אברהם קוטה נ. מדינת ישראל

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4896/96 בפני: כבוד השופט י. קדמי כבוד השופטת ט. שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד. דורנר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.6.96 בתיק ת.פ.ח. 479/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: א. סטרשנוב, ז. המר וש. טימן תאריך הישיבה: כ"ד באדר א' תשנ"ז (3.3.97) בשם המערער: עו"ד משה מירון בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל פסק - דין השופט י. קדמי: המערער נדון ל- 4 שניםם מאסר לריצוי בפועל ול- 2 שנים מאסר על תנאי, בעקבות הרשעתו - על פי הודאתו - בשתי עבירות של אינוס ובעבירה אחת של התעללות באדם חסר ישע, שביצע כלפי אשתו. אחד ממעשי האינוס שבגינו הורשע גם בהתעללות בחסר-ישע, בוצע על ידי המערער באשתו, שעה שהיתה מאושפזת בבית חולים לצרכי שיקום לאחר שלקתה בשבץ מוחי והיתה משותקת באופן חלקי. המערער מתקרב לגיל 60, והוא נשוי לאשתו כ- 40 שנה. כאמור בגזר הדין, מערכת היחסים שבין המערער לבין אשתו התאפיינה לאורך כל השנים בנטייתו "להוציא כעסיו על האשה באלימות מילולית ובאיומים של אלימות פיזית". אלימות בתוך המשפחה מצידו של גבר כלפי אשתו הינה תופעה מבישה ומשפילה, לצד ובנוסף לפן האלים שבה; ושומה על בתי המשפט לתרום את חלקם לשירוש התופעה ולעקירתה מנוף חיינו. טענת הסניגור כי מרשו מכור לטיפה המרה, אינה יכולה לעמוד למרשו ואין בה כדי להסביר או להצדיק את אינוסה של האשה וההתעללות בה בבית חולים. לא נעלם מאיתנו, שאשת המערער, קרבן המעשים, סלחה לו; והיא ובנם המבוגר מבקשים להקל בעונשו ולאפשר לו לחזור מוקדם ככל שניתן לביתו, באופן שיוכל לסייע לבתם לטפל באשה לנוכח מצבה הפיזי הקשה. לא נוכל להיעתר לבקשה זו. מקובלת עלינו עמדתו של בית המשפט המחוזי, לפיה הענין הציבורי שבהרתעת עבריינים בכוח ובקביעת חומרת המעשים שעשה המערער בהכרתם של כל אלה שחושבים אחרת, מחייב ענישה חמורה; ואנו לא מצאנו כי היתה במקרה שלפנינו חריגה מן הראוי והמתחייב בנסיבות. הערעור נדחה. ניתנה היום, כ"ד באדר א' תשנ"ז (3.3.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי /שס 96048960.H01