רותם מור נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4891/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4891/12 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל המערער: רותם מור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 20.6.12 בת"פ 36479-11-11 שניתן על ידי כבוד השופטת ח' הורוביץ תאריך הישיבה: ט"ז בחשון התשע"ג (1.11.2012) בשם המערער: עו"ד מיכאל כרמל בשם המשיבה: עו"ד מאיה חדד בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ח' הורוביץ) בת"פ 36479-11-11, בו הושתו על המערער 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל; ששה חודשי מאסר על תנאי; פיצויים לטובת המתלונן בסך 15,000 ש"ח. גזר הדין ניתן לאחר שהמערער הורשע, בתום ניהול הוכחות, בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1)-(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. עובדות כתב האישום 1. בין המערער לבין המתלונן הייתה היכרות מוקדמת. בלילה שבין ה-14.8.2008 ל-15.8.2008 התקשר המערער למתלונן ואמר לו במרמה שידידה שלא ראה הרבה זמן מחכה לראותו. נוכח דברי המערער נכנס המתלונן לרכב בו נהג המערער והשניים נסעו לרחוב התענך בחיפה. כאשר הגיעו לסמטה עצר המערער את הרכב. אחר, רעול פנים שזהותו לא ידועה למאשימה, הגיע והחל להכות את המתלונן באמצעות חפץ בחלקי גופו השונים. המערער הצטרף לאחר והכה את המתלונן בגבו באמצעות מפתח גלגלים. המתלונן ברח מהמקום כשהוא חבול ומדמם. למתלונן נגרם שבר בעצמות האף שבגינו נותח וכן נגרם לו פצע בשפה התחתונה. לפיכך, הואשם המערער בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. ההליכים בבית המשפט המחוזי לעניין גזר הדין 2. מתסקיר שירות המבחן הראשון שהוגש לבית המשפט המחוזי עלה כי המערער בן 22, רווק, מתגורר בבית הוריו בחיפה. אביו עבר דום לב והוא מאושפז במסגרת לחולים סיעודיים ואיננו מזהה את קרוביו. המערער תיאר את הקושי שלו ושל משפחתו עקב מצבו של האב. יצויין כבר עתה כי בתסקיר מאוחר שהוגש לבית משפט זה ציין שירות המבחן כי אביו של המערער נפטר בחודש יולי 2012. שירות המבחן ציין כי המערער התקשה לחשוף תכנים באופן כן ופתוח ובחר לשתף בתכנים החיוביים והמתפקדים מתוך רצון להציג תמונה חיובית. המערער הכחיש בפני שירות המבחן את המיוחס לו. לדבריו, המתלונן היה חבר שלו ובשלב מסוים הוא גילה כי המתלונן מנסה ליצור קשר רומנטי עם חברתו והוא הזמין אותו לשיחה בלבד אך לא תקף אותו. שירות המבחן לא התרשם מקיומה של אמפטיה ביחס למתלונן ובין היתר מטעם זה לא בא בהמלצה טיפולית. 3. בתסקיר המשלים, שנערך לאחר שהורשע המערער, הוא קיבל על עצמו אחריות מלאה לביצוע העבירה. המערער מסר כי המניע למעשיו הוא החשד שהתעורר אצלו כי המתלונן קיים קשר רומנטי עם חברתו לשעבר. במפגש עם המתלונן התלהטו הרוחות והמערער טען כי פעל מתוך כעס ואכזבה. המערער התקשה לחשוף את טיב היחסים בינו לבין שותפו לעבירה דבר המצביע להערכת קצינת המבחן על "חשיבה והתנהלות בעייתית". עוד עולה מהתסקיר המשלים כי המערער התקשה לגלות אמפטיה כנה כלפי נפגע העבירה. המערער גם לא ייחס בעייתיות להתנהגותו האובססיבית כלפי בת זוגו, לחדירה לפרטיות שלה ולניסיון להגביל את חירותה ובחירותיה. שירות המבחן העלה חשש כי האלימות שהפגין המערער מצביעה על סיכון להסתבכות עתידית באלימות במסגרת קשריו הזוגיים. שירות המבחן הצביע על קיומה של נזקקות טיפולית גבוהה מצד המערער, שהתחבר להערכה זו, אך שירות המבחן ציין שהמערער מונע מתוך חשש מתוצאות ההליך המשפטי. עם זאת המליץ שירות המבחן להעמיד את המערער למבחן למשך 18 חודשים ובנוסף להטיל עליו עונש מאסר שניתן יהיה להמירו בעבודות שירות. 4. ראיות לעונש: המאשימה הפנתה לסיכום מחלה מבית החולים ביחס למתלונן והגישה צילומים של המתלונן לאחר פציעתו. מטעם המערער העידה אמו שסיפרה על מצבו הקשה של בעלה בעקבות דום הלב בו לקה והשפעתו של מצב דברים זה על המשפחה. האם סיפרה כי המערער מסור לאביו ומטפל בו בשעות הבוקר וכי גם במהלך השירות הצבאי של המערער איפשרו לו להגיע לשירות בשעות הצהריים כדי שיוכל לסייע בטיפול באביו. לדבריה, המערער עוזר ותומך ומדובר באירוע אלימות חריג אשר הוא הפיק ממנו את הלקח. 5. טענות המאשימה לעונש: המאשימה טענה כי מדובר במעשה אלימות ברף הגבוה. עוד ציינה המאשימה את הפגיעה שנגרמה למתלונן, את השימוש בנשק קר לביצוע התקיפה ואת העובדה שהמערער חבר לאחר לצורך התקיפה תוך תכנון מוקדם. המאשימה טענה כי המלצת שירות המבחן אינה עולה בקנה אחד עם האמור בגוף התסקיר ואינה הולמת את חומרת מעשיו של המערער. עוד נטען כי שירות המבחן לא שלל חשש להישנות מעשי אלימות בעתיד וציין כי התנהלותו של המערער בעייתית גם בהתייחסותו לחברתו לשעבר וגם בהיעדר גילוי אמפטיה כלפי נפגע העבירה תוך שהמערער מגונן על שותפו. 6. טענות המערער לעונש: הסנגור הדגיש את עברו הנקי של המערער וטען כי מדובר במעידה חד פעמית. כן נטען כי המערער קיבל על עצמו אחריות מלאה לביצוע העבירה. הסנגור עתר לאימוץ המלצת שירות המבחן וטען כי יש להעדיף את אינטרס השיקום בעניינו של המערער. עוד ציין הסנגור כי חלפו כארבע שנים ממועד ביצוע העבירה, המערער סיים את שירותו הצבאי ומבקש לפתוח דף חדש. הסנגור ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ובמצבו הרפואי של אביו שיצר משבר משפחתי. המערער עצמו הביע צער ולקח אחריות מלאה תוך שהדגיש כי למד את הלקח ולא יחזור על טעויותיו. גזר הדין 7. בית המשפט המחוזי הדגיש כי העבירה שביצע המערער קשה וחמורה. המערער פיתה את המתלונן במרמה לבוא עמו והוביל אותו ברכבו לסמטה, בה תקף אותו ביחד עם אדם רעול פנים. אין מדובר במעשה ספונטאני אלא בעבירה מתוכננת, תוך שימוש בתחבולה ובנשק קר, מעשה מתואם מראש עם אחר שאת זהותו מסתיר המערער עד היום. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי למתלונן נגרמה חבלה חמורה בפנים והוא נזקק עקב כך לניתוח. 8. זאת ועוד, הטעים בית המשפט המחוזי כי המערער לא גילה חרטה כנה על פגיעתו במתלונן. המערער קיבל על עצמו אחריות רק לאחר שהורשע בהכרעת הדין, קרי בדיעבד, לצורך השפעה על עמדת שירות המבחן, ומבלי להביע אמפטיה ביחס למתלונן. בית המשפט המחוזי ציין כי יש צורך למגר אלימות באמצעות השתת ענישה הולמת. לא ניתן להעדיף את האינטרס האישי והשיקומי של המערער ויש מקום להשית עונש שיבהיר למערער ולאחרים כי שום סכסוך אינו מצדיק מעשה אלימות, בפרט לא תכנון וביצוע של תקיפה אלימה בצוותא עם אחר ובאמצעות נשק קר. לכן, קבע בית המשפט המחוזי כי ריצוי עונש מאחורי סורג ובריח מתחייב בנסיבות המקרה. יחד עם זאת, ציין בית המשפט כי יש להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, את גילו הצעיר ועברו הנקי, את האמור בתסקיר שירות המבחן ואת חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה. בית המשפט הוסיף כי אלמלא שיקולים אלו העונש שמוצדק היה להשית על המערער היה חמור יותר. לאור כל האמור, הושתו על המערער העונשים שפורטו ברישא. כנגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי מכוון הערעור שלפנינו. תמצית נימוקי הערעור 9. המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד מיכאל כרמל – טוען כי הוא נטל אחריות למעשיו. עוד טוען המערער כי יש לאמץ את עמדת שירות המבחן לאור הקביעה כי קיימת נזקקות טיפולית ובשים לב לאופק השיקומי בעניינו. בנוסף לכך מציין המערער כי הוא היה משוחרר לאורך ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי, סיים את שירותו הצבאי, עבד בעבודה מסודרת ולא נפתחו כנגדו תיקים נוספים מאז האירוע מושא כתב האישום. המערער מציין כי זו הסתבכותו הראשונה והאחרונה בפלילים. המערער טוען עוד כי שגה בית המשפט המחוזי בהשיתו מאסר לריצוי בפועל נוכח נסיבותיו האישיות, הרקע לביצוע העבירה והעובדה כי ניהל חיים נורמטיביים. עוד טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל הראוי לעובדה כי ממועד ביצוע העבירה חלפו כארבע שנים. המערער מפנה לפסיקה בה הושתו לטענתו עונשים קלים יותר בנסיבות חמורות יותר. תסקיר עדכני 10. שירות המבחן הגיש לבית משפט זה תסקיר עדכני בעניינו של המערער. כאמור, בתסקיר זה צויין כי אביו של המערער נפטר בחודש יולי 2012. שירות המבחן מציין כי חל שינוי ביכולתו של המערער להתבונן בכישלונו ההתנהגותי. אמנם המערער עדיין מתקשה להביע אמפטיה כנה כלפי המתלונן, אך לצד זאת ביטא המערער מוכנות להשתלב בתהליך טיפולי. ההערכה של שירות המבחן היא שהבעת המוטיבציה לטיפול נובעת בחלקה מתוך חשש מתוצאות ההליך המשפטי והמחירים האישיים בגין ריצוי מאסר. יחד עם זאת, ההערכה של שירות המבחן היא שההליך המשפטי איפשר תחילתו של תהליך התבוננות והפקת לקחים וכי השתלבותו של המערער בטיפול יכולה למזער את הסיכון להישנות התנהגות דומה. תגובת המשיבה 11. המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד מאיה חדד – טוענת כי יש לדחות את הערעור. המשיבה מציינת כי גרסתו של המערער לפיה אירוע האלימות הוא תוצאה של התלהטות הרוחות אינה עולה בקנה אחד עם ממצאיו של בית המשפט המחוזי לפיהם מדובר בתקיפה מתוכננת היטב תוך חבירה לאחר והצטיידות בנשק קר. המשיבה מדגישה כי מדובר בנקיטת אלימות ברף הגבוה תוך שהמערער גרם נזק פיסי קשה לנפגע העבירה שהצריך ניתוח. המשיבה מודה כי חלוף הזמן בנסיבות המקרה צריך שישמש נסיבה לקולא ואכן בית המשפט המחוזי הביא שיקול זה בחשבון וציין כי אלמלא חלוף הזמן העונש שהיה מושת על המערער היה חמור יותר. המשיבה מדגישה כי אמנם שירות המבחן מציין בתסקיר שהוגש לבית משפט זה כי ההליך הטיפולי עשוי לסייע בשיקומו של המערער, אך לרשות המערער עמדו ארבע שנים בהן לא הראה התקדמות משמעותית. המשיבה סבורה כי אין בנסיבותיו האישיות של המערער להצדיק הימנעות מהשתת מאסר לריצוי בפועל נוכח מכלול נסיבות העניין. דיון והכרעה 12. לאחר שעיינו בנימוקי הערעור, באסמכתאות אליהן הפנו הצדדים והאזנו בקשב רב להשלמת הטיעון בעל-פה מטעם הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 13. הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית על נאשם פרט למקרים חריגים בהם נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 2364/12 קטינה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.5.2012), פסקה 10 והאסמכתאות הנזכרות שם]. 14. אנו סבורים כי לא נפלה כל טעות בגזר דינה של הערכאה המבררת. בית המשפט המחוזי התייחס למכלול טענותיו של המערער ואיזן כראוי בין שיקולי הענישה השונים תוך התייחסות לנסיבותיו האישיות. אכן, צודקת המשיבה בטענתה כי בית המשפט המחוזי התחשב בחלוף הזמן וברקע המשפחתי של המערער שכן אחרת עונשו היה כבד יותר. אמנם המערער הוא אדם צעיר ללא עבר פלילי קודם, אלא שחומרת מעשה האלימות בו נקט כלפי נפגע העבירה, ללא סיבה ממשית, מצדיקה השתת מאסר לריצוי בפועל. במקרים בהם ננקטת אלימות נסוגות נסיבותיו האישיות של העבריין פעמים רבות, גם אם ניתן להן משקל מסוים, כפי שעשה בית המשפט המחוזי במקרה דנן. 15. למול נסיבותיו האישיות של המערער, חלוף הזמן והיעדר עבר פלילי, יש להדגיש כי מדובר באירוע אלימות מתוכנן היטב, תוך שהמערער הוביל את נפגע העבירה במרמה לסמטה חשוכה, כאשר לפני כן חבר לאחר והצטייד בנשק קר לצורך ביצוע התקיפה. הנזקים הפיסיים שנגרמו לנפגע העבירה קשים ואף הצריכו התערבות כירורגית. נוסף על כך, המערער לא נטל אחריות אלא רק לאחר הרשעתו בדין בתום ניהול הוכחות. אמנם בשלבים מאוחרים יותר בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית, אך לא ניתן להתעלם מכך ששירות המבחן העריך כי נטילת האחריות והתחברותו של המערער לצורך בהתערבות טיפולית נבעו בשל חששו מהשלכות שיהיו להליך המשפטי והמחירים האישיים הכרוכים בריצוי מאסר בפועל. גם אם חל שיפור מסוים כפי שהתרשם שירות המבחן לקראת הדיון בערעור, הרי שעד עצם היום הזה עולה כי המערער אינו מביע אמפטיה כנה כלפי נפגע העבירה. לזאת יש להוסיף את העובדה כי המערער מסרב לחשוף את זהותו של האחר. לא ניתן להתעלם מהערכתו של שירות המבחן כי נשקפת מסוכנות מהמערער כי ינקוט באלימות בהקשרים זוגיים בעתיד. 16. שני הצדדים הפנו לגזרי דין המצביעים לטעמם על רף ענישה. מובן, כפי שהטעימה המשיבה, כי כל מקרה שונה מהאחר וישנם פסקי דין לכאן ולכאן. לאחר שבחנו את נסיבותיו של המערער מצאנו כי גזר הדין אינו חורג מרף הענישה המקובל גם בעניינם של נאשמים צעירים שאין להם עבר פלילי [השוו למשל: ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.8.2007), בעניינו של נאשם 2 באותו עניין; ע"פ 8991/10 מכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.10.2011)] 17. לאחר שמצאנו כי בית המשפט המחוזי איזן כשורה בין שיקולי הענישה השונים והשית על המערער עונש מידתי ואף מתון, ולאחר שמצאנו כי אין לומר שהעונש שהושת על המערער חורג מרף הענישה בנסיבותיו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 18. המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 18.11.2012 לא יאוחר מהשעה 9:00. ניתן היום, כ' בחשון התשע"ג (5.11.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12048910_W04.doc/צש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il