עמותת רופאים לזכויות אדם נ. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש,אלוף פיקו

פסק-דין בתיק בג"ץ 4920/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4920/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין העותרים: 1. עמותת רופאים לזכויות אדם 2. מוסטפא חלו נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, אלוף פיקוד מרכז 2. מתאם פעולות הממשלה בשטחים 3. שר הביטחון 4. מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ט בסיון תשס"ו (25.6.06) בשם העותרים: עו"ד י' לרמן בשם המשיבים: עו"ד ג' שירמן פסק-דין השופטת ע' ארבל: עניינה של עתירה זו בבקשת העותר 2 כי נורה למשיבים לאפשר לו להימצא בישראל לצורך קבלת טיפול רפואי חיוני ודחוף לו הוא נזקק, מבלי שיחויב בשכירת שירותי אבטחה ובמימונם בעת שהייתו בישראל. 1. העותרת 1 הינה עמותה רשומה המאגדת רופאים ואנשי רפואה להגנה על זכויות האדם. העותר 2 הינו תושב א-ראם חולה סרטן. לאחר שטופל במצרים ובירדן בשל מחלתו ניתן לו זימון לאשפוז בבית החולים "איכילוב" ולפיכך נתבקש עבורו היתר כניסה לישראל לצורך קבלת הטיפול הרפואי. הבקשה סורבה בראשית אולם לטענת בא כוח העותרים, בעקבות פניה נוספת אל המשיבים להתיר את כניסתו של העותר 2 לישראל בדחיפות, נמסר לו בעל פה כי קיים אישור עקרוני לכניסתו של העותר 2 לישראל בתנאי שיוצמד לו ליווי מאובטח והוא יחתום על התחייבות שלא ליצור קשר עם גורמי טרור בעת שהותו בישראל. דא עקא, אישור בכתב לא התקבל וכך גם לא הבהרות שנתבקשו באשר לתנאים שהוצבו למתן ההיתר. 2. העותרים טוענים כי התנהלות המשיבים מנוגדת לחובתה של המדינה לשמור על החיים והגוף, חובה המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכן כי היא מנוגדת לחובתה בהתאם למשפט הבינלאומי לשמור על הזכות לחיים ועל הזכות לקבלת טיפול רפואי. העותרים מציינים, כי במהלך השנה האחרונה שהה העותר 2 ברצועת עזה כחלופה לדרישת שירות הביטחון הכללי לעצרו במעצר מנהלי, אולם לאחרונה אושרה באופן עקרוני על ידי היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון בקשתו לשוב לביתו בגדה. העותרים מוסיפים וטוענים, כי הצבת התנאי של שכירת שירותי אבטחה פרטית ומימונה, לשם ליווי העותר במשך תקופת שהותו בישראל, ליווי שמטרתו שמירת הביטחון והציבור בישראל, נעשית בחוסר סמכות. לגישתם, המשיבים הם שצריכים לשאת בהוצאות האבטחה ומוסיפים כי אין ידו של העותר 2 משגת לממן את האבטחה. ביום 23.6.06, עשרה ימים לאחר הגשת העתירה, ביקשו העותרים צו ביניים שיחייב את המשיב להורות על השארתו של העותר 2 בבית החולים איכילוב עד שיסיים לקבל את הטיפול הרפואי לו הוא זקוק, לאחר שביום 22.6.06 אושפז העותר 2 בבית החולים. באותו יום החליט בית משפט זה (כב' השופטת פרוקצ'יה) כי עד להכרעה בעתירה יושאר העותר 2 תחת אבטחה בבית החולים איכילוב לצורך קבלת הטיפול. 3. המשיבים מדגישים כי הם אפשרו לעותר 2 להיכנס לישראל מטעמים הומניטריים ולפנים משורת הדין, על אף המניעה הביטחונית הקיימת בעניינו, וזאת בתנאי שבמשך שהותו בישראל הוא יהיה נתון לאבטחה שתמומן על ידי העותרים. הם מציינים כי אין לעותר כפלסטיני תושב האזור כל זכות שבדין להיכנס לישראל, לא כל שכן כתושב עזה, שם הוא מתגורר כיום. לדבריהם, העותר נכנס לישראל לצורך קבלת הטיפול אך לאחר שהעותרים התחייבו כי יעמדו בתנאים שהוצבו וחברת האבטחה תודרכה על ידי משטרת ישראל באשר לאבטחת העותר 2. המשיבים סבורים אפוא כי התנערותם של העותרים מתנאים אלה לאחר שנתנו הסכמתם להם והעותר 2 נכנס לישראל, אינה מתקבלת על הדעת והיא חסרת תום לב וניקיון כפיים.עוד הם מוסיפים כי בהתאם להסכם הביניים בין הצד הישראלי לצד הפלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (להלן: הסכם הביניים), הועברה האחריות בתחום הבריאות באזור לידי הרשות הפלסטינית ואין לישראל אחריות ישירה למצב מערכת הבריאות באזור. הם מדגישים, כי אין אפשרות להתיר שהייתו של העותר בישראל ללא אבטחה בשל הסכנה הנשקפת ממנו לשלום הציבור ולביטחון המדינה וכי אין כל חובה שבדין כי המדינה היא שתשא במימון אבטחתו של העותר 2. כן הם מבהירים, כי גם אם מצבו של העותר 2 אכן קשה, אין מדובר במצב חירום רפואי, כהגדרתו בחוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996. 4. שמענו את טענות הצדדים ועיינו בחומר החסוי שהוגש לנו. שוכנענו כי המידע שהוצג בפנינו מבסס היטב את עמדת גורמי הביטחון באשר לסיכון הנשקף לביטחון המדינה והציבור משהייתו של העותר 2 בשטח ישראל. עיקר השגותיהם של העותרים מופנות נגד התנאים שנקבעו לכניסת העותר 2 לשטח ישראל. אלא, שבהתחשב בסיכון הביטחוני הנשקף מן העותר 2 אל מול הרצון ליתן מענה לצורך ההומניטרי שמתארים העותרים, אנו סבורים כי התנאים שהוצבו על ידי המשיבים מבטאים איזון ראוי בין האינטרסים השונים. נתנו את הדעת לקושי שמעלה העותר 2 במימון שירותי האבטחה. יחד עם זאת, ובהתחשב בסיכון הנשקף מעם העותר 2, איננו רואים מדוע ישאו המשיבים בהוצאות אלה, ובפרט כאשר כפי שצוין ובצדק, אין לעותר 2 זכות קנויה להיכנס לישראל. כידוע, בהתאם להסכם הביניים האחריות על תחום הבריאות באזור הועברה לידי הרשות הפלסטינית. כיוון שכך, על העותר לפנות אל הרשות הפלסטינית בבקשה לסיוע במימון הטיפול הרפואי בו על כל הכרוך בכך, לרבות התנאים שנקבעו. יחד עם זאת, ועל מנת לאפשר לעותר 2 לקבל את הטיפול לו הוא נזקק כעולה מהחומר שהוצג לנו, באת כוח העותרים תפנה לרשות הפלסטינית בבקשה לשאת במימון עלויות שהותו של העותר 2 בישראל, על כל התנאים שנקבעו ובכלל זה האבטחה הנלווית לכך, ותעדכן את המשיבים בדבר המענה שהתקבל מאת הרשות הפלסטינית או באשר לפתרון אחר שיכול ויימצא, וזאת לא יאוחר מיום ד', 28.6.06, בשעה 13:00. עד למועד זה יושאר העותר 2 בבית החולים "איכילוב" לצורך קבלת טיפול רפואי כשהוא תחת אבטחה. ככל שהרשות הפלסטינית תסרב לשאת בהוצאות האשפוז עד למועד זה, ישאו בו המשיבים. בכפוף לאמור, העתירה נדחית. ניתן היום, כ"ט סיון תשס"ו (25.6.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06049200_B05.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il