איתן לישואר נ. גדעון היכל

פסק-דין בתיק ע"א 4899/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4899/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. איתן לישואר 2. אביחי לישואר נ ג ד המשיב: גדעון היכל, עו"ד ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט ח' ברנר) מיום 27.5.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 61032/05 בשם המערער 1: בעצמו בשם המשיב: עו"ד יריב היכל פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' ברנר) מיום 27.5.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 61032/05. 1. בין הצדדים מתנהל הליך בפני בית המשפט קמא, שעניינו תביעת שכר טרחה שהגיש המשיב כנגד המערער ואחיו. המערער מתגורר בארה"ב, ולמעט ישיבת קדם משפט בה נעזר בשירותיו של עורך-דין, הוא מנהל את הגנתו בעצמו. לאחר ישיבת הוכחות שהתקיימה בתיק, התיר בית המשפט למשיב לתקן את כתב התביעה בדרך של הוספת עילה של שכר ראוי לעילה החוזית המקורית. בעקבות תיקון כתב התביעה ביקשו הנתבעים לקיים ישיבת הוכחות נוספת במהלך חודש יולי 2007, בו תכנן המערער לבקר בישראל. בית המשפט קבע כי ישיבת ההוכחות הנוספת תתקיים בראשית חודש יוני 2007. בעקבות החלטה זו הגיש המערער את בקשת הפסלות. בבקשה טען המערער כי בית המשפט מגלה כלפיו עוינות ומשוא פנים, הבאים לידי ביטוי בהחלטות בית המשפט. לטענת המערער, אי היענות לבקשותיו לקיים דיונים בתאריכים בהם הוא נמצא בארץ הפכה שיגרה. חוסר התחשבות זה, כך נטען, משבש את מהלך חייו התקין של המערער, פוגע קשות בפרנסתו וגורם לו להוצאות רבות. זאת ועוד, המערער חשש שהעדר התייצבות מצידו במועד שנקבע, יביא לחיובו בהוצאות בשיעור גבוה, כשם שקרה בחודש ספטמבר 2006, במקרה דומה, ואולי אף למחיקת כתב הגנתו, צעד ששקל בית המשפט בחודש ספטמבר, אך נמנע ממנו בסופו של דבר. בנוסף נימק המערער את בקשתו בכך שלאורך כל ההליך הוזכרה על ידי בית המשפט עובדת היותו בלתי מיוצג כסיבה לתקלות שאירעו בתיק, ובעובדה שההוצאות שנפסקו לטובתו עקב התרת תיקון התביעה אינן סבירות ועלובות לנוכח ההוצאות הכבדות שהיו לו בתיק, והשיבוש במהלך חייו. 2. בית המשפט, בהחלטה מיום 27.5.2007, דחה את בקשת הפסלות, כשהוא מבהיר כי אין לו כל דעה מוקדמת או משוא פנים כנגד המערער. צוין כי העובדה שהמערער מנהל את הגנתו לבד ומסרב לשכור שירותיו של עורך-דין ישראלי מכבידה מאוד על ניהול התיק. נקבע כי בית המשפט אינו אמור להתאים את יומנו למועדים בהם מתכוון המערער להגיע לישראל, ואם המערער מתקשה להתאים עצמו ליומנו של בית המשפט, יתכבד וישכור את שרותיו של עורך-דין אשר יופיע במקומו לישיבות בהן לא נדרשת נוכחותו האישית. צוין כי הישיבה בחודש יוני נקבעה לבקשת הנתבעים, למרות שישיבת ההוכחות הסתיימה זה מכבר, ולכאורה, נוכח היריעה שנפרשה בפני בית המשפט עד אותו שלב, לא היה צורך בישיבה זו. עם זאת, נעתר בית המשפט לבקשה, על מנת שלא תקופח כל הגנה אפשרית של הנתבעים. מועד הישיבה נקבע בהחלטה מיום 15.4.2007, כך שהיה למערער די והותר זמן להיערך לקראת הגעה נוספת לישראל, אם הוא סבר שהגעתו אכן הכרחית וכי לא ניתן להסתפק בחומר הרב שכבר הגיש ממילא לתיק בית המשפט עוד לפני התיקון. בית המשפט הוסיף וציין, כי התנהלותו של המערער גרמה לתקלות רבות בניהולו של התיק. חרף זאת, גילה בית המשפט אורך רוח רב כלפי המערער, גם בנסיבות בהן ניתן היה למחוק את הגנתו הן מחמת העדר התייצבות והן בשל הפרת צו גילוי מסמכים וצו להגשת תצהיר עדות ראשית. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי, בו חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות. המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור, בהעדר עילת פסלות. 3. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. עיון בערעור מעלה כי בקשת הפסילה נובעת, רובה ככולה, מחוסר שביעות רצון מהחלטות בית המשפט. אפילו אתעלם מן השיהוי המונע העלאת מרבית הטענות כיום, הלכה היא כי השגות על החלטותיו של בית המשפט מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). זאת ועוד, האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית המשפט, ובמסגרת זו רשאי בית המשפט להעיר הערות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו (ע"א 1013/92 הרוש נ' הרוש, פ"ד מו(2) 133(1992)). הזכות לביקורת כלפי בעל דין גם היא חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. לא כל אימת ששופט מעיר לבעל דין על אופן ניהול התיק על ידו, צריך השופט לפסול את עצמו. הבחינה תהא, בכל מקרה לגופו, אם יש בדברי הביקורת משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 7329/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 9.11.2006)). 4. במקרה הנוכחי, רשאי היה בית המשפט לקבוע מועדי דיונים שלא על פי לוח הביקורים של המערער בארץ, ולהעיר למערער על התקלות הנגרמות בשל העובדה שהוא בוחר לנהל את ההליך לבדו, מבלי לשכור שירותיו של עורך-דין ישראלי. בכך לא הביע בית המשפט כל דעה לגבי התיק לגופו. משכך, לא ניתן לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית המשפט. בנסיבות העניין, לא מצאתי יסוד לטענת המערער, כי ההחלטות שקיבל בית המשפט, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן, ולעניין זה אין אני נדרשת, ואופן ניהול הדיון על ידו, מקימים עילת פסלות, ומעוררים את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערער. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש, כי החלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו, כמו גם הביקורת של בית המשפט על כך שהמערער אינו נעזר בעורך-דין ישראלי, מצביעים על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיב בסכום של 3,000 ₪. ניתן היום, כ"ג באלול התשס"ז (6.9.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07048990_N05.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il