פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

פסק-דין בתיק בג"ץ 488/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 488/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי בחיפה 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד ח' עסאם פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה) נישאו בשנת 1995 ולהם שני ילדים. בשלב מסוים עלתה מערכת היחסים בין השניים על שרטון, נפתחו הליכי גירושין ובשנת 2006 חויב העותר על-ידי המשיב 2, בית הדין הרבני האזורי בחיפה, במתן גט למשיבה. משהעותר סירב לקיים את החלטת בית הדין וליתן למשיבה גט, ומשהוא אף עמד בסירובו זה לאחר שהוטלו עליו הגבלות שונות לצורך כפיית מתן הגט, עתרה המשיבה לבית הדין בבקשה לכוף עליו את מתן הגט באמצעות הטלת מאסר. 2. ביום 13.2.07 קבע בית הדין הרבני כי הוא מנוע מלכוף על העותר את מתן הגט באמצעות צו מאסר, וזאת לאור הצהרתו של העותר כי ייתן למשיבה גט מרצון במידה וילדם הבכור יעבור למשמורתו ולחלופין, במידה ובית המשפט יורה כי המשמורת על הבן נתונה למשיבה ו"החלטה זו תעמוד במבחן הבג"ץ". המשיבה הגישה ערעור על החלטה זו למשיב 1, בית הדין הרבני הגדול, וזה קיבל את הערעור ביום 17.7.07. בית הדין ציין כי המשמורת על ילדם של בני הזוג תיקבע בהתאם לטובתו של הילד ובלי קשר לשאלת מתן הגט, והוסיף וקבע כי משהעותר חויב בגט הן על-ידי בית הדין האזורי והן על-ידו, יש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי בכדי שיופעלו נגד העותר כל צווי ההגבלה הראויים לשם הבאתו למתן גט באופן מיידי. 3. לאור החלטה זו, פנתה המשיבה בשנית לבית הדין האזורי להוצאת צו כפייה של מאסר בפועל על העותר. ביום 15.10.07 נעתר בית הדין לבקשה. בית הדין ציין כי העותר עומד בסירובו לקיים את החלטתו וליתן למשיבה גט גם לאחר שהוטלו עליו ההגבלות הנקובות בחוק וגם לאחר שניתנה לו שהות נוספת, ומכאן כי אין עוד מנוס מלהוסיף על הסנקציות שהוטלו עד כה גם מאסר בכפייה לתקופה של שנה. לצד זאת, קבע בית הדין מועד למעקב בחלוף שלושה חודשים וציין כי מועד זה יוקדם במידה והעותר יביע נכונות ליתן למשיבה גט לאלתר. 4. העתירה הנוכחית, אשר הוגשה יום אחד בלבד לפני המועד שנקבע למעקב בבית הדין האזורי, מופנית הן נגד פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול מיום 17.7.07 (להלן: פסק הדין) והן נגד החלטת בית הדין הרבני האזורי מיום 15.10.07 (להלן: ההחלטה). לצד הבקשה למתן צו על תנאי לביטולן של ההחלטות האמורות מבוקש במסגרת העתירה אף צו ביניים שיורה על שחרור העותר מן המאסר שבו הוא נתון החל מיום 17.10.07 ועד להכרעה בעתירה. 5. לטענת העותר, ערעורה של המשיבה בפני בית הדין הרבני הגדול נדון בהעדרו ומבלי שניתנה לו האפשרות להשמיע את טענותיו בפני בית הדין. לדבריו, הוזמן לדיון האמור כדין אך נמנע ממנו להתייצב אליו בשל היותו במעצר בית בהוראת בית המשפט לתעבורה בחיפה. בקשה דחופה שהגיש לדחיית מועד הדיון לא הועברה לטענתו למותב בית הדין ועל כן נערך הדיון בהעדרו, ואף בקשה שהגיש לבית הדין הרבני הגדול לביטול פסק הדין נדחתה לטענתו ללא כל נימוק סביר. באופן זה, טוען העותר, נסללה הדרך להשתת מאסר עליו על-ידי בית הדין האזורי מבלי שנשמעו טיעוניו. בקשות שהגיש בהמשך לעיכוב ביצוע המאסר נדחו גם הן לדבריו. בסיכומו של דבר טוען העותר כי בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול וכן בהחלטות בית הדין בבקשה לביטול פסק הדין ובבקשה לעיכוב ביצוע המאסר, סטה בית הדין מכללי הצדק הטבעי ופגע בזכות הטיעון שלו, ועל כן דינם של אלו להתבטל. היות ופסק הדין הוא שעמד ביסוד החלטת בית הדין האזורי לכפות עליו את צו המאסר, גם דינה של החלטה זו, לשיטת העותר, להתבטל. לבסוף, מעלה העותר טענות אף ביחס להחלטת בית הדין הרבני האזורי מיום 13.2.07, אשר עיקרן הוא כי גם החלטה זו נתקבלה בהעדרו ומבלי שנערך דיון ענייני וכי ההחלטה ניתנה בעקבות שיחה בלתי-פורמאלית שהתקיימה בינו לבין אב בית הדין אשר הובטח לו כי תוכנה לא יירשם בפרוטוקול הדיונים בתיק. 6. לאחר שעיינו בעתירה על צרופותיה ובהחלטות שכלפיהן היא מופנית, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הדתיים וכי התערבות בהכרעותיהם של אלו תיעשה במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (בג"צ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (לא פורסם, 6.4.06) וההפניות שם. ראו גם: בג"ץ 2578/03 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 8.5.06)). עניינו של העותר אינו נכנס בגדרם של מקרים חריגים אלו. כזכור, לטענת העותר לא יכול היה הוא להתייצב לדיון בערעור בבית הדין הרבני הגדול בשל הימצאותו במעצר בית. ראשית, עיון בנספח ד' לעתירה מעלה כי במקרים קודמים בהם היה העותר מעוניין בשינוי תנאי מעצר הבית שהוטלו עליו על-ידי בית המשפט לתעבורה - בין באופן זמני ובין באופן קבוע - פנה הוא בבקשות מתאימות לבית המשפט, ואלו נשקלו לגופן ולפחות בחלקן נענו. ניתן להניח כי בית המשפט לתעבורה היה נענה לבקשה מעין זו גם במקרה הנוכחי - לו אך היתה מוגשת - ועל כן תמוה מדוע דווקא במקרה זה נמנע העותר מלפעול באופן זה. יתר על כן, לתמיכה בטענתו באשר לחוסר יכולתו להתייצב לדיון בערעור צירף העותר בקשה מיום 18.6.07, בה הודיע כי אין באפשרותו להגיע לדיון שנקבע ליום 20.6.07, ואולם לא ברור מה מנע מן העותר להתייצב לדיון שהתקיים ביום 17.7.07 - אשר בעקבותיו ניתן פסק הדין בערעור - והאם במועד זה בכלל פנה בבקשה מתאימה לבית הדין. שנית, פסק הדין בערעור ניתן כאמור כבר ביום 17.7.07, ועל כן לא ברור מדוע פניית העותר לבית משפט זה ביחס אליו נעשית רק עתה. שלישית, לטענת העותר בקשתו לביטול פסק הדין נדחתה ללא כל נימוק סביר, ואולם ההחלטה בבקשה זו לא צורפה לעתירה וכן לא צורפו לעתירה בקשות העותר לעיכוב ביצוע המאסר וההחלטות שניתנו בהן. במצב זה, אין באפשרותנו לבחון את הדברים לגופם. רביעית, ומעבר לכל זאת, דומה כי עניינה העיקרי של העתירה הוא בבקשת העותר כי תבוטל ההחלטה על מאסרו בכפייה וכי נורה על שחרורו לאלתר. דא עקא, החלטה זו ניתנה על-ידי בית הדין האזורי ביום 15.10.07 והעותר כפי הנראה נמנע מלערער עליה בפני בית הדין הרבני הגדול. ברי כי אין זה מתפקידו של בית משפט זה להחליף את בית הדין הרבני הגדול כערכאת ערעור על בתי הדין האזוריים, ועל כן גם מבחינה זו אין עילה להתערבותנו. לבסוף, אשר לטענות העותר ביחס להחלטת בית הדין הרבני האזורי מיום 13.2.07, משהחלטה זו הלכה למעשה בוטלה במסגרת הערעור בפני בית הדין הרבני הגדול, טענות העותר בהקשר זה נעדרות נפקות ועל כן לא מצאנו להידרש אליהן. העתירה נדחית, איפוא, על הסף. ממילא נדחית אף הבקשה לצו ביניים. ניתן היום, כ"ב בשבט תשס"ח (29.1.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08004880_B01.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il