איאד אלנברי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4906/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4906/09 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערער: איאד אלנברי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 27.4.09 בת"פ 8130/08 שניתן על ידי כבוד השופט אליהו ביתן תאריך הישיבה: ו' בטבת התש"ע (23.12.2009) בשם המערער: עו"ד יוסי זילברברג בשם המשיבה: עו"ד דגנית כהן-ויליאמס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק פלילי 8130/08. המערער הורשע יחד עם נאשם נוסף, שריף אלנברי (להלן: שריף), בעבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של חבלה במזיד לרכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; ועבירה של היזק בזדון לנכס, לפי סעיף 452 לחוק העונשין. כתב אישום ועובדות המקרה 2. על פי עובדות כתב האישום, בחודש נובמבר 2007 זכתה חברת ע.ס.מ. צמ"ה בע"מ (להלן: החברה) במכרז לביצוע עבודות עפר ופיתוח בשטח הממוקם בסמוך לאזור התעשייה של היישוב עומר. בעקבות טענותיהם של בני משפחת המערער לבעלות על השטח ואיומים שהופנו בעקבות זאת כלפי אנשי החברה בדצמבר 2007, סיכמו הצדדים כי החברה תשכור את שירותי השמירה של משפחת אלנברי. עוד נטען בכתב האישום, כי בחודש פברואר 2008 אירעה תקרית בין מנהל הפרויקט למערער, בה איים האחרון על המנהל, "אם תרים עליי יד אתה תקבל כדור בראש". 3. המערער ושריף הועסקו על ידי החברה. ביום 2.6.2008 טלפן שריף לסמנכ"ל התפעול בחברה, עמרי פלד (להלן: עמרי) והודיע לו, כי הם מפסיקים את השמירה במקום וכי על החברה להוציא את כליה מהשטח. בעקבות זאת, הודיע עמרי בביקורו באתר, לשריף ולמוסא אלנברי (להלן: מוסא), כי בכוונתו לשכור שומרים חדשים. בעקבות זאת, טלפן המערער לעמרי ואיים לפגוע במי שיתקרב לאתר. זמן קצר לאחר מכן, הגיע גם המערער למקום. במקביל הצטרפו לעמרי, שעדיין שהה בשטח, שני שוטרים במסווה – רב סמל דניאל גפן ורב סמל ליאור פיבין – אשר הציגו עצמם כשומרים החדשים מטעם החברה. בשלב מסוים, התקרבו המערער, שריף, מוסא ואנשים נוספים ממשפחת אלנברי לשוטרים ולעמרי, כי אז הודיע מוסא שזה שטח השמירה שלהם ואם אחרים יעבדו שם, הלילה ייעלם או יישרף טרקטור. עם רדת הלילה, התרחק המערער יחד עם שריף ושניים נוספים לכיוון גנרטור שנמצא בשטח, אחד מהם ניתק את זרם החשמל ובחסות החשיכה הושלך לעבר השוטרים ועמרי מטח אבנים. האבנים הסבו נזק למכוניתו של עמרי וניתוק הגנרטור גרם לחברה נזק בסך 20,000 ש"ח. 4. מעשים אלה הביאו להאשמת המערער בעבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, איומים, סחיטה באיומים, גרימת חבלה במזיד וגרימת היזק בזדון. תשתית עובדתית ובית המשפט המחוזי 5. ביום 15.3.2009 נתן בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' ביתן) את הכרעת דינו בעניינם של המערער ושריף. בחינת התשתית העובדתית הביאה לזיכויו של המערער מעבירת האיומים שיוחסה לו בגין אירועי דצמבר 2007 ופברואר 2008, מחמת הספק. כמו כן, בית המשפט לא השתכנע מעבר לספק סביר, כי מטרת זריקת האבנים הייתה לפגוע בשוטרים ובעמרי, ולפיכך זוכה המערער גם מעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה. עם זאת, נמצא בסיס להרשעתו בגין יתר העבירות נשוא כתב האישום. 6. הרשעת המערער בעבירה של סחיטה באיומים התבססה הן על השיחה שנערכה בינו לעמרי ביום 2.6.2008 והן על האירועים שהתרחשו באתר בסמוך לאחר מכן. לפי עדותו של עמרי, המערער התקשר אליו בשעה 20:00 ביום 2.6.2008 והודיע, שיירה במי שיתקרב לשטח (להלן: שיחת האיום). עמרי טען שידע, כי שוחח דווקא עם המערער ולא עם אדם אחר, מאחר שזיהה את קולו ומשום ששיחת האיום בוצעה מטלפון שמספרו היה שמור בזיכרון הטלפון הנייד של עומרי על שמו. במהלך העדות, הציג עמרי לבית המשפט את מכשיר הטלפון שלו והראה, כי אותו המספר ממנו בוצעה השיחה, עדיין מופיע תחת אותו השם. 7. כמו כן, הקליט עמרי את שיחת האיום במכשיר הקלטה משטרתי ובית המשפט מצא, כי תוכנהּ תואם את עדותו במלואה. מתמליל השיחה נראה שהדובר השני איננו מתקן את עמרי לאחר שזה פונה אליו בשמו של המערער – איאד – ואף מאשר שהוא אחד השומרים בשטח. 8. עוד עלה מעדותו של עמרי, כי הסחיטה נמשכה גם לאחר מכן. זמן קצר אחרי שיחת האיום, הגיע המערער לאתר. הוא הצטרף לחבריו ואלה ניגשו לשוטרים ולעמרי והזהירו לבל יוחלפו השומרים. לאחר מכן, החבורה התרחקה מהם ובשלב מסוים התפצלה, כאשר המערער, שריף ואחרים, התקרבו לגנרטור. או אז הגנרטור נותק לפתע ולאחר שהאורות כבו, ניחתו ליד עמרי והשוטרים האבנים, אשר הסבו נזק למכונית. 9. עדותם של שני השוטרים חיזקה גרסה זו ככל שהיא נגעה להשתלשלות האירועים באתר, ואולם בית המשפט ציין, כי השוטרים לא הכירו את המערער עובר לאירוע ולכן אין הוא מתחשב בעדותם לעניין זיהויו. 10. המערער מצידו הכחיש את מעורבותו בעבירות. הוא טען שלא התקשר לעמרי ביום 2.6.2008 ושאיננו הבעלים של הטלפון ממנו בוצעה שיחת האיום. כמו כן, הוא אמנם אישר, כי מספר הטלפון שלו היה שמור אצל עמרי, אך טען שמדובר במספר אחר. לעניין האירועים באתר, העלה המערער בעדותו טענת אליבי וסיפר, כי כלל לא נכח במקום באותו היום, אלא שהה בבית מלון באשקלון, ב"ירח דבש". 11. לאחר בחינת חומר הראיות, קיבל בית המשפט המחוזי את עדותו של עמרי לגבי כל אירועי יום ה-2.6.2008, ודחה את גרסת המערער. הוא ציין שהוא מאמין, כי עמרי זיהה את קולו של המערער בשיחת האיום, וקבע בהתחשב גם בתוכן ההקלטה, כי השיחה בוצעה במטרה להניא את החברה מלשכור שומרים חדשים. כמו כן, נקבע כממצא עובדתי, כי המערער נכח בשטח בזמן חילופי הדברים עם עמרי והשוטרים, כמו גם בעת השלכת האבנים. עוד העיר בית המשפט, כי הגעתו לשטח, הייתה המשך טבעי לשיחת האיום. טענת האליבי של המערער נשללה בהיעדר כל ראיה תומכת, ומאחר שהיא לא הועלתה בחקירתו במשטרה או בתשובתו לכתב האישום. 12. על אף שלא ניתן היה לקבוע מי מהנוכחים באתר חיבל בגנרטור ומי מהם השליך את האבנים, די היה בחומר הראיות – אשר הצביע על כך שהחבורה פעלה בתיאום ובעצה אחת – כדי להטיל על המערער את האחריות למעשים, כמבצע בצוותא. אם כן, שיחת האיום, יחד עם האיומים המילוליים בשטח ולאחר מכן גם השלכת האבנים, הביאו להרשעת המערער בעבירה של סחיטה באיומים; השלכת האבנים והסבת נזק למכוניתו של עמרי מילאו את יסודותיה של עבירת גרימת חבלה במזיד לרכב; ואילו ניתוק הגנרטור, עלה כדי גרימת היזק בזדון. 13. ביום 27.4.2009 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער והטיל עליו עונש של 24 חודשי מאסר בפועל במצטבר לכל עונש אחר אותו הוא נושא; 12 חודשי מאסר על תנאי; קנס בסך 7,500 ש"ח; וכן פיצוי לחברה בסך 15,000 ש"ח. בית המשפט הבהיר, כי עצם שכירת שירותיהם של המערער ושריף לא נבעו מסחיטה ואולם, האיומים המילוליים והפיזיים הינם בגדר סחיטת דמי כופר באצטלה של העסקת עובדים. אשר על כן, הודגש כי האיומים לירות בעמרי והסכנה שנשקפה לו ולשוטרים מן האבנים הגדולות שניתכו לעברם, ראויים להטלת עונש מאסר ממושך. גם עברו הפלילי העשיר של המערער עמד לו לרועץ, ואולם בית המשפט לא התעלם מגילו הצעיר והעיר, כי בשל כך איננו ממצה עימו את הדין. 14. יצוין, כי שריף הורשע באותן עבירות אך על בסיס תשתית עובדתית שונה שלא כללה את שיחת האיום. על סמך זאת ובשל עברו הנקי, הוטל עליו עונש קל יותר, של 12 חודשי מאסר בפועל בלבד וקנס של 5,000 ש"ח, כאשר רכיבי העונש האחרים היו זהים לאלה של המערער. מכאן הערעור שלפנינו. טענות הצדדים 15. עיקר טענותיו של בא כוח המערער מופנות כלפי מחדלי החקירה שנפלו לדידו בתיק. הוא מלין על כך שהמשטרה לא הגישה לבית המשפט מחקר תקשורת של הטלפון ממנו בוצעה שיחת האיום ולא נעשתה השוואה בין קולו של הדובר בהקלטה לקולו של המערער. באשר לאירוע באתר, מתייחס בא כוח המערער לכך, שלא נלקחו טביעות אצבע מן הגנרטור ומדגיש, כי שני השוטרים שנכחו במקום בעת האירוע, לא עברו הליך זיהוי מסודר של המערער, למעט זיהוי על פי תמונה שהוצגה לאחד מהם. מחדלים אלה אינם מאפשרים לשיטתו להוכיח ביצוע העבירות מעבר לכל ספק סביר ואין לדבריו בעדותו של עמרי לבדה כדי לשלול את גרסת המערער. 16. מעבר לכך, משיג בא כוח המערער על ממצאי העובדה והמהימנות של בית המשפט המחוזי. הוא מציין, כי רס"ר אייל סבן, אשר על פי עדותו של עמרי מסר לו את מכשיר ההקלטה בו תועדה שיחת האיום, העיד כי איננו זוכר האם נתן לו את המכשיר. הבדל זה מעלה לדעתו ספקות באשר לאמינות ההקלטה. בנוסף, תוכן השיחה לא יכול ללמד לטענתו על זהותו של הדובר. עמרי אמנם עונה בשיחת האיום ופונה לדובר בשם "איאד", אך הדובר השני איננו מזדהה בשם. בא כוח המערער מפנה גם להודעתו של סלם אלנברי (להלן: סלמה) – אבי המערער – שאיננו מציין את המערער בין הנוכחים באתר בפרק הזמן הרלוונטי. לבסוף, מציין הוא כי כעובד החברה, לעמרי היה אינטרס להפליל את המערער בעבירות נשוא כתב האישום. 17. לחלופין, מופנה הערעור כנגד חומרת העונש. כאן טוען בא כוח המערער לאי אחידות בענישה, בהשוואה לעונש שהוטל על שריף ומבקש למצער להורות, כי העונש יבוצע בחופף לתקופת המאסר אותה מרצה המערער כיום, בגין עבירות קודמות. 18. בדיון שנערך לפנינו, הדגישה באת כוח המשיבה, כי הראיות הקיימות מספיקות להרשעה. היא ציינה, כי המערער הודה שידע את מספר הטלפון של עמרי ושעמרי ידע את המספר שלו. היא ציינה, כי בחקירתו אישר המערער שהוא השומר הקבוע באתר ושאין שם שומר אחר בשם איאד. כמו כן, מעדותו של עמרי עלה כי סלם עזב את האתר לפני בוא המערער ולכן לא מנה אותו בין הנוכחים. באשר לסוגיית האחידות בענישה הובהר, כי עונשו של המערער היה חמור מזה של שריף, בשל עברו הפלילי. דיון הכרעת דין ממצאי עובדה ומהימנות 19. לאחר בחינת גרסאות העדים ועיון במכלול חומר הראיות סבורני, כי אין בסיס להתערבות בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית או בתוצאה אליה הגיע. ככל שנוגעות השגות בא כוח המערער לעדויות והראיות המרשיעות, ידועה ההלכה, כי על דרך הכלל אין ערכאת ערעור מתערבת בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 769, 780 (1999); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). הדברים נכונים אף ביתר שאת באשר לממצאי המהימנות, מאחר שאין עיון בפרוטוקול העדויות משתווה לרשמי השופטים בערכאה הדיונית, אשר שומעים את העדים, ויכולים ללמוד מדבריהם ומהתנהגותם בעת מתן העדות, ולבחון באופן בלתי אמצעי מיתר אותות האמת שנתגלו ביחס לעדים אלו בהמשך המשפט (ראו למשל, ע"פ 5905/04 סולומון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.10.2007); ע"פ 10545/04 מדינת ישראל נ' אלדנקו (לא פורסם, 6.2.2006)). 20. נסיבות המקרה שלפנינו אינן מצדיקות חריגה מכלל זה. קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי המערער הוא שביצע את שיחת האיום, מבוססת היטב בעובדות. במהלך שיחת האיום, פונה עמרי לדובר השני שלוש פעמים בשם "איאד" והלה איננו מתקן אותו, ממשיך בשיחה לפי תומו ואף מזדהה כשומר הקבוע באתר. הדברים עולים בבירור מעדותו של עמרי וכן מן התמליל וההקלטה: "עמרי: כן איאד הדובר השני: עמרי מה עניינים? עמרי: מה שלומך איאד? איאד: בסדר תגיד מה הסיפור שמה?... אני השומר לא?... היית צריך להתקשר אלי נכון, אני העובד אני השומר נכון אני השומר הקבוע והשמירה הכל על הגב שלי נכון? עמרי: תשמע אני לא יודע איאד, אני יודע שהתקשרו אלי ואמרו לי אנחנו יותר לא... השומרים לא עובדים יותר. איאד: אני מוסר לך את זה: מי שמתקרב לשטח אני נותן לו שתי כדורים אני אומר לך את זה. ביי." די כבר בראיה זו לכשעצמה כדי לקבוע חד משמעית, כי הדובר אינו אחר אלא המערער, איאד אלנברי. ואולם עמרי אף הוסיף והעיד, כי המספר ממנו בוצעה שיחת האיום, היה שמור כבר קודם בטלפון הנייד שלו תחת שמו של המערער. טענה זו עולה בקנה אחד עם דברי המערער עצמו, לפיהם עמרי ידע את מספר הטלפון שלו ואף דיבר איתו קודם לכן בענייני עבודה. לבסוף, העיד עמרי כי הוא זיהה את קולו של המערער במהלך שיחת האיום. ראיות אלה מוכיחות מעבר לספק סביר את מעורבות המערער בשיחת האיום. מיותר לציין, כי הסתפקותו של רס"ר אייל סבן – אשר נטל חלק בחקירת התיק – בשאלה, מי נתן לעמרי את מכשיר ההקלטה המשטרתי, איננה משפיעה כהוא זה על אמינות תוכן ההקלטה. 21. מסקנה זהה מתבקשת גם לגבי השתתפותו של המערער באירוע האיומים והאלימות באתר. פרטי האירוע כפי שנמסרו על ידי עמרי בבית המשפט – האזהרות שהושמעו כלפיו לבל יעסיק שומרים חדשים, ניתוק כבל החשמל של הגנרטור והשלכת אבנים גדולות אשר פגעו במכוניתו – אושרו במדויק גם בעדות שני השוטרים שעמדו לצידו. באשר למעורבותו של המערער באירוע, הרי שטענת האליבי התמוהה שלו נדחתה מכל וכל כבר בערכאה הדיונית ולא הועלתה שוב בהליך שלפנינו. משכך, אין כל מניעה להסתמך על עדותו של עמרי כדי לקבוע את נוכחותו של המערער במקום, זאת אף מבלי להתחשב בזיהויו על ידי השוטרים. גם הודעתו של סלם אלנברי במשטרה – בדבר האירועים באתר ביום 2.6.2008 – ממנה מבקש להיבנות בא כוח המערער, אינה מעלה או מורידה לענייננו. הלה אמנם לא מזכיר את המערער בין הנוכחים ואולם הוא מספר, כי עזב בשלב מסוים את השטח. עמרי מוסר בעדותו, כי המערער הגיע למקום רק לאחר עזיבתו ועל כן אין סתירה בין הדברים. 22. לסיכומה של סוגיה זו, אין בטענות בא כוח המערער כל נימוק המצדיק התערבות בממצאי הערכאה הראשונה. בא כוח המערער איננו משיג כנגד יסודותיהן של העבירות בגינן הורשע ובכלל זה איננו מערער על קביעת אחריותו של המערער כמבצע בצוותא של העבירות באתר. אשר על כן, בדין קבע בית המשפט המחוזי, כי המשיבה הוכיחה את אשמת המערער בעבירות של סחיטה באיומים, גרימת חבלה במזיד לרכב וגרימת היזק בזדון, מעבר לספק סביר. מחדלי חקירה 23. גם בטענות לגבי מחדלי החקירה, אין כל ממש. אכן, מיצוי כלל כיווני החקירה האפשריים, והצגת תמונה עובדתית מלאה ככל שניתן, מהווים נדבך מרכזי ביכולתו של נאשם להתמודד עם הראיות המרשיעות במשפטו (ראו למשל ע"פ 5781/01 אעמר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 681, 688 (2004); ע"פ 557/06 עלאק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.4.2007), בפיסקה 29). לעיתים, עלול קיומם של מחדלי חקירה אף להביא לזיכויו של נאשם (ע"פ 6040/05 אלנבארי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.8.2006), בפיסקה 10). "מטרת החקירה המשטרתית אינה מציאת ראיות להרשעתו של חשוד, אלא מציאת ראיות לחשיפת האמת, בין אם אמת זו עשויה להוביל לזיכויו של חשוד, ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו" (ע"פ 721/80 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(2) 466, 472 (1981). 24. ואולם אין צריך לומר, כי אין בעצם ההצבעה על אפיק חקירה פוטנציאלי שבו לא נקטה המשטרה, כדי להתעלם מחומרי החקירה שהונחו בפני בית המשפט, ולפטור את הנאשם מאחריות על סמך זאת בלבד (ע"פ 4223/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.11.2007), בפיסקה 20; ע"פ 7282/08 אבו עמרה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.1.2010)). ככלל, אין זה מחובתה של התביעה להתחקות אחר הראיה הטובה ביותר שניתן להשיג, כי אם להציג ראיות המספיקות להרשעה מעבר לספק סביר (ע"פ 4384/93 מליקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.5.1994), בפיסקה 6ג; ע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.5.2006) בפיסקה ז(2)). משכך, רק מחדלים חמורים, המעוררים חשש שמא תימצא בגינם הגנתו של נאשם חסרה ומקופחת בשל הקשיים להוכיח את גרסתו, ייזקפו לחובת התביעה ויוכלו לסייע לנאשם בהוכחת קיומו של ספק סביר (ע"פ 5152/04 אגרונוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.6.2005); ע"פ 10735/04 גולדמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.2.2006), בפיסקה 17)). כמו כן, ייבחן משקלו של מחדל כאמור, על רקע מכלול חומר הראיות שהונח בפני בית המשפט (ע"פ 10357/06 אבו דיב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.8.2007), בפיסקה 35). 25. בענייננו, מצביע בא כוח המערער על שלוש פעולות חקירה, אשר היו חיוניות לטעמו, כדי לשפוך אור על הפרשה: עריכת מחקר תקשורת למכשיר ממנו בוצעה שיחת האיום; השוואה בין קול הדובר בקלטת לקולו של המערער; ונטילת טביעות אצבע מהגנרטור. בנסיבות המקרה, נקיטה בצעדים אלה לא הייתה משנה את הכרעת הדין. 26. משקלן של תוצאות מחקר התקשורת וניתוח קול הדובר בשיחת האיום, הינו אפסי לנוכח הקלטת השיחה. גם לו הנחתי, כי המערער איננו הבעלים הרשום של המכשיר, לא היה בכך כדי לקעקע ולו במעט את גרסתו של עמרי. כאמור, תוכן השיחה איננו מותיר ספק, כי האיש שמאיים "לתת" לעמרי שני כדורים הינו איאד אלנברי. איכון המכשיר בזמן השיחה, פירוט השיחות בו, ובמקרה הזה אף השוואת קולו של המערער לקול הדובר בשיחת האיום, אינם יכולים להסביר בשום אופן, מדוע הדובר איננו מתקן את עמרי כאשר הוא קורא לו בשמו של המערער לא פחות משלוש פעמים. מכל מקום, בהתווסף עדותו האמינה של עמרי בדבר זיהוי הקול, אין בסיס לטענה, כי פעולות החקירה האמורות היו סותרות את ממצאי בית המשפט המחוזי. 27. מאחר שעמרי הכיר היטב את המערער וזיהה אותו בין הנוכחים בשטח, עריכת מסדר זיהוי לשני השוטרים לא הייתה פוגעת בעדות זו. השוטרים לא פגשו את המערער עובר לאירוע והערכאה הדיונית כלל לא הסתמכה על עדותם לעניין זה. לבסוף, נטילת טביעות אצבע מהגנרטור חסרת כל נפקות להרשעתו של המערער, הואיל והרשעתו בגרימת היזק בזדון לגנרטור קמה כמבצע בצוותא של העבירה. 28. מן האמור עולה, כי המחדלים להם טוען בא כוח המערער לא פגעו בהגנת מרשו ורחוקים מלעורר ספק סביר באחריותו של המערער בגין העבירות בהן הורשע. אין כל יסוד להתערבות בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי. ערעור על גזר הדין 29. דינו של הערעור על גזר הדין להידחות גם הוא. סחיטת דמי חסות מהחברה תמורת "שירותי שמירה", והטלת אימה על עובדיה באמצעים אלימים ותוך גרימת נזק לרכוש, חייבות לבוא על גמולן בתגובה נחושה ומחמירה. בית משפט זה כבר כינה את הדפוס העברייני של סחיטת דמי החסות הפושה בדרום הארץ, "מכת אזור", והדגיש כי יש להטיל עונשי מאסר ממושכים בגין עבירות אלה, כדי להרתיע מלבצען ולעודד את הנפגעים מהן לפנות לעזרתן של רשויות החוק (ע"פ 1725/07 מדינת ישראל נ' אבו סעיד (לא פורסם, 14.5.2007), בפיסקה ה; ע"פ 9489/06 אבו עסא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.10.2007), בפיסקה 9; ע"פ 6960/09 שגיב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.11.2009), בפיסקה 13). 30. יתר על כן, חרף גילו הצעיר, מצטייר המערער כעבריין מועד. לחובתו שלוש הרשעות בגין עבירות שבוצעו בשמונה הזדמנויות שונות מאז שנת 2003. בחמש השנים האחרונות בלבד, הספיק הלה לבצע עבירה של תקיפה בתנאים מחמירים, עבירה של החזקת סכין, שתי עבירות של חבלה במזיד לרכב, חמש עבירות של הפרת הוראה חוקית, שתי עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה של ניסיון לגניבת רכב וכן עבירה של פריצה לרכב. 31. כלל הוא, שערכאת הערעור לא מתערבת בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד (ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 7486/07 בר ששת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.3.2009)). בנסיבות האמורות, לא זו בלבד שתיק זה איננו נמנה על אותם מקרים, אלא שגזר הדין מקל עם המערער וודאי שאין להתערב בו לקולא. דינן של הטענות לאי אחידות בענישה של המערער לעומת שריף להידחות, הואיל והאחרון לא היה מעורב בשיחת האיום ואף נעדר עבר פלילי. 32. אשר על כן, אם תישמע דעתי יידחה הערעור על שני חלקיו, הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין חומרת העונש. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, ט' בשבט התש"ע (24.1.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09049060_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il