פלוני נ. פלוני

7 1 בבית המשפט העליון ע"א 4888/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון בת"ע 20596-12-16 מיום 7.7.2022 שניתנה על ידי כבוד השופטת הבכירה ר' מקייס בשם המערערת: בעצמה פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת הבכירה ר' מקייס; להלן גם: המותב) בת"ע 20596-12-16 מיום 7.7.2022, שבה נדחתה בקשת המערערת לפסילת המותב מלהוסיף ולדון בהליך. ההליך נושא הערעור דנן עוסק בעיזבונו של אביה המנוח של המערערת, שהוא גם סבו של המשיב. ההליך הועבר לניהולה של השופטת הבכירה א' שטיין, ונדון במאוחד עם חמישה הליכים נוספים שעסקו באותו הנושא. ביום 25.11.2020 ניתן בהליכים פסק דין (אשר תוקן ביום 22.12.2020) המורה על קיום אחת משתי הצוואות שהמנוח הותיר אחריו. המשיב הגיש ערעור על פסק הדין (עמ"ש (מחוזי מר') 72893-12-20), ובמסגרתו הורה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד על החזרת ההליך לבית המשפט לענייני משפחה. בפסק הדין שניתן בערעור נקבע: "בכתב ההתנגדות שהוגש על ידי [המערערת ואמהּ, אלמנת המנוח], נטענה טענה להשפעה בלתי הוגנת על המנוח, אלא שזו לא הוכרעה בפסה"ד שניתן על ידי בית משפט קמא. משכך, הננו מחזירים את התיק לבית משפט קמא אשר יכריע בטענת [המערערת ואמהּ] להשפעה בלתי הוגנת בדרך שיבחר. כלל טענות הצדדים בערעור שבפנינו שמורות להם." בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת על פסק הדין נדחתה ביום 20.12.2021 (בע"מ 8045/21). ביני לביני, בין השנים 2020-2011 התנהל בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה הליך שעניינו מינוי אפוטרופוס על גופה ורכושה של אמהּ של המערערת (א"פ 33569-10-11; להלן: הליך האפוטרופסות). הליך זה נוהל בפני השופטת הבכירה מקייס מראשיתו, והטיפול בו הסתיים עם פטירת האֵם בשנת 2020. להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת הליך האפוטרופסות הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב, אשר נדחתה, וערעור על החלטה זו נדחה אף הוא בפסק דיני מיום 12.2.2020 (ע"א 530/20). ביום 4.3.2022 הגיש המשיב, במסגרת אחד מחמשת ההליכים הקשורים להליך נושא הערעור דנן (ת"ע 20063-12-16), בקשה לקביעת דיון בהליך לשם קיום פסק דינו של בית המשפט המחוזי. על רקע פרישת השופטת הבכירה שטיין לגמלאות בחודש מרץ 2022, היא הורתה על העברת ההליך לעיונה של סגנית הנשיאה ח' מטלין – אשר העבירה אותו לניהול השופטת הבכירה מקייס ביום 10.3.2022, וביום 13.3.2022 קבעה השופטת הבכירה מקייס קדם משפט ליום 7.7.2022. ביום 12.4.2022 הגישה המערערת, במסגרת ההליך נושא הערעור דנן, בקשה המחזיקה 23 עמודים וכ-200 עמודי נספחים אשר כותרתה "בקשה למתן החלטה". המערערת טענה כי פסק הדין שנתנה השופטת הבכירה שטיין הכיל "התייחסות כוללת לכלל העובדות, הן המשפטיות והן העובדתיות שבין הצדדים", ולמעשה הטענה להשפעה בלתי-הוגנת "כבר הוכחה" במסגרת ההליכים השונים שהתנהלו בין הצדדים – וכל שנותר הוא "להבהירה [...] ולהכריע כי בין מכלול הטעמים לביטולה של הצוואה [שאותה מבקש המשיב לקיים] נכלל גם הטעם להשפעה בלתי הוגנת". לצד זאת עמדה המערערת על טענתה כי המשיב ואמו הפעילו השפעה בלתי-הוגנת על המנוח. ביום 17.4.2022 קבע המותב כי בקשת המערערת אינה עומדת בכללים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), והורה לה להגיש את בקשתה מחדש "בהליך המתאים שבמסגרתו נקבע דיון ליום 7.7.22". ביום 9.5.2022 הגישה המערערת בקשה למתן הבהרה, בה טענה כי לא נקבע דיון בהליך, וביום 17.5.2022 הורה המותב למשיב להגיב לבקשה. אחר הדברים האלה, הגישה המערערת ביום 24.5.2022, שלא באמצעות באת-כוחה, בקשה לפסילת המותב מלהוסיף ולדון בהליך. המערערת הסבירה כי בקשתה מוגשת נוכח מספר "מחדלים בסיסיים" של המותב בהליך האפוטרופסות, אשר לשיטתה יצרו "תשתית" להשפעה הבלתי-הוגנת על המנוח – ומשכך, נטען, השופטת הבכירה מקייס מנועה מלדון באירועים "שהיא עצמה היתה מעורבת בהם". בתוך כך פירטה המערערת על החלטות שונות שנתן המותב בהליך האפוטרופסות ובעטיין, לטענתה, נאסר עליה להיכנס לבית הוריה והיה עליה להיפגש עם אמהּ מחוץ לביתה "תחת מעקב קבוע ובכפוף לתסקיר". החלטות אלו, כך נטען, פגעו בכבודה ובתדמיתה של המערערת מול הוריה ומול רשויות הרווחה, הטילו עליה "אות קלון" ואף שימשו בהמשך כתימוכין למהימנות הצוואה שהמשיב ביקש לקיים. עוד טענה המערערת, בין היתר, כי המותב הפלה אותה לרעה לאורך ניהול הליך האפוטרופסות בכל הנוגע לקבלת מידע ביחס לאֵם; ולא הבחין בהתערערות מצבו הנפשי של המנוח או בהשפעות עליו. לגישת המערערת, "ייתכן מאד ושופט אחר בראייה מפוקחת היה יכול להבחין במתרחש מתחת לפני השטח", ובכך לחסוך את ההתדיינויות בהליכים השונים בין הצדדים – ועובדה זו מצדיקה כשלעצמה את העברת ההליך למותב אחר. כמו כן טענה המערערת כי המותב פעל במשוא פנים לטובת המשיב במסגרת הליך האפוטרופסות. זאת, בין היתר, בכך שלא פעל "לממש את סילוקו" של המשיב ממגרש שהיה בבעלות הוריה המנוחים, חרף פסק דין שניתן בנושא בבית המשפט לעניינים מנהליים. לטענת המערערת, המבנה האמור סייע למשיב בניסיונו "להשתלט על צוואת ההורים באמצעות קביעת עובדות בשטח" – ובכך השופטת הבכירה מקייס "עירבה וקישרה" בין סוגיית האפוטרופסות על האֵם ובין צוואת האב המנוח. המערערת הוסיפה והעלתה השגות על החלטת המותב מיום 17.4.2022 – שממנה עולה, לטענת המערערת, ניסיון "לנטרל ולבטל את החומרים המוגשים בבקשה". חלק מהחומרים הללו, כך המערערת, אף "מפנים שאלות קשות ביותר כלפי מעורבותה של כבוד השופטת עצמה". כמו כן טענה המערערת כי המותב דרש את תגובת המשיב לבקשה למתן הבהרה מתוך כוונה "לתת לו במה מוקדמת כנגד פסק הדין", באופן שמעיד כי השופטת הבכירה מקייס "כבר נכנסה לעובי הקורה, נקטה עמדה ומרחיבה חזית". המערערת הוסיפה כי המשיב מנוע מלחוות דעה בעניין פסילת המותב מכיוון ש"כלל לא היה משיב בתיק האפוטרופסות". כשבועיים לאחר הגשת בקשת הפסלות, ביום 8.6.2022, הגישה המערערת בקשה לכך ש"תיעשה פנייה מטעם המזכירות" למותב על מנת שייתן החלטה בבקשת הפסלות. המערערת טענה כי "חוסר התגובה" וההתעלמות של המותב מבקשתה מהווים "למראית עין, משיכת זמן מכוונת וגרירת רגליים" ומחזקים את עילת הפסלות. בהמשך אותו היום הורה המותב למשיב להגיב לבקשת הפסלות, וביום 4.7.2022 הגישה המערערת בקשה נוספת למזכירות בית המשפט וביקשה לבצע פנייה נוספת למותב. תגובת המשיב הוגשה ביום 6.7.2022, ולמחרת היום דחה המותב את בקשת הפסלות. המותב הדגיש כי העובדה שדן בעבר בהליך קודם בין הצדדים, אשר עסק בסוגיה אחרת ובעילות אחרות – אינה מבססת כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים. המותב קבע כי בקשת הפסלות מבוססת, לכל היותר, על תחושה סובייקטיבית של המערערת, ובהקשר זה הדגיש המותב: "אין כל ספק בליבי בדבר יכולתי ונכונותי לדון בעניינה של [המערערת] ללא אבק של חשש מפני משוא פנים, שלא לדבר על 'חשש ממשי' למשוא פנים". לבסוף ציין המותב כי עומדת למערערת זכות ערעור על ההחלטה תוך 10 ימים. מכאן הערעור שלפניי. המערערת, אשר מייצגת את עצמה בערעור, מסבירה כי דבר קיומן של ההחלטות מחודש מרץ 2022, שבמסגרתן הועבר ההליך לניהולו של המותב, הובא לידיעתה רק בתחילת חודש יולי 2022. עוד מסבירה המערערת כי גמרה אומר להגיש את בקשת הפסלות רק לאחר שהמותב לא נעתר לבקשת ההבהרה שהגישה, באופן שהוביל אותה למסקנה כי מוסתרות ממנה ראיות. המערערת מלינה על כך שהמשיב נמנע מליידע אותה על הבקשה שהגיש בתיק הקשור, ועל כך שהמותב נמנע מלהורות על המצאת הבקשה וההחלטות לידיה. עוד לטענתה, בבקשת המשיב נפלו "פגמים עקרוניים" – דיוניים ומהותיים כאחד – שמהם המותב התעלם. על רקע זה מבקשת המערערת מבית משפט זה להורות על ביטול ההחלטות שניתנו בהליך הקשור בחודש מרץ 2022. כמו כן טוענת המערערת כי המותב מגלה יחס שונה כלפיה וכלפי המשיב. כך, למשל, המותב לא הורה להמציא לה את ההחלטות שבעטיין נפתח ההליך והועבר אליו; ומנגד נתן למשיב מספר ארכות להגשת תגובות, הכריע בבקשת הפסלות רק זמן רב לאחר שהוגשה, וקצב למערערת מועד קצר יותר להגשת הערעור מזה שקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי. בהקשר זה מוסיפה המערערת וטוענת כי החלטת הפסלות אינה מתמודדת כראוי עם טענותיה. המערערת מוסיפה ומלינה על ההחלטה מיום 17.4.2022, שבמסגרתה הורה לה המותב לתקן את בקשתה למתן החלטה. לטענת המערערת, ההוראה לצמצם את מספר העמודים בבקשה "ייתכן ומעלה חשש" שהשופטת הבכירה מקייס מבקשת "שלא להעלות לבחינת שופט את הראיות התומכות בהשפעה הבלתי הוגנת, אשר היא עצמה הינה חלק מהם". בהקשר זה עומדת המערערת על טענתה כי אופן ניהול הליך האפוטרופסות יצר מציאות "בה התאפשר לצד השני לבודד את האב" ולהשפיע עליו, ובכך "נוצרו התנאים המתאימים" לעריכת הצוואה שאותה מבקש המשיב לקיים, "ובהמשך להסתרה ולהגנה [עליה]". המערערת סבורה אפוא כי השופטת הבכירה מקייס "השפיעה" על חתימת אותה צוואה וכי היא "מעורבת בהחלטותיה בהשפעה הבלתי הוגנת". כתימוכין לכך מפרטת המערערת התרחשויות שונות מהליך האפוטרופסות מן השנים 2013-2012. עוד סבורה המערערת כי אין לייחס בענייננו משקל לכלל "משפחה אחת – שופט אחד". זאת, שכן מלכתחילה הוחלט להפריד את הדיון בהליך האפוטרופסות ובהליכים הנוגעים לצוואת האב המנוח, ולקיימם בפני מותבים שונים. עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. כפי שצוין לא אחת בפסיקה, לעתים נדרש מותב לדון בהליכים שונים הקשורים באותה פרשה עובדתית ומערבים את אותם בעלי דין או את חלקם (ע"א 4028/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 13 (20.7.2022); להלן: עניין פלוני). מצב זה נפוץ במיוחד בהליכי משפחה, נוכח הכלל "שופט אחד למשפחה אחת" – אך גם כאשר קשירת ההליכים אינה נדרשת בשל הכלל האמור, אין בכך כדי להקים, מניה וביה, עילה לפסילת המותב מלדון בהליכים קשורים (ראו לעניין זה: ע"א 8855/21 פלוני נ' עו"ס חוק הנוער, פסקה 6 והאסמכתאות שם (3.2.2022); ע"א 1487/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 19 (7.7.2022)). עילת פסלות תקום רק במקרים נדירים בהם, למשל, המותב הביע עמדה נחרצת ביחס לנושא שבמוקד אחד ההליכים, וקיים קושי ממשי לאתר הבדל בין הסוגיות הטעונות הכרעה בכל אחד מן ההליכים (ע"א 6066/21 ליאב יזמות וניהול פרויקטים בע"מ נ' תורג'מן, פסקה 10 (3.11.2021)). בענייננו, כפי שפורט לעיל, המותב דן בעבר בהליך העוסק באפוטרופסות על אמהּ המנוחה של המערערת, ועתה הוא נדרש לדון בשאלה אם הופעלה השפעה בלתי-הוגנת על אביה המנוח, בכל הנוגע לאחת הצוואות שאישורן נתבקש. הליכים אלו נבדלים זה מזה באופן משמעותי, הן בנוגע לשאלות המשפטיות והעובדתיות שמתעוררות בהם והן בנוגע לתשתית הראייתית הרלוונטית בכל אחד מהם. אמנם, כפי העולה מטענות המערערת, הליך האפוטרופסות היה בעיצומו בתקופה שבה נערכה הצוואה האמורה, והמערערת סבורה כי החלטות שונות שנתן המותב בתקופה זו אִפשרו את ההשפעה הבלתי-הוגנת שהופעלה, לטענתה, על המנוח – ואף הרחיקה לכת וטענה למעורבות המותב באותה השפעה. מדובר בטענות בלתי מבוססות המועלות בעלמא, אשר מוטב היה להן אלמלא נטענו. לפיכך, לא שוכנעתי כי הוכחה בענייננו הצדקה לשנות מנקודת המוצא שצוינה לעיל, ולפיה דיון בהליכים שונים הכרוכים באותן נסיבות עובדתיות אינו מקים על פניו עילת פסלות (השוו: ע"א 8059/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 10 (23.1.2022)). ההשגות השונות שמעלה המערערת ביחס לניהול הליך האפוטרופסות, אף הן אינן מקימות עילת פסלות. לא זו בלבד שמדובר לכל היותר בטענות "ערעוריות", מדובר בטענות המתייחסות להליך אחר המועלות בחלוף שנים מהאירועים הרלוונטיים. כך בפרט בנוגע להתעלמות הנטענת של המותב מהמבנה שהקים המשיב במגרש שבבעלות ההורים המנוחים, ובהקשר זה ראוי להדגיש, כפי שציינה המערערת עצמה, כי המשיב כלל לא היה בעל דין בהליך האפוטרופסות. טענות המערערת ביחס להחלטות שנתן המותב לאחר החזרת ההליך לבית המשפט לענייני משפחה, אף הן אינן מקימות עילה לפסילתו. כפי שנפסק לא אחת, האפיק הראוי להשגה על החלטות דיוניות הוא בהליכי ערעור מתאימים ולא בהליכי פסלות (ע"א 7261/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 11 (17.12.2020); ע"א 7702/20 טרסט חברה לביטוח בע"מ נ' הלוי, פסקה 7 (21.12.2020)). ההחלטות שעליהן משיגה המערערת הן החלטות דיוניות מובהקות שאינן קובעות מסקנות או ממצאים כלשהם ביחס לאיזו מן הסוגיות הטעונות הכרעה בשלב זה, ולא שוכנעתי כי עולה מהן אינדיקציה ל"נעילת" דעתו של המותב או לנטייתו הנטענת לטובת המשיב. בשולי הדברים אציין כי תקנות סדר הדין האזרחי אכן קובעות פרק זמן של 14 יום להגשת ערעור פסלות (ראו תקנה 174(א)); זאת, בניגוד לתקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שאינה בתוקף עוד, אשר קצבה עשרה ימים להגשת ערעור פסלות ובכך, הצדק עם המערערת. עם זאת, שגגה זו אין בה כדי להקים עילת פסלות בשל חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ראו והשוו: עניין פלוני, בפסקה 15). מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תגובה לערעור, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז באב התשפ"ב (‏24.8.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22048880_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1