יגאל זילכה נ. אברהם קלדרון

9 1 בבית המשפט העליון רע"א 4880/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: יגאל זילכה נ ג ד המשיבים: 1. אברהם קלדרון 2. עודד כהן בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.5.2021 בת"א 55526-12-12 שניתנה על ידי כבוד השופט מ' אלטוביה בשם המבקש: עו"ד גיורא בן טל; עו"ד הילה וינטרוב; עו"ד לורה הרשמן-מרדכי בשם המשיבים: עו"ד רם ז'אן; עו"ד יניב דקל; עו"ד רועי דותן; עו"ד רונלי אשר פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 14.5.2021, בת"א 55526-12-12 (השופט מ' אלטוביה), שבה נקבע כי הסתיים שלב ההוכחות בתביעה, וכי על הצדדים להגיש את סיכומיהם לאלתר. רקע עובדתי עובדות העניין שעל הפרק פורטו בהרחבה בהחלטתי מיום 6.9.2017 ברע"א 5685/17 זילכה נ' קלדרון (להלן: עניין זילכה הראשון). אחזור על הנדרש להכרעה בבקשה שלפנַי: המבקש, יגאל זילכה, והמשיב 1, אברהם קלדרון, חברי ילדות, לאחר שחרורם מהשירות הצבאי הקימו עסקים שונים; בחלוף זמן הצטרף אליהם המשיב 2, עודד כהן. אברהם ועודד טענו כי התקיימו בין הצדדים יחסי שותפות, הגם שבפועל לא נרשמו זכויותיהם כדבעי – ולמעשה יגאל החזיק עבורם בנאמנות את האחזקות בחברות השונות. יגאל הכחיש את היותם של אברהם ועודד שותפים בקבוצה, וטען כי מעבר לזכויות מסוימות הרשומות כבר על-שמם, אין להם זכויות נוספות בקבוצה; כמו כן טען טענות הנוגעות להתיישנות התביעה ולשיהוי. בסופו של קדם-משפט, ביום 14.10.2013, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית – "כי בשלב זה ייקבע דיון בשאלת מהות היחסים בין הצדדים, המצדיקים את הסעדים המתייחסים להקניית הזכויות במניות הנטענות. במסגרת זו תתברר גם שאלת השיהוי וההתיישנות". בהמשך להסכמה הדיונית, ניתנה החלטה על-ידי בית המשפט המחוזי (השופטת ד' קרת-מאיר) ובה נקבע, כי "תצהירי עדות ראשית יתייחסו לנושא המצוין לעיל בלבד, בשלב זה של הדיון"; כך אכן נעשה. לאחר דין ודברים ממושך, ניתנה ביום 23.5.2017 החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת ד' קרת-מאיר) שכותרתה "פסק דין חלקי", נקבע, כי יש לראות את אברהם ועודד כשותפים בכל עסקי הקבוצה. מכך גזר בית המשפט המחוזי מסקנה נוספת, שלפיה "קביעת קיומם של יחסי שותפות – מצדיקה מתן צו למתן חשבונות בכל החברות אליהן מתייחסת התביעה". טענותיו של יגאל במישור ההתיישנות והשיהוי – נדחו. על החלטה זו הגיש יגאל בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (עניין זילכה הראשון), שבה טען כי לא היה מקום למתן צו למתן חשבונות, בין היתר משום שטרם נקבע שיעור השותפות. תחילה, ביום 30.7.2017, ניתנה החלטתי באשר לסיווג החלטת בית המשפט המחוזי, האם יש מקום לראותה כ"פסק דין חלקי", או שמא מדובר ב'החלטה אחרת'. נקבע, כי "אכן, פסק הדין החלקי מעורר ספק באשר לסופיותו, בכל הנוגע לסעד של הקניית בעלות במניות למשיבים ולהיקפו. משפסק הדין החלקי שותק לעניין היישום האופרטיבי של המסקנות העולות ממנו, נצרכת השלמה מצד הערכאה הדיונית בעניין זה. אין בכוונתי להשיג את גבולו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לאופן שבו תינתן השלמה זו, אם הדבר יכול להעשות על יסוד החומר שבתיק או שנדרש הליך נוסף; אך רק לאחר שיתן בית המשפט המחוזי את דעתו לעניין ישום מסקנת פסק הדין החלקי על שאלת הבעלות במניות, ניתן יהיה לומר שפסק הדין סופי". ב'שורה התחתונה' נפסק, כי "אין הצדקה ליתן בשלב זה רשות ערעור על עיקרי מסקנותיו של בית המשפט המחוזי עד כה", ויש להמתין לסעד הסופי. עם זאת, בעניינו של הצו למתן חשבונות נקבע, כי יש מקום ליתן רשות ערעור כבר כעת, מאחר "שהוא בלתי הפיך במהותו". בהחלטתי מיום 6.9.2017, נדחתה הבקשה לגופה, גם לגבי הצו למתן חשבונות. נקבע, כי "די בקיומם של יחסי נאמנות ושותפות, על מנת להצדיק צו למתן חשבונות", שכן "אף אם צודק זילכה בטענה כי נדרשת הכרעה מהותית בנוגע לשיעור השותפות (וכאמור לא אנקוט עמדה בשאלה זו), הרי שאין בכך כדי להקים ספק בנחיצות החשבונות, כאשר נקודת המוצא שנקבעה היא שיחסי שותפות ונאמנות קיימים". בהמשך להחלטותי הנ"ל, חזרה התביעה להתנהל לפני בית המשפט המחוזי. יגאל הגיש את חשבונותיו מזה, ואברהם ועודד העלו השגות לגבי החשבונות מזה. בהמשך, הגישו אברהם ועודד בקשה לתיקון סכום התביעה, שהועמדה בתחילה על סך של 10,000,000 ₪, לסך של 67,972,000 ₪. זאת בהתבסס על חוות דעת שהוגשה מטעמם, שבה מוערך שווי אחזקותיהם בחברות בסכום דומה. לחלופין, בקשו אברהם ועודד כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיקבע מהו שווי אחזקותיהם בחברות. אברהם ועודד הוסיפו וביקשו ליתן פסק דין על בסיס החומר שבתיק. בתגובתו לבקשה טען יגאל, בין היתר, כי החלטת בית המשפט המחוזי סיימה אמנם לברר את חלקה הראשון של התביעה, והכריעה כי בין הצדדים אכן התקיימו יחסי שותפות, אך בכך לא סגי. כפי שנקבע בהסדר הדיוני מיום 14.10.2013, הגיע עתה זמנו של השלב הבא: בירור והכרעה בשאלת שיעור אחזקות הצדדים בקבוצה. נוכח האמור, טען יגאל כי אין מקום ל'קיצור הדרך' שבו מבקשים אברהם ועודד לנקוט, וכי יש לנהל את התביעה מתחילתה בכל הנוגע לשיעור אחזקות הצדדים בקבוצה. במקביל, הגיש יגאל בקשה משל עצמו לבית המשפט המחוזי, שבגדרה ביקש להורות על גילוי מסמכים הדדי לגבי שיעור האחזקות בקבוצה. לאחר דיון במעמד הצדדים, ניתנה ביום 10.1.2021 החלטת בית המשפט המחוזי (השופט מ' אלטוביה), שהכריעה במאוחד במכלול העניינים שעמדו על הפרק. ראשית נקבע, כי "נוכח ההסכמה הדיונית מיום 14.10.2013 לפיצול הדיון באופן שבשלב הראשון נדונה רק שאלת מהות היחסים בין יגאל, אברהם ועודד, ואף ניתנה הוראה להגשת תצהירים הנוגעים לשאלה זו בלבד, יש לקבל את טענת [יגאל] לפיה בפסק הדין מיום 23.5.2017, לא נדונה וממילא לא הוכרעה השאלה הנוגעת לשיעור האחזקות הנטען על ידי המבקשים". הוי אומר, במישור העקרוני, טענתו של יגאל – התקבלה. עם זאת, במישור האופרטיבי נקבע כך: "בהתחשב בכך שהסכסוך בין הצדדים מתייחס גם לאירועים ופעולות שאירעו לפני שנים רבות והתביעה עצמה מתנהלת כבר למעלה מ-8 שנים, אין ספק שיש לזרז את ההליכים הדיוניים ככל האפשר מבלי לפגוע בזכויות הצדדים, ועל כן, אני מורה כדלהלן: א. כל התצהירים, העדויות והראיות שהוגשו עד היום במסגרת הדיון בשלב הראשון ובבקשות השונות שהוגשו במסגרת ההליך (לרבות בקשה מספר 79 והנספחים שצורפו לה), והכרעות רלבנטיות מפסק הדין מיום 23.5.2017, ישמשו לצורך הכרעה ומתן פסק דין סופי בתביעה, לרבות בשאלת שיעור האחזקות של המבקשים באחזקות יגאל. ב. המבקשים רשאים לתקן את הסכום הנתבע, בכפוף לתשלום אגרה כדין (לרבות בגין שווי האחזקות הנטענות של המבקשים כפי הערכתם), בתוך 10 ימים. ג. בתוך 30 ימים לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן יקיימו הצדדים דיון מקדמי כמפורט בתקנה 35 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, בשינויים המחויבים ובהתחשב באמור בסעיף א שלעיל. דיווח על תוצאות הדיון המקדמי יוגש לבית המשפט בתוך 5 ימים לאחר הדיון המקדמי. ד. [...] ה. מזכירות בית המשפט תסגור את כל הבקשות הפתוחות שבכותרת". אברהם ועודד לא היו שבעי רצון מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ומשכך הגישו בו ביום לבית המשפט המחוזי, "בקשה דחופה למתן הבהרה ביחס להחלטת בית המשפט מהיום". בית המשפט המחוזי נתבקש להבהיר "כי לצורך מתן פסק דין סופי [...] ישמשו אך ורק כתבי הטענות והראיות שהוגשו בהליך עד כה". בהחלטה מיום 19.1.2021 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת ההבהרה, וזאת ללא תגובה מאת יגאל, ותוך חיובם של אברהם ועודד בהוצאות לטובת אוצר המדינה. בהמשך להחלטת בית המשפט המחוזי, וכהוראת תקנה 35 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות), קיימו הצדדים ביניהם ביום 18.4.2021 הליך של 'דיון מקדמי'. במאמר מוסגר אציין, כי התביעה הוגשה שנים רבות טרם כניסתן לתוקף של התקנות החדשות, ועל-פי הוראות המעבר שבתקנה 180(ג)(1) לתקנות החדשות, על התביעה להתנהל על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עם זאת, בית המשפט המחוזי רשאי היה לנהוג כפי שנהג, ולהורות לצדדים לקיים דיון מקדמי, כאמור. זאת, משום שלבד מאותן הוראות ספציפיות בתקנות החדשות, החלות אף על הליכים 'ישנים', נקבע, כי תחול עליהם גם "כל תקנה אחרת שבית המשפט הורה לבעלי הדין לקיימה" (תקנה 180(ג)(1) לתקנות החדשות). בסופו של הדיון המקדמי, לא הגיעו הצדדים להסכמה. משלא הצליחו להסכים לגבי דיווח משותף על תוצאות הדיון, ובהתאם לאמור בתקנה 36 לתקנות החדשות, הגישו הצדדים הודעות נפרדות מטעמם. עיון בהודעות הצדדים מעלה, כי יגאל הציע לשוב ולפנות להליך גישור, אך אברהם ועודד – סרבו. לטענתם, שלושה ניסיונות גישור קודמים – כשלו, ואין מנוס מהכרעה שיפוטית. עוד עולה מההודעות שהוגשו, כי יגאל דרש לעיין במסמכים, כפי שנקבע בתקנה 35(ב) לתקנות החדשות, שלפיה "במהלך הדיון המקדמי יאפשרו הצדדים עיון במסמכים הנחוצים", אלא שאברהם ועודד – סרבו לכך. את סירובם נימקו בכך ש"הדיון המקדמי התקיים בתביעה בהתאם להחלטת בית המשפט [...] מיום 10.1.2021, ובמסגרת השלב הסופי של ההליך [...] בשים לב לשלב בו מצוי בירור התביעה - שלב בירור החשבונות לאחר מתן פסק דין חלקי, אזי שלב גילוי המסמכים הסתיים לפני זמן רב, ואינו רלבנטי בעת הזו". החלטת בית המשפט המחוזי לאחר שהוגשו הודעות הצדדים, ניתנה ביום 14.5.2021 החלטה קצרה של בית המשפט המחוזי, בזו הלשון: "לאחר עיון בעדכוני הצדדים, נראה כי אין עוד מקום לניסיונות גישור ופישור, ולאחר שנים רבות של התדיינות אין עוד לעכב את ההכרעה הסופית בתיק בעניין שיעור המניות של התובעים, וההתחשבנות הכספית בין הצדדים, בהתאם לחומר המצוי בתיק עד כה. לפיכך על [אברהם ועודד] להגיש סיכומים [...] לעניין שיעור אחזקותיהם והסכום הנתבע בתוך 30 יום. [יגאל] יגיש סיכומים כאמור בתוך 30 יום לאחר מכן". מכאן הבקשה שלפנַי. תמצית טענות המבקש יגאל טוען, כי ההחלטה, שמעבירה את התביעה לשלב הסיכומים, פוגעת בזכותו לעיין במסמכים מהותיים הדרושים להגנתו; פוגעת בזכותו להביא ראיות מטעמו ביחס לשיעור האחזקות בחברות; ופוגעת בזכותו לחקור בחקירה נגדית את עדיהם של אברהם ועודד, לרבות המומחה שערך את חוות הדעת שהוגשה מטעמם. השתלשלות העניינים לאחר הגשת הבקשה לאחר שהוגשה בקשת רשות הערעור, ניתנה על-ידי החלטה, ביום 27.7.2021, שבה נאמר כי "עובר להגשת הבקשה, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ביום 9.6.2021 'בקשה דחופה לעיון מחדש בהחלטה' [...] עיון במערכת 'נט המשפט' מלמד, כי עד כה טרם ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, בבקשה לעיון מחדש; החלטה זו, יכול שתייתר את הצורך בהכרעה בבקשה שלפני". נוכח האמור החלטתי, כי "הודעה מעדכנת מטעם המבקש, תוגש עד 3 ימים לאחר המועד שבו תינתן החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש". ביום 12.8.2021 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש. בית המשפט המחוזי ראה לקבל את טענותיו של יגאל. בתוך כך נקבע, כי "אפשר שיש לאפשר [ליגאל] להגיש ראיות לצורך בירור שיעור אחזקות התובעים". בצד האמור, ובהתחשב בשנים הארוכות שחלפו, הורה בית המשפט המחוזי, כי הצדדים ינסו "להגיע להסדר דיוני בדבר השאלות שנותרו להכרעה ורשימת העדים, שיישמעו ביום הוכחות אחד שנקבע ליום 14.12.2021 שעה 12:00 עד 17:00 לכל המאוחר, יחד עם הדיון בבקשה לביזיון בית משפט. היה והצדדים לא יגיעו להסכמה כאמור, על [יגאל] להגיש הודעה המפרטת את הראיות אותן הוא מבקש להגיש בתוך 10 ימים". בהודעת העדכון שהוגשה מטעמו של יגאל נטען, כי על אף שטענותיו התקבלו, אין בכך כדי לייתר את ההכרעה בבקשה שלפנַי. לדבריו, למעשה, הקיפוח של זכויותיו הדיוניות – בעינו עומד. הקצאה של 5 שעות לכל היותר לניהול הליך הוכחות, שבחלקו יוקדש לדיון בבקשה לביזיון בית משפט אשר תלויה ועומדת זה מכבר, אינה מאפשרת קיום הליך הוכחות מהותי, כדבעי. עוד טוען יגאל, כי בהחלטת בית המשפט המחוזי אין כל התייחסות לדרישתו לקיים הליך גילוי מסמכים, עובר להגשת ראיות הצדדים וניהול הליך ההוכחות. אברהם ועודד טוענים מנגד, כי בהחלטה מיום 10.1.2021 נקבע, כי אך ורק אותן הראיות שהוגשו עובר לאותה החלטה, הן שישמשו להכרעה בתביעה. משלא הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה, הרי שזו הפכה חלוטה. גם באשר לגילוי המסמכים, טוענים אברהם ועודד כי בסופה של ההחלטה מיום 10.1.2021 נקבע, כי "מזכירות בית המשפט תסגור את כל הבקשות הפתוחות שבכותרת". לטענתם, הבקשה לגילוי מסמכים נכללה בבקשות שבכותרת, ועל כן הפכה גם היא להיות חלוטה, ולא ניתן עוד לערער עליה. לחלופין טוענים אברהם ועודד, כי משניתנה החלטתו העדכנית של בית המשפט המחוזי, ומשניתנה ליגאל הזכות להביא עדים מטעמו ולחקור את עדיהם של אברהם ועודד – אין עוד תוחלת בבקשה. לטענתם, אף אם בפיו של יגאל טענות ומענות באשר למשך הזמן שהוקצה לשמיעת הראיות, וכן בעניין גילוי המסמכים, הרי שהתערבות ערכאת הערעור בהיבטים דיוניים אלה של ההליך המשפטי – מצומצמת. דיון והכרעה בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות החדשות, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להתקבל. אברהם ועודד ביקשו לתמוך את יתדותיהם בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.1.2021. דא עקא, הפרשנות שאותה מציעים אברהם ועודד להחלטה זו, שלפיה החלטה לגבי שיעור האחזקה, תינתן אך ורק על בסיס החומר הקיים – מאולצת ודחוקה. אדרבה, דומה כי ההחלטה – מדברת בעד עצמה, ותומכת דווקא בפרשנותו של יגאל. בראשיתה של אותה החלטה נכתב במפורש, כי "נוכח ההסכמה הדיונית מיום 14.10.2013 לפיצול הדיון באופן שבשלב הראשון נדונה רק שאלת מהות היחסים בין יגאל, אברהם ועודד, ואף ניתנה הוראה להגשת תצהירים הנוגעים לשאלה זו בלבד, יש לקבל את טענת [יגאל] לפיה בפסק הדין מיום 23.5.2017, לא נדונה וממילא לא הוכרעה השאלה הנוגעת לשיעור האחזקות הנטען על ידי המבקשים" (ההדגשה הוספה – נ' ס'). ההוראות האופרטיביות שניתנו באותה החלטה – תומכות אף הן בפרשנותו של יגאל. כך למשל, ההוראה לקיים 'דיון מקדמי', מלמדת על כך, שבית המשפט המחוזי סבר כי יש לנהל את התביעה מבראשית לגבי שיעור האחזקות בקבוצה. בית המשפט המחוזי ציין אמנם, כי "כל התצהירים, העדויות והראיות שהוגשו עד היום במסגרת הדיון בשלב הראשון ובבקשות השונות שהוגשו במסגרת ההליך [...] והכרעות רלבנטיות מפסק הדין מיום 23.5.2017, ישמשו לצורך הכרעה ומתן פסק דין סופי בתביעה, לרבות בשאלת שיעור האחזקות של המבקשים באחזקות יגאל". מכך מבקשים אברהם ועודד להסיק, כי 'מכלל הן אתה שומע לאו', וכי מסמכים אלו, ורק אלו, הם אשר ישמשו את בית המשפט להכרעה בכל הנוגע לשיעור האחזקות. אין בידי לקבל טענה זו. סבורני, כי לא ניתן ליישב פרשנות זו עם הנאמר ברישא של ההחלטה האמורה. על כרחנו נמצאנו למדים, כי הפרשנות הנכונה לאמור בהחלטה היא כדלקמן: בית המשפט המחוזי אך הודיע לצדדים כי הוא מבקש להסתמך גם על החומר שהוגש זה מכבר, אך לא שלל מן הצדדים את הזכות להגיש ראיות נוספות. כך גם עולה מהגיונם של דברים. משהצדדים התבקשו בשלב ראשון להביא את ראיותיהם אך ורק בנוגע לעצם השאלה בדבר קיום יחסי שותפות בין הצדדים, אין מקום למנוע מהם להביא כעת את ראיותיהם בנוגע לשיעור האחזקות. זאת ועוד. הפרשנות שאותה ביקשו אברהם ועודד לצקת להוראה הנוספת שניתנה על-ידי בית המשפט, כי "מזכירות בית המשפט תסגור את כל הבקשות הפתוחות שבכותרת" – אף היא אין בה ממש. אברהם ועודד טענו, כי בכך הכריז בית המשפט המחוזי על דחיית בקשתו של יגאל לגילוי מסמכים; ולא היא. פרשנות נכונה של הדברים, על רקע האמור באותה החלטה, מלמדת כי ההפך הוא הנכון. בקשתו של יגאל התקבלה באופן עקרוני, כפי שנקבע במפורש בתחילת ההחלטה. בנוסף נקבע, כי הצדדים יקיימו הליך של 'דיון מקדמי', ולאחריו נקבעה תזכורת פנימית "למתן הוראות נוספות". ממילא ברור כי אין לראות החלטה זו כ'סותמת את הגולל' על דרישתו של יגאל לגילוי מסמכים. סיכום ביניים: למדנו אפוא כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.1.2021 – תומכת דווקא בטענותיו של יגאל, ואין בנמצא החלטה חלוטה, שאינה מאפשרת הבאת עדויות נוספות וגילוי מסמכים. לא זו אף זו, נראה שגם אברהם ועודד עצמם, סברו ב'זמן אמת' כי זוהי הפרשנות הנכונה של אותה החלטה, ועל כן אצו-רצו להגיש "בקשה דחופה למתן הבהרה ביחס להחלטת בית המשפט מהיום". אלא שכאמור, בקשתם נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, תוך חיובם בהוצאות לטובת אוצר המדינה. במאמר מוסגר אציין, כי יש להצר על כך שעל קיומה של אותה בקשה למדתי רק מעיון במערכת 'נט המשפט'. זאת, לאחר שאברהם ועודד לא ראוי לנכון לצרף אותה לתשובתם לבקשת רשות הערעור, לא אותה, ולא את החלטת בית המשפט המחוזי שניתנה לגביה. בכך לא בא העניין אל סיומו, שכן טענה חלופית בפיהם של אברהם ועודד, שלפיה משעה שחזר בו בית המשפט המחוזי מהחלטתו מיום 14.5.2021, והורה בהחלטתו מיום 12.8.2021, על קיום דיון הוכחות, אין מקום להתערב בהחלטתו, משום שבהחלטות דיוניות מובהקות עסקינן. אמת נכון הדבר, במצב הדברים הרגיל לערכאה הדיונית נתונה פררוגטיבה רחבה בניהול ההליך. התערבותה של ערכאת הערעור בכגון דא – תחומה למקרים נדירים. עם זאת, דומני בנסיבות העניין כי אין מנוס מלקבוע, שיש צורך בהתערבות. בית המשפט המחוזי הוציא תחת ידו שורה של החלטות, ולא כולן מתיישבות בהכרח זו עם זו. מכל מקום, החלטתו העדכנית של בית המשפט המחוזי מלמדת, כי בסופו של דבר, טענתו של יגאל, שלפיה יש לנהל את ההליך מתחילתו בקשר לשאלת שיעור אחזקות הצדדים בחברות – התקבלה. זאת, בצדק, כדי לאפשר לבית המשפט לקבל את התמונה הכוללת, כנדרש לצורך הכרעה בשאלה האמורה. נקודת המוצא – ברורה אפוא: לפנינו תביעה שנמצאת עדיין בחיתוליה, בכל הקשור לשיעור אחזקות הצדדים, וככזו יש לנהוג בה, על כל המשתמע מכך. הרצון לקדם את יעילות הדיון – רצוי ומבורך. ואולם, לא כל האמצעים כשרים. לא ניתן להקריב את זכויותיו המהותיות והדיוניות של אחד מבעלי-הדין על מזבח היעילות. הדיון בתביעה אכן נמשך שנים ארוכות, אך אין בכך כדי לייתר את ההליכים המקדמיים ולאפשר לקדם את התביעה באופן מלאכותי לשלב ההוכחות. אין מקום אפוא לדילוג, לא על השלבים המקדמיים של ההליך, אף לא על לב ליבו של ההליך המשפטי – שלב ההוכחות; העיקר חסר מן הספר. עוד טוענים אברהם ועודד, כי החלטת בית המשפט המחוזי, שלא לאפשר כל הליך של גילוי מסמכים, חוסה תחת סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, ואין מקום לדון בערעורו של יגאל על כך. גם טענה זו אין בידי לקבל. סעיף 1(10) לצו, מחריג שלושה עניינים מתחולתו: "החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון". כפי שציינתי בעבר "לעמדתי, שלושת סוגי החלטות אלו שהוחרגו מהוראות הצו עניינן בעצם הגילוי או העיון במסמך כזה או אחר; בשל כך עשוי הדבר להשפיע על ההליך באופן משמעותי, והדבר עשוי להצדיק מתן רשות ערעור" (רע"א 6801/15 ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג בע"מ, פסקה 29 (24.7.2016)). הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שתקנה 60(א) לתקנות החדשות קובעת, כי "הליכי גילוי ועיון נאותים מהווים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן". דילוג על שלב גילוי המסמכים כולו, בנסיבות העניין דנן, יכול לגרום לפגיעה חמורה בזכויותיו של יגאל. שלילת זכויותיו של בעל דין בהקשר זה ניכרת, אף יותר מאשר לגבי 3 העניינים המנויים בחריג הקבוע בסעיף 1(10) שלעיל. מחוקק-המשנה לא שיער קיומה של התעלמות מן הפרק העוסק בגילוי מסמכים, ודילוג במישרין לשלב ההוכחות. השכל הישר מלמדנו כי מחוקק-המשנה לא חיפש לנעול דלתה של ערכאת הערעור בכגון דא, וזאת על דרך של 'קל וחומר' מאותם חריגים שנמנו במפורש במסגרת הצו, ובשים לב לחשיבותם של ההליכים המקדמיים בהליך האזרחי. אשר על כן, דין הערעור – להתקבל. הצדדים יקיימו הליך מלא של גילוי מסמכים, לפי הוראות שיינתנו על-ידי בית המשפט המחוזי. לאחר שישלימו הצדדים את הליך גילוי המסמכים 'ככל משפטו וחוקתו', יגישו את ראיותיהם, ולאחר מכן יקבע בית המשפט המחוזי מועדי דיון, לשם קיום הליך הוכחות, כמתחייב ממורכבות התביעה ורוחב היריעה. המשיבים ישאו בהוצאות המבקש בסך של 10,000 ₪. ניתן היום, א' בחשון התשפ"ב (‏7.10.2021). ש ו פ ט _________________________ 21048800_O06.docx י ר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1