פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4879/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4879/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין דינו של בית המשפט המחוזי, מיום 4.5.06, בת.פ.ח. 1099/04, שניתן על ידי כבוד השופטים ס' רוטלוי, ע' צירניאק וק' ורדי תאריך הישיבה: י"א בסיון התשס"ז (28.05.07) בשם המערער: עו"ד סעדיה שמואל; עו"ד אן נייפלד בשם המשיבה: בשם שרות המבחן לנוער: עו"ד עמית אופק גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המערער, שהיה בעת האירוע שיוחס לו קטין (יליד שנת 1987), הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בעבירת אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעקבות כך נדון לארבע שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. הרשעת המערער התבססה על הודייתו בעובדות שיוחסו לו, ולפיהן הוא בעל בחודש אוקטובר 2003 את אחותו, שאותה עת טרם מלאו לה 12 (ילידת חודש ינואר 1992). כתוצאה מכך הרתה הקטינה, וההיריון הופסק בתהליך של לידה מוקדמת לאחר שנתגלה בחודש השישי. 2. הודיית המערער בעובדות אשר יוחסו לו היתה חלק מהסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, והעמדה אשר הציגו לעניין העונש היתה זו: א) התביעה תגבש את עמדתה לעניין העונש לאור ממצאיו של תסקיר מבחן. באם יימצא כי לא נשקפת מסוכנות מינית מהמערער, תסתפק המשיבה בעתירה לשנתיים מאסר אשר יותנה בדרכי טיפול נוספות, על פי שיקול דעתו של שרות המבחן. ב) אם בתסקיר ייאמר כי מהמערער נשקפת מסוכנות מינית, לא תהיה המשיבה מוגבלת בטיעוניה לעונש ברף עליון כלשהו. 3. שרות המבחן, בתסקירו מחודש מרץ 2006, מצא כי מהמערער נשקפת מה שהוגדר כ"רמת סיכון גבוהה לביצוע נוסף של עבירות מין", וכן נמצא כי המערער אינו מגלה מוטיבציה לטיפול. חרף ממצאים אלה, ועל אף האמור בהסכם הטיעון, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבה כבולה בטיעונה לעונש לרף העליון שבהסכם – מאסר לשנתיים. למסקנה זו הגיע בית המשפט בעקבות החלטתו להתעלם מתסקירו של שרות המבחן והמלצתו, ובצעד חריג זה נקט נוכח העובדה שהתסקיר לא נותר נאמן לעובדות אשר עמדו בסיס ההרשעה. באותו תסקיר הובאו דברים שאמר המערער לקצינת המבחן, ומהם השתמע כי הוא לא חטא באינוס בודד של אחותו, אלא בשורה של מעשים מסוג זה. בית המשפט חשש כי אותה התבטאות של המערער תרמה לגיבוש המסקנות בדבר מסוכנותו, ועל כן החליט לדון בעונשו של המערער כאילו מסוכנותו לא הוכחה כלל. מאידך גיסא, החליט בית המשפט להתעלם גם מחוות דעתו של אורולוג שהוגשה מטעם ההגנה, ולפיה לא נשקפת מהמערער מסוכנות מינית כלפי הסובבים אותו. בית המשפט המחוזי החליט כך הואיל ועל פי הסדר הטיעון היה על נותן חוות הדעת להתייצב בבית המשפט לחקירה מטעם המשיבה. ואכן, המשיבה דרשה זאת, אולם על אף ההזדמנויות שניתנו להגנה להעמיד את העד לחקירה נגדית, היא לא עשתה זאת. בעקבות כך ניגש בית המשפט המחוזי לדון בשאלה אם לאמץ את העונש במתכונת שנקבעה בהסדר הטיעון, ועל כך השיב בשלילה, ובלשונו (ראו עמ' 17 לגזר הדין): "בביצוע האיזון הראוי במקרה דנן, בהתחשב בעונש ההולם את העבירה החמורה שנעשתה בנסיבותיה הקשות שבהן נכנסה ילדה בת 11 להריון שהופסק בהליך של לידה מוקדמת לאחר שישה חודשי הריון, ובהתחשב בסיכויי קביעת האשמה ובכך שלא היה קושי צפוי בניהול המשפט בהתחשב בראיות שהיו בידי המאשימה ובאינטרס הציבורי, אנו סבורים שאין מקום לכבד את הסדר הטיעון ויש לסטות ממנו, שכן העונש של שנתיים מאסר בפועל חורג בצורה ניכרת מהעונש שראוי היה להטיל על הנאשם". להבנת התמונה אוסיף, כי אותה הנחה של בית המשפט בדבר העדר קושי ראייתי להוכחתה של העבירה שיוחסה למערער, התבססה על בדיקת D.N.A. שנערכה לעובר שנולד, ותוצאתה הצביעה על המערער כמי שאחראי להריונה של אחותו. 4. הערעור שבפנינו מופנה כנגד הרשעת המערער, ולחילופין, כנגד העונש שהושת עליו. באשר להרשעה, נטען כי בעתירתה של המשיבה בפני בית משפט קמא לגזור למערער מאסר העולה על שנתיים, היא הפרה את הסכם הטיעון, ועל כן קמה למערער הזכות לחזור ממנו ולבקש לנהל את המשפט מראשיתו. טיעון זה אין בידינו לקבל. העמדה בה נקטה המשיבה נשענה על ממצאיו של שרות המבחן בסוגיית מסוכנותו של העורר, ובעמדה זו היתה רשאית לנקוט נוכח האמור בהסכם הטיעון. כך או כך, בסופו של יום קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבה מוגבלת בעתירתה לשנתיים מאסר בלבד, אולם הוא הגיע למסקנה כי אין בעונש עליו הוסכם כדי להלום את עובדותיו החמורות של המקרה הנוכחי. מכאן המסקנה כי "האשם" בחריגה מן העונש המוסכם לא היה המשיבה, כי אם בית המשפט. והרי ידוע הוא, וכך הובהר גם למערער, כי בית המשפט אינו כבול להסכם הטיעון, ואת העונש הוא גוזר לאחר שקלול כל הטעמים הצריכים לעניין, ובכללם העונש אשר הומלץ על ידי הצדדים (השוו ע"פ 6619/04 חזיזה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 79; ע"פ בחמוצקי נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 543). הנה כי כן, לערעור כנגד ההרשעה אין על מה שיסמוך, ועל כן אנו מחליטים לדחותו. 5. העולה מהאמור הוא כי הערעור האחד העומד להכרעתנו עוסק בשאלת העונש. בהודעת ערעור ארוכה ומפורטת, עליה הוסיף דברים גם בטיעון על פה, הביע בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד ש' סעדיה, את השקפתו לפיה לא היה בית המשפט קמא צריך לחרוג מתחומיה של הענישה אותה גדרו הצדדים בהסכם שהציגו בפניו. לעניין זה הדגיש בא-כוח המערער את אלה: שולחו ביצע את האינוס לאחר ששודל על ידי אחיו, שאף הוא, על פי גרסת הקטינה, הרבה לקיים עמה יחסי מין; העונש שהוטל על המערער מפר את הכלל בדבר האחידות בענישה, וכוונת הדברים לכך שאחיו של המערער, אשר ניסה לבצע בו מעשה סדום, נדון לעונש קל במידה ניכרת מהעונש שהושת עליו; בא-כוח המערער מברך על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לתת משקל לממצאיו של שרות המבחן בשאלת המסוכנות, אולם הוא מלין על ההחלטה להתעלם מחוות הדעת של האורולוג מטעמו. נטען, כי בטרם ניתן גזר הדין הציע המערער להעמיד את המומחה מטעמו לחקירה נגדית, אולם בית משפט קמא לא התיר זאת. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי למסגרת המשפחתית והרקע הבעייתי בהם גדל המערער, והשלכותיהם ההרסניות של אלה על אישיותו. 6. אקדים ואומר, שלא מצאתי כי הוכחה בפנינו עילה לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא ליתן משקל לעדותו של מומחה ההגנה בשאלת מסוכנותו של המערער. לזה האחרון ניתנו מספר הזדמנויות להביא את העד כדי שייחקר בידי התביעה, אולם הוא החמיץ את כולן, ולפיכך לא היה רשאי בית המשפט להסתמך על ראיה זו. מנגד, אינני יכול להסכים להחלטת בית המשפט המחוזי להתעלם מתסקירו של שרות המבחן, ואף לא להצטרף לדברי הביקורת שהוטחו בגזר-הדין כלפי המשיבה (ראו עמ' 8 לגזר-הדין). שרות המבחן הנו גוף עצמאי, שאינו ניזון מהתביעה, לא פועל על פי הנחיותיה, וממילא אין התביעה מעורבת בגיבושן של המלצותיו ודרך ניסוחן. על שרות המבחן הוטל להכין תסקיר אודות המערער, בו תהיה התייחסות לשאלת מסוכנותו. מתוך התסקיר עולה, כי במהלך השיחה שקיימה קצינת המבחן עם המערער, הוא גילה באוזניה כי "משלא התלוננה אחותו על המעשה שביצע בה, הדבר עודד אותו להמשיך, ולדבריו הוא עשה זאת שוב ושוב". המערער הכחיש את הדברים שיוחסו לו, אולם סבורני כי לא הוכחה עילה כלשהי להניח כי שרות המבחן עשה מלאכתו-רמייה על ידי ציטוט דברים שלא נאמרו, שהרי על דרך הכלל הוא משתדל להאיר צדדים חיובים באישיותם של נאשמים, ולנסות לגבש עבורם דרכים טיפוליות כדי להחזירם לאורח חיים מהוגן. נוכח האמור, תהיתי אם רשאי היה שירות המבחן להתעלם מהדברים שאמר באוזניו המערער, הואיל והיקפן של העובדות בכתב האישום בהן הודה, מצומצמות יותר. והרי אם השירות היה נוהג כך, דווקא אז היה נכון לקבוע כי מעל בתפקידו, הואיל ובתשובתו לשאלה בעלת חשיבות מכרעת שהועמדה לבחינתו, הוא התעלם מנתון לו נודעת השלכה מרחיקת לכת על שאלת המסוכנות. במצב זה מסקנתי היא כי לא נפל פגם כלשהו בתסקירו של שרות המבחן, ועל כן רשאית גם רשאית היתה המשיבה להסתמך על האמור בו, כדי לראות את עצמה פטורה ממגבלת הרף העליון של שנתיים מאסר הנזכר בהסכם הטיעון. מסקנתי הנוספת היא, כי נוכח חומרתו המופלגת של המעשה בו חטא המערער, אין בעונש שהושת עליו חומרה כלשהי, וממסקנה זו לא הייתי משנה גם לו סברתי כי המשיבה כבולה בעתירתה לרף העליון שבהסכם הטיעון. להלן אבהיר את דברי. 7. ההלכה הנוהגת לעניין הסדרי טיעון (ראו לדוגמא ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1),577), הוא שבית המשפט יהא נוטה לקיימם, ולו מן הטעם שבחריגה מהם גלומה פגיעה באינטרס ההסתמכות של הנאשם, אשר מחל על זכותו לטעון לחפותו, ולדרוש מהתביעה כי תוכיח את האישום ברמה הנדרשת בפלילים. אולם, גם נקבע כי בית המשפט אינו פטור מלבחון את השאלה אם העונש המוצע מאזן נכונה בין שיקולי הענישה השונים ואת הלימותו לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה. על שיקולים אלה נמנים סיכויי ההרשעה, ואם אלו הצדיקו את החריגה מרמת הענישה המקובלת; הקושי הכרוך בהבאתם של עדים, ובמיוחד בחשש הגלום בהעדתו של קורבן עבירת מין עקב המעמסה הנפשית הכרוכה בכך; הצורך של הקורבן, בעיקר בעיני הסובבים אותו, לקבל אישוש לתלונתו אף במחיר של הקלה בעונשו של התוקף; גילו של הנאשם, הודאתו, חרטתו ונסיבותיו האישיות - אף הם מסוג הנתונים הנכנסים לגדר בחינתו של בית המשפט בכל הנוגע לשאלת הלימותו של העונש. בכל אלה עסק בית המשפט המחוזי בהרחבה, ולא מצאתי מקום או עילה לשנות מהתוצאה אליה הגיע. אכן, עניין לנו עם מערער צעיר, שבעת ביצוע העבירה היה בן 16 שנים בלבד. אולם, הפן האחר הוא שחרף גילו הצעיר, הספיק מערער זה לצבור לחובתו הרשעות קודמות בעבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, תקיפה והחזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה. ברם, כל אלה בטלים בששים בהשוואה למעשה הנורא בו חטא הפעם. המערער כפה את עצמו על אחותו כאשר היתה ילדה ממש, גרם להריונה, ובטרם מלאו לה 13 כבר נזקקה להפסקת הריון בתהליך של לידה מוקדמת. לעניין זה אזכיר, כי המערער הדגיש בטיעונו כי אף הוא היה בעבר קורבן לתקיפה מינית. אולם גם התנסות שכזו אינה יכולה להמעיט מחומרת מעשיו כלפי אחותו, מעשה אשר קיפח את ילדותה, השחית את תומתה, וגזר עליה עתיד שאינו מבשר טובות. עברו הפלילי של המערער מלמד כי אין מדובר בסטייה חריגה מנורמות מקובלות, וגם בהעדר חוות דעת של מומחים לדבר, ההיגיון מחייב כי במערער זה גלומה סכנה מוחשית לסובבים אותו. בנסיבות קשות ומרחיקות לכת אלו, השקפתי היא כי העונש עליו הוסכם בהסדר הטיעון, אינו מאזן נכונה את מטרות הענישה, ובראשן הגמול וההרתעה, ואין הוא הולם את חומרת המעשה והשלכותיו הקשות. בדעתי, התחזקתי נוכח האמור בתסקירו האחרון של שרות המבחן, שבלשון המעטה אינו מדבר בשבחו של המערער. נוכח האמור, הייתי דוחה את הערעור. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים שלאור ההסדר ותסקיר המבחן שבאו בעקבותיו, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: אני מסכים עם חברי, כב' השופט א' א' לוי, כי בהתחשב בכך ששירות המבחן עמד בתסקירו על המסוכנות המינית של המערער, רשאית היתה המשיבה, בגדר הסדר הטיעון, לטעון לעונש מאסר בפועל הגבוה מהרף של שנתיים מאסר בפועל. בנסיבות אלה, לא חרג העונש שהשית בית המשפט המחוזי מרמת הענישה הראוייה. משכך, אף אני סבור כי דין הערעור להדחות. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, י"ז בסיוון התשס"ז (3.6.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06048790_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il