עזבון המנוח עבדל קאדר נאסר ז"ל נ. משטרת ישראל - מדינת ישראל

4 1 בבית המשפט העליון ע"א 4914/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערים: 1. עזבון המנוח עבדל קאדר נאסר ז"ל 2. באסם נאסר 3. רתיבה נאסר נ ג ד המשיבות: 1. משטרת ישראל – תחנה אזורית לב הגליל צפון 2. מדינת ישראל 3. המחלקה לחקירות שוטרים ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה מיום 9.07.2019 בת"א 63006-06-15 אשר ניתנה על ידי כבוד השופט ע' רט בשם המערערים: עו"ד אלי הלם פסק דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה (השופט ע' רט) מיום 9.7.2019 בת"א 63006-06-15 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. 1. המערערים הגישו בשנת 2015 תביעה נזיקית כנגד משטרת ישראל והמחלקה לחקירות שוטרים בטענה לרשלנות בהתנהלותם של שוטרי משטרת ישראל אשר ירו שלא כדין במנוח עבדל קאדר נאסר ז"ל וגרמו למותו וכן לרשלנות בהתנהלות חקירת המקרה על ידי המחלקה לחקירת שוטרים. לאחר קיום דיון מקדמי בהליך בפני המותב הוא הועבר, בהסכמת הצדדים, להליך פישור בפני השופטת ל' רייך, אשר הסתיים מבלי שהצדדים הגיעו להסכמה שתייתר את הדיון בהליך. משכך, הוסיף ההליך להתנהל בפני המותב. במהלך דיון מקדמי שהתנהל ביום 8.4.2019 הודיעו באי-כוח המערערים כי הם שוקלים להגיש בקשה לפסילת המותב נוכח התבטאויותיו לפיהן השוטר אשר ירה במנוח הוא "אמיץ" וכי נוכח קביעותיו של בית המשפט העליון ברע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל (19.1.2017) (להלן: עניין גליק) יש למקד את ההליך להתנהלות שאירעה בזירת האירוע שבו נהרג המנוח, ולא בהתנהלותה של המחלקה לחקירות שוטרים לאחר מכן. בתום הדיון המקדמי קבע המותב את ההליך להוכחות, וציין כי "שמעתי בקשב רב את טענות התובעים, במיוחד בקשר לעניין הפסלות ואני משתומם. ככל שברצונם לעתור בעניין, יואילו להגיש בקשה ערוכה כדין. אציין שבמהלך השיחה מחוץ לפרוטוקול, הזכרתי שמעיון בסרטונים שהוצגו בחומר הראיות עולה שהשוטר נהג באומץ רב עת נכנס לסמטה חשוכה כשהוא רודף אחרי המנוח שנשא בידיו תת מקלע עוזי. יחד עם זאת ובאותה הנשימה ציינתי, שבדיון תיבחן סבירות התנהלות השוטר במועד האירוע עצמו. כמו כן, הפניתי את התובעים לבג"צ בעניין יהודה גליק, ואין זו הפעם הראשונה שתשומת ליבם מופנה לבג"צ זה וראוי להדגיש שהפנייה זאת נעשתה בעקבות שיחה חופשית אודות מספר ימי ההוכחות הדרושים לבירור המחלוקת בתיק זה, כאשר מספרם הלך ועלה". 2. ביום 28.4.2019 הגישו המערערים בקשה לזימון עדים מטעמם לדיון ההוכחות, אשר נדחתה בהחלטה מפורטת ביום 27.5.2019 (להלן: ההחלטה בבקשה לזימון עדים). בהחלטה זו קבע בית המשפט כי הטענות המועלות נגד משטרת ישראל עניינן התרשלות השוטר מטעמה "שלפי הטענה ביצע ירי מיותר רב כדורים שלא כדין, שלא לצורך, באופן בלתי שקול, בניגוד לנהלים ועל כי שוטר זה לא תודרך כראוי", ואילו הטענות המועלות נגד המחלקה לחקירת שוטרים עניינן התרשלותה "בכך שנמנעה מביצוע פעולות חקירה ביחס לנסיבות הירי ולמות המנוח, וחרף תלונת התובעים החליטה לסגור את [ה]תיק ללא שביצעה כל פעולות חקירה". עוד ציין בית המשפט קמא כי על ההחלטה בדבר סגירת תיק החקירה הגישו המערערים ערר למחלקת העררים שבפרקליטות המדינה, כי ערר זה נדחה ביום 23.12.2014 וכי המערערים לא עתרו לבית המשפט הגבוה לצדק כנגד החלטת הדחייה. בית המשפט קמא קבע כי "בחינה של עילות התביעה תלמדנו שהגם שלפי כותרתה מדובר בתביעה כספית בשל נזק גוף, הלכה למעשה מהווה היא כסות למהותו האמיתית של ההליך כנגד מח"ש דהיינו – תקיפת ההחלטה ושיקול הדעת של מח"ש לסגור את תיק החקירה. לשון אחר – במקום לבחור בתקיפה ישירה של החלטת מח"ש ולעתור לבג"ץ בעניין, מבקשים התובעים, בהליך זה, לתקוף בעקיפין את ההחלטה". בית המשפט ציין כי בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון בעניין גליק, השימוש בהליך של תקיפה עקיפה מחייב גישה זהירה ומצמצמת, וכי יישום גישה זו על נסיבות המקרה מוביל למסקנה כי "יש לבחון אך ורק את מהלך האירוע עצמו ואת התנהלות המנוח והשוטר זה מול זה. אין כל מקום, טעם או צורך לדון בהתנהלות מח"ש ומי מטעמה". נוכח האמור, קיבל בית המשפט קמא את הבקשה לזימון עדים ככל שהיא נוגעת לעדים אשר יוכלו להתייחס לסוגיה זו, ודחה אותה בכל הנוגע ליתר העדים. 3. ביום 13.6.2019 הגישו המערערים בקשה לפסילתו של המותב. לשיטתם, בקביעותיו של המותב בהחלטה בבקשה לזימון עדים הביע דעה נחרצת באשר לעילת התביעה נגד המחלקה לחקירות שוטרים ואף דחה למעשה את התביעה נגדה, שכן לשיטתם לא נותרה כל אפשרות לשינוי דעתו במהלך המשפט בהקשר זה. עוד נטען כי צמצום רשימת העדים כפי שנקבע בהחלטה יוביל לכך שבסיום ההליך תונח בפני בית המשפט גרסה חד צדדית בלא שיתאפשר למערערים להביע כל עדות אשר עשויה לסתור גרסה זו. המערערים הוסיפו בהקשר זה כי אמרתו של המותב במהלך הדיון מיום 8.4.2019 כי השוטר "אמיץ" מחזקת את המסקנה כי "תוצאתו של מתווה הבירור הצר והחד צדדי שהתווה ביהמ"ש הנכבד בהחלטתו, ברורה וידועה מראש כבר עתה". יצוין כי ביום 26.6.2019 הגישו המערערים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין ההחלטה בבקשה לזימון עדים. ביום 9.7.2019 דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות, לאחר קבלת תגובת המשיבות לה ותשובת המערערים לתגובה. נקבע כי בכל הנוגע לדברי המותב בדיון מיום 8.4.2019, הרי שנוכח מועד הגשת הבקשה – כחודשיים לאחר קיום הדיון ולאחר שהוכרעה בקשתם לזימון עדים – נפל שיהוי בהעלאת הטענות בהקשר זה, אשר מצדיק את דחייתן. אשר לקביעות המותב בהחלטה בבקשה לזימון עדים, נקבע כי "מדובר בהחלטה עניינית ומנומקת בקשר עם עדים וראיות שיסודה בהקפדה על ניהול הדיון לגופם של הדברים הטעונים הכרעה. יש גם להזכיר שהתובעים כבר הגישו בר"ע בעניינה ביום 26.6.19". 4. מכאן הערעור דנן, בו חוזרים המערערים על טענותיהם בפני בית המשפט קמא. המערערים מוסיפים כי לשיטתם החלטת הפסלות כלל אינה מתמודדת עם טענותיהם, אלא קיבלה את טענתן, השגויה לשיטתם, של המשיבות לפיה בקשת הפסלות היא "תרגיל" שמטרתו לעקוף את השיהוי שדבק בהגשת הבקשה בחלוף חודשיים ממועד הדיון ביום 8.4.2019. המערערים טוענים כי התייחסותו של בית המשפט קמא לטענותיהם בנוגע להחלטה בבקשה לזימון עדים היא לקונית ואינה עומדת בחובת ההנמקה שבסעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק). 5. דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט הוא קיומן של נסיבות אשר יש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים, אך חשש כאמור אינו עולה מטענות המערערים במקרה דנן. טענות המערערים בנוגע להחלטת המותב בבקשה לזימון עדים, לרבות הקביעות בה בכל הנוגע לעדים שיש לאפשר את זימונם או לעילות התביעה השונות, הן ערעוריות במהותן, ומקומן אינו בערעור פסלות כי אם בהליך ערעורי מתאים (ע"א 3542/19 חמודה חמודה בע"מ נ' זועבי, פסקה 6 (2.9.2019)). כעולה מן האמור לעיל, המערערים אף נקטו בהליך כזה, אשר תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. טענות המערערים כנגד התייחסות המותב בהחלטתו לאמרותיו במהלך הדיון מיום 8.4.2019, אינן ברורות שכן היו אלה המערערים אשר טענו, כמפורט לעיל, כי אמרות אלה מחזקות את חששן לקיומו של משוא פנים מצדו של המותב. משכך קביעת המותב בהקשר זה נדרשה לשם הכרעה בבקשת הפסלות ובצדק נקבע כי בהעלאת הטענה, למעלה מחודשיים לאחר מועד הדיון, יש משום שיהוי אשר הוא כשלעצמו מצדיק את דחייתה. בית המשפט התייחס לטענותיהם העיקריות של המערערים במידה הנדרשת, ולא מצאתי כי יש ממש בטענה הנוספת שהעלו המערערים ולפיה החלטתו אינה מנומקת דיה. אשר על כן הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובת המשיבות, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג בחשון התש"ף (‏11.11.2019). ה נ ש י א ה _________________________ 19049140_V04.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1