עלי אברהים חוסין מוחמד נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 49121-12-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט חאלד כבוב העותר: עלי אברהים חוסין מוחמד נגד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. המועצה העליונה לתכנון ובניה באיו"ש 3. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה 4. היחידה המרכזית לפיקוח עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד סאיד קאסם פסק-דין השופט חאלד כבוב: עתירה למתן צו על-תנאי נגד החלטת משיב 1, מפקד כוחות צה"ל באזור, מיום 26.10.2025 (שלפי הנטען הגיעה לידי העותר ביום 08.12.2025), ולפיה נדחתה בקשת העותר מיום 30.05.2025 למתן אישור "להחרגת שטחים/אזור בניה מתחומי צו סגירה צבאי מס' ס/6/99 מתאריך 5.5.1999 – דרום הר חברון, בקשה לקבלת אישור להגשת תכנית מפורטת/בקשה להיתר בניה". הבקשה נדחתה בזו הלשון: בבקשתך שבסמך, ביקשת בשם מרשך, המחזיק בבינויים בלתי חוקי[ים] נושאי תיקי בב"ח ח' 37-38/15 ו-ח' 282/14 (להלן: "המבנים"), לקבל את אישור המפקד הצבאי לקידום הליך תכנוני ביחס למקרקעין המצויים בשטח אש 918, בהתאם למוגדר בתוכנית המפורטת מס' 1703/58/17 (להלן: "התכנית המפורטת"). בפסק הדין בנוגע לשטח האש, בג"ץ 413/13 אבו עראם נ' שר הביטחון (4.5.2022), נקבע כי לא היו מגורי קבע בתחום שטח האש עובר לסגירתו לראשונה בשנת 1980, וכי ההכרזה עליו נעשתה כדין. משכך, קל וחומר שגם מחזיקי המבנים אינם נחשבים כתושבי קבע בשטחי האש, והם שוהים בו כיום שלא כדין. שטח אש 918 הוא שטח אש חיוני, הנחוץ לאימוני כוחות צה"ל, בפרט בכל הנוגע לאימונים באמצעות ירי חי, ולא ניתן למצוא לו חלופה במיקום אחר או בשטח אש קיים. זאת, בשים לב לצרכי האימונים הנרחבים של צה"ל, הנגזרים מאתגרי הביטחון הקיימים של מדינת ישראל, וכן בשים לב למאפייניו הייחודיים של השטח. בהקשר זה, שימוש אזרחי רציף ולא מבוקר במבנה, פוגע בצורה משמעותית ביכולת של כוחות צה"ל לקיים אימון רציף ואפקטיבי בשטח האש, ומסכן את השוהים בו. לאחר שהמפקד הצבאי שקל את מכלול השיקולים, ובהם הצורך בהמשך קיום אימונים בשטח האש, והסיכון הרב הנשקף מתנועת אזרחים בתוך שטח האש, מצא המפקד הצבאי כי בנסיבות העניין, לא ניתן לתת אישור לקידום הליך תכנוני ביחס למקרקעין, בהתאם למוגדר בתוכנית המפורטת". בעתירה הוסבר כי הבקשה מושא ענייננו באה לעולם לאחר ש"הגיעו לעותר ידיעות שלפיהן בכוונת המשיבים לנקוט נגדו הליכי אכיפה ולהרוס את המבנים"; כשנתיים לאחר שנדחתה התוכנית המפורטת המוזכרת לעיל. בעתירה שלפניי תוקף העותר את נימוקי ההחלטה, וטוען כי הוא "וכל תושבי אזור מסאפר יטא [...] הינם תושבי קבע באזור [...] החיים ומתגוררים בקרקעות פרטיות שלהם, כבר עשורים על גבי עשורים, כאשר אין להם כל מקום אחר שיוכלו להתגורר בו [...] וכי מטעמים אנושיים והמוניים ומטעמי השמירה על זכויות היסוד של האדם ומטעמים הנעוצים בחוק הבינלאומי, מן הדין ומן הצדק היה להחריג את אזורי מגוריהם של העותר ובני משפחתו מתחומי צו איסור הבניה שבשטח אש 918 הנ"ל". עוד נטען כי "להכרזה על שטח אש 918 אין כל תחולה על תושבי כפרי מסאפר יטא [...] הן מכח הוראת סעיף 90(ד) לצו בדבר הוראות בטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378) תש"ל-1970, והן מאחר שהם תושבי קבע המצויים ומתגוררים בשטח מושא הצו הצבאי עשורים לפני ההכרזה עליו". זאת ועוד נטען, באופן כוללני ובלי תימוכין, כי: ההכרזה אסורה לפי המשפט הבינלאומי ומשכך ההכרזה על שטח האש לוקה בהיעדר חוקיות והניסיון לפנות משם תושבים הינו בלתי חוקי; כי ישנו איסור על הריסת בתי המגורים בהיעדר מקום מגורי חלופי (תוך הפניה לנוסח של צו על-תנאי שניתן ביום 31.08.2015 בגדרי בג"ץ 9715/07); כי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות ובשיקולים זרים; וכי מדובר בפגיעה בזכויות יסוד לרבות הזכות לקניין, המוגנות על-ידי המשפט הבינלאומי וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. לאחר עיון בעתירה על נספחיה, סבורני כי דינה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. טענות העותר – כוללניות, לאקוניות ונעדרות ביסוס משפטי מינימלי. אך לאחרונה נפסק, בעניין בו התבקש בית משפט זה להתערב בהחלטת המפקד הצבאי שלא לאפשר קידום הליך רישוי מטעמים ביטחוניים כי "למפקד הצבאי שיקול דעת רחב בהחלטות מסוג זה, אשר זוכה למשקל מיוחד בשל מומחיותו בענייני ביטחון עליהם הוא אמון, ובית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתו של המפקד הצבאי בשיקול דעתו שלו [...] בענייננו, החלטתו של המפקד הצבאי ניתנה על בסיס מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובהם שיקולים ביטחוניים מובהקים וענייניים המצויים כאמור בלב שיקול דעתו המקצועי" (בג"ץ 46081-09-25 סויטי נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 8 (03.12.2025)). הדברים מקבלים משנה תוקף במקרה שלפנינו, בשים לב לכך שבית משפט זה נדרש זה מכבר, ובפירוט, לטענות הנובעות מההכרזה שנעשתה, כבר בשנות ה-80 של המאה שעברה, על שטח אש 918 – הוא השטח שבמוקד העתירה. כך, בגדרי בג"ץ 413/13 אבו עראם ואח' נ' שר הביטחון (04.05.2022), נדחו, לאחר הליך ממושך וניסיונות הידברות בין הצדדים, עתירות עקרוניות שכוונו נגד צו סגירה שהוצא ביחס לשטח זה, ונגד כוונת גורמי הביטחון לפנות ממנו אוכלוסייה פלסטינית. זאת, תוך שנשללו טענות העותרים דשם, הדומות עד כדי זהות לטענות העותר, בדבר מגורי קבע בשטח האש קודם להכרזה. באותה עתירה נדחו, בין היתר, גם הטענות מכוח סעיף 318 לצו בדבר הוראות הביטחון (שהחליף את הוראת סעיף 90 לצו משנת 1970, עליה מנסה העתירה שלפניי להיבנות). בקשה לקיום דיון נוסף בפסק הדין האמור נדונה ונדחתה, גם היא באופן מנומק, במסגרת דנג"ץ 4144/22 אבו עראם ואח' נ' שר הביטחון (02.10.2022). עתירה עקרונית נוספת, בנושא משיק, שנסובה על ההחלטה לפיה טיפול בבקשות תכנוניות בתחומי שטח שמפקד כוחות צה"ל באזור הכריז עליו כשטח סגור, או שטח שחל בו איסור בניה ביטחוני, יתבררו במועצת התכנון העליונה של האזור רק אם ניתן אישור לקידומה על-ידי המפקד הצבאי – נדחתה במסגרת בג"ץ 598/22 אבו עראם ואח' נ' שר הביטחון (04.12.2025). לא למותר לציין כי אין בכתב העתירה התייחסות להליכים אלה; לא כל שכן התמודדות עמם. הגם שמדובר בתוצאה קשה עד מאוד מבחינת העותר והתלויים בו, אין בידי מנוס מלקבוע כי טענות דומות עד זהות לטענותיו התבררו ונדחו; ואין בפי העותר כל טענה המצדיקה, ולו בקירוב, התערבות שיפוטית במקרה הפרטני שלפנינו. טרם חתימה אביא את הדברים בהם חתמה הנשיאה א' חיות את החלטתה בדגנ"ץ 4144/22: "תוצאת פסק הדין אכן קשה עבור התושבים, אשר מכלול טענותיהם נדחו לאחר הליכים משפטיים ממושכים שהתנהלו בעניינם ולאחר שמאמצי ההידברות בין הצדדים לא צלחו. אך כפי שציינו שופטי ההרכב, המשיבים נכונים גם כיום לאפשר לתושבים להיכנס לשטח האש למשך שתי תקופות של חודש מדי שנה בעונות הזריעה והקציר, וכן לצורך עיבוד חקלאי ומרעה בסופי שבוע ובחגים, כאשר אין מתקיימים אימונים בשטח [...] אף אני אוסיף כי בהינתן השתלשלות העניינים כפי שתוארה לעיל, והשלכות פסק הדין על חיי התושבים בשטח, מן הראוי כי הצדדים ישובו למסלול ההידברות וכי הגורמים הרלוונטיים מטעם המשיבים יבחנו את החלופות האפשריות בראי הצורך הצבאי וצרכי התושבים [...]" (שם, בפסקה 26). ברוח הדברים – חזקה על המשיבים כי יוסיפו לתת דעתם לאפשרות להוסיף ולצמצם את הפגיעה הכרוכה בהפעלת שטח אש 918. אשר על כן העתירה נדחית; בנסיבות העניין אציע כי לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ד' טבת תשפ"ו (24 דצמבר 2025). יצחק עמית נשיא יעל וילנר שופטת חאלד כבוב שופט