סוג הליך
ערעור אזרחי (ע"א)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"א 4898/09
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 4898/09
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' דנציגר
המערערת:
[email protected] ltd
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד ישראל שפלר נאמן על נכסי החייבת מיכל אריאלי
2. מיכל אריאלי
3. כונס הנכסים הרשמי
ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.4.09 בפש"ר 1012/02, בש"א 11322/08 ובבש"א 21589/08 שניתן על-ידי סגנית-הנשיא ו' אלשייך
תאריך הישיבה:
ו' באב התשס"ט
(27.7.09)
בשם המערערת:
עו"ד רם דקל
בשם המשיבה 2:
עו"ד אילן מוריאנו
בשם המשיב 3:
עו"ד אופיר פורת
פסק-דין
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
1. לפנינו ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיא ו' אלשיך) במסגרת תיק פשיטת-רגל של המשיבה 2 (להלן: החייבת). ייאמר מייד כי במקרה שלפנינו חלק ניכר מן העובדות לוטה בערפל ויש קושי להבין את השתלשלותם המלאה של האירועים. עם זאת, מספר עובדות אינן נתונות במחלוקת של ממש ועליהן יש לבסס את ההכרעה בתיק.
עניינו של הערעור בסכום של 190,000 $ שהועבר ביום 30.10.2001 מחשבונה של החייבת בשווייץ לחשבונה של המערערת, חברה העוסקת במכירת יהלומים. סכום הכסף הועבר לחשבונה של המערערת מספר חודשים לפני מתן צו הכינוס נגד החייבת. המשיב 1, הנאמן על נכסי החייבת (להלן: הנאמן), הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לחילוט הסכום שהועבר לחשבונה של המערערת. במסגרת הדיון בבקשה זו הועלו בין השאר שתי טענות. טענה אחת ומרכזית היא שלמעשה אין קשר ישיר בין המערערת לבין החייבת, ושהמערערת קיבלה את הסכום במסגרת עסקה למכירת יהלומים בינה לבין לקוח קנדי (ששמו בסל). טענה נוספת שהועלתה היא שלאחר שהכסף הועבר מחשבונה של החייבת הושב לה סכום הכסף, בניכוי עמלה, על ידי אדם בשם רביבו, במזומן, במתחם הבורסה ליהלומים ברמת גן.
בית המשפט המחוזי קבע כי יש לחלט את הסכום שכן הוכח כי הכסף הועבר באופן ישיר מחשבונה של החייבת. נפסק כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח שסכום הכסף שהועבר לחשבונה לא שייך לחייבת (בית המשפט הטעים כי בסל לא התייצב לעדות ואף לא הגיש תצהיר). על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש הערעור שלפנינו.
לאחר שבחנו את טענות הצדדים באנו למסקנה כי דין הערעור להתקבל.
2. אף על פי שהדבר לא נאמר מפורשות בפסק-הדין, נראה כי הוראת החוק שמכוחה חולטה הערבות הבנקאית שהפקידה המערערת בסכום האמור היא הוראת סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, המבטלת כלפי הנאמן הענקת נכסים שביצע אדם בשנתיים שקדמו להיותו פושט רגל (בסייגים הקבועים בסעיף). על מטרתו של סעיף זה עמד בית המשפט העליון בע"א 3853/98 סדן נ' רוזנטל, פ"ד נז(4) 699 (2003):
המטרה העומדת ביסוד הליך ביטול ההענקות על פי סעיף 96 היא להביא לביטול הגריעה ממצבת נכסי פושט הרגל אשר ארעה עקב הענקת נכס בלא תמורה בעת שהחייב היה חדל פרעון ובטרם נעשה פושט רגל. תכלית הליך זה היא להחזיר את החסר לקופת פשיטת הרגל במסגרת ההגנה על ציבור הנושים... הטעם הערכי העומד ביסוד פעולת הביטול הוא כי כאשר אדם מודע למצבו הכלכלי רעוע, דרישת ההגינות היא כי יעמיד את מלוא מצבת נכסיו לפרעון חובותיו לנושיו, ולא יגרע מהם על דרך הענקות בלא תמורה לאחרים (שם, בעמ' 706, ראו גם שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 309 (מהדורה שניה, 2000) (להלן: לוין וגרוניס).
אכן, לב-ליבו של סעיף 96 הוא היכולת לבטל הענקה אשר הובילה להפחתת מסת הנכסים של החייב. כפי שנאמר בפרשה אחרת (ע"א 5709/99 לוין נ' שילר, פ"ד נה(4) 925, 938 (2001)) (להלן: עניין לוין):
מטרתו של סעיף 96 הינה לבטל, בתנאים מסוימים, הענקות נכסים שנעשו על ידי חייב ללא תמורה נאותה לפני תחילת פשיטת הרגל, אשר תוצאתן הינה הקטנת מאסת הנכסים שלו, תוך סיכון כי כאשר יכנס לפשיטת רגל תעמוד יתרה קטנה יותר לחלוקה בין נושיו. הרעיון ביסוד הוראה זו הוא, בתמצית, כי בגדר התקופה הקובעת הקודמת לתחילת פשיטת הרגל, הענקת נכס על ידי חייב ללא תמורה או בתמורה מופחתת פוגעת בכושר הפרעון שלו כלפי נושיו ומצדיקה את ביטולה כדי לקדם את אינטרס הציבור בהגנה על הנושים, בכפוף לנסיבות מיוחדות שעניינן יידון להלן...
בענייננו נטען על-ידי החייבת, וטענה זו לא נסתרה ולמעשה אינה שנויה במחלוקת, כי בסמוך לאחר העברת הסכום למערערת היא – החייבת – קיבלה לידיה את אותו סכום (בניכוי עמלה של 7,000$) מאדם בשם רביבו. בית המשפט המחוזי ציין עובדה זו אך לא ייחס לה משקל בפסק-הדין. אולם נראה כי לעובדה זו נפקות מכרעת במקרה זה.
3. מן העובדות שאינן במחלוקת עולה שהכסף יצא מחשבונה של החייבת באורח זמני בלבד, ולמעשה כסף שהיה בחשבונה בשוויץ "שינה את פניו" והפך – בדרך סיבובית שנפתוליה לא ידועים גם היום – לכסף מזומן. אין מחלוקת, כאמור, כי המערערת לא הותירה בידיה את הכסף; הכונ"ר מצידו הסכים כי הכספים חזרו אל החייבת. החייבת לדבריה פעלה בדרך זו לפי עצתם של אחרים ומתוך מטרה להכניס את הכסף לארץ בלי שהוא יעבור דרך חשבון בנק המזוהה עימה. כך או אחרת, החייבת קיבלה לידיה את הכסף ולכן נראה כי אין מנוס מלומר ש"העברת" הכסף לחשבונה של המערערת לא גרעה דבר מחשבונה של החייבת (למעט העמלה ששולמה לרביבו). הגריעה ממסת הנכסים של החייבת באה בשלב מאוחר יותר, כאשר עשתה שימוש בכסף המזומן שבא לידיה, לדבריה – לצורכי מחייתה ולתשלום לנושים. זו, אולי, הענקה שסעיף 96 חל עליה, אולם המהלך הסיבובי שדרכו הגיע, מצד אחד, כסף למערערת (לדבריה, במסגרת עסקי היהלומים שלה וללא כל היכרות עם החייבת), ומצד שני, הושב כסף לחייבת (לפי הנחת הכונ"ר), אינו מבטא שינוי במצבת הנכסים של החייבת המהווה "הענקה" כמשמעותה בסעיף 96. במאמר מוסגר יצוין כי אפילו היינו סבורים שבמקרה זה מתקיימת "הענקה" במובן הבסיסי, עדיין אפשר שמתקיים הסייג שבסעיף 96(ג)(2) לפקודת פשיטת הרגל, וזאת לפי פרשנותם של התנאים לתחולת הסייג כפי שהותוותה בעניין שילר הנ"ל, והכול בראי תכלית-העל של הסעיף שהיא מניעת גריעה ממסת הנכסים של החייב באמצעות ההענקה (וראו בעניין זה: עניין לוין, בעמ' 956-952; לוין וגרוניס, בעמ' 321-318). אולם לא ראינו צורך להכריע בעניין במקרה זה.
יודגש: אפשר שהנאמן נתקל בקשיים להתחקות אחר השימושים שעשתה החייבת בכספה, אולם עובדה זו בלבד אינה מקימה אפשרות (מעשית או תיאורטית) להיפרע פעמיים – פעם אחת מן המערערת ופעם שנייה מן החייבת עצמה או מאחרים שלהם העניקה כספים. עוד יש לציין כי במהלך הדיון לפנינו העלה הנאמן טענה כי הסכום של 190,000$ שהוחזר לחייבת לא היה בבחינת החזרת הכסף שהועבר למערערת אלא כסף נוסף שניתן במסגרת עסקיה עם רביבו. אולם טענה זו היא בבחינת שינוי חזית שאין לקבלו היום והיא בבחינת ניסיון מאוחר לשנות את המשמעות הקנויה לנכונות לקבל מלכתחילה את הגרסה העובדתית של החייבת. התשתית העובדתית שמונחת לפנינו, כערכאת ערעור, היא שה-190,000$ שהועברו למערערת הם אותם 190,000$ שניתנו לחייבת, בבחינת "לכסף אין ריח". אכן, מן התשתית העובדתית ששימשה בסיס לפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי נודף ריח רע – אך משבחרו המשיבים להסתמך עליה, אין בכוחו של בית-המשפט להביע מורת רוח באמצעות "הענשה" החורגת מן התשתית העובדתית והנורמטיבית. בכך אין כדי לשלול אפשרות להשתמש בכלים אחרים הקבועים בדין כדי להתמודד עם פעולות לא חוקיות של החייב עצמו.
אשר על כן, הערעור מתקבל. פסק-הדין של בית המשפט המחוזי מתבטל.
המשנה-לנשיאה
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' דנציגר:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.
ניתן היום, ל' באב התשס"ט (20.8.2009).
המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09048980_P06.doc גח
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il