פסק-דין בתיק בג"ץ 4904/04
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
4904/04
בג"ץ 5054/04
בג"ץ 5103/04
בג"ץ 5179/04
בג"ץ 5210/04
בג"ץ 5253/04
בג"ץ 5260/04
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופטת א' חיות
העותר בבג"ץ 4904/04:
העותרים בבג"ץ 5054/04:
העותר בבג"ץ 5103/04:
העותר בבג"ץ 5179/04:
ותד מוחמד
מנסור יוסף עזמי ואח'
אחמד מחאג'נה שווכאת
אהוד ליטן
העותרים בבג"ץ 5210/04:
שרון ביאלקוביץ ואח'
העותרים בבג"ץ 5253/04:
רעות בן זאב ואח'
העותר בבג"ץ 5260/04:
יעקב לוזון
נ ג ד
המשיבות:
1. לשכת עורכי הדין בישראל
2. ועדת הבחינות של לשכת עורכי הדין בישראל ירושלים
תאריך הישיבה:
י"ח בסיון התשס"ד
(06.06.2004)
בשם העותר בבג"ץ 4904/04:
בעצמו ועו"ד סיף-אלדין ותד
בשם העותר בבג"ץ 5054/04:
עו"ד נאשף קייס
בשם העותר בבג"ץ 5103/04:
עו"ד חסן מ. זטאם
בשם העותר בבג"ץ 5179/04:
עו"ד מיכאל ספרד
בשם העותר בבג"ץ 5260/04:
בעצמו
בשם המשיבות:
עו"ד עליאש משה
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
1. לפנינו שבע עתירות, מאת עשרות אחדות של עותרים,
שיסודן אחד – השגות נבחנים בבחינות בכתב של לשכת עורכי הדין במועד אפריל 2004 שלא
עברו את הבחינה, והסבורים כי יש לפסול שאלות מסוימות מתוך כלל מאת השאלות בבחינה.
2. הטענות שבעתירות בכללן סובבות על שני צירים: הציר
האחד – טענה כי אין שאלות מסוימות תואמות את דרישת הדין באשר לנושאי הבחינה, כפי
שהוגדרו בתקנה 18 לתקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל)
התשכ"ג-1963, במתכונתה דהאידנא (תוקנה לאחרונה בתשס"ג). הציר האחר
עניינו טענה כי בחלק מן השאלות לא היו התשובות שאותן ראו המשיבות כנכונות התשובות
הנכונות היחידות, או שלא היו נכונות כלל.
3. למען הסדר הטוב יימנו להלן העתירות:
א. בבג"ץ 4904/04 טען
העותר לפסילתן של שתי שאלות בטענה שאינן כלולות בחומר שנקבע לבחינות אלה, ולאישור
שבע חלופות לתשובות שהוגדרו כנכונות על-ידי המשיבות.
ב. בבג"ץ 5054/04 טענו
העותרים (שניים במספר) באשר לשלוש שאלות שלשיטתם היה מקום לפסלן, או להכיר בחלופה
נוספת לגביהן.
ג. בבג"ץ 5103/04 טען
העותר לפסילת שאלה שאינה נופלת לדעתו בגדרי חומר הבחינה, ולאישור חלופה לשאלה אחרת.
ד. בבג"ץ 5179/04 טען
העותר לפסילת שאלה, ולאישור חלופות לשתי שאלות.
ה. בבג"ץ 5253/04 טענו
העותרים (שמונה עשר במספר) לפסילת שתי
שאלות בגדרי הסמכות, ולאישור חלופה
נוספת בשמונה שאלות.
ו. בבג"ץ 5210/04 טענו
העותרים (חמישה במספר) נגד חמש שאלות.
ז. בבג"ץ 5260/04 טען
העותר לפסילת שאלה אחת.
יצויין, כי יש חפיפה בין המבוקש בחלק ניכר מן
העתירות.
4. העותרים
טענו לפנינו – ברובם בפי עצמם ובחלקם בפי באי כוחם – בכשרון, ולא הניחו אבן שלא
הפכוה.
5. למען
הסדר הטוב יוער כי אחת העתירות (5253/04) כללה גם את שר המשפטים כמשיב, אך בהמלצת
בית המשפט נמשך חלק זה של העתירה.
6. (1) עיקר תשובתו של בא כוח המשיבות נסב על המשאלה,
כי בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתה המקצועי של ועדת הבחינות, וזאת בהמשך לפסיקה
קודמת, בראש וראשונה בג"ץ 7505/98 קורינאלדי נ.
לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד נ"ג(1) 153 שעוד נשוב להידרש אליו להלן.
(2) לשאלת בית המשפט תיאר בא כוח המשיבות את
ההליכים שמקיימת ועדת הבחינות. הועדה מורכבת מתשעה חברים, שלושה שופטים, שלושה
עורכי דין מן המגזר הפרטי ושלושה נציגי השירות המשפטי הציבורי. הועדה מכינה את
השאלות על פי הצעות המגיעות אליה מגורמים מקצועיים רלבנטיים שונים. היא מתכנסת
במליאתה הן בטרם אישור 100 השאלות, והן לאחר הבחינה ובטרם נמסרו התוצאות כדי לבדוק
את עצמה, שמא – על פי מספרים גדולים של תשובות בכיוון כזה או אחר - לא גרמה שאלה
פלונית, הגם שאושרה בשעתו, לאי הבנה. במקרים מסוימים נמחקות שאלות או נוספות
אפשרויות, כדי להקל. כן מתכנסת הועדה לאחר שמוגשות השגות עם פרסום תוצאות הבחינה,
וכך עשתה אף במקרים שלפנינו, וקיבלה חלק מן ההשגות בעוד שדחתה אחרות.
7. אכן, נקל להבין ללבו של מי שעמל בלימודיו
ובהתמחותו ונקודה או נקודות בודדות מפרידות בינו לבין השלב הבא, המבחן בעל פה,
שלאחריו עשוי הוא להצטרף למקצוע עריכת הדין שאיוותה נפשו. אולם מטבע הדברים משנקבע
רף – במקרה דנן 65 נקודות – יש העוברים אותו ויש שאינם מצליחים בכך, למרבה הצער.
השאלה שלפנינו היא תחומי התערבותו של בית משפט זה; כשהמדובר בועדה מקצועית מן הסוג
האמור, התחומים הללו מצומצמים, מטבע הדברים.
8. הכלל היסודי כבר סוכם לפני שנים אחדות בבג"ץ
7505/98 קורינאלדי נ. לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד נ"ג (1)
153. בו נקבע (מפי השופט זמיר, ע' 166) כי
"...בית
משפט זה אינו יושב כועדת ערעורים על הגוף שהוסמך על פי חוק לדון בבחינות מקצועיות,
ואינו מוכן להחליט, במקומו של הגוף המוסמך, מה התשובות הנכונות ואם הנבחן הצליח
בבחינה. כך בתחום הרפואה ובתחום מקצועות אחרים בהם אין בידי בית המשפט ידע מקצועי.
הכלל הוא שבית המשפט אינו נוטה להתערב בשיקול הדעת של מי שהוסמך לבחון את הכשירות
המקצועית, אלא אם הוכח לו כי שיקול הדעת לוקה בפגם של שיקולים זרים או בפגם אחר מן
הפגמים שיש בהם כדי לפסול שיקול דעת מינהלי... זה הכלל גם בתחום המשפטים, ואין בכך
כדי לשנות שבתחום זה מצוי בידיעת בית המשפט ידע מקצועי. כך במיוחד כאשר הסמכות
לבחור את השאלות בבחינה, לקבוע מה התשובות הנכונות לשאלות אלה, ולהחליט מי עמד
בבחינה, הופקדה על-ידי החוק בידי גוף בעל כשירות מקצועית גבוהה כמו הועדה
הבוחנת". (ר'
גם בג"ץ 110/87 בלוי נ. שר המשפטים, פ"ד מא(2) 373, ובג"ץ 2346/96
בוכובזה נ. לשכת עורכי הדין (תק-על 96 (2) 337) (דינים, עליון מ"ג, 231)
9. בשנים האחרונות נדרש בית משפט זה פעמים אחדות
לעתירות דומות, שנתרבו אולי יתר על המידה. בפסק הדין בבג"ץ
10455/02 אמיר נ. לשכת עורכי הדין ואח', פ"ד נז(2) 729 נדרש בית המשפט לשאלה שלגביה נטען כי אינה נופלת בגדר נושאי הבחינה כפי
שהוגדרו בתקנה 18 הנזכרת. בית המשפט, ברוב דעות (השופטים מצא ודורנר) סבר כי אכן
היתה חריגה מסמכות ושאלה זו נפסלה. השופט אנגלרד סבר בדעת מיעוט כי אין השאלה
חורגת מגדרי הסמכות. השופט מצא ציין, עם זאת, כי הדיון מצטמצם לשאלת הסמכות, וגם
לדעת הרוב, "אין כל מקום להתערב בהחלטות הועדה הבוחנת במישור שיקול
הדעת".
10. זה לא כבר דחה בית המשפט (בג"ץ
10937/03, אבי לוין נגד לשכת עורכי הדין ואח' תק-על 2004(1), 1975) עתירה שביקשה להסתמך על הלכת אמיר ולטעון לפסלות שאלות
בגדרי הסמכות שבתקנה 18, וכן להידרש לנכונות תשובות מסוימות. בית המשפט לא קיבל את
הטענה בדבר גדרי הסמכות; בעניין נכונות התשובות, משנשקלו אלה מחדש לבקשת בית המשפט
על-ידי ועדת הבחינות, קבע בית המשפט (מפי השופטת נאור):
"לא ניטול על עצמנו לא בענייני
משפט ולא בתחומים אחרים את התפקיד להכריע מהי שאלה ש"מתמחה סביר" אינו
יכול להשיב עליה. גם הכרעה מעין זו תהפוך את בית המשפט לועדת ערעורים".
11. אף אנו נלך בדרך זו. נידרש להלן לטענות בדבר גדרי
הסמכות, וכן לטענה אחת בדבר אי עמידתן, כביכול, של המשיבות בנוהל שקבעו לעצמן, אך
לא נשים עצמנו כגוף ערעורי בטענות בדבר נכונות התשובות, מן הטעמים שפורטו. יוזכר,
כי בשאלון הבחינה מתבקשים הנבחנים לסמן את "התשובה הנכונה ביותר"
(הדגשה במקור - א"ר). מובן כי אין להוציא מכלל אפשרות מקרים חריגים ונדירים
שבהם תהא התערבות גם בענין נכונות השאלות, כדי למנוע עיוות דין ולשם עשיית צדק, אך
לא מצאנו בעתירות דנן נסיבות כאלה.
12. הטענות
שבעתירות בדבר גדרי הסמכות וסביביהן:
א. שאלה 77(64): נטען כי שאלה שעניינה הצעת מיזוג
לפי חוק החברות אינה נכללת בתקנה 18(7) הכוללת "רישום בתאגידים, מסמכי תאגידים,
הליכי פירוק, רישום שעבודים וביטולם", ולכן אינה חלק מחומר הבחינה. לאחר
עיוננו אין בידינו לפסול את תשובת המשיבות, שלפיה בהיות "הצעת מיזוג"
מסמך הנזכר בסעיף 316 לחוק החברות התשנ"ט-1999, חוק הנכלל כשלעצמו ברשימת
החיקוקים המנחה שפורסמה לקראת הבחינה, לגיטימית אף כלילתו בבחינה. סעיף 316 לחוק
החברות קובע: "אישרו כל אחד מן הדירקטוריונים של החברות המתמזגות את המיזוג,
יערכו במשותף הצעה לאישור המיזוג (להלן: הצעת מיזוג) ויחתמו עליה". המדובר איפוא
במסמך במסגרת תאגידית, שאין לומר כי אינו בא בגדר הדיבור "מסמכי תאגידים"
שבתקנה 18 (7).
ב. שאלה 89(12): נטען כי בשאלה זו נכלל נושא
שעניינו חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, וזה אינו כלול בתקנה 18. אכן אין חוק
הכשרות המשפטית כלול בתקנה 18, אך "סדרי רישום של מקרקעין ושל זכויות במקרקעין..."
(18 (6)) נכללים בה, ולפיכך נראה לנו כי השאלה היתה לגיטימית. יצויין כי חוק
הכשרות נכלל כנמסר ברשימת החיקוקים המנחה שפורסמה לקראת הבחינה.
13. באשר לשאלה
56(45): הועלתה טענה, שחזרה בפי חלק מהעותרים, כי השאלה אינה לגיטימית הואיל ואינה
מצויה בחומר הנדרש ללימוד לקראת הבחינה, וכן כי התשובה שבחרה הועדה לגביה מוטעית.
השאלה עסקה בסוגיה של מי שנטלה משכנתא ומשלא עמדה בתשלומיה מתבקש פינויה מדירת
מגוריה, וזאת לאחר שחתמה על ויתור על טענות בנושא זה, והוסבר לה בעל פה כי הויתור
כולל דיור חלוף. נטען כי דין השאלה להיפסל כיוון שהיא מבוססת על עובדות מתוך פסק דין
חדש (ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ. רייז), שניתן ביום כ"ח באדר תשס"ד (21.3.2004), בעוד הנחיות הלשכה מגבילות את הידיעה הנדרשת לבחינה לחודשיים
לפני מועדה, וזו נערכה בסוף אפריל. כן נטען כי דין השאלה להיפסל גם בהקשר המצב
המשפטי, תוך הסתמכות על החלטה קודמת של בית המשפט (רע"א 1132/94
פיי.אף.איי אסטבלישמנט נ. רוזנר, פ"ד מ'ט(5) 215).
באשר ללגיטימיות של כלילת השאלה, נחה דעתנו כי ההלכה שעליה
נתבססה התשובה שנבחרה כנכונה נפסקה לפני כן בע"א 1679/01
משכן בנק הפועלים למשכנתאות נ. שפייזמן, פ"ד נ"ז (2) 145, ואין מדובר בהלכה חדשה שנפסקה אך זה מקרוב בעניין מיסטר מאני;
לכן לא היה דופי מבחינת הנוהל בהצגת שאלה בנושא. מעבר לצורך יצוין, כי בשלב ראשון
עבר הדיון בבית המשפט בבג"צ 4904/04 לפסי השאלה מהי ההלכה המחייבת כשיצאו
מתחת ידי בית משפט זה פסיקות שונות במאטריה דומה, ואולם לאחר שעיינו בהתייחסויות
הצדדים, הונחה דעתנו כי שאלה זו אינה מתעוררת בפועל במקרה דנן.
14. מבקשים אנו להוסיף כלהלן: הגם שקיבלנו את עמדת
המשיבות באשר לדרך שבה הן עושות מלאכתן, אין הדבר פוטר אותן – בכל הכבוד – מעיון
מתמיד בתפיסה הכללית של השאלות ובשאלות הפרטניות. מבלי לקבוע מסמרות, האם
"השיטה האמריקנית" של בחירת אחת מארבע תשובות היא הטובה ביותר? תשובות
בתחום המשפט אינן ככלל לחיצה על קלידי מחשב; כיצד ניתן למנוע אי בהירות או עמימות
בניסוח השאלות ובבחירת התשובות? בית משפט זה ציין חלק מהתלבטויות אלה גם בעבר. ציינה
השופטת דורנר בבג"ץ אמיר הנזכר, כי "בחינת ההתמחות דורשת מן הנבחנים
להעמיס על זכרונם חומר רב היקף, שחלק ניכר מתוכו טכני... מתכונת זו מחייבת הגדרה
ברורה של נושאי הבחינה ומתן פירוש דווקני לנושאים שהגדרתם עמומה". חזקה על
המשיבות, ובמיוחד על הועדה הבוחנת, על הרכבה המקצועי הנכבד, שיידרשו לאלה ככל
הנחוץ.
15. בכפוף
להערה דלעיל, אין בידינו לקבל את העתירות והן נדחות. איננו עושים צו להוצאות.
ש
ו פ ט
השופט א"א לוי:
אני מסכים. ש
ו פ ט
השופטת א' חיות:
אני מסכימה. ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין.
ניתן היום, י"ט בסיון תשס"ד
(8.6.2004).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ש ו פ ט ת
________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04049040_T07.doc/של
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il