אמת ליעקב בישראל בע"מ (חל"צ) נ' משרד העבודה ואח'

10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 49158-07-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרת: אמת ליעקב בישראל בע"מ (חל"צ) נגד המשיבים: 1. משרד העבודה 2. היועצת המשפטית לממשלה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרת: עו"ד יצחק בם בשם המשיבים: עו"ד שרון הואש-איגר; עו"ד גיא ורדי פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים, המכוונת לביטול הנחיה ששלח המשיב 1, משרד העבודה (להלן: המשרד) ביום 17.6.2025 (להלן: ההנחיה). עניינה של ההנחיה בקביעת סדר העדיפויות בקבלת פעוטות למעונות יום ומשפחתונים המוכרים בידי המדינה (להלן, לשם הנוחות: המעונות), במצבים בהם האב הוא חייב-גיוס הלומד לימודים תורניים, אשר לא הסדיר את מעמדו מול רשויות הצבא. מדי שנה מפרסם המשרד "נוהל סדר קבלת פעוטות למעון יום או משפחתון", ובו מוגדרת רשימת תבחינים לקבלת קדימות ברישום למעונות, וכן נקבע סדר העדיפויות בין התבחינים. הנוהל חל במצבים בהם מספר הפעוטות המבקשים להירשם למעון מסוים עולה על התפוסה המאושרת באותו מעון. ההרשמה למעונות לשנת הלימודים התשפ"ו נערכה, באופן מקוון, החל מיום 16.2.2025 עד יום 16.3.2025, ורק כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 17.6.2025 התפרסם הנוהל הקובע את סדר הקדימויות בקבלה למעונות בשנת לימודים זו (להלן: הנוהל). לפי הנוהל, כאשר מספר הנרשמים עולה על התפוסה המאושרת במעון יתקבלו פעוטות לפי הסדר הבא: תחילה יתקבלו "פעוטות ממשיכים", שהתחנכו במעון בשנת הלימודים הקודמת (להלן: פעוטות ממשיכים); פעוטות בסיכון; פעוטות הגדלים במשפחות חד-הוריות (בכפוף למספר תנאים הנוגעים להורה); ופעוטות שהם אחים לפעוטות ממשיכים במעון, אשר הוריהם משתייכים ל-"אוכלוסיית היעד". בהמשך מוגדרים תבחינים נוספים, החלים ככל שנותרו מקומות פנויים במעון (סעיף 4 לנוהל). המונח "אוכלוסיית היעד" מוגדר בנוהל בתור משפחות שבהן שני ההורים עומדים בתנאים המפורטים במבחני התמיכה של משרד העבודה – "השתתפות המדינה בעלות שכר הלימוד במעון או במשפחתון – שנה"ל תשפ"ה" (להלן: מבחני התמיכה. ראו סעיף 8 לבקשת המשיבים מיום 6.8.2025 (להלן: בקשת המשיבים)). הגדרה זו כוללת משפחות שבהן שני ההורים עובדים או לומדים לימודים מוכווני תעסוקה מסוגים שונים. בעבר נכללו בהגדרה זו גם הורים הלומדים לימודים תורניים, אך בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ 6198/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר הביטחון (25.6.2024), בדבר גיוס תלמידי ישיבות, נקבע כי נשמט הבסיס החוקי לעידוד לימודים אלה כאשר התלמידים הם חייבי גיוס שלא הסדירו את מעמדם. כפועל יוצא מכך, ולאחר היוועצות עם הייעוץ המשפטי לממשלה, שונתה גם הגדרתה של אוכלוסיית היעד בנוהל ובמבחני התמיכה, אליהם מפנה הנוהל – כך שעתה לא נכללים בהגדרה זו תלמידי ישיבות חייבי גיוס שלא הסדירו את מעמדם, והכל בהתאם לתבחינים שנקבעו במבחני התמיכה (יצוין כי בבג"ץ 58820-08-24 אמת ליעקב בישראל בע"מ נ' היועצת המשפטית לממשלה (25.11.2024) (להלן: בג"ץ 58820-08-24) אושרו שינויים אלה ביחס למבחני התמיכה, וזאת בכפוף להארכה של תקופת מעבר שנקבעה במבחני התמיכה, כך שזו תסתיים ביום 28.2.2025). במקביל לפרסום הנוהל, ביום 17.6.2025, נשלחה מטעם המשרד ההנחיה ל-600 בתי אב – משפחות שהגישו בקשה לרישום במעונות, שבהן האב הוא תלמיד ישיבה בגיל גיוס, שלא היה ברשות המשרד מידע על הסדרת מעמדו מול רשויות הצבא (ראו סעיף 11 לבקשת המשיבים). בהנחיה נמסר כך: בהתאם להנחיית משרד המשפטים, הורים הלומדים לימודים תורניים והם בגיל גיוס יוכלו להתמודד על מקום במעון רק אם יש בידם פטור משירות צבאי, או אסמכתא על ביצוע שירות צבאי/לאומי/אזרחי, אנא העבר [מסמכים אלה] בדחיפות לכתובת המייל [...] לא יאוחר מיום ה-19.6.2025. יומיים לאחר שנשלחה ההנחיה, ביום 19.6.2025, שלחה העותרת פנייה למיצוי הליכים למשרד וליועצת המשפטית לממשלה, ובה פירטה, בקצרה, את הטעמים המצדיקים לשיטתה את ביטול ההנחיה. כעולה מהודעת המשיבים, בסמוך לאחר פרסום הנוהל נקבעו, בהתאם לסדר הקדימויות שבנוהל, הפעוטות הזכאים לקבלת מקום במעונות השונים – וביום 8.7.2025 נשלחו להוריהם של פעוטות אלה אישורי קבלה. בהתאם לנוהל, הורים שבקשותיהם לרישום נדחו רשאים להגיש, בתוך חמישה ימי עבודה, השגה על החלטה זו (ראו: סעיף 9 לנוהל). ביום 21.7.2025 שלח המשרד להורים את ההכרעות בהשגות (סעיף 12 לבקשת המשיבים). ביום 20.7.2025, יום קודם למשלוח ההחלטות בהשגות הגישה העותרת, "אמת ליעקב בישראל, חל"צ" (להלן: העותרת) את העתירה דנן. בתמצית, בעתירה נטען כי נפלו בהנחיה פגמים שונים, ובהם הפליה; שקילת שיקולים זרים לתכלית הנוהל ואי-שקילת שיקולים רלוונטיים, כגון טובת הפעוטות; חוסר מידתיות; כבילת שיקול דעתו של הגורם המוסמך בעניין, משרד העבודה, בידי משרד המשפטים; התעמרות בהורים, נוכח פרק הזמן הקצר שניתן להם להגשת המסמכים הדרושים; רטרואקטיביות ופגיעה בהסתמכות של ההורים שנרשמו למעונות, בטרם פורסם הנוהל וההנחיה, ואשר הניחו כי התנאים להרשמה זהים לתנאים בשנים עברו. כן נטען בעתירה כי ההנחיה לא הייתה ברורה די צורכה, וכי נפלו שגיאות שונות באופן יישומה. לדוגמה, נטען כי ההנחיה הוחלה גם ביחס לאבות תלמידי ישיבה, שאינם בגיל גיוס, וכי המשרד החיל, בשגגה, את ההנחיה גם על אבות שהחלו לעבוד בשנה האחרונה, אף שהם נותרו חלק מאוכלוסיית היעד גם לפי נוסחם העדכני של מבחני התמיכה. כתימוכין לטענה זו תיארה העותרת את השתלשלות העניינים ביחס למשפחה אחת – משפחת מילשטיין – עליה הוחלה ההנחיה אף שהאב עובד במקביל ללימודיו התורניים. העותרת צירפה הודעת דואר אלקטרוני מיום 10.7.2025, בה נמסר לאם המשפחה מענה מטעם המשרד, ולפיו ההנחיה חלה גם על האב, אף שהוא עובד במקביל ללימודיו (להלן: פניית משפחת מילשטיין). לצד העתירה התבקש צו ביניים, המורה למשרד להימנע, עד להכרעה בעתירה, ממתן הודעה להורי הפעוטות שהתקבלו על קבלתם למעונות, וכן ממתן הודעה על ההחלטות הסופיות בהשגות שהוגשו. הוסבר כי מאזן הנוחות נוטה לטובת העותרת, שכן פרסום החלטות אלה לפני ההכרעה בעתירה "עלול[] ליצור הסתמכות וציפייה אצל הורים שילדיהם יתקבלו למעונות בהתבסס על ה[הנחיה]. הסתמכות זאת עלולה למנוע את קבלת הסעד [...]" (סעיף 72 לעתירה). העותרת הדגישה, בהקשר זה, את "לוח הזמנים הדוחק" להכרעה בעתירה, תוך שציינה כי ההחלטות בדבר קבלה למעונות נמסרו להורים "בסוף יוני ובראשית יולי", וההחלטות בהשגות "צפויות להימסר בימים הקרובים" (סעיפים 29 ו-74 לעתירה). למחרת היום, ביום 21.7.2025 הוריתי למשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה, וקבעתי כי אין מקום למתן צו ביניים בעת הזו, נוכח מועד הגשת העתירה. ביום 6.8.2025 הוגשה מטעם המשיבים בקשה לסילוק העתירה על הסף מחמת שיהוי, ובשל היעדר עותר קונקרטי. תחילה פירטו המשיבים מספר נתונים הנוגעים ליישום ההנחיה בפועל. המשיבים מסרו כי ההנחיה נשלחה ל-600 בתי אב בלבד שהם, לפי נתוני המשרד, בתי האב שאליהם ההנחיה רלוונטית (בתי אב שילדיהם ביקשו להירשם למעונות, ושאבותיהם הם תלמידי ישיבה בגיל גיוס, שלא היה ברשות המשרד מידע אודות הסדרת מעמדם מול רשויות הצבא). כן צוין כי ההנחיה אינה רלוונטית במקרים בהם מספר הנרשמים למעון נמוך מהתפוסה שלו (שהרי במקרים כאלה, ממילא לא חל הנוהל), וכי ההנחיה אינה משפיעה על פעוטות ממשיכים, שכן פעוטות אלה זוכים לרמת הקדימות הגבוהה ביותר ברישום, ורישומם נעשה באופן אוטומטי, ללא בדיקות שייכות ההורים לאוכלוסיית היעד. צוין כי לפי בדיקת המשרד, מספר הפעוטות שלא התקבלו למעון יום בעדיפות הראשונה שלהם אך ורק בשל העובדה שאביהם הוא תלמיד ישיבה בגיל גיוס שלא הסדיר את מעמדו הוא 443 פעוטות ב-415 בתי אב (מתוכם 211 בתי אב קיבלו את ההנחיה). המשיבים טענו כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, המצדיק את דחייתה. זאת נוכח המועדים בהם נשלחו להורים הודעות על קבלה למעונות, ועל ההכרעה בהשגות שהוגשו. העותרת, כך נטען, הייתה מודעת לדחיפות שבהגשת העתירה, שהרי היא פנתה למשיבים לראשונה יומיים לאחר פרסום ההנחיה. על אף האמור, העותרת המתינה 30 ימים לאחר פנייתה בטרם הגישה את העתירה. המתנה זו, נטען, יצרה הסתמכות ניכרת בקרב צדדים שלישיים – הורי הפעוטות שקיבלו הודעות על קבלת ילדיהם למעונות. המשיבים הטעימו כי הנוהל חל רק במקרים בהם מספר הנרשמים עולה על התפוסה המקסימאלית במעונות, ולפיכך, בהכרח, אם ייקבע שיש לקבל הפעוטות שהושפעו מההנחיה למעונות – יוביל הדבר בהכרח לביטול קבלתם של פעוטות אחרים לאותו מעון. לבסוף, נטען כי עניינה של העתירה אינו בפגיעה חמורה בשלטון החוק, באופן המצדיק דיון בה חרף השיהוי שנפל בהגשתה – שהרי ההנחיה היא פועל יוצא של הכרעת בית משפט זה ביחס להשלכות פקיעתו של ההסדר החוקי למתן פטור מגיוס לתלמידי ישיבות. בנוסף, נטען כי יש לדחות את העתירה בשל כך שהיא לא הוגשה מטעם אף אחד מההורים שנפגעו ישירות מההנחיה, וזאת נוכח הכלל לפיו אין להידרש לעתירה ציבורית במצבים בהם קיימים נפגעים ישירים מההחלטה מושא העתירה. עוד נטען כי היעדרו של עותר קונקרטי מקשה על המשיבים לאמוד את היקף הפגיעה הנטענת (כך, לדוגמה, לא ניתן לדעת מה הייתה מידת הקדימות של ההורים הנפגעים בקבלה למעון, אלמלא ההנחיה). לבסוף צוין כי, בניגוד לאמור בעתירה ביחס לפניית משפחת מילשטיין, מבירור שנערך במשרד עולה כי הפעוטה שבשמה הוגשה הבקשה התקבלה למעון. ביום 10.8.2025, בהתאם לבקשתה, הגישה העותרת את תגובתה לבקשת המשיבים. העותרת טענה כי המשיבים מושתקים מלטעון לשיהוי משני טעמים: ראשית, בשל העובדה שהנוהל עצמו פורסם בעיכוב ניכר – שלושה חודשים לאחר תום תקופת ההרשמה למעונות; שנית, מכיוון שהעותרת שלחה פניית מיצוי הליכים לרשות בסמוך לאחר פרסום ההנחיה – אך המשיבים לא ענו לפנייה זו כלל (ואף לא מסרו לעותרת, או להורים, את לוח הזמנים הצפוי למתן החלטות המשרד בהליך הקבלה למעונות). משכך, נטען, הייתה העותרת מחויבת להמתין לתשובה המשיבים לפנייתה בטרם הגשת העתירה, וזאת על מנת למנוע טענה לאי-מיצוי הליכים. העותרת דחתה את הטענות כי היה עליה לצרף לעתירה נפגע קונקרטי מההנחיה. העותרת טענה כי, כארגון המייצג אינטרס של ציבור נפגעים רחב, המונה מאות משפחות, מוקנית לה זכות עמידה בבג"ץ. העותרת חלקה גם על עמדת המשיבים לגופה של העתירה. בעניין זה נטען, תחילה, כי המשיבים אינם מציגים כיאות את משמעויותיה של ההנחיה: לשיטת המשיבים ההנחיה מתמצה בעדכון הגדרת המונח "אוכלוסיית היעד", אך הלכה למעשה, גורסת העותרת, ההנחיה קובעת כלל גורף לפיו ילדיהם של תלמידי ישיבה בגיל גיוס שלא הסדירו את מעמדם "יידחקו לסוף התור" (סעיף 6 לתגובת העותרת). בהקשר זה ציינה העותרת כי השתייכות ההורים לאוכלוסיית היעד היא רק תבחין אחד, רביעי בסדר חשיבותו, לצורך מתן קדימות לרישום למעונות. עוד ציינה העותרת כי בעתירתה (וכן בעתירה נוספת שהגישה בגדר בג"ץ 11451-06-25) הועלתה הטענה כי המשרד אינו משייך לאוכלוסיית יעד תלמידי ישיבות שהחלו לעבוד או ללמוד לימודים מוכווני תעסוקה – וזאת אף שגם לפי ההגדרה העדכנית, אותם תלמידי ישיבות זכאים לסטטוס זה. חרף האמור, ציינה העותרת, המשיבים לא מסרו פרטים באשר למספר המקרים בהם הוחלה ההנחיה על חברים בקבוצה זו. לבסוף, נטען כי המשיבים נמנעו מלהתייחס לחלק מהטענות המשפטיות שהועלו בעתירה, כגון הטענה לפיה בהנחיה ניתן להורים פרק זמן קצר מדי לצורך המצאת המסמכים הדרושים. דיון והכרעה לאחר שעיינו בעתירה, בבקשת המשיבים ובתגובת העותרת אליה, נחה דעתנו כי, כטענת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי, ובשל כך שלא הוגשה בשם עותר קונקרטי. עילת השיהוי, כידוע, מורכבת משלושה יסודות: שיהוי סובייקטיבי, כלומר, האם העותר "ישן על זכויותיו" או פעל באופן שיש בו כדי להעיד כי וויתר על ההזדמנות לברר את טענותיו בבית המשפט; שיהוי אובייקטיבי, הנוגע להשלכות שיהיו לבירור העתירה, במועד בו הוגשה, על הזכויות והאינטרסים של הרשות ושל צדדים שלישיים; ומידת הפגיעה בשלטון החוק שתיגרם לו תידחה העתירה מחמת שיהוי בלבד, כאשר במקרים בהם פגיעה זו תהיה חמורה במיוחד עשויה לקום הצדקה לברר את העתירה חרף המועד בו הוגשה (ראו: בג"ץ 3250/13 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' שר האוצר, פסקה 19 (9.8.2015); בג"ץ 7198/21 איגוד נותני שירותים פיננסיים (ע"ר) נ' ממשלת ישראל, פסקה 18 (17.11.2021); בג"ץ 6046/21 רסלר נ' ממשלת ישראל, פסקה 16 (16.3.2022)). אשר למישור הסובייקטיבי – די לעיין בעתירה עצמה על מנת להיווכח כי היא הוגשה תוך שיהוי. מחד גיסא, בעתירה צוין כי ההחלטות בדבר קבלה למעונות נמסרו להורים עוד לפני הגשת העתירה, החל מסוף חודש יוני (למעשה, מבקשת המשיבים עולה כי החלטות אלו נמסרו מעט מאוחר יותר, רק בתחילת חודש יולי – ביום 8.7.2025), וכי ההחלטות בהשגות ההורים צפויות להתקבל בסמוך להגשת העתירה (כאמור לעיל החלטות אלו נתנו ביום 21.7.2025, למחרת הגשת העתירה). מאידך גיסא, בנימוקיה למתן צו ביניים הכירה העותרת בכך שהיה עליה להקדים ולהגיש את העתירה מהר ככל האפשר, שהרי אחרת עשויה להיווצר הסתמכות בקרב הורים להם נמסרו הודעות בדבר קבלה למעונות או החלטות בהשגות שהגישו, וכי כתוצאה מהסתמכות זו עשוי להיות קושי בהענקת הסעד המבוקש בעתירה (סעיפים 74-72 לעתירה). במילים אחרות – דומה שאף העותרת מכירה בכך שבמועד בו הוגשה העתירה, החלה להתגבש הסתמכות אצל צדדים שלישיים, באופן שעשוי להקשות על קבלתה (וזאת בשל העובדה שבמועד הגשת העתירה כבר נמסרו הודעות בדבר קבלה למעונות). פניית מיצוי ההליכים של העותרת למשיבים, ובה פירוט תמציתי של הנימוקים המשפטיים המופיעים בעתירה, נשלחה כבר ביום 19.6.2025. כלומר, העותרת הייתה ערוכה להגשת העתירה כבר במועד זה, והיה עליה להזדרז ולעשות כן בהקדם האפשרי משעה שנודע לה על כך שהמשרד שלח הודעות בדבר קבלה למעונות להורים. אלא שהעותרת לא עשתה כן, והמתינה מעל לחודש מאז שנודע לה על ההנחיה, בטרם הגישה את העתירה – אף שהיה ברור לה כי בתקופה זו נמסרו להורים רבים הודעות על קבלה למעונות, ואף שהייתה מודעת לכך שהודעות אלו מקימות הסתמכות לגיטימית מצד הורים אליהן נמסרו. גם במישור האובייקטיבי ניכר כי נפל בהגשת העתירה שיהוי משמעותי. העתירה שלפנינו היא מקרה מובהק שבו קיים "משחק סכום אפס" בין קבוצת ההורים שהעותרת מבקשת לייצג, ובין צדדים שלישיים, קבוצת ההורים שילדיהם התקבלו למעונות. במצב כזה שומה על העותרת להקדים ולעתור, בכדי להקטין, ככל האפשר, את הפגיעה בצדדים שלישיים (ראו והשוו: בג"ץ 4885/13 רמת דוד – חינוך מיוחד נ' משרד החינוך, פסקה 14 (4.5.2014); עע"מ 5834/16 הושק נ' עיריית גבעת שמואל, פסקה 23 לפסק דינו של השופט סלים ג'ובראן (להלן: עניין הושק)). אמנם, בענייננו פרק הזמן שבו השתהתה העותרת אינו ארוך, והוא נאמד, לכל היותר במספר שבועות – אלא, שכידוע, בהקשרים מסוימים די בפרק זמן כזה, ואף בפרק זמן קצר יותר, על מנת להקים שיהוי (ראו והשוו: בג"ץ 539/15 יהושוע נ' ועדת הבחירות המרכזית, פסקה 7 (26.1.2015); בג"ץ 7397/22 חברוני נ' מפקד יחידת מיטב, פסקה 19 (16.3.2023); בג"ץ 29971-12-24 עיריית נס ציונה נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 23 (31.12.2024)). בין היתר, בית המשפט הדגיש, לא אחת, כי בעתירות הנוגעות להיערכות הרשויות לפתיחת שנת הלימודים קיימת "חשיבות יתירה" להימנע מכל שיהוי בהגשת העתירה, שהרי בעניינים כאלה "כל יום קובע" (שם, בפסקה 22 לפסק דינו של השופט ג'ובראן; בר"מ 5939/21 אורט ישראל נ' מועצה אזורית בוסתאן אל מרג', פסקה 25 (9.9.2021)). כפי שהטעים השופט חיים כהן: עותר אשר רוצה שבית-משפט זה יתערב בסידורים אשר רשויות החינוך, המרכזית או המקומיות, עומדות וצריכות להנהיג לשנת הלימודים הקרובה לבוא, חייב להזדרז בהבאת עתירתו בפני בית-משפט זה, כך שיהא סיפק בידי בית-המשפט, בהתחשב עם כל העיכובים הדיוניים שאין מהם מנוס, לצוות את אשר יצווה בעוד מועד סביר לפני שהסידורים הללו יוכלו או יצטרכו להיעשות (בג"ץ 244/70 בקנשטיין נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד כד(2) 516, 516 (1970). כן ראו: בג"ץ 619/75 קלר נ' קיבוץ פרוד, פ"ד ל(2) 457, 463-462 (1976); בג"ץ 7947/05 קטר נ' שרת החינוך, התרבות והספורט, עמ' 4-3 (28.8.2005); בר"מ 5776/13 עמותת מקום להיות – בית הספר "מעיין" נ' מנכ"ל משרד החינוך, פסקה 18 (26.8.2013)). לבסוף, לא הוצג כל טעם המצדיק סטייה מהמסקנה לעיל בשל פגיעה חמורה בעקרון שלטון החוק. בבקשת המשיבים הובהר כי ההנחיה לא הוחלה על פעוטות ממשיכים. לפיכך, השפעתה העיקרית של ההנחיה היא על תבחינים לקדימות ברישום שבהם ישנו אזכור מפורש להשתייכותם של ההורים לאוכלוסיית היעד (סעיפים 4.4-4.3 לנוהל. כן ראו תבחינים נוספים המתייחסים לשיוך ההורים לאוכלוסיית היעד בסעיפים 4.5-4.9, 4.11-4.13 ו-6 לנוהל). בנסיבות אלה, התאמת הנוהל לאופן היישום העדכני של מבחני התמיכה אינה פוגעת בשלטון החוק. אדרבא, על פני הדברים, היא מבטיחה אחידות בין האופן בו מיושמת הגדרה זהה – "אוכלוסיית היעד" – במסגרת מבחני התמיכה והנוהל (ויוזכר כי הנוהל מפנה בעניין למבחני התמיכה וכי ההסדר הרלוונטי במבחני התמיכה אושר, בכפוף להארכת תקופת המעבר, במסגרת בג"ץ 58820-08-24)). במענה לבקשת המשיבים טענה העותרת כי המשיבים מנועים מלטעון לשיהוי הן בשל המועד המאוחר שבו פורסם הנוהל, והן בשל העובדה שהמשיבים לא מסרו כל התייחסות לפניית מיצוי ההליכים של העותרת. לא מצאנו בטענות אלו ממש. ראשית, אכן, יש להצר על המועד בו פורסם הנוהל – אך עצם העיכוב בפרסום הנוהל אינו משחרר את העותרת מהחובה לפנות לבית המשפט בעיתוי שיאפשר לקיים בעתירה דיון סדור – ההפך הוא הנכון. שנית, כפי שנפסק לא אחת, "אין בפנייה לרשות המינהלית, הנדרשת לשם מיצוי הליכים, כדי למנוע את טענת השיהוי", וזאת בפרט במצבים בהם קיימת דחיפות מיוחדת בעתירה, ובכפוף לנסיבותיו של כל מקרה (בג"ץ 1240/18 שדולת הנשים בישראל נ' הועדה לבחירת שופטים, פסקה 10 (19.2.2017). עוד ראו: בר"מ 682/11 יוסף מוריס ובניו שירותי תברואה בע"מ נ' החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ, פסקה 8 (25.1.2011); בג"ץ 7266/15 ביקלס נ' שר הכלכלה, פסקה 14 (3.4.2016)). שלישית, טענות העותרת נוגעות לפגמים נטענים בהתנהלות המשיבים – אך אפילו אם היינו מקבלים טענות אלה לא היה ניתן לדון בעתירה בהינתן המועד בו הוגשה. דיון כזה היה מחייב לפקוד את עוונם של המשיבים על קבוצה רחבה – ציבור ההורים שילדיהם התקבלו למעונות, ואשר גיבשו הסתמכות על הודעה זו. כידוע, בבחינת טענת שיהוי הרכיב האובייקטיבי זוכה למעמד של בכורה, ובענייננו רכיב זה משמיע בבירור כי העתירה הוגשה בשיהוי, נוכח האינטרס הלגיטימי של הורים לפעוטות שהתקבלו למעונות כי ההחלטה בעניינם לא תבוטל זמן קצר לפני תחילת שנת הלימודים (ראו: עע"מ 7142/01 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה נ' החברה להגנת הטבע, פ"ד נו(3) 673, 679 (2002); בג"ץ 688/08 אברג'ל נ' משרד הבינוי והשיכון, פסקה 12 (21.9.2010); בג"ץ 8696/22 אברהם יצחק בע"מ נ' מדינת ישראל – שר הבינוי והשיכון, פסקה 60 (20.7.2023)). אל השיהוי שנפל בהגשת העתירה מצטרפת העובדה כי העותרת לא צירפה לה עותר קונקרטי הנפגע ישירות מההנחיה. כידוע, בית המשפט לא ייעתר, ככלל, לעתירה שהגיש עותר ציבורי, שאין לו אינטרס אישי בעניין, שעה שקיימים נפגעים ישירים מאותה החלטה שבחרו לא לעתור. אמנם, לכלל זה קיימים חריגים, כגון במקרים הנדירים בהם מתעוררת סוגיה בעלת "חשיבות חוקתית מן המעלה הראשונה [...] וקשורה בגרעינה ליסודותיו של המשטר הדמוקרטי ולזכויות אדם" (בג"ץ 962/07 לירן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 15 (1.4.2007); בג"ץ 14437/05 קו לעובד נ' משרד הפנים, פ"ד סד(3) 122, 146 (2011). כן ראו: עע"מ 7174/23 פורום חירות וכבוד האדם בישראל נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקה 3 (22.9.2023); בג"ץ 1462/20 ח'טיב נ' משרד הביטחון, פסקאות 45-44 (6.8.2023)). אך בענייננו חריגים אלה אינם מתקיימים (וראו בפסקה 17 לעיל). נהפוך הוא – בענייננו קיימת הצדקה מיוחדת להימנע ממתן זכות עמידה לעותרת, חרף היעדרו של עותר קונקרטי. זאת מהטעם שעתירות מהסוג דנן, מחייבות דיון והכרעה בפרק זמן קצר, ומשכך קיימת חשיבות מיוחדת כי העותרת תציג תשתית עובדתית מבוססת ומקיפה ככל האפשר. לא אחת, במישור זה ניכר חסרונם של עותרים פרטניים, שעניינם עשוי להבהיר את התמונה, להעיד על דרך פעולתה הכללית של הרשות, ולחדד את אופיו והיקפו של האינטרסים של הקבוצה שבשמה פועלת העותרת הציבורית (ראו והשוו: בג"ץ 1759/94 סרוזברג נ' שר הביטחון, פ"ד נה(1) 625, 632-631 (1994); בג"ץ 6972/07 לקסר נ' שר האוצר, פסקה 24 (22.3.2009); בג"ץ 2592/24 פונומרנקו נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (15.1.2025)). יתרה מזאת, העותרת לא הצביעה על קושי אובייקטיבי באיתור הורים שנפגעו מההנחיה או על קיום טעם מבורר המרתיע קבוצה זו מלפנות ישירות לערכאות. ואכן, בעתירתה העותרת ציינה עובדות רבות המבוססות על הודעות שנמסרו להורים לפעוטות (כך, לדוגמה, ביחס לאופן יישום ההנחיה. ראו בסעיפים 26 ו-29 לעתירה ובסעיף 7 לתגובתה לבקשת המשיבים מיום 11.8.2025). ככל שההורים איתם עמדה העותרת בקשר ראו עצמם נפגעים מההנחיה – ברי כי העותרת הייתה יכולה לצרפם לעתירה. סוף דבר: בהינתן האמור לעיל, העתירה נדחית ללא צו להוצאות. ניתן היום, י"ט אב תשפ"ה (13 אוגוסט 2025). יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת