ניסיון זה סוכל על ידי הבנק; וכי יש למנוע כל ניסיון דומה למימוש הערבות שבמחלוקת – שעדיין בתוקף. ביום 5.5.2024, הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה זמני, אשר ימנע מהמשיבה לפעול למימוש כספי הערבות עד להכרעה בתביעה העיקרית שהוגשה בהליך; וכן ימנע מהבנק להעביר כספים אלה לזכות המשיבה (להלן: הבקשה לסעד הזמני). בהחלטה מאותו היום, הורה בית המשפט (כב' השופטת ת' אברהמי) על מתן צו ארעי שיימנע את חילוט הערבות, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית (להלן: הצו הארעי). ביום 10.11.2024 הגישה המשיבה בקשה לעיכוב ההליך המתנהל בבית משפט קמא מכוח סעיף 6 לחוק הבוררות (להלן: הבקשה לעיכוב הליכים). בבקשה נטען, בין היתר, כי בהסכם נקבעה תניית בוררות זרה, לפיה כל מחלוקת בין הצדדים בנוגע להסכם תתברר בבית הדין הבינלאומי לבוררות מסחרית במוסקבה, על פי הדין הבלארוסי (להלן: תניית הבוררות ו-מוסד הבוררות, בהתאמה); וכי במקרה דנן מתקיימים כלל התנאים הנדרשים לצורך כיבוד התנייה האמורה. זאת, בשים לב בין היתר להוראות אמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958 (להלן: אמנת ניו-יורק) – אליה הצטרפה ישראל. המבקשת מצדה התנגדה לבקשה וטענה כי מדובר בנסיבות מיוחדות המצדיקות שתניית בוררות הזרה לא תיאכף. לוז טענותיה בעניין זה התמקד בחשש ממשי הקיים, לשיטתה, שמא לא תזכה למשפט צדק אם תניית הבוררות תמומש. לטענת המבקשת, הדין הרוסי מקנה לבית משפט רוסי סמכות להתערב בהליכי בוררות המתנהלים ברוסיה בשלבים שונים, ולכן קיים חשש שמא "ישאב" אליו הליך הבוררות. כן נטען, כי אף אם תזכה המבקשת למשפט צדק והסכסוך יוכרע לטובתה – קיים חשש שבתי המשפט ברוסיה יבטלו את פסק הבוררות, מן הטעם שהוא נוגד את תקנת הציבור הרוסית. זאת, בשים לב לגישה הנוהגת שם לפיה אין לאכוף סנקציות מערביות שהוטלו עקב מלחמת רוסיה ואוקראינה. עוד הוסיפה המבקשת כי מוסדות הבוררות ברוסיה אינם עצמאיים; כי ניהול ההליך שם יאפשר למשיבה להמשיך לנהוג במרמה; וכי בהיות המשיבה גוף ממשלתי בלארוסי – היא תזכה ליחס מועדף. בתגובה לכך, טענה המשיבה כי המבקשת לא הוכיחה התקיימותן של נסיבות המצדיקות אי-אכיפת תניית בוררות זרה, וגם לא הצביעה על מקור חוקי במשפט הישראלי המאפשר אי-אכיפה בנסיבות העניין. לטענת המשיבה, בדין הישראלי קיימים אותם הסדרים עליהם מלינה המבקשת; והסדרים אלה היו קיימים גם בעת החתימה על ההסכם. עוד הוסיפה המשיבה, כי הבוררים אינם חלק ממערכת המשפט הרוסית, אלא מתמנים על ידי הצדדים ונדרשים לדון, בהתאם להסכם, על פי הדין הבלארוסי (ולא הרוסי); כי אכיפת פסק הבוררות לא תתקיים ברוסיה, אלא בישראל או בבלארוס; וכי ממילא הדין הרוסי והדין הבלארוסי אינם מתערבים בהליכי בוררות מסחריים בינלאומיים. לתמיכה בטענותיהם הגישו הצדדים חוות דעת מומחים מטעמם: חוות דעת של מומחה למשפט בינלאומי השוואתי, פרופ' יאריק קריבוי, מטעם המבקשת; וחוות דעת של מומחית למשפט בינלאומי, גב' יוליה ליסאקובסקיה (יכונו יחד להלן: המומחים), מטעם המשיבה. המומחים נחקרו על חוות דעתם במהלך דיון שהתקיים בבקשה לעיכוב הליכים ביום 18.3.2025. ביום 16.6.2025 קיבל בית משפט קמא את הבקשה לעיכוב הליכים (להלן: ההחלטה בעניין עיכוב ההליכים). בהחלטה – שהיא נושא המחלוקת דנן – נקבע כי מלשון ההסכם עולה שתניית הבוררות חלה על כל המחלוקות בין הצדדים, ובכלל זה גם על אלה שבבסיס התביעה דנן. בית המשפט עמד על כך כי המבקשת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, קיומו של אחד החריגים המפורטים באמנת ניו-יורק המצדיקים אי-אכיפת תניית בוררות; וכי גם לא הוכח שמדובר במקרה יוצא דופן המצדיק הימנעות מעיכוב הליכים. בהקשר זה, נקבע כי המבקשת לא הוכיחה מבחינה עובדתית שלא תזכה למשפט צדק במוסד הבוררות, ובכלל זה את טענותיה בעניין חוסר עצמאותו של מוסד זה; התערבות בתי המשפט ברוסיה בהכרעותיו; או השפעתן של הסנקציות הנטענות על ההליכים. כמו כן, הובהר כי הטענה למרמה מבוססת על הנחה שנויה במחלוקת לפיה המשיבה היא שהפרה את ההסכם, ועניין זה יידרש להיבחן במסגרת הליך הבוררות עצמו. על רקע החלטה זו, הורה בית המשפט למבקשת להבהיר מהי עמדתה באשר לערבות הבנקאית שהפקידה בהליך. המבקשת הבהירה כי ערבות בנקאית זו הופקדה לצורך מתן צו מניעה זמני, והוסיפה כי משנותר הצו שניתן על כנו – אין היא מבקשת את השבתה. בתגובתה להבהרה זו, השיבה המשיבה כי צו המניעה המדובר אינו אלא צו ארעי שנועד לאפשר את בירור הבקשה לצו מניעה זמני. לכן, לשיטת המשיבה, משהורה בית המשפט על עיכוב ההליכים, המבקשת אינה יכולה עוד לקבל את הסעד המבוקש – ולכן יש לבטלו. בהקשר זה אף צוין כי המבקשת ממילא טרם פתחה בהליך בוררות. בהחלטה מיום 3.7.2025 קיבל בית המשפט את עמדת המשיבה וקבע כי משההליכים בתיק עוכבו מחמת תניית הבוררות – אין מקום להותיר על כנם סעדים זמניים או ארעיים שניתנו במסגרת ההליך (להלן: ההחלטה בעניין הצו הארעי). בהתאם לכך, הורה בית המשפט כי הצו הארעי שניתן לבקשת המבקשת יפקע ביום 20.7.2025. החלטה זו ניצבת אף היא בלב המחלוקת דנן. למען שלמות התמונה יוער, כי ביום 9.7.2025 פנתה המבקשת לבית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו בעניין הצו הארעי. בית המשפט דחה בקשה זו, בקבעו כי אין מקום להאריך את תוקפו של הצו הארעי לאחר שההליך לפניו הסתיים; וכאשר עומד למבקשת פרק זמן המאפשר לה לנקוט בכל הליך שתימצא לנכון. בקשת רשות הערעור מכאן הבקשה שלפניי, בה מלינה המבקשת הן על ההחלטה בעניין עיכוב ההליכים; הן על ההחלטה בעניין הצו הארעי. ראשית, באשר להחלטה בעניין הצו הארעי - המבקשת טוענת כי לבית משפט קמא נתונה הסמכות להורות על מתן סעד זמני, גם כאשר עסקינן בהליך שעוכב בשל קיומה של תניית בוררות זרה. לשיטתה, סמכות זו מצאה ביטוי הן בפסיקת בית משפט זה והן בחוק הבוררות המסחרית הבינלאומית, התשפ"ד-2024. לטענתה גם הכללים אותם הסכימו הצדדים להחיל על ההסכם ביניהם אינם שוללים אפשרות זו. המבקשת מדגישה כי עיכוב הליכים אינו מוביל מיניה וביה לפקיעת הצו הארעי שניתן בהליך, ולכן לגישתה היה על בית המשפט למצער לדון בבקשה לסעד הזמני לגופה – וזאת תוך שמירה על זכות הטיעון שלה בעניין זה. שנית, ביחס להחלטה בעניין עיכוב ההליכים - טוענת המבקשת בעיקר כי שגה בית משפט קמא בקביעתו לפיה אין מדובר במקרה חריג המצדיק אי-אכיפת תניית בוררות זרה. לשיטתה, היא הוכיחה באמצעות חוות דעתו של המומחה מטעמה, כי בתי המשפט ברוסיה יתערבו בבוררות שתתקיים בין הצדדים, ובפרט בכל החלטה שתיתן תוקף לסנקציות כאלה ואחרות שהוטלו בעקבות המלחמה. המבקשת מוסיפה כי לא היה מקום ליתן משקל לחוות הדעת מטעם המשיבה בנוגע לאופן בו ינהגו הבוררים בהליך. זאת, לגישתה, משום שהמומחית מטעם המשיבה איננה עורכת דין ברוסיה או מומחית למשפט הרוסי. לבסוף, נטען כי שגה בית משפט קמא גם שהתעלם מכך שהמשיבה לא צירפה תצהיר לתמיכה בטענותיה. על רקע האמור, עותרת המבקשת לביטול החלטותיו של בית משפט קמא, ומבקשת כי הסעד הארעי שניתן על ידיו יישאר בתוקף עד להכרעה בתביעה שהגישה לבית משפט קמא; או לחלופין, ככל שהחלטת בית משפט קמא בעניין עיכוב ההליכים תישאר על כנה, עד להכרעה בהליך הבוררות. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגישה המבקשת בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור. בהחלטה מיום 20.7.2025, הוריתי על מתן צו ארעי המונע את חילוט הערבות עד למתן החלטה אחרת. המשיבה בתגובתה טוענת כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. ראשית, ביחס להחלטה בעניין עיכוב ההליכים, סומכת המשיבה את ידיה על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, וטוענת כי אין מקום להתערבות בהחלטה זו. לשיטתה, לא נפלה בהחלטה זו כל שגגה, לא כל שכן כזו המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית בעניינים של בוררות. היא מוסיפה כי הסעד המבוקש על ידי המבקשת בהליך – מניעת חילוט הערבות – ממילא לא ייאכף ברוסיה, אלא בישראל או בבלארוס – כך שאין נפקות לטענות המבקשת לפיהן בית משפט רוסי לא יכיר בפסק הבוררות. שנית, בעניין ההחלטה בעניין הצו הארעי, נטען כי הצו שהתבקש על ידי המבקשת, ובהתאם לכך הצו הארעי שניתן, נועד לחול עד לסיום ההליך בבית משפט קמא. לכן, לשיטתה, משהסתיים ההליך – ממילא התייתר הסעד שהתבקש. המשיבה טוענת כי אם המבקשת מעוניינת לעתור לסעד זמני שיחול במהלך בירור המחלוקת, הדרך הראויה לעשות כן היא באמצעות הגשת בקשה מתאימה למוסד הבוררות ובכך לממש את זכות הטיעון לה עתרה בבקשה דנן. המשיבה מוסיפה כי בית משפט קמא העניק למבקשת שהות של למעלה מחודש במהלכו היא יכלה לפנות למוסד הבוררות, אך היא לא עשתה כן. כן צוין כי בהחלטה מיום 9.7.2025, נימק בית משפט קמא את הסיבה בגינה לא נעתר לעיכוב ביצוע פקיעת הצו הארעי. לבסוף, נטען כי בקשה לעיכוב הליכים אינה צריכה להיתמך בתצהיר. בתגובתה לכך טוענת המבקשת, בין היתר, כי הנחת המשיבה לפיה הצו הארעי פוקע אוטומטית עם עיכוב ההליך לא נטענה בבית משפט קמא. היא מדגישה כי הסעד הזמני התבקש על ידיה "עד להכרעה בתביעה העיקרית"; ומוסיפה כי ההליך בבית משפט קמא לא הסתיים – אלא רק עוכב. המבקשת מבהירה כי לא פתחה הליך במוסד הבוררות משום שעודנה סבורה כי אין לעכב את ההליכים בבית משפט קמא – כפי שטענה בבקשת רשות הערעור. למען שלמות התמונה, יוער שהבנק בתגובתו ציין כי מדובר בסכסוך בין המבקשת למשיבה, שפרטיו אינם ידועים לו – ולכן הוא הותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט. כמו כן יצוין כי המשיבה הגישה "התנגדות להרחבת חזית", בה טענה כי בתגובת המבקשת נוספו טענות שלא נכללו בבקשתה לסעד הזמני בבית משפט קמא. דיון והכרעה כעולה מהאמור לעיל, נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי על שתי החלטות – האחת, בדבר עיכוב ההליכים מחמת תניית בוררות זרה; והשנייה, באשר לביטול הסעד הארעי שניתן במסגרת ההליך קודם לכן. באשר להחלטה בעניין עיכוב ההליכים. כידוע, רשות ערעור על החלטות בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, שבהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או לחלופין כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ראו: רע"א 2371-03-25 סטיבה נ' לוסטיג (5.3.2025); רע"א 5870/24 שטרן נ' מתרחבים בירושלים שותפות מוגבלת, פסקה 9 (26.1.2025); רע"א 13496-10-24 תשובה נ' ולנסי, פסקה 6 (29.1.2025)). אמות המידה להתערבות מצומצמות אף יותר כאשר מדובר בהחלטה בבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות – אז תתערב ערכאת הערעור רק כאשר נפלה טעות של ממש בהחלטה (רע"א 1694/24 קייזמן נ' רהב, פסקה 9 (18.4.2024); רע"א 5489/22 שאר נ' יהודה, פסקה 7 (18.8.2022)). אינני סבורה כי הבקשה שלפניי עומדת באמות מידה מחמירות אלה. תחילה ייאמר כי טענות המבקשת לגבי ההחלטה בעניין עיכוב ההליכים נטועות כולן בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, והיא אינה מעלה כל שאלה עקרונית החורגת מהסכסוך הקונקרטי. טענותיה של המבקשת בעניין זה מתמקדות בשגיאות שנפלו לשיטתה בהחלטה זו, ובקביעה לפיה המקרה דנן איננו מקרה חריג המצדיק אי-אכיפה של תניית בוררות זרה. המבקשת מלינה בעיקר על קביעת בית משפט קמא לפיה לא הוכחה טענתה כי אם תניית הבוררות תיאכף, היא לא תזכה למשפט צדק במוסד הבוררות ברוסיה. יתר על כן, אף איני סבורה כי נדרשת התערבות במקרה זה גם משיקולי צדק או מחשש לקיומו של עיוות דין. כזכור, קביעתו האמורה של בית משפט קמא התבססה בעיקרה על חוות הדעת שהגישו הצדדים. היא ניתנה לאחר שהתקיים דיון מעמיק בבקשה לעיכוב הליכים, בו נחקרו המומחים מטעם הצדדים, ולאחריו אף הוגשו סיכומים. בית משפט קמא ציין בהחלטתו, על רקע האמור, כי לא הובאה כל ראיה בחוות הדעת מטעם המבקשת לטענה כי בתי המשפט ברוסיה מתערבים בהליכי בוררות או כי מוסד הבוררות שנבחר על ידי הצדדים אינו עצמאי. לעומת זאת הובהר בחוות הדעת שהוגשה מטעם המשיבה, כי במוסד הבוררות כל צד בוחר בורר מטעמו – ושני הבוררים בוחרים יחד את הבורר השלישי. כן צוין כי עובדה זו מצאה ביטוי גם בחוות הדעת מטעם המבקשת. בית המשפט אף הביא בחשבון, בין היתר, כי לא נטען שמוסד הבוררות ממומן על ידי רוסיה, וכך גם לא עלתה כל טענה באשר ליושרם או למקצועיותם של הבוררים; כי לא הובהר מדוע ישפיעו הסנקציות הנטענות על משפט הצדק במוסד הבוררות; כי הטענה לפיה בתי המשפט ברוסיה מתערבים בפסיקות בוררים לא נתמכה בפסיקה רלוונטית; וכי ממילא ניתן יהיה לאכוף את פסק הבוררות שלא על ידי בית משפט רוסי – אלא על ידי בית משפט ישראלי או בלארוסי. לאחר כל אלה, קבע בית משפט קמא כי המבקשת לא הוכיחה די הצורך כי היא לא תזכה למשפט צדק בהליך בוררות ברוסיה. מדובר אפוא בקביעה עובדתית מובהקת, אשר ניתנה לאחר זכות טיעון מלאה לצדדים, והיא מצויה בלב ליבו של שיקול הדעת הנתון לבית משפט קמא – בו ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב, לא כל שכן במסגרת בקשות רשות ערעור בענייני בוררות (השוו: רע"א 7421/18 אהרון נ' רוני הנדסה (ת.נ.פ.) בע"מ, פסקה 15 (16.12.2018)). לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק חריגה מן הכלל האמור. לנוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה בכל הנוגע להחלטה בעניין עיכוב ההליכים – להידחות. פני הדברים הם שונים באשר להחלטה בעניין הצו הארעי. ביחס לסוגיה זו, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי מכוח תקנה 149(2)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. אציין כבר עתה כי אני סבורה שדין הערעור בעניין זה להתקבל – במובן זה שהבקשה לסעד הזמני תוחזר לבית משפט קמא לבחינה לגופה. בהחלטתו בעניין הצו הארעי, קבע בית משפט קמא כי משניתנה ההחלטה בעניין עיכוב ההליכים – אין עוד מקום להותרת סעדים זמניים או ארעיים שניתנו בהליך על כנם. בית המשפט נמנע אפוא מלבחון את בקשת המבקשת לצו מניעה זמני לגופה, ובתוך כך את השאלה האם מוצדק בנסיבות העניין – בין היתר בראי סיכויי התביעה ומאזן הנוחות – ליתן את הסעד הזמני המבוקש אם לאו. ואולם, אינני סבורה כי יש בעיכוב ההליכים דנן כדי לייתר כשלעצמו את הדיון בבקשה לסעד הזמני שהגישה המבקשת. ראשית יובהר כי הפסיקה הכירה בסמכותו של בית משפט להכריע בבקשה למתן סעדים זמניים – שתיבחן בהתאם לשיקול דעתו – כשקיימת תניית בוררות זרה בהסכם נושא ההליך (ראו: רע"א 102/88 מעדני אווז הכסף בע"מ נ' Cent Or S.A.R.L, פ"ד מב(3) 201, 207-205 (1988) (להלן: עניין אווז הכסף); רע"א 6934/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC AEROAVIT AIRLINES, פסקה 8 (28.10.2010)); כמו גם כאשר מעכב בית המשפט הליכים ומותיר את הדיון בתביעה לגופה להליך בוררות (ראו והשוו: רע"א 6435/05 ז'אנו נ' יורו ישראל (י.ש.) בע"מ, פסקה 8 (10.4.2006) (להלן: עניין ז'אנו); עניין אווז הכסף, פסקה 5). יצוין כי סמכות זו אף קיבלה ביטוי מפורש בחוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ד-2024 (ראו שם, בסעיפים 10 ו-26) (שאינו חל במקרה דנן מאחר שהתביעה הוגשה לפני פירסומו ברשומות). ואכן, סעדים זמניים נועדו להבטיח את זכויות הצדדים שעלולות להיפגע במהלך ההליך, את קיומו היעיל והתקין של ההליך, וכן את ביצועו הראוי של פסק הדין שיינתן בסופו (תקנה 94 לתקנות; רע"א 747/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 19 (19.3.2024); רע"א 4491/22 יגאל ריאלטי בע"מ נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ, פסקה 21 (2.8.2022)). בראי תכליות אלה, בית המשפט עשוי להורות על מתן סעדים זמניים גם לאחר שניתנה החלטה המורה על עיכוב הליכים בשל תניית בוררות זרה, כדי להבטיח את תקינות הליך הבוררות ואת ביצועו התקין של פסק הבוררות שיינתן בסופו. בענייננו, על פני הדברים, דומה כי המשיבה עצמה אינה חולקת על סמכותו של בית משפט קמא לדון בבקשה למתן הסעדים הזמניים. למעשה, היא ממקדת את טענותיה בנושא זה בכך שהסעד הזמני לו עתרה המבקשת התבקש למשך התקופה שבו נוהל ההליך בישראל. לכן, לגישתה, משהסתיים ההליך בבית משפט קמא – ממילא זכתה המבקשת לכל הסעד הזמני לו היא עתרה. ואולם, אלה אינם פני הדברים. בבקשתה לסעד הזמני עתרה המבקשת למנוע את חילוט הערובה עד להכרעה מהותית בתביעתה למתן צו מניעה קבוע. כזכור, בית משפט קמא כלל לא נדרש לתביעה זו לגופה, לא כל שכן הכריע בה – אלא רק הפנה את ההכרעה בה למוסד הבוררות. במצב דברים זה, לא ניתן לומר כי תביעת המבקשת הוכרעה לכאן או לכאן – וכפועל יוצא מכך איני מקבלת את גישת המשיבה לפיה הבקשה למתן הסעדים הזמניים התייתרה מבחינה מהותית. כאמור, ייתכנו מקרים בהם יהיה מקום להורות על מתן סעדים זמניים גם כאשר ההליך מתנהל בבוררות – ולאור בקשת המבקשת לסעד זמני, יש לבחון האם המקרה דנן בא בגדרם. משאלה פני הדברים, ומבלי לחוות כל עמדה בשאלת מתן הסעד הזמני לגופה, אני סבורה כי על בית משפט קמא לבחון את בקשת המבקשת בהתאם לסמכותו, ולהכריע בה לפי שיקול דעתו ולאור מכלול טענות הצדדים. סוף דבר, בקשת רשות הערעור באשר להחלטה בעניין עיכוב ההליכים – נדחית. באשר להחלטה בעניין הסעד הארעי – הערעור מתקבל במובן זה שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי שידון בבקשה לסעד הזמני שהגישה המבקשת לגופה ויקבל בה הכרעה בהתאם לשיקול דעתו. לאור התוצאה האמורה, אינני עושה צו להוצאות. ניתן היום, י"ז אלול תשפ"ה (10 ספטמבר 2025). רות רונן שופטת