פלוני נ. פלוני

8 1 בבית המשפט העליון רע"א 4907/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. שירביט חברה לביטוח בע"מ 3. המוסד לביטוח לאומי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה (כב' הנשיא ר' שפירא) מיום 15.06.2022 בתיק רעא 39261-03-22 בשם המבקש: עו"ד מורשד טנוס בשם המשיבים 2-1: עו"ד יוסי אברהם בשם המשיב 3: עו"ד אמיר מחאמיד פסק-דין השופטת י' וילנר: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא) ברע"א 39261-03-22 מיום 15.6.2022, שבמסגרתו ניתנה רשות ערעור ונדחה הערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת נ' עדוי-ח'דר) בת"א 44915-11-17 מיום 6.2.2022. הרקע לבקשה 1. בשנת 2017 הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק) בגין נזקים שנגרמו לו, לאחר שצינור שנשמט ממשאית-מנוף נפל על ראשו (להלן: התביעה). התביעה הוגשה נגד המשיב 1, שהפעיל את המנוף בעת התאונה, והמשיבה 2, שביטחה את המנוף (להלן יחדיו: המשיבים), ואוחדה בהמשך עם תביעת השיבוב של המשיב 3, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), נגד המשיבים. 2. יצוין כי כבר בשנת 2014 הכיר המל"ל בתאונה כתאונת עבודה; ובהחלטתה מיום 3.11.2015, כשנתיים עובר להגשת התביעה, קבעה ועדה רפואית של המל"ל כי למבקש נכות צמיתה בתחום הפלסטי בשל צלקת מכערת, ונכות זמנית בתחום הפסיכיאטרי. 3. במהלך הדיון בתביעה הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה למינוי מומחים. בהחלטתו מיום 26.4.2019 קיבל בית המשפט את הבקשה בחלקה, ומינה מומחים בתחומי האורתופדיה, הנוירוכירורגיה והפסיכיאטריה. 4. חוות הדעת מטעם המומחה האורתופדי הוגשה ראשונה לתיק בית המשפט, וזאת ביום 23.6.2019. ביום 8.12.2019 הוגשה חוות הדעת הנוירוכירורגית; וחוות הדעת הפסיכיאטרית, שבה נקבעה נכות זמנית בשיעור של 35% לתקופה של שנתיים, התעכבה מטעמים שונים והוגשה לבסוף לבית המשפט ביום 20.10.2020. 5. ביני לביני, ביום 10.8.2020, קבעה הוועדה הרפואית של המל"ל כי למבקש נכות פסיכיאטרית צמיתה בשיעור של 10%. 6. בעקבות התפתחויות אלה, הגישו המשיבים בקשה לקבוע כי שיעור הנכות הנפשית של המבקש צריך להיקבע על פי קביעת המל"ל, בהתאם לסעיף 6ב לחוק, ועל כן יש להעמידו על 10%. ביום 6.2.2022 נעתר בית משפט השלום לבקשה, ובהחלטה קצרה קבע כי "משאין חולק כי חוות דעתו של המומחה בתחום הנפשי מטעם בית המשפט הוגשה לתיק לאחר קביעת שיעור הנכות הצמיתה בתחום הנפשי על ידי המל"ל, פשיטא כי שיעור הנכות בתחום הנפשי שנקבעה במל"ל-ענף נפגעי עבודה, היא המחייבת בענייננו [...] [ו]לחוות דעתו של ד"ר טל [המומחה בתחום הפסיכיאטרי – י"ו] אין כל משקל בענייננו". 7. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ובית המשפט המחוזי דן בבקשה כבערעור ודחה אותו לגופו. בית המשפט ציין כי אומנם ברע"א 8598/07 והבה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (5.12.2007), נקבע כי מועד תחילת שמיעת הראיות בתביעה, לצורך סעיף 6ב לחוק, הוא מועד הגשת חוות הדעת הרפואית הראשונה, "וזאת ביחס לקביעת דרגת הנכות הרפואית בכלל התחומים" (שם, בפסקה 6). ואולם, כך נקבע, הלכה זו אינה חלה בענייננו, משום שלפני הגשת התביעה דנן נקבעה כבר למבקש נכות יציבה בתחום הפלסטי. לנוכח האמור, נקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום, משזו ניתנה במסגרת שיקול דעתו ונועדה להוביל לבירור יעיל של התביעה. על פסק דין זה נסובה הבקשה דנן. תמצית טענות הצדדים 8. המבקש טוען כי הבקשה מעוררת שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לטענתו, לפי סעיף 6ב לחוק, משעה שהוגשה חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט בתחום כלשהו, קביעות מל"ל שהתקבלו לאחר מכן אינן מחייבות לצורך התביעה המתנהלת בבית המשפט. בשים לב לאמור, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי הלכת והבה אינה חלה בענייננו. 9. מנגד, המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות, משזו אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור. לגוף הדברים, המשיבים סומכים ידיהם על הקביעה שלפיה התביעה כולה הייתה צריכה להתברר לפי סעיף 6ב לחוק, בעיקר מפני שבמועד תחילת שמיעת הראיות כבר נקבעה נכות צמיתה על פי דין בתחום הפלסטי, ולכן, לגישתם, הלכת והבה אינה חלה בענייננו. עוד טוענים המשיבים, כי התנהלותו של המבקש היא שגרמה, ועודנה גורמת, לסרבול הדיוני ול"שעטנז" הנכויות שנוצר. בתוך כך, נטען כי המבקש ניהל הליכים רבים במקביל, ובכך גרם להכרעות סותרות ולהתמשכות ההליך; נמנע מלחשוף במועד לפני בית משפט השלום את קביעות הוועדה הרפואית של המל"ל, ובכך סיכל את האפשרות לנהל את ההליך כולו לפי סעיף 6ב לחוק; וכעת מסרב להשלים עם הנכות הנפשית הצמיתה שנקבעה לו במל"ל. התנהלות זו עולה, לשיטתם, כדי חוסר תום לב ועומדת בסתירה ליעילות הדיונית המתחייבת בנסיבות העניין. 10. המל"ל טוען כי הנכות הפלסטית שנקבעה על-ידי הוועדה הרפואית בעניינו של המבקש, כשנתיים לפני הגשת התביעה, היא נכות שנקבעה על פי דין כמובנה בסעיף 6ב לחוק; כי אין לסטות ממסלול דיוני זה, שבחר המבקש עצמו גם ביחס לתחומים אחרים; וכי לפיכך, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. דיון והכרעה 11. השאלה הטעונה הכרעה בענייננו היא זו: בהינתן שנקבעה נכות יציבה בתחום הפלסטי עוד בטרם הוגשה התביעה דנן, האם הנכות שנקבעה על-ידי המל"ל בתחום הנפשי – לאחר שהוגשה חוות הדעת הרפואית הראשונה לתיק – מחייבת לצורך התביעה, מכוח סעיף 6ב לחוק? 12. כאמור, מפסק דינו של בית המשפט המחוזי נובע כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. אקדים ואומר כי דעתי שונה. כמו כן, אני סבורה כי ההחלטות שביסוד הליך זה, כמו גם עמדת המל"ל שהוגשה בהליך שלפנינו, משקפות חוסר בהירות באשר ליישום סעיף 6ב לחוק, לנוכח ההלכות שנקבעו בעניינו, באופן שמצדיק מתן רשות ערעור בענייננו. לפיכך, מכוח סמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. מן הטעמים שיפורטו להלן, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל, וכך אמליץ לחבריי להורות. 13. על מנת להקל על הקורא אחזור במרוכז על התאריכים הרלוונטיים לדיון להלן: 2014 – המוסד לביטוח לאומי מכיר בתאונה כתאונת עבודה; 3.11.2015 – קביעת נכות צמיתה בתחום הפלסטי על ידי המל"ל; 20.11.2017 – הגשת התביעה לבית משפט השלום; 26.4.2019 – מינוי מומחים רפואיים מטעם בית משפט השלום בתחומים אורתופדיה, נוירוכירורגיה ופסיכיאטריה; 23.6.2019 – הגשת חוות הדעת הראשונה לבית המשפט (של המומחה בתחום האורתופדי); 8.12.2019 – הגשת חוות דעתו של המומחה בתחום הנוירוכירורגי; 10.8.2020 – קביעת נכות צמיתה על ידי המל"ל בתחום הנפשי; 20.10.2020 – הגשת חוות דעת המומחה בתחום הנפשי. 14. על רקע האמור, נדון בשאלה הטעונה הכרעה כאמור בענייננו. סעיף 6ב לחוק קובע כך: נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו. לפי פשוטו של מקרא, דרגת נכות שנקבעה על פי דין תוכר כמחייבת בתביעה המתנהלת על פי החוק רק אם נקבעה לפני מועד "שמיעת הראיות" בתביעה. מועד זה פורש בפסיקה כמועד הגשת חוות הדעת הרפואית הראשונה לתיק (רע"א 1619/93‏ ‎אליהו חברה לביטוח בע"מ‎ ‎נ' טטרו, פ''ד מז(4) 89, 98 (1993)). זאת, בין היתר, לאור תכליתו של סעיף 6ב לחוק, "למנוע את הצורך במינוי מומחה רפואי לקביעת דרגת נכות עקב התאונה, כשזו כבר נקבעה על-פי כל דין, על ההוצאות והטרחה הנוספים שייגרמו על-ידי כך" (שם, בעמ' 99). 15. בעניין והבה הוטעם כי מעת שהוגשה חוות דעת רפואית – בתחום כלשהו – או אז, החל שלב שמיעת הראיות בתיק, גם ביחס לתחומים רפואיים אחרים, וממועד זה יתנהל ההליך כולו לפי סעיף 6א לחוק, שעניינו מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. במילים אחרות, "מועד שמיעת הראיות הוא מועד אחד ויחיד ביחס לקביעת דרגת הנכות הרפואית בכל התחומים" (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 686-685 (מהדורה חמישית, 2020); ההדגשה הוספה; עניין והבה, בפסקה 6). מאותו מועד ואילך, קביעות נכות על פי כל דין, לרבות קביעות ועדות רפואיות של המל"ל, הן חסרות נפקות לתביעה (למעט לעניין ניכויי תגמולי מל"ל). 16. נדמה אם כן, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי משקף גישה, שלפיה מעת שנקבעה במל"ל נכות בתחום אחד, אין מתייחסים עוד לחוות דעת המומחים מטעם בית המשפט גם בתחומים אחרים; זאת, כשם שמרגע הגשת חוות דעת מומחה רפואי בתחום אחד, אין מתייחסים עוד לקביעות מאוחרות של המל"ל, אף לא ביחס לתחומים אחרים, כפי שנקבע בהלכת והבה. אין בידי לקבל גישה זו. 17. ראשית, הגישה האמורה אינה עולה בקנה אחד עם לשון סעיף 6ב לחוק, אשר קובע בבירור כי כוחה המחייב של נכות על פי כל דין – שנקבעה לפני שמיעת הראיות – מוגבל לאותה קביעה עצמה ("תחייב קביעה זאת"), ואינו מתפרשׂ על קביעות מאוחרות לתחילת שמיעת הראיות. אם כן, לפי לשון הסעיף יש לבחון כל קביעת נכות על פי דין בפני עצמה על פי התנאים הקבועים בסעיף, ובפרט השאלה אם היא ניתנה לפני או אחרי "קו פרשת המים" של תחילת שמיעת ראיות (הגשת חוות הדעת הרפואית הראשונה). שנית, הגישה הנ"ל, המשתקפת כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נעדרת עיגון בפסיקה של בית משפט זה. ומעבר לכך, גישה זו עלולה לפגוע ביעילות הדיונית, ואף בזכות לשוויון בין הנפגעים. כך, הלכה למעשה, יישומה של הגישה האמורה יוביל למצב, שבמסגרתו משעה שנקבעה על-ידי המל"ל נכות בתחום כלשהו, יהיה על בית המשפט לחדול ממלאכתו, לעכב את המשך שמיעת התיק, ולהמתין עד לקביעה סופית של המל"ל ביחס לנכויות בכל יתר התחומים, קביעה העלולה להימשך על פני שנים עד למיצוי ההליכים במל"ל ובבית הדין לעבודה, על ערכאותיו. זאת ועוד, ושמא העיקר – הגישה האמורה עלולה להוביל לפגיעה בשוויון בין הנפגעים. כפי שציין השופט ת' אור בעניין אליהו: "לכאורה גם אין הצדקה להפלות נפגע אשר התאונה מהווה לגביו תאונת עבודה מנפגע "רגיל" על-ידי עיכוב ההליכים בתביעתו לפי חוק הפיצויים עד למיצוי זכויותיו כנפגע תאונת עבודה. [...] למה יורע מצבו של הנפגע בתאונת עבודה כזכאי לפיצויים לפי חוק הפיצויים ממצבו של נפגע רגיל הזכאי למינוי מומחה רפואי ולקבלת פיצויים לפי חוק הפיצויים ללא דיחוי?" (שם, פסקה 4). 18. נסכם אפוא ונבהיר: לפי הדין הנוהג, קביעה לפי כל דין תחייב לפי סעיף 6ב לחוק בתביעה המתנהלת בבית המשפט, רק אם הקביעה הנ"ל התקבלה לפני מועד תחילת שמיעת הראיות, שהוא, לצורך סעיף 6ב לחוק, מועד הגשת חוות הדעת הרפואית הראשונה – בכל תחום שהוא – לתיק בית המשפט. 19. במאמר מוסגר אעיר, כי לדידי, הדין הנוהג – שלפיו כאמור, מועד תחילת שמיעת הראיות לצורך סעיף 6ב לחוק הוא מועד הגשת חוות הדעת הרפואית – אינו חף מקשיים. הלכה למעשה, במצב המשפטי הקיים עלול להיווצר מצב שבו מונה מומחה רפואי; התובע נדרש לעבור בדיקות רפואיות; המומחה עמל על כתיבת חוות דעתו, ואף שולם לו שכר טרחתו בגובה אלפי שקלים – אך בטרם היה סיפק בידו להגיש את חוות דעתו לתיק בית המשפט, התקבלה קביעת המל"ל, אשר מחייבת את בית המשפט לפי סעיף 6ב לחוק. במצב דברים זה, עבודת המומחה כולה ירדה לטמיון, כמו גם הבדיקות הרפואיות שנדרש התובע לבצע, על אי הנעימות והנוחות הכרוכים בכך, וכמו גם ההוצאות שנשאו בהם הצדדים או מי מהם. קשיים אלו לא נעלמו מעיני בית משפט זה. כך, ברע"א 4476/19 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פס' 4 (21.7.2019) מציין השופט י' עמית כי "ייתכן כי הפתרון לדילמות אלה, המתעוררות חדשות לבקרים, הוא בתיקון החוק באופן שייקבע כי עם החלטת בית המשפט על מינוי המומחה או עם שליחת כתב המינוי למומחה, נבחר מסלול סעיף 6א לחוק". מנגד, יש לציין כי לעמדת ריבלין בספרו, "גם שיגור חוות הדעת של המומחה שמונה, לידי הצדדים [...] כמוה כתחילת שמיעת הראיות" (שם, בעמ' 684). אם כן, דומה כי על מנת להתמודד עם הקשיים שפורטו לעיל, "מותח" המלומד ריבלין את גבולות המושג "תחילת שמיעת הראיות", כמשתרע גם על שליחת חוות דעת המומחה לידי הצדדים. כשלעצמי, ייתכן כי ראוי לפסוע צעד נוסף בכיוון זה, ולקבוע כי מועד שמיעת הראיות הוא מועד מינוי המומחה הראשון על ידי בית המשפט. קביעה מסוג זה תמנע, במקרים מסוימים, בזבוז משאבים מצד כל הנוגעים בדבר, ואף את קיומה של בדיקה רפואית מיותרת לנפגע. עם זאת, משקביעה כאמור אינה נדרשת בענייננו, לא אכריע בדבר, ואותיר את הסוגיה לעת מצוא. 20. מכל מקום, כמובהר לעיל, לפי המצב המשפטי הקיים, מועד תחילת שמיעת הראיות בהקשר הנדון הוא מועד הגשת חוות הדעת הרפואית הראשונה לתיק בית המשפט, וזהו הכלל שיש ליישם בענייננו. 21. בהחלטת בית משפט השלום נקבע כי קביעת המל"ל בדבר הנכות הנפשית מחייבת בתביעה דנן, ובית המשפט המחוזי אישר את החלטת בית משפט השלום. ברם, שמיעת הראיות החלה ביום 23.6.2019, עם הגשת חוות הדעת האורתופדית, וקביעת המל"ל בדבר נכות נפשית צמיתה ניתנה רק לאחר מכן, ביום 10.8.2020. בנסיבות אלה, לקביעת המל"ל בתחום הנפשי אין נפקות בהקשר הנדון, ועל בית המשפט לקבוע את הנכות הפסיכיאטרית של המבקש לנוכח חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ובהתעלם מקביעת המל"ל. 22. סוף דבר: הערעור מתקבל. המשיבים 3-1 יישאו בהוצאות המבקש בסך 4,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ד' מינץ: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר. ניתן היום, ‏י"ב בכסלו התשפ"ג (‏6.12.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22049070_R06.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1