לילך סביטקין נ. תה ויסוצקי (ישראל בע"מ)

1 3 בבית המשפט העליון רע"א 4890/20 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשת: לילך סביטקין נ ג ד המשיבים: 1. תה ויסוצקי (ישראל) בע"מ 2. אמיר גור לביא בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 11.6.2020 (כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט) ב-ת"צ 20925-05-16 בשם המבקשת: עו"ד ענר בר אילן בשם המשיבה 1: עו"ד רוית ארבל; עו"ד שחק דוידזון בשם המשיב 2: עו"ד יורי נחושתן; עו"ד גבי ספרן; עו"ד עמית סבג פסק-דין 1. במוקד הבקשה לרשות ערעור, בקשת המבקשת לעיין במסמכים מסוימים המצויים בתיק בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אף שהיא איננה בעל דין בהליך (ת"צ 20925-05-16). בקשתה זו נמחקה בהחלטה מיום 12.5.2020 (כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט), ובית המשפט חזר על עמדתו זו בהחלטות מימים 21.5.2020 ו-11.6.2020, תוך שצוין שגם אלמלא מחיקת בקשת העיון "ממילא הבקשה נדחית". העובדות הצריכות לעניין 2. בחודש מאי 2016 הגיש המשיב 2, אמיר גור לביא, בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה 1, חברת תה ויסוצקי (ישראל) בע"מ, בטענה כי היא מנצלת לרעה את כוחה המונופוליסטי וגובה מחיר בלתי הוגן עבור מוצרי "התה הירוק" (ת"צ 20925-05-16; להלן: גור לביא, ויסוצקי ו-תיק גור לביא). המבקשת, לילך סביטקין, נקטה אף היא בהליך ייצוגי נגד ויסוצקי בחודש יוני 2017 בגין ייצור ושיווק מוצרי תה שלפי הנטען מכילים חומרים אסורים וחומרי הדברה בהיקף חריג (ת"צ 41504-06-17; להלן: סביטקין ו-תיק סביטקין); ו"כחלק מהרצון ללמוד על התנהלות ויסוצקי, וכחקר משפטי לגביה" הגישה סביטקין בקשות לעיין בהליכים שונים שמתנהלים נגדה, כאשר בענייננו על הפרק בקשה שהגישה בנדון בתיק גור לביא. 3. תחילה סביטקין הגישה בקשה לעיין בתיק גור לביא "כולו" מכוח תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003, ולפי טופס 2 המצורף כתוספת לתקנות אלה (להלן: תקנות העיון ו-בקשת העיון הראשונה); ובקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 30.9.2018 תוך שנקבע כי מדובר ב"בקשה סתמית לעיון, ללא כל נימוק ענייני", שאין מקום להיעתר לה – במיוחד בשים לב לראיות שבתיק. סביטקין לא אמרה נואש וביום 8.12.2019 הגישה בקשת עיון נוספת שהתמקדה רק במסמכים הרלוונטיים לתיק סביטקין – קרי: כל מסמך "המזכיר את המילים חומרי הדברה ו/או חומרים אסורים"; ולחלופין נתבקש כי הצדדים יודיעו שאין בתיק אזכור לכך (להלן: בקשת העיון השנייה). ויסוצקי התנגדה בתוקף לבקשת העיון השנייה, בעוד גור לביא הודיע כי הוא מסכים לה, ואף פירט בתגובתו שלושה מסמכים שלשיטתו עונים על דרישת העיון של סביטקין, קרי שרלוונטיים לתיק סביטקין – והמסמכים עצמם גם צורפו לתגובה. סופו של דבר, בקשת העיון השנייה נמחקה בהחלטה מיום 12.5.2020. כך משהובא לידיעתו של בית המשפט, בעקבות הודעה של ויסוצקי בנושא, כי בא כוחה של סביטקין עיין בתיק גור לביא במזכירות בית המשפט, לרבות במסמכים שצורפו לתגובת גור לביא, ועשה כן עוד טרם שניתנה הכרעה בבקשת העיון השנייה; ומשלא נתקבלה תגובה מטעם סביטקין לשאלה, אם בנסיבות אלה היא עודנה עומדת על בירור בקשת העיון השנייה. בית המשפט המחוזי חזר על עמדתו זו בהחלטה מיום 21.5.2020 – ובתוך כך פורטו הפגמים שדבקו בהתנהלות סביטקין לאורך הדיון בבקשות העיון, ובהתאם צוין כי גם אם בקשת העיון השנייה לא הייתה נמחקת "ממילא הבקשה נדחית". זאת "הן מחמת התנהלות המבקשת, הן מחמת התגובות שהגישה לבית המשפט (שאומר כי תוכנן אינו מתאים לצד ג' חיצוני לתיק והן מתיישבות עם תגובות המבקש, בתיק דנא, מר גור לביא) ומעל לכל – ב"כ המבקשת נחשף למסמכים שהוא מבקש לעיין בהם ואין הליך זה מתאים לבקשותיו לקבלת המסמכים להם נחשף". ביום 11.6.2020 נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה אחרונה זו, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. וייאמר שאף שהבקשה לרשות ערעור נסבה על ההחלטה האחרונה שהתקבלה בחודש יוני 2020, לא ניתן להפריד את הדיון בה מיתר ההחלטות שקדמו לה בעניין מחיקת בקשת העיון השנייה. במאמר מוסגר ייאמר כי בתקופה שבה נתבקשה עמדת סביטקין בנוגע להמשך בירור בקשת העיון השנייה, סביטקין הגישה שתי "תגובות" מטעמה. במסגרת התגובות הללו הופנו טענות קשות כלפי התנהלותה של ויסוצקי והמהלכים שנטען שהיא נוקטת כדי "למנוע את גילוי האמת"; וכן הודגש כי לשיטת סביטקין העיון של בא כוחה במזכירות בית המשפט המחוזי נעשה כדין. נוסף על כך הובהר כי בנסיבות העניין סביטקין מצמצמת את בקשת העיון השנייה לשלושה מסמכים מסוימים (וניכר כי הכוונה למסמכים שצוינו בתגובת גור לביא לבקשת העיון השנייה), תוך שצוין כי היא איננה מתנגדת להשחרת חלקים מאותם מסמכים שאינם נוגעים לתיק סביטקין. חרף האמור, בית המשפט המחוזי קבע כי התגובות אינן כוללות את ההתייחסות הנדרשת, והורה כאמור על מחיקת בקשת העיון השנייה. 4. על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה יצוין כי במקביל לדיון שתואר בבקשות העיון, ויסוצקי הגישה בקשות שונות על מנת לוודא שתיק גור לביא יוותר חסוי לציבור בעיקרו. בתוך כך, הגישה ויסוצקי בקשה למתן צו איסור פרסום לפי סעיף 23(ג) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: הבקשה לאיסור פרסום), וטענה כי המסמכים שאליהם התייחסה בבקשה לאיסור פרסום כוללים סודות מסחריים של ויסוצקי, שחשיפתם עלולה לגרום לה נזק – וייאמר כי מדובר בחלק לא מבוטל מן המסמכים שבתיק, לרבות התשובה של ויסוצקי לבקשת האישור על נספחיה. ביום 29.10.2018 ולאחר שבקשת העיון הראשונה נדחתה, ניתן צו איסור פרסום ארעי ביחס למסמכים שפורטו בבקשה לאיסור פרסום ונקבע שלא מן הנמנע שעל מנת להתמודד עם הטענות המופנות כלפיה בתיק גור לביא, ויסוצקי נדרשה להציג מסמכים ש"גילויים יכול להתיישב עם פגיעה אפשרית בסודות מסחריים". בהחלטה הודגש כי הצו לאיסור הפרסום הוא זמני, ויתברר לעומקו בדיון הקרוב שיתקיים לפני בית המשפט שהיה קבוע אז לינואר 2019 – אולם מעיון בתיק נראה כי הדברים טרם לובנו, וכי לא התקבלה הכרעה סופית בבקשה לאיסור פרסום. ויובהר כי בקשת העיון השנייה הוגשה לאחר שניתן צו איסור פרסום ארעי כאמור. נוסף על כך, ולבקשת ויסוצקי, לאורך ההליך ניתנו החלטות שונות שהבהירו כי אין לאפשר לסביטקין או למייצגיה גישה לתיק גור לביא באמצעות מערכת נט המשפט. טענות הצדדים 5. בגדר הבקשה לרשות ערעור, סביטקין כופרת בהאשמות שהופנו כלפיה על ידי ויסוצקי וקיבלו ביטוי גם בהחלטות בית המשפט המחוזי; ולדבריה מקורן באי-הבנה שעיקרה בכך שלא הומצאו לה החלטות בית המשפט המחוזי הנוגעות אליה ("סיפור קפקאי" כלשונה). בהקשר זה נטען כי בנסיבות שבהן סביטקין הודרה מהחלטות הנוגעות לבקשה העיון השנייה, לא היה מנוס מלעיין בתיק במזכירות בית המשפט – ולפי הנטען, הדבר אף עולה בקנה אחד עם החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.12.2019 שבה נאמר כי סביטקין איננה מורשית לעיין בתיק דרך נט המשפט, ושביכולתה לעשות כן באמצעות מזכירות בית המשפט. בנסיבות אלה ובראי עיקרון פומביות הדיון, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לדחות את בקשת העיון השנייה, ולדברי סביטקין נדרש היה לבחון בקשה זו בהתאם לאמות המידה שהוגדרו בתקנות העיון ובפסיקה בנושא; ומאחר שבקשת העיון השנייה צולחת את כלל המבחנים הרלוונטיים, יש להתיר לה לעיין בשלושת המסמכים שנתבקשו. 6. ויסוצקי עומדת על דחיית בקשת רשות הערעור, בראש ובראשונה מאחר שלדבריה בקשת העיון השנייה התייתרה לאחר שבא כוחה של סביטקין עיין במסמכים זה מכבר, ואין זאת אלא שבקשת העיון השנייה נועדה להכשיר בדיעבד עיון שנעשה שלא כדין; ובמיוחד בהינתן שהדבר נעשה תוך ביזיון בית המשפט ובניגוד לצו איסור פרסום. כן נטען כי בקשת העיון השנייה מנסה לעקוף החלטות שהתקבלו בתיק סביטקין שקבעו כי המסמכים נושא בקשת העיון השנייה אינם רלוונטיים להליך זה; ובהקשר זה הודגש כי בקשת העיון השנייה היא חלק ממסע דיג שסביטקין מנהלת להשלמת החסר הראייתי שביסוד בקשת האישור שהגישה. ויסוצקי מוסיפה למעלה מן הצורך כי שלושת המסמכים שנתבקש לעיין בהם כוללים מידע הנוגע לעניינים מסחריים ומקצועיים של החברה, שגילוים עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרסים מסחריים או כלכליים שלה. גור לביא הודיע כי הוא אינו מתנגד לבקשה, ולדבריו שלושת המסמכים שבמוקד בקשת העיון השנייה אינם כוללים סודות מסחריים כלשהם. ייאמר בנקודה זו כי עוד טרם שתשובת גור לביא בבקשת רשות ערעור הוגשה, ויסוצקי הגישה בקשה לחסות אותה מחשש שיצורפו אליה המסמכים נושא בקשת העיון השנייה; אולם לאחר עיון בתשובה, ומשהמסמכים המדוברים אינם חלק ממנה – אין מקום להיעתר לבקשה לחיסיון והיא נדחית. דיון והכרעה 7. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, על נספחיהן, נחה דעתי כי יש ליתן רשות ערעור, לדון בה כבערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בבקשת העיון ויכריע בה לגופה. ייאמר בהקשר זה, כי הבקשה לרשות ערעור שבה עסקינן נבחנת לפי תבחינים מקילים יותר מבקשת רשות ערעור שעניינה בהחלטה דיוניות "רגילה" בעניין אופן ניהול ההליך – שכן זו למעשה הדרך היחידה שעומדת למבקש העיון, שאיננו בעל דין בהליך, להשיג על ההחלטה לדחות את בקשתו (ראו: רע"א 7574/19 סמרה נ' מגדל אחזקות נדל"ן בע"מ, פסקאות 11-9 (13.1.2020)). זאת ועוד. יצוין כי לא נעלמה מעיניי העובדה שההליכים בתיק גור לביא מעוכבים עד שתתקבל הכרעה ב-רע"א 1248/19 שסבה על הסוגיה העקרונית של קביעת מחיר בלתי הוגן לפי חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988; אולם עיכוב ההליכים נוגע להכרעה בבקשת האישור, ובקשת העיון השנייה איננה נוגעת לכך. 8. הלכה מושרשת היא שכל עוד אין איסור בדין, לכל אדם יש זכות לעיין בתיק בית משפט – אף אם הוא איננו בעל דין בהליך. זכות זו היא נגזרת של העיקרון החוקתי בדבר פומביות הדיון (סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה וכן סעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), והיא עוגנה במפורש בתקנה 4 לתקנות העיון. אמנם זכות העיון, ככל זכות אחרת, איננה זכות מוחלטת ויש לאזנה מול אינטרסים וזכויות אחרים הראויים להגנה – אולם לנוכח מעמדה הרם של זכות העיון, הלכה היא שהנטל לשכנע בדחיית בקשה לעיון מוטל על מי שמתנגד לה. היינו, כי יש להציג טעם ממשי וכבד משקל למניעת העיון, וכל עוד זה לא הוצג על פניו יש לאפשר אותו (ראו: רע"א 3999/20 עו"ד ריפס-ברקוביץ' נ' איגוד העמותות לזקן בישראל, פסקה 7 והאסמכתאות שם (24.12.2020)). משזו נקודת המוצא, סבורתני כי לא היה מקום למחוק, לא כל שכן לדחות, את בקשת העיון השנייה רק לנוכח הליקויים שלכאורה נפלו בהתנהלותה של סביטקין – ובנסיבות העניין, דומה כי ניתן לאפשר לסביטקין ליהנות מן הספק שהטענות שהופנו כלפי התנהלותה מקורן באי הבנה, ומכך שהחלטות בית המשפט המחוזי לא הומצאו לה כנדרש. זאת במיוחד בהינתן שסביטקין לא הכחישה כי היא צפתה במסמכים במזכירות בית המשפט, אלא שלטענתה הדבר נעשה בהתאם לאופן שבו היא פירשה את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.12.2019 (ואינני מביעה עמדה אם פרשנות זו אמנם מתיישבת עם ההחלטה אם לאו); ובשים לב לעובדה, שסביטקין הודיעה שהיא עומדת על בירור בקשת העיון השנייה, אך צמצמה את דרישתה לשלושה מסמכים (ראו תשובה שהוגשה ביום 16.4.2020). משאלה פני הדברים, יש להכריע בבקשת העיון השנייה לגופה, ואולם מאחר שלטענת ויסוצקי עסקינן במסמכים שהעיון בהם עלול להסב לה נזק משמעותי, אין מנוס מלהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיברר את הטענות ויאזן בין האינטרסים השונים שעל הפרק. בתוך כך, יש לבחון אם העיון במסמכים אסור על פי דין; אם העיון מוצדק בהתחשב באינטרסים וזכויות שעלולים להיפגע כתוצאה ממנו; ואם ניתן להגשים את מטרת העיון באופן מידתי יותר (רע"א 3863/15 קרן טוליפ קפיטל נ' ‏Liberty Mutual Insurance Europe Limited, פסקה 6 (28.2.2016)). ויוזכר בנקודה זו, שכאשר עסקינן בבקשה לעיין במסמכים בתיק בית משפט, על המתנגד לעיון להציג נתונים קונקרטיים לפגיעה העלולה להיגרם עקב העיון המבוקש – ולא ניתן להסתפק באמירות כלליות; והדברים אמורים, גם כאשר הטענה היא לסודות מסחריים (ראו: בג"ץ 4368/20 סלקום ישראל בע"מ נ' שר התקשורת, פסקה 4 (9.11.2020)). יוער אגב כך, כי נראה שההכרעה בבקשת העיון השנייה כרוכה בטבורה בבקשה לאיסור פרסום, שכאמור נראה שטרם נתקבלה בה הכרעה סופית; שכן צו איסור הפרסום הארעי שניתן עוד בדצמבר 2018 מתפרש גם על המסמכים נושא בקשת העיון השנייה. ויבואר בהקשר זה, כי עצם העובדה שניתן צו איסור פרסום בתיק לא מאיינת באופן אוטומטי את זכותו של צד שלישי לעיין בו (ראו: רע"א 6659/20 פלונית נ' פלונית, פסקה 12 (28.10.2020)). טרם סיום יצוין עוד, כי שאלת העיון במסמכים בגדר תיק גור לביא והשאלה אם יותר לסביטקין לעשות שימוש במסמכים בגדר תיק סביטקין, הן שתי שאלות נפרדות – ואין מקום לניסיונה של ויסוצקי לקשור בין השתיים. 9. התוצאה היא שהבקשה למתן רשות ערעור מתקבלת והערעור שנדון לפי הרשות שניתנה מתקבל אף הוא, במובן זה שהחלטות בית המשפט המחוזי למחוק ואף לדחות בקשת העיון השנייה מבוטלות – והדיון בבקשה העיון השנייה מוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בה לגופה. בנסיבות העניין, ויסוצקי (המשיבה 1) תישא בהוצאות סביטקין (המבקשת) בסך של 5,000 ש"ח. ניתנה היום, י"ט בטבת התשפ"א (‏3.1.2021). ש ו פ ט ת _________________________ 20048900_G02.docx עא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1