אודי מגן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4884/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4884/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' אלון המערער: אודי מגן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 16.5.07, ב.פ. 40259/06, שניתן על ידי כבוד השופט צבי גורפינקל תאריך הישיבה: כ"ב באלול התשס"ז (05.09.07) בשם המערער: עו"ד אופיר סטרשנוב בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד אבי וסטרמן גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: בתאריך 17.6.06, בשעה 08:30 לערך, ולאחר בילוי לילי שנמשך מספר ניכר של שעות, החל המערער עושה את דרכו לביתו ברכב בו נהג. לאחר שחלף על פני צומת הכפר הירוק כאשר פניו מועדות לכיוון צומת מורשה, נהג המערער ברכבו בנתיב השני מימין (מבין ארבעה). אותה שעה עשה שמעון סופרין ז"ל את דרכו כשהוא רוכב על אופניו בנתיב הימני-קיצוני (להלן: המנוח). ללא סיבה סבירה ונראית לעין, סטה המערער באופן מדורג ימינה, ופגע עם חזית רכבו בחלק האחורי של אופני המנוח. כתוצאה מאותה פגיעה נפצע המערער אנושות והובהל לבית חולים, שם נקבע מותו. בכתב אישום שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי, יוחסה למערער רשלנות אשר התבטאה, בין היתר, באלה: הוא לא שם לב לדרך שלפניו; נהג כשהוא אינו במלוא חושיו ועייף; לא הבחין כלל במנוח הגם שהיה לו שדה ראייה לפנים של 300 מ' לפחות; לא בלם ולא עצר את רכבו במועד. עוד נטען, כי עובר לתאונה השתמש המערער בסם מסוכן מסוג אקסטזי, ובזמן התאונה נהג כשבגופו הסם או תוצרי חילוף חומרים שלו. בגין כל אלה יוחסו למערער עבירות של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין וסעיף 64 לפקודת התעבורה, ונהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3) ו-64ב(א)(2) לפקודת התעבורה. לאחר שהמערער הודה בעובדותיו של כתב האישום, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות שיוחסו לו. בהמשך, נגזר עונשו: 20 חודשי מאסר, שנה מאסר על-תנאי והוא נפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך 15 שנים. בערעור שבפנינו, המופנה כנגד העונש, נטען כי אף שנמצא בגופו של המערער סם, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין עובדה זו לתאונה. כמו ככן הופנינו לנסיבותיו האישיות של המערער אשר הוגדרו על ידי בא-כוחו המלומד, עו"ד א' סטרשנוב, כ"מיוחדות ויוצאות דופן". ואכן, נסיבותיו האישיות של המערער אינן פשוטות כלל ועיקר, וחרף זאת התנהגותו היתה כל השנים נורמטיבית עד שגם שרות המבחן הגיע למסקנה כי כליאתו עלולה להיות כרוכה בתוצאה קשה. ברם, לערעור שבפנינו קיים פן נוסף, וגם עליו מצווה בית המשפט לתת את דעתו. מרבית החוטאים בעבירות כנגד פקודת התעבורה ותקנותיה אינם עבריינים במובן המקובל של המלה. לרוב מדובר באנשים מן הישוב שלא בכוונת מכוון, אלא עקב חוסר תשומת לב רגעית או רשלנות אחרת בדרך נהיגתם, המיטו על עצמם ועל קורבנותיהם אסון. כזהו המערער, שהיה עייף לאחר בילוי לילי ממושך, וחרף חולשתו גמר אומר להגיע לביתו תוך כדי נהיגה ברכב מנועי. הוא נטל על עצמו סיכון ממנו היה חייב להימנע, הואיל ולכל בר בי רב נהיר כי נהיגה במצב זה יוצרת סכנה לנהג עצמו ולאחרים המשתמשים בדרך. ברוח זו חוזרים ומתריעים בתי המשפט על כל ערכאותיהם שוב ושוב, אולם למרבה הדאבה מציאות היום-יום שבה וטופחת על פנינו, כאשר את מחיר רשלנותם של נהגים משלמים קורבנות רבים, רבים מדי, בחייהם. כנגד תופעה זו יש להלחם בכל דרך, ואם אין מנוס מכליאתם של נהגים עבריינים כדי שהדבר יהווה מסר מרתיע לכלל, אזי גם מכך אין להימנע. כך נהג בית המשפט המחוזי, וגם לאחר שהפכנו ושבנו והפכנו בנימוקי הערעור ובטיעוני הצדדים בפנינו, לא מצאנו כי העונש שהושת על המערער חמור עד כדי צורך בהתערבותו של בית משפט זה. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום כ"ה בתשרי התשס"ח (7.10.07), עד לשעה 11:00. ניתן היום, כ"ב באלול התשס"ז (05.09.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07048840_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il