רונן ישראל נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון רע"פ 4900/00 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי המבקש: רונן ישראל נגד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 04.07.2000, בע"פ 70337/00, שניתן על ידי כבוד השופטים: ד' ברלינר, ז' המר, י' שטופמן תאריך הישיבה: ב' באלול התשס"א (21.08.01) בשם המבקש: עו"ד יוסף ויור בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל פסק-דין השופט א' א' לוי: המבקש הורשע בבית משפט השלום, על פי הודאתו, בעבירות של איומים ותקיפה כלפי אשתו. בית המשפט הורה על הגשתו של תסקיר, ומשזה הוגש נתבקשה דחייה לשם איסוף מידע נוסף. הכרעת הדין ניתנה בבית משפט השלום בחודש אפריל 99, אך הדיון נדחה מספר פעמים, בין היתר, משום אי-התייצבותו של המבקש, ורק ביום 5.3.00 טענו הצדדים לעונש, ובית המשפט גזר למבקש את אלה: א. 5 חודשי מאסר. ב. 7 חודשי מאסר על-תנאי. ג. הופעל מאסר-על-תנאי בן5- חודשים במצטבר, כך שבסך-הכל היה על המבקש לשאת בעונש מאסר של 10 חודשים. ד. קנס בסך 1,500 ש"ח. בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי טען המבקש, כי לא היה מיוצג בעת הדיון בבית המשפט השלום, ועל כן הודה בעבירות אותן לא ביצע. לטענתו, היה על בית המשפט להזהירו ולהסביר לו את זכותו למנות לעצמו סניגור. כמו כן נטען, כי אם היה לו סניגור, היה זה מתנגד להגשתם של תסקירים של שירות המבחן, ככל הנראה משום שאותם תסקירים לא כללו המלצה טיפולית, ולא החמיאו למבקש בכל הנוגע לדרך התנהגותו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בנמקו זאת בכך שהמערער לא הצביע ולו על נקודה אחת שגרמה לעיוות דין משום שלא היה מיוצג. בבקשה לרשות ערעור המונחת בפנינו, הדגיש בא-כוחו של המבקש את הנזק שנגרם, להשקפתו, מאי-ייצוגו של המבקש בערכאה הדיונית, אך גם אנו, כמו בית המשפט המחוזי, לא מצאנו בטענה זו ממש. עם זאת, ולנוכח השינוי שחל בהתנהגות המבקש, התובנה שהחלה מסתמנת אצלו בכל הנוגע לדרך האסורה בה נהג, והרגיעה המתמשכת שחלה ביחסים הבין-זוגיים (כפי שהתרשם שירות המבחן), תהינו בישיבה הקודמת באוזניו של בא-כוח המשיבה, אם יהא זה נכון להורות שהמבקש ישא בעונש המאסר כפי שהושת עליו ובמתקן כליאה, ובא-כוח המשיבה הודיענו שהוא משאיר את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט. שבנו ושקלנו סוגייה זו, והגענו למסקנה, כי אף שהעונש אשר הושת על המבקש אינו חמור כלל, ראוי ללכת לקראתו, ולו גם מרחק ניכר, לנוכח הנסיבות החדשות שנוצרו, ומתוך תקווה שידע להעריך צעד זה ולהיגמל לחלוטין מהאלימות בה נהג לעשות שימוש. החלטנו, איפוא, לדון בבקשת רשות הערעור כאילו הרשות ניתנה, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולשנות מעט מרכיביו של גזר-הדין, היינו, בעוד שעונש המאסר שנגזר בבית משפט השלום, וההוראה על הפעלתו של עונש המאסר המותנה - ישארו על כנם, ישא בהם המבקש בחופף, כך שהתוצאה הסופית תהיה שהמבקש ישא בפועל ב5- חודשי מאסר. נהיה מוכנים לבחון את האפשרות שהמבקש ישא בעונש זה בדרך של עבודת שירות, ולצורך כך יופנה המבקש לממונה על עבודות אלו, המתבקש להגיש לנו את המלצותיו תוך 30 יום. אם תשובתו של הממונה על עבודות השירות תהיה חיובית, יודיע בא-כוח מבקש את עמדת שולחו לגבי המקומות שיוצעו לשם נשיאה בעונש, והתיק יובא בפני הרכב זה, עם המלצות הממונה ותגובת בא-כוח המבקש, לצורך השלמת פסק-הדין. יתר חלקיו של גזר הדין נותרים על כנם. ניתן היום, ב' באלול תשס"א (21.8.01). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 00049000.O06 /אז נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444