סוהיל מחאמיד ,ע'י מחאמיד מוחמד נ. מנהל מקרקעי ישראל

פסק-דין בתיק בש"א 4916/07 בבית המשפט העליון בש"א 4916/07 בפני: כבוד השופטת א' חיות המערערים: 1. סוהיל מחאמיד, ע"י מחאמיד מוחמד 2. תאופיק מחאמיד, ע"י מחאמיד מוחמד 3. ז'קלין מחאמיד, ע"י מחאמיד מוחמד 4. מוחמד מחאמיד 5. סוועאד מחאמיד, ע"י מחאמיד מוחמד 6. אמיר מחאמיד, ע"י מחאמיד מוחמד 7. נסים מחאמיד, ע"י מחאמיד מוחמד נ ג ד המשיבים: 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. עיריית אום אל פחם 3. החברה הכלכלית לפיתוח אום אל פחם בע''מ 4. עאטף ג'בארין ואח' ערעור על החלטת רשם בשם המערערים: מר מוחמד תאופיק מחאמיד בשם המשיב 1: עו"ד אבי ליכט בשם המשיבות 2-3: עו"ד מ.סעיד מחאג'נה פסק-דין זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ מיום 23.11.2006, לפיה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה. 1. המשיב 4, עאטף גבארין, ואחרים (להלן: העותרים), הגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים עתירה מנהלית בה נתבקש בית המשפט להורות למשיבים 1-3 (להלן: המשיבים) לבטל מכרז שקויים להקצאת מגרשים בעיר אום אל פחם. במסגרת העתירה ניתן צו ביניים שאסר על המשיבים לקיים את ההגרלה אשר נקבעה ליום 12.10.2004 אך לאחר שמיעת טענות הצדדים ניתן פסק דין חלקי, בו הורה בית משפט קמא כי ההגרלה תתקיים במועד (12.10.2004), למעט לגבי חלקות מסויימות (להלן: החלקות), ובכלל זה חלקה 142, לגביהן סבר בית משפט קמא שיש לחלקן למגרשים קטנים ולהקצותם לנזקקים. עוד קבע בית משפט קמא, כי יש לצרף את הנרשמים להגרלת חלקות אלה כמשיבים בעתירה ולגבי חלקות אלה, כך נקבע, תידחה ההגרלה למועד אחר לאחר קיום דיון נוסף בנדון. בהתאם להחלטה זו, הוגשה עתירה מתוקנת לה צורפו שבעה משיבים נוספים, המערערים דכאן (להלן: המערערים), שהינם בני משפחה אחת מאום אל פחם. המערערים טענו כי השתתפו בהגרלה וזכו באחת החלקות (חלקה 142) אשר הוצאה מהליך ההגרלה בפסק הדין החלקי. בדיון שהתקיים ביום 9.3.2005 הודיעו בא כוח העותרים ובא כוח העירייה והחברה הכלכלית כי מתנהל ביניהם וכן עם המערערים משא ומתן בנסיון לפתור את המחלוקת. המערערים הגישו באמצעות המערער מס' 4, מחמד מחאמיד כתב תשובה לעתירה וכן סיכום טענות וביקשו לקבל את המגרש בו זכו, אך הסכימו לדחיית הישיבה לשם מיצוי הליך המשא ומתן. 2. בפסק דינו מיום 6.4.2006, דחה בית משפט קמא את העתירה לביטול המכרז וכן דחה בקשה לאישור הסדר הפשרה שהוצע על-ידי הצדדים. באשר למערערים, קבע בית-המשפט, כי הסדר הפשרה מקנה להם חלק בחלקות שהוקפאו, ללא כל הצדקה. המגרש בו "זכו", לטענתם, במסגרת הליך ההגרלה לא היה מיועד להיכלל בה, כך נקבע, והכללתו עומדת בניגוד לפסק הדין החלקי. עוד קבע בית-המשפט כי "זכייתם" זו של המערערים אינה מקנה להם מעמד כצד להסדר הפשרה המיועד לתקן את פגמיו של המכרז, שכן עצם בחירתם במגרש 142 שהוצא מהליך ההגרלה מהווה פגם שנפל בהליך המכרז, ואין מקום להותירו על כנו. כמו כן נקבע כי המחלוקת העובדתית בין המשיבים והמערערים לעניין עצם השתתפות מגרש 142 בהגרלה ראוי לה שתתברר בהליך מתאים אחר. עם זאת, משיקולי צדק מצא בית משפט קמא להנחות את המשיבים ביחס לצעד שיש לנקוט בו לגבי המגרשים שלא הוקצו במכרז, באופן שתיקבע במכרז קבוצה שתזכה לקדימות, בה יכללו תושבים שמצבם הכלכלי ו/או הבריאותי ו/או תנאי הדיור שלהם לא מכשיר אותם להיות באחת הקטגוריות הקיימות. 3. בעקבות פסק הדין הגישו המערערים, ביום 4.6.06, הודעת ערעור שנדחתה מן המרשם בשל חלוף המועד להגשת ערעור ולפיכך, הוגשה על ידי המערערים בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. לפי הנטען בבקשה, פסק הדין הומצא להם ביום 19.4.2006 והתקבל שעה שהיו שרויים באבל כבד עקב מות אחד מבני משפחתם בתאונת דרכים. עוד נטען כי האיחור בהגשת הבקשה נבע מטעות שבדין, שכן המערערים שאינם מיוצגים התייעצו בעניין המועדים עם עורכי דין שביקרו את המשפחה בעת האבל ונמסר להם כי המועד להגשת הערעור הינו 45 ימים מעת המצאת פסק הדין. לטענתם, רק בעת שהוגש הערעור לבית המשפט ביום 4.6.2006 הסתבר להם כי המועד להגשתו הינו 30 ימים. המשיב 1 הסכים לבקשת ההארכה והמשיבות 2-4 התנגדו לה. 4. בהחלטה מיום 23.11.2006 דחתה כבוד הרשמת את הבקשה להארכת מועד בקובעה כי בהינתן העובדה שהעתירה אליה צורפו המערערים כמשיבים נדחתה, לא ברור על מה מתכוונים המערערים לבסס את הערעור. עוד קבעה הרשמת כי פסק דינו של בית משפט קמא מיום 6.4.2006 לא עסק בטענת המערערים לעניין החלקה שזכו בה וכי הקביעה בדבר הוצאת החלקה מהמכרז נכללה בפסק הדין החלקי. על כן אם חפצו המערערים להשיג על כך, היה עליהם לערער על פסק הדין החלקי. 5. הערעור שבכאן נסוב על החלטה זו של הרשמת שאף הוא הוגש באיחור והגשתו נתאפשרה רק לאחר שהרשם י' מרזל נעתר לבקשת המערערים להארכת מועד להגשתו. לטענת המערערים הם לא ידעו על ההליך שהתנהל בפני בית משפט קמא לפני מועד ההגרלה ולא היו צד לו. המערערים טוענים כי פסק הדין החלקי של בית משפט קמא קבע שינוי בתנאי המכרז, ופרטיו לא הובאו לידיעת המשתתפים שנרשמו להגרלה על המגרשים. עוד טוענים המערערים כי משלא היו צד להליך באותו שלב ומשפסק הדין החלקי אף לא הומצא להם באופן פורמאלי, טעתה כבוד הרשמת בקובעה כי לו חפצו המערערים להשיג על האמור בפסק הדין החלקי, היה עליהם להגיש הליך ערעורי מתאים לגביו. לגופו של עניין, מוסיפים המערערים וטוענים כי משקבע בית משפט קמא שיש צורך בצירוף המערערים כמשיבים לעתירה וניתנה להם זכות התגובה ומשהציגו את טענותיהם המצדיקות את שחרור הקפאתו של המגרש, שומה היה על בית המשפט להתייחס לתגובתם. עוד מדגישים המערערים כי הם רשומים ברישום הכללי של המינהל כקבוצה זוכה, אך טרם קיבלו את המגרש והוכחה לכך היא העובדה שהערבויות שהפקידו טרם הוחזרו להם, להבדיל מיתר המשתתפים שלא זכו בהגרלה. 6. בתגובת המשיבות 2-3 לערעור טוענות הן כי אין לשנות מהחלטת הרשמת. לטענתן, האבל שבו היו המערערים שרויים לא צריך היה למנוע מהם להגיש, למצער, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. עוד טוענות המשיבות כי המערערים פעלו בניגוד לצו המניעה שניתן על ידי בית משפט קמא; הן השתתפו בהגרלה ובחרו באחת החלקות שלגביהן ניתן צו המניעה, ביודעם כי החלקה שבחרו אינה עומדת להגרלה. כמו כן, נטען כי המערערים לא הגישו עתירה נגד המכרז ו/או ההגרלה ולא הצטרפו לעתירה כעותרים כך שלא ברור מהו הסעד אותו הם מבקשים בערעורם העיקרי. המשיבות מוסיפות וטוענות כי סיכויי הערעור העיקרי קלושים וכי בקשתם להארכת מועד נדחתה על ידי כבוד הרשמת מטעמים ענייניים. המשיב 1 הודיע כי הוא משאיר את ההחלטה בערעור על החלטת כבוד הרשמת לשיקול דעתו של בית המשפט. 7. דין הערעור על החלטת הרשמת להידחות. אכן, איחור בהגשת ערעור הנגרם בשל נסיבות שאינן בשליטת בעל הדין עשוי להיחשב בנסיבות מסויימות כטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד (בש"א 149/06 נעימי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 5.9.2007)). כמו-כן, כבר נפסק כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכל אימת שהפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, אפשר לראות בטעות זו טעם מיוחד להארכת מועד (רע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם, 29.1.2002)). בנסיבות המקרה דנן, הבקשה להארכת מועד הוגשה שבועיים לאחר המועד הקבוע בדין להגשת הערעור. גם אם אניח לטובת המערערים כי הצביעו על טעם מניח את הדעת לאיחור, צדקה הרשמת בקובעה כי סיכוייו הקלושים של ההליך העיקרי נוכח דחיית העתירה, מצדיקים את דחיית הבקשה (בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.2006)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, י' ניסן, תשס"ח (15.4.2008). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07049160_V02.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il