לואי חורי נ. בית הדין הכנסייתי לערעורים-הפטריארכיה היונית

פסק-דין בתיק בג"ץ 4883/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4883/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הכנסייתי לערעורים-הפטריארכיה היונית 2. בית הדין הכנסייתי בערכאה הראשונה של הפטריארכיה היו 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ג'סאן מטאנס בשם המשיבים 1-2: עו"ד עלי זועבי בשם המשיבה 3: עו"ד פארס מטאנס פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. עתירה למתן צו על תנאי, המכוון כלפי בית הדין הכנסייתי לערעורים ליתן טעם מדוע אין להורות על ביטול החלטתו מיום 11.2.2010 בכל הנוגע לקביעותיו בעניין הסדרי הראייה שבין העותר לקטין ולחיובו ברכישת בית למשיבה 3 ולקטין. בנוסף, עותר הוא למתן צו על תנאי להורות לבית הדין הכנסייתי בערכאה הראשונה ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו מיום 13.3.2009 בעניין הסדרי הראייה עם הקטין וחיובו בסך של 100,000 ₪ בגין זלזול בחיי הנישואין. 2. ואלו הן העובדות הצריכות לעניין: העותר ומשיבה 3, בני העדה הנוצרית היוונית האורתודוכסית, נישאו בטקס כנסייתי בתאריך 31.10.98 ומנישואים אלה נולד הקטין, יליד נובמבר 1999. יחסי בני הזוג עלו על שרטון. משיבה 3 הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה תביעה למזונות קטין והעותר הגיש לבית המשפט תביעה להחזקת קטין ולקביעת הסדרי ראייה. במקביל הגישה המשיבה 3 לבית הדין הכנסייתי תביעה למזונות אישה ומדור. העותר הגיש לבית הדין הכנסייתי תביעה לשלום בית ולאחר מכן לגירושין. בהחלטתו מיום 16.9.2001, קבע בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט א' גלובינסקי) הסדרי ראייה זמניים בין העותר לקטין. ביום 18.7.2004, מחק בית המשפט לענייני משפחה את התביעות ההדדיות של העותר ומשיבה 3 מחוסר מעש. ביום 3.5.2005, דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשת הצדדים לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 19.8.2004 בה נדחתה בקשה מוסכמת לביטול פסק הדין שמחק את התביעות כאמור מחוסר מעש. המשיבה 3 הגישה תביעה נוספת למזונות קטין בפני בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט (כב' השופט ב' ברגר), בהחלטתו מיום 1.2.2007, קבע כי על העותר לשלם מזונות קטין בסך של 1800 ₪ ודחה את התביעה למדור אשר נידונה בפני בית הדין הכנסייתי. בית הדין הכנסייתי קיבל ביום 8.3.2002 את תביעת משיבה 3 למזונות אישה. בהחלטתו מיום 13.3.2009, הורה בית הדין הכנסייתי על התרת הנישואין בין העותר לבין המשיבה 3; הותרת מזונות הקטין על כנם (החלטה שאושרה על ידי בית הדין הכנסייתי לערעורים כבר ביום 10.3.2007); הקטין יהיה תחת משמורת אימו ולעותר יש זכות להסדרי ראייה עימו; העותר ישלם למשיבה 3 מאה אלף שקל בגין זלזול בחיי הנישואין. המשיבה 3 ערערה על ההחלטה לבית הדין הכנסייתי לערעורים. ביום 11.2.2010, קבע בית הדין הכנסייתי לערעורים בין היתר כי העותר ומשיבה 3 גרושים זה מזו; זכות המשמורת נתונה בידי משיבה 3; העותר רשאי לראות את הקטין אולם נאסר עליו לקחת את הקטין לביתו; על העותר לשלם למשיבה 3 סכום של מאה אלף דולר לשם רכישת בית עבורה ועבור הקטין, אשר יהיה רשום על שמה ועל שם הקטין. 3. עיקר טענות העותר הוא כי החלטותיהם של משיב 1 ומשיב 2 ניתנו בחוסר סמכות. זאת, הואיל ועניין מזונות הקטין, משמורתו והסדרי הראייה נדונו כבר בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. יתר על כן: לא היה מקום להכריע בתובענות אלו, שעה שלא הוגשה כל תביעה בעניינן. עוד הוא טוען, כי החלטות המשיבים 1 ו-2 בעניין החיוב הכספי שהטילו עליו בגין זלזול בחיי הנישואין ועבור רכישת בית למשיבה 3 והקטין ניתנו על ידם מבלי שנתבקשו לכך על ידי המשיבה 3. מה גם, שקביעותיהם מנוגדות להוראות החוק הדתי- חוק המשפחה הביזנטי של העדה היוונית האורתודוכסית. בתגובתה לעתירה, ציינה משיבה 3 כי היא מסכימה שסוגיית הסדרי הראייה נידונה כבר בבית המשפט לענייני משפחה וכי לא הייתה למשיבים 1 ו-2 סמכות להידרש לעניין. משיבים 1 ו-2 טענו כי עם מחיקת התביעות בבית המשפט לענייני משפחה, קמה להם סמכות לדון בעניינים אלו. העותר לא טען באף שלב בהליך הדיוני נגד סמכות בתי דין לדון בסוגיות שנפסקו. העותר לא ערער על החלטת משיב 2 בפני משיב 1 וכן לא ערער על החלטת משיב 1 בפני הסינוד הקדוש של הפטריארכיה האורתודכסית בהתאם לסעיף 333 לחוק המשפחה הביזנטי. עוד טענו כי החיוב הכספי על ידי משיב 2 בגין זלזול בחיי הנישואין והחיוב הכספי לשם רכישת בית למשיבה 3 ולקטין על ניתנו בהתאם לדין המהותי. בנוסף, העתירה לוקה בשיהוי רב. 4. לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, הגענו לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי ככלל בית משפט זה לא יתערב בהחלטות הניתנות על ידי בתי הדין הדתיים והתערבותו שמורה למקרים חריגים, דוגמת שמדובר בחריגה מסמכות, בקשה לסעד מן הצדק שאינו בסמכות בית הדין, חריגה של בית הדין מהוראת חוק המכוונת כלפיו או כאשר אירעה פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי (בג"ץ 6940/07 פרופ' דווירי נ' בית הדין הכנסייתי לערעורים (4.11.2007); בג"ץ 626/07 עבד נ' בית הדין השרעי הגבוה לערעורים (17.9.07); בג"ץ 6355/07 אבומוך נ' בית הדין השרעי לערעורים (12.8.07); בג"ץ 3201/07 חאמד נ' בית הדין הכנסייתי של העדה היוונית אורתודוקסית בירושלים (23.4.07); בג"ץ 2735/07 פלוני נ' בית הדין הכנסייתי לערעורים (5.4.2007); בג"ץ 11230/05 מואסי נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים (7.3.07)). משכך, אין מקום להתערב בטענותיו של העותר שקביעת משיב 1 איננה מתיישבת עם הוראות הדין הדתי. טעות ביישום הדין, ככל שהיא קיימת, אינה מצדיקה את התערבות בית משפט זה. זאת ועוד. עולה מהחומר המונח לפנינו כי העותר לא מיצה את ההליכים בעניינו. טענת חוסר סמכותם של בתי הדין לדון בתובענות עולה לראשונה במסגרת עתירה זו. העותר לא העלה את סוגיית העדר הסמכות בפני בית הדין הכנסייתי. דרך המלך היא לפנות לערכאה הדיונית ולהעלות טענת חוסר סמכות בהזדמנות הראשונה. במידה ולא ישלים עימה, סלולה לו הדרך לתקוף את ההחלטה בפני ערכאת הערעור. כמו כן, העותר לא ערער על החלטת בית הדין הכנסייתי מיום 13.3.2009 אותה הוא תוקף במסגרת עתירה זו. כך למשל, לא ערער באשר לחיובו ב-100000 ₪ בגין זלזול בחיי הנישואין. די בטעם זה על מנת לדחות את העתירה על הסף. לנוכח הסכמתה של משיבה 3 באשר לחוסר הסמכות של המשיבים 1-2 בעניין הסדרי הראייה, ימשיך לחול ההסדר שנקבע בבית המשפט למשפחה, ואשר כנראה ממילא פועלים ההורים על פיו. סוף דבר: דין העתירה להדחות על הסף, בכפוף לאמור לעיל. ניתן היום, כ"ח בכסלו תשע"א (5.12.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10048830_Z03.doc עק מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il