פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 4878/13
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4878/13
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט מ' מזוז
העותרים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלונית
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה:
ו' בחשון התשע"ז
(07.11.2016)
בשם העותרים:
עו"ד יליזבטה מטלס
בשם המשיב:
עו"ד נחי בן אור
פסק-דין
השופט י' דנציגר:
אין אנו רואים מקום להיענות לעתירה של העותרים 3-1, ולהעניק להם אזרחות ישראלית מכוח אימוץ.
סעיף 4ב לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: החוק), קובע את התנאים שבהתקיימם יהיה קטין לאזרח ישראל מכוח אימוץ:
"(1) הוא אומץ לפי חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981, כשאביו או אמו המאמצים היו אזרחים ישראלים;
(2) הוא אומץ מחוץ לישראל כשאביו או אמו המאמצים היו אזרחים ישראלים ... ובלבד שהמאמצים לא היו תושבי ישראל ביום האימוץ וניתנה הסכמת שני ההורים המאמצים".
החלופה הרלבנטית במקרה דנן היא זו שבסעיף 4ב(1) לחוק. חוץ אימוץ ילדים קובע הסדרים ייחודיים לאימוצו של קטין על ידי תושב ישראל, לרבות אימוץ ילד מחוץ לישראל על ידי תושב ישראל. ההסדר במקרה זו מושתת על האמנה הבינלאומית בדבר ההגנה על ילדים ושיתוף הפעולה לגבי אימוץ בין-ארצי, שישראל היא צד לה. לפי ההסדר, הליך האימוץ צריך שינוהל על ידי רשות מרכזית במדינה (המורכבת מעובד סוציאלי ראשי שמונה על ידי שר הרווחה), שרשאית לפעול באימוץ בין-ארצי בהתאם להוראות חוק האימוץ, זאת כאשר לא ניתן לפעול באמצעות עמותה מוכרת. מהוראות חוק האימוץ עולה כי תושבי ישראל – עליהם נמנה המאמץ במקרה דנן – לא יאמצו ילדים לישראל אלא בהתאם להוראות החוק.
אין מחלוקת כי האימוץ במקרה שלפנינו לא בוצע בהתאם להוראות חוק האימוץ, והמאמץ אף לא פנה לרשות המרכזית או לעמותה, ומשכך גם לא נערכה כל בדיקה, כנדרש בחוק זה, בין היתר בנוגע להתאמתו ולכשירותו לשמש כהורה מאמץ.
בנסיבות אלה, לא ניתן להכיר באימוץ שבוצע בקזחסטאן. כן יצויין, כי גם לאחר האימוץ ובמשך השנים 2009-2006 לא נקט המאמץ בכל הליך לרישום האימוץ בישראל.
עולה מכאן, כי לא ניתן להיענות לסעד העיקרי המבוקש בעתירה זו, שהינו מתן אזרחות ישראלית לעותרים 3-1 בשל אימוצם על ידי אזרח ישראלי.
בשולי הדברים יצויין, כי המאמץ ניתק את קשריו עם העותרת 4 ועם הילדים בשנת 2009, עזב את הארץ בשנת 2011 ואין הוא מקיים קשר עם מי מהם מאז ועד עתה. הואיל וכך, גם לא ניתן להיענות לדרישת העותרת 4 להעניק לה רישיון לישיבת קבע בישראל בשל היותה אמם של מי שזכאים, לטענתה, לאזרחות ישראלית מכוח אימוץ.
העתירה נדחית איפוא. אין צו להוצאות.
יובהר. אין באמור לעיל כדי לחסום דרכם של העותרים מניסיון להשיג מעמד בישראל בערוצים חלופיים, מבלי שיש באמור משום הבעת עמדה באשר לתוצאות פניה שלהם לכשתיעשה.
צו הביניים שהוצא ביום 13.1.2016 יפקע בחלוף 90 ימים ממועד פסק דין זה, על מנת לאפשר לעותרים לנקוט בצעדים שייראו להם.
ניתן היום, ו' בחשון התשע"ז (7.11.2016).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13048780_W15.doc עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il